이사야 סו:21의 Chasidut

ויאמר אל נא תעזב אתנו וגו' והיית לנו לעינים. להבין הלא לא היה צריך משה רבינו שחובב יהיה מורה דרך שלו ולמה אמר והיית לנו לעינים. אכן הענין בזה כדאיתא בגמ' (ב"ב ע"ה.) אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר (ישעיה ד',ה') וברא ה' על כל מכון וגו' כי על כל כבוד חופה מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו, עשן בחופה למה א"ר חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעוה"ב, ואש בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, ועיקר החופה הוא כמו שכתיב (שם) כי על כל כבוד חופה שכל אחד יתכבד ממה שקנה בעוה"ז ויתכבד נגד חבירו הקטן ממנו ואפילו הקטן שבישראל יתכבד נגד הגדול שבגרים, ולכן מוכרח שיהיה גר להשלים ההתנשאות וכבוד של כלל ישראל להראות לו לעינים שלכבוד הזה של אזרח ושורש ישראל אין ביכולת שום בריאה שאינו מזרע ישראל להשיג אף אחר גודל עבודות, ואף שבאמת הגר עשה דבר גדול לכנוס תחת כנפי השכינה מכל מקום איתא בזה"ק (יתרו פ"ז.) גר צדק אקרי ולא יתיר וזהו והיית לנו לעינים, וכמו שכתיב (ישעיה ס"ו,כ"א) וגם מהם אקח לכהנים ללוים, היינו לבחינת עבודה יכולים גם הגרים להגיע אבל לשורש ישראל אין יכולים להגיע בלבוש הגרים כדאיתא בזה"ק (סבא משפטים צה:).

וכן מורים שני השמות הוי"ה אלהים ביחד, שאלו השני שמות נקראים בזוה"ק (פקודי רס.) ובמדרש רבה (בראשית פרשה יג) שם שלם, ששם האלהים מורה על התפשטות כל הכחות בלבושים, ושם הוי"ה מורה שהיה הוה ויהיה. כי קודם שברא העולם היה ג"כ הכל במציאותו, וכאשר עלה במחשבה להתפשט רצונו ברא העולם. ולעתיד גם כן ישיב הכל למקורו. אמנם אצלו ית' בעת הצטמצמו לא ניכר שום רשימה, כי אף שמלא כל הארץ כבודו, אף על פי כן נכתב לפעמים איה מקום כבודו. וזהו שנאמר ישראל לסגולתו, כי סגולה הוא כאבן טוב אשר הוא מעט הכמות ורב האיכות, כי אם רוצים יכולים להסתיר אותו ולקחת אותו בידו אחת, וכאשר נחפוץ להתפשטו יכולים לקחת במחירו רכוש רב. ועל זאת היקרות מרמז תמונת סגול, שב' נקודות העליונות יכולין להתמשך ולהתכלל בהתחתונה האמצעית, וכן כל הנקודות יכולין להכלל באחד, ותרין דרועין יכולין להתמשך בגוף, וכשרוצין יכולין להתפשט, שלכל נקוד יתוסף עוד שתים עד אין סוף. ובזה היה יעקב גדול מהמלאך, כי יעקב היה חיותו ושרשו מקו האמצעי והכולל מהמקור של שם הוי"ה, ושרש המלאך הוא לבוש ממדה פרטיית. ויעקב אבינו ע"ה היה פועל בי"ז שנים הללו להרים כל השבטים למדת מדרגת ישראל, וזהו שאמר להם ושמעו אל ישראל אביכם, היינו שהעלה אותם לתיבת שמע ישראל, עד שהם השיבו שמע ישראל וגו' והוא פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו' כדאיתא בגמ' (פסחים נו.)^סדנתבאר לעיל פרשה זו אות יא ד"ה וזהו ויחי ובהערה נח שם., וכאשר היה ביראה נקרא יעקב, כדכתיב ויירא יעקב וגו' (מקץ מב), וכאשר היה בבטוחות גדול בה' נקרא ישראל. ובעת שולחו את בנימין למצרים היה בבטוחות אשר ח"ו לא יאבד אף אחד מזרעו, לכן נקרא אז ישראל, כדכתיב (שם מג) ויאמר אליהם ישראל אם כן אפוא זאת עשו וגו' וכתיב שם בזאת הפרשה ג' פעמים ישראל. ואף אחר פטירתו נקרא גם כן ישראל, כדכתיב (ויחי נ) ויחנטו הרופאים את ישראל, שגם הגוף נתעלה להקרא בשם ישראל, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכב:) התם בקיומיה יעקב והכא במיתתיה ישראל וכו' יומי קריבין וסמיכין למלכא ולא מתרחקין בלא כסופא עאלין וקריבין למלכא הה"ד ויקרבו ימי ישראל למות וכו'. וכל זה שהיה נקרא לפעמים יעקב, זה היה רק בעוד שלא היה לו כהנים ולוים, אמנם כאשר היה מעוטר בכהנים ולוים היה תמיד נקרא ישראל, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד.) וכד אתעטרו בנוי בכהני ולואי ואסתלקו בדרגין עילאין כדין אתעטר בשמא דא תדיר. ואף שיש גם להאומות שייכות לכהנים ולוים, כדכתיב (ישעיהו ס״ו:כ״א) וגם מהם אקח לכהנים ללוים וגו', אמנם למדרגת ישראלי לזאת לא ישיגו כמו שיתבאר בעז"ה לקמן:

ולזה, כאשר ראה המלאך הדברי תורה של יעקב אבינו, שהם בשרשם גבוהים הרבה ממדרגת מלאך, כי השורש של המלאך הוא רק לבוש לאיזה מדה ממדות השי"ת, נמצא ששרשו הוא רק מן הצד ולא מן הקו האמצעי, ויעקב אבינו הוא בשרשו מקו האמצעי, הרי שהוא גדול הרבה ממדרגת מלאך, ולזה היה בכחו לנצח את המלאך, כי הראה לו שהוא הכלל והמלאך נכלל בתוכו, מפני שהמלאך הוא רק פרט, ובזה נאסר המלאך ונקשר מלומר שירה. ובזוה"ק (וישלח קעג:) מבאר בזה, ודאי הא דאמרת דיעקב שלימא דאבהן איהו ואיהו אחיד כל סטרין וקרא שמיה ישראל, וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, וכתיב ויקרא את שמו ישראל, אמאי אהדר קב"ה וקרא ליה יעקב בכמה זמנין וכלא קריין ליה יעקב כמלקדמין, אי הכי מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב, א"ל שפיר קא אמרת וכו' כמה דקב"ה לזמנין אתקרי ה' ולזמנין אתקרי אלהים, הכי נמי לזמנין אקרי ישראל ולזמנין אקרי יעקב וכלא בדרגין ידיען וכו'. היינו בזמן שהיה מנושא עם כל הפרטים שלו בהכלל, ואז היה מנושא על כל כחות הגוף ואינו נכנע תחת שום פרט, ואז הבין שאי אפשר כלל שישלוט שום רע על זרעו, כמו שמצינו כשהסכים בדעתו לשלוח את בנימין, כי מי הוא זה שיהיה בכחו לשלוט על בני, נזכר בשם ישראל. וזאת התקיפות הוא רק מהארת שם הוי"ה, כי שם הוי"ה רומז על הכלל. וזהו נמי שמצינו החילוק במדרש, כשהוא בשמחה נקרא בשם ישראל, והלא באמת מצינו גם לאחר מיתתו לפעמים שם ישראל ולפעמים שם יעקב. אמנם זאת הבחינה הוא תמיד בכל נפש ישראל, כשהוא בשמחה, היינו שמאיר בו הארת שם הוי"ה אז נקרא בשם ישראל, ולפעמים כשהוא בצמצום וביראה ממאורעות הגוף אז נקרא בשם יעקב. ולזה כשהסכים בדעתו לשלוח את בנימין כתיב (מקץ מג) ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא וגו'. ומסיק שם בזוה"ק, וכד אתעטרו בנוי בכהני ולואי ואסתלקו בדרגין עילאין כדין אתעטר בשמא דא תדיר, היינו כי כהני רומז על חסד, ולואי רומז על גבורה, וכד אתעטרו בנוי בכהני ולואי ואסתלקו בדרגין עלאין, היינו כאשר נתבררו ישראל בקו האמצעי לכלול אצלם אלו שתי המדות, וזהו מדת תפארת שכולל שני הקצוות, ועל זה מרמז השם ישראל אותיות ישר אל, כלומר שיש לו קו ישר לאורו ית'. ולזאת המדרגה שנקרא ישראל אי אפשר לאומות להגיע ואין להם בזה שום אחיזה כלל, כי למדרגת כהנים ולוים שמורה על עבודה יכולים הם ג"כ להגיע, כדכתיב (ישעיהו ס״ו:כ״א) וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה' וגו'^עההיינו הגרים כמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בהעלותך ד"ה ויאמר אל נא: שלכבוד הזה של אזרח ושורש ישראל אין ביכולת שום בריאה שאינו מזרע ישראל להשיג אף אחר גודל עבודות, ואף שבאמת הגר עשה דבר גדול לכנוס תחת כנפי השכינה מכל מקום איתא בזה"ק (יתרו פז.) גר צדק אקרי ולא יתיר וזהו והיית לנו לעינים, וכמו שכתיב (ישעיהו ס״ו:כ״א) וגם מהם אקח לכהנים ללוים, היינו לבחינת עבודה יכולים גם הגרים להגיע אבל לשורש ישראל אין יכולים להגיע בלבוש הגרים כדאיתא בזה"ק (סבא משפטים צה:).. היינו, כי כהן ולוי מורה על עבודה והם יכולים גם כן לצמצם עצמם בעבודה, כי למדת יעקב יש להם שייכות ואחיזה. ומה שהכהן יש לו חשיבות יותר מישראל, זה הוא משום שהכהן מזרע ישראל יש לו קו ישר גם כן וגם הוא כהן ולוי, אבל למדרגת כהונה לבד בלתי קו ישר יכולין האומות ג"כ להגיע, אבל למדרגת שם ישראל אין בה לשום אומה ולשון שום אחיזה כלל, כי רק ישראל לסגולתו: