이사야 סו:22의 Chasidut

א"ת השמי"ם (בראשית א א), בגימטריא "הם "שמים "חדשים (ישעיה סו כב). וא"ת האר"ץ, בגימטריא "הארץ "החדשה "הוא "יסד. (והנה אעתיק כאן בענין האתי"ן וגמי"ן ריבויים, כתב בספר הנ"ל שהם בבחינת לאה הלוקחת ד' אלפים שבמוחין, גימטריא מד"ת כמנין "את "גם, עכ"ל. ואגב אודיעך מה שאמרו רז"ל (ב"ר פ"א י"ד) א"ך ור"ק מיעוטין, כי א"ך ור"ק מיעוטין הם בחינת דינים שברחל, א"ך ר"ק גימטריא ש"ך דינים, עכ"ל. עוד שם א"ת נקראת המלכות בקבלתה כל החסדים מאלף עד ת', עכ"ל). ולהיות הפעם הראשון בתורה אתי"ן, העתקתי לך פירוש הדבר אתי"ן גמי"ן ריבויים אכי"ן רקי"ן מיעוטין, מה רמיזתם ואתה תבין, ואם רק הוא מכם (דברים לב מז) למה שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאין אתם יגעים בו כי היא חייכם, אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגעים בו, על כן בין והתבונן החי מתנועע ממקום למקום ומתרבה במקומותיו, מה שאין כן המת אינו מתרבה כי אינו מתנועע ממקום למקום, וזה יאמר כשאינם יגעים בכח ובחיות ללמוד תורה בכח בכל איבריו, אזי אין התורה מתנועעת ואינו ממציא תולדות בתורה ואינו יודע לחדש חידושים בתורה, מה שאין כן הלומד בחיות ובכח ובהתלהבות, ממציא תולדות חדשים בכל פעם ודרושים נחמדים בתורה וניתוסף חיות על חיות בתורה ובנפש, והבן כי הוא בדמיון הבנים שישנם בכח האב להוליד אותם, ובאם אינו מתייגע להוציא אותם מכח אל הפועל, אזי ילך ערירי ח"ו. מה שאין כן המוציא מכח אל הפועל, בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו:

לכן אהבת ישראל כ״כ גדולה, אשר בדרכו של הבעש״ט זצ״ל, ג״כ תוצאת דרך עבודתו הקדוש הוא, הכל הארת אלקות, ואיש הישראלי הארה גם מן עצמותו ית׳, וכל העלומות בו משתלמים, ואיך זה אפשר לאהוב אותו ית׳ אם אינו אוהב אהבה גמורה גם את ישראל אשר בו הארת גם העצם, ואת כל האיש הישראלי צריכים לאהוב ולהשתדל גם לטובת וצרכו גופו, כיון שכולו מראשו ועד רגליו, מפנימיותו לעד חיצוניותו חתיכה של קודש הקדשים הוא, ובספרי כ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקלל״ה איתא שגם למסור נפש צריכים בשביל ישראל, ואז יותר נתגלה אהבתו והתקשרותו לד׳, משל למלך שכאשר מי מעבדיו מוסר נפשו גם בשביל בנו, אז רואה שכ״כ מקושר הוא לו, עד שלא בשבילו רק גם בשביל בן המלך מוסר נפשו, עכ״ל הק׳. [הג״ה ועיין בליקוטי תורה מהרב זצ״ל בסוף שיר השירים עה״פ ״כי כאשר השמים חדשים״ וכו׳ וז״ל הק׳ אך הנשמות שירדו למטה בעולם הזה וכו׳ ממשיכים תוספת אור בגן עדן מעצמותו יתברך וכו׳ שישראל ממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ ומשך קדוש ע״ש, כי שמך היא בחי׳ הכלים המשתלשלים בכל העולמות מעלה ומטה, וממשיכים מן בחי׳ אתה היא המשכה מבחי׳ עצם אלקות.

במדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת״ל כו׳ כי קדוש אני ה׳ קדושתי למעלה מקדושתכם כל המקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעוה״ז מקדשין אותו בעה״ב הנה בראשית ברא אלהים גו׳ בשביל התורה ובשביל ישראל והנה ישראל הם נשמה לעולם ועל ידי מתקיים עולמות עליונים וכשישראל עובדים את השם בשלימות הם מורידים חיות הבורא ב״ה בכל דבר ומתרומם על ידי כל הנבראים והקב״ה הוא נשמה לנשמה ומחיה כל הדברים מחמת התעוררות התחתון והם מעלים כל דבר לשרשו מחמת שהבורא ב״ה שוכן בהם כשאין להם גדלות מעבודתן ואז אשכון את דכא כביכול הקב״ה מצמצם שכינתו ושוכן בתוך האדם ואז הוא צדיק יסוד עולם כי כמו שבונין בנין אם יפול היסוד נתרועע כל הבנין כן האדם הוא יסוד הכל אם פוגם ח״ו מעשיו הוא פוגם בעולמות עליונים ונפסק מבורה ב״ה שאינו דבוק בו יתברך וכשמטיב מעשיו אזי בורא עולמות כמו שנאמר (ישעיה ס״ו, כ״ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כי מזה שמחדש התורה בורא אותן שמים וארץ ואמר אשר אני עושה אף שהוא מן הצדיק מכל מקום מה הוא האדם שיברא עולמות אך כשמתדבק עם הבורא יתברך ואז נעשה אחדות כביכול עמו יתברך כי לית אתר פנוי מיניה כי השכל שבתוכו הוא אלהות ואז הקב״ה בורא אותן עולמות בהתעוררות הצדיק כי מה שהוא עושה הוא הכל מעשה הבורא ב״ה אך הבורא ב״ה נתן לנו הבחירה ואם ירצה נפסק ח״ו מהבורא ב״ה. וזהו קדושים תהיו יכול כמוני בניחותא פי׳ תהא יכול לברוא עולמות כמוני כאמור על ידי התעוררות שלך ת״ל כי קדוש אני ה׳ קדושתי למעלה מקדושתכם פי׳ כי קדושתי למעלה מה שנשפע מקודשתי למעלה בעולמות עליונים הוא מקודשתכם כשאתם מתקדשים א״ע בראשונה כאמור ואז נשפע יות וקדושה לשורש נשמתו למעלה. וזהו אדם מקדש מלמטה מקדשין אותו מלמעלה פי׳ שורש נשמתו וכן העולמות מתברכין על ידו בעוה״ז מקדשין אותו בעוה״ב הוא כמבואר אצלנו בפ׳ יתרו שיש עולם התענוג הנקרא עוה״ב עולם הבינה וכשאדם מתפלל יכול לדבק עצמו אחר הבנתו שירגש בעצמו תענוג עליוני הוא תענוג ממין עוה״ב בתוך תפלתו או לימודו רק שלא יהיה כוונתו על התענוג כי מתחלה צריך לעבוד בטירחא עד שיבוא לו התענוג וזהו בעוה״ז פי׳ אם מקדש את עצמו בעוה״ז כשעובד את ה׳ מקודם ומתפלל בטירחא ולוקח א״ע עם הדבורים לקשר בהם בבורא יתברך ואז הוא עדיין בבחי׳ עהו״ז אז אחר כך מקדשין אותו בעוה״ב שיבוא לו התענוג כאמור:

שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. (תהלים קמט, א) ובו יבואר הפסוק (ישעיה סו, כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה. ובו יבואר ותורה חדשה מאתי תצא. הכלל הוא, כי הבורא ברוך הוא ברא עלמא במדת אהבה ועל זה מרומז המצוה של פריקת משא ובמדת היראה שעל זה מרומז המצוה של מחיית עמלק. ומצות קן צפור מרומז על מדות התפארת שהוא מרומז על מדת רחמים. ונמצא צריך לעבוד את הבורא ברוך הוא עם התורה וחלילה לעבוד את הבורא ברוך הוא באיזה מדה שלא על פי תורה חס ושלום. והנה ידוע שמחלוקת בית שמאי ובית הלל הוא, כי בית שמאי היו מדת הדין, ובית הלל היו מדת הרחמים ומחמת זה תמיד הלכה כבית הלל, כי ראו חכמינו ז"ל שהעולם צריך למדת החסד לזאת קבעו הלכה כבית הלל כדי להתנהג העולם במדת החסד. ונמצא לפי זה בביאת הגואל במהרה בימינו יתגלה מדת בית שמאי, כי אז אין צריך העולם למדת החסד והדין יתהפך לרחמים ויהיה פסק הלכה כבית שמאי. וזהו תורה חדשה מאתי תצא, ולכאורה קשה האיך שייך לומר על התורה מלת חדשה, כי אין השתנות בתורה. ולפי דברינו יתכן, כי זה אין דבר חדש ממש, כי דברי בית שמאי כתובים בתורה שבעל פה עתה אך הפסק הלכה יהיה כבית שמאי, כי העיקר כמו שהאדם צריך להתנהג באיזה מדה כן הפסק הלכה גם כן בזה המדה ונמצא שהעיקר תלוי בבני ישראל כמו שאנו פסקינן הכא כן הקדוש ברוך הוא כביכול מתנהג בזה המדה עם בריותיו. וזהו פירוש שירו לה' שיר חדש, והאיך יכול להיות שיר חדש, אך מחמת שתהלתו בקהל חסידים, כשאנחנו מהללים אותו במדת החסד מעוררים מדת החסד וכן במדת הדין חס ושלום: