신명기 23:3의 Chasidut

והנה העיקר מכאן ולהלן, לשמור מהבל וכזב לשמור הפה והלשון. והנה פירשתי כבר מסורה אחת (תהלים קמט ו) וזה הוא תארה, רוממות אל בגרונם. (תהלים קטו ז) לא יהגו בגרונם. (תהלים ה י) קבר פתוח גרונם. וגם לפרש הפסוק (שם י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. דיש בזה דקדוק עצום, דלמה אמר ללשונינו בשני למדין, היה די לומר לשונינו בלמד אחד, והלא דבר הוא. ועוד למה קראן שפתי חלקות, והדר קראן לשון מדברת גדולות, דאינו אלא כפל ענין אחד במלות שונות דלמה זה. והנ"ל בזה, דהנה האלשיך הקדוש פירש בפסוק (דברים כג ג) ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, דהאי לאמר אין לו מובן, דאינו לומר לזולתו. ותורף דבריו כי הנה אשר דיעה קנה, גם כי צדיק תמים יהיה לא יבצר ממנו השערת גדולתו ית', ואם לפני מלך בשר ודם יעמוד אנוש כערכו, יראה ורעד יבא בו פלצות יאחזוהו ואימתו יבעתוהו, ומה יעשה כי יקום ויתפלל לפני אלקי האלקים ואדוני האדונים כי יוצר הכל הוא ב"ה וכל העולמות כאין נגדו, ומה הוא היתוש הנטוש הלז, אם מוח לו בקדקדו הלא יאחזנו פלצות, כי יכיר שפלות וקוטן ערכו, ומי בשחק מכל שרפי קדש יערוך לאלקים תפלה נאותה לפי גדולתו ית', ומה גם אתה איש האדמה, וקל וחומר אם מלאכי השרת שאין אומרים לפניו יתברך רק ג' תיבות קדוש קדוש קדוש, מרוב יראה ורעד וחלחלה ניתך אש זיעתן עד דנהר דינור נגיד ונפיק מהן, בן אדם על אחת כמה וכמה דראוי להיות חל מלפניו, עד בלתי יעצור כח להתפלל באמרו כי אימתו יבעתנו, ומה גם כי אדברה דברי עמו, וצריך לבקש ממנו ית' מענה לשון שיוכל להתפלל. והיינו ואתחנן וכו' שיוכל לאמר, ומהאי טעמא יסדו אנשי כנסת הגדולה בפתח שער התפלה אדני שפתי תפתח (תהלים נא יז), שהשם אדנית הוא פתח השער התפלות, ממנו נבקש פתוח תפתח שפתותינו, עד כאן דבריו בשינוי הלשון וקיצור מפרושו. והנה הגאון מהר"י ז"ל בספר יערות דבש חלק א' דרוש א' בביאור השמונה עשרה כתב, כי השפתים שומרים לפה, ואינם ראוים לפותחן אלא ברצון ה' לתורתו ולכל חפצי שמים, ואדני במילי אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, גימטריא תרע"א, כי אז השערים נפתחים להתפלל. ועל זה נאמר (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, כי השפתים הם שערים, אם הם לעבודת ה' הם שערי צדק, עד כאן דבריו. נמצא השם אדני הוא ממונה על פתיחת שפתים. וכתב עוד וז"ל: אם כן מי הוא האיש אשר לא יתן על לבו, אם להתפלל ולהודות לה' אני צריך תפלה מה' שיפתח שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים, ניבול פה, לצנות, שקרנות, גנות חבירו, לשון הרע, רכילות, מסירות, ובוטה לחבריו כמדקרות חרב, וי מה יענה איש כזה, הלא יצחקו לו מלאכי השרת ויאמרו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו, וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות בדברי רמיה, עד כאן דבריו. והנה בברכת אהבה רבה להודות לך, כתבו לכוין שהפה והלשון נבראו רק להודות ולהלל לשמו ית' ולשאר חפצי שמים. ועל פי זה יתבא המסורה הנ"ל, על אלו שכל היום יהגה פיהם הבל וריק ולשון תרמית, וכשהגיע להתפלל אומר ה' שפתי תפתח, כאלו לא יכול לדבר וצריך שיפתח ה' שפתיו, וזה אמרו קבר פתוח גרונם כל היום בלשון הרע ורכילות, ובעת שרוממות אל בגרונם שצריכין להתפלל ולהודות להשי"ת, אז לא יהגו בגרונם אינם יכולים לדבר וצריכין שיפתח שפתותיהן כנ"ל. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל, יכרת ה' כל שפתי חלקות, כי נחלקים המה ואינם על קוטב אחד, כי בדברים אשר למרות את עיני כבודו, אין פיו סגור ושפתיו ברשותו ואין צריך לשם אדני לפתוח שפתיו. ולדברים אשר הוא לכבודו יתעלה, פיו סגור וצריך לפתיחת שפתים. ובאמת חפצי שמים הם ראוי ללשונינו כי נברא לכך, מה שאין כן בדברים בטלים, ואם לזה שראוי ללשונינו צריך פתיחת שפתים, על אחת כמה וכמה שיהיה פיו סגור במה שאינו ראוי ללשונינו ולשפתותינו. וזה אמרו יכרת ה' כל שפתי חלקות כי נחלקין המה, ומפרש במה נחלקות, אמר לשון מדברת גדולות כמו שפירשו המפרשים דהיינו לשון הרע ורכילות ואין פיו סגור, אשר אמרו ללשונינו, ר"ל בדבר הראוי ללשונינו דהיינו תפלה והודיה לשמו יתברך, נגביר ר"ל שצריכין להתחזק בעל כרחם ולבקש פתיחת שפתים כאילו אינם יכולים לדבר, ולכך אמר ללשונינו, והבן. אבל שפתינו, ר"ל מה שהוא רק דבר שפתים והוא לנו ולא לשמו ית', אתנו ברשותינו ככל חפצינו מי אדון לנו, ר"ל אינם צריכין לזה לשם אדני המורה שהוא אדון לכל, כמבואר בשו"ע או"ח סימן ה' (סעיף א') לפתוח שפתים, כנ"ל נכון בס"ד, מזה תבינו כמה ראוי לשמור הפה והלשון.

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה (בראשית מח ח), ויאמר יוסף אל אביו בני הם וגו' ויאמר קחם נא אלי ואברכם (בראשית מח ט). בהקדים (איוב כח י) וכל יקר ראתה עינו, זה רבי עקיבא שראתה עינו מה שלא ראה עינו של משה (במ"ר פי"ט ו'). כבר ידוע מה שפירש שם המפרש לעשרה מאמרות, על פי אמרם במסכת ברכות (דף ז'.) וראית את אחורי (שמות לג כג), מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, עד כאן. ועל פי שדרשו במסכת מגילה (דף ט"ז:) ויקר (אסתר ח טז) זה תפילין, עיין שם. והנה לבאר זה מה זה שנראה למשה רבינו רבן של כל הנביאים רק הקשר, ולרבי עקיבא כל התפילין, ובעזר"ה פלאות אגיד, בהקדים לפרש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד (מנחה לשבת). כדי להבין ההמשך, וגם הכפל כיון דאמר מי כעמך ישראל, ר"ל דאין דומה להם, אם כן ממילא דהרי הם אחד, והבן. והנ"ל על פי המבואר בעיר בנימין במסכת סוטה בסי' רנ"ב, דאפרים ומנשה באו מאסנת, שהיא בת דינה משכם כמבואר בתרגום יונתן, והם כשרים דקיימא לן (יבמות כ"ג ע"א) נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. והנה הראיה לכשרותה משמו אחד, דר"ל מספר י"ג י"ב צירופים עם הכולל, וכמ"ש שם בשם מו"ה בצלאל זצוק"ל, לזה כאשר חשש עקב ואמר שמא יש פסול במטתי (פסחים נ"ו ע"א), מטעם הנ"ל כי אפרים ומנשה באו מאסנת. השיבו אותו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו ד), שהוא מספר י"ג, להורות שבניו הם מספר ה' אחד ושמו אחד, שהוא י"ב צירופים ועם הכולל הוה להו י"ג, כך הם בני יעקב שהם י"ג עם אפרים ומנשה, ואם כן על כרחך גם הם בכלל שבטי ישורון, עד כאן. ועל פי זה יתבאר אתה אחד בתכלית האחדות, ושמך אחד היינו במספר י"ג כנ"ל, ומזה יובן ומי כעמך ישראל גוי אחד, היינו שכל הי"ג שבטים במספר אחד הם בגדר ומי כעמך, והבן זה. ועיין עוד שם במ"ש בספר עיר בנימין הנ"ל על רבי עקיבא שנולד מגוי הבא על בת ישראל. ולכך הוצרך לזכך חומרו הטהור מטומאה, ולכך כאשר הוציאו לרבי עקיבא וסרקו את בשרו במסרק של ברזל, היה מאריך באחד (ברכות ס"א ע"ב), ר"ל לכוין הי"ג צירופים, ואף על פי כן היה מקבל היסורים באהבה, אף שהיה מקום להרהר אחר מדותיו אחרי כי ה' אחד י"ג צירופים, אם כן על כרחך גם אפרים ומנשה בכלל המספר והמנין כמובן, וצריך לומר דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, אם כן גם רבי עקיבא טהור כמותם, מכל מקום הצדיק עליו את הדין והיה מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, ואמרו לו תלמידיו עד כאן, ר"ל דכיון דדנין גופך, שמע מינה שהולד פגום אם כן מה אתה מכוין באחד וכו', יצא בת קול ואמר אשריך רבי עקיבא שגופך טהור, ולכך יצאה נשמתך באחד להורות כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, כי הלא גם שבטי יה הם מספר אחד, והוה להו אפרים ומנשה בכלל שהם גם כן מגוי הבא על בת ישראל וכמוהם כמוך, עד כאן דבריו עיין שם. ויש להוסיף נופך, דאלו לאו הראיה מאחד, לא היה מועיל זיכוך, דממזר כשם שהוא בלא יבא בקהל שלמטה (דברים כג ג), כן למעלה בנקודה הפנימית מרכז הגלגל כללות ישראל, והבן זה. רק הואיל וכשר הוא, ורק פגימה קצת יש, מועיל הזיכוך. וזה שאמר רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער וכו' שיבא לידי דייקא לתקן הפגימה, ואדרבה בזה מקיים הי"ג צירופים ודו"ק, לכך נאמר אשריך שיצאה נשמתך באחד, והבן. והנה להבין זה האיך הוסר הפגימה ממנשה ואפרים ומכל ישראל שנתערבו ונתחתנו בהם במשך כמה דורות. אך כבר ביררתי בדרושים, דראש הדור שהוא שורש האילן מושך כל הענפים אליו, ואם כן רבי עקיבא משך כל ישראל אליו ונזדככו הכל (עיין מו"ק כ"א ע"ב), וקודם שבא רבי עקיבא היו דבקים זה בזה, כמבואר במדרש (ויק"ר ל' י"ב) על הפסוק (עמוס ט ו) ואגודתו על ארץ יסדה, ויתכן דעד דורו של רבי עקיבא היה הרוב שלא נתערב מזרע אפרים ומנשה, אם כן המיעוט נגרר אחר הרוב ולא היה מזיק הפגימה מועטת, מה שאין כן אז שכבר נתרבו הדורות, והיה גלוי לפניו ית"ש שכבר בהן הרוב תערובות ממנשה ואפרים, לכך אז נבחר רבי עקיבא להזיכוך ואז נזדככו כולם, והבן. והנה איתא (במסכת ברכות דף וא"ו) תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו ומי כעמך (שמואל ב' ז כג), והנה קודם שבא רבי עקיבא, לא היה כל המספר אחד בגדר זה שיתפאר בהן. שהרי בשנים היה קצת פגימה, רק אצל יוצר בראשית שאין נופל תחת הזמן ואשר עתיד להיות כבר היה, אבל באדם שנופל תחת הזמן לא היה אז רק הדבקות, לכך לא השיג משה רק הקשר של תפילין, היינו הדבקות זה בזה לפי בחינתו לפי מה שהוא אדם, והיינו ופני כביכול, ששם נאמר שכל המספר אחד הם גדר מי כעמך, לא יראה אינו מושג אז, אבל רבי עקיבא בעת קבלת היסורים קודם שיצא נפשו שאז נזדככו כל ישראל, כל יקר ראתה עינו שהשיג כל התפילין, והוא פלאי פלאות בעזר הבורא ית'. ועל פי זה תבין דברי חכמים וחדותם במסכת פסחים (דף נ"ו ע"א), ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א), ביקש לגלות לבניו קץ הימין וגו', אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי, אמרו לו בניו שמע ישראל וכו', מיד פתח אותו הזקן וענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרו רבנן אנן היכי נעבד, נאמריה לא אמרו משה, לא נאמריה אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה וכו'. וכבר תמהו כיון דאמרו יעקב, מ"ט באמת לא אמרו משה. וגם אין המשל דומה לנמשל, דכאן מה צער יש לה אם לא תאמר, ומה גנאי יש לה אם תאמר. ונ"ל דהוא הדבר אשר דברנו, דיעקב חשש לבני אסנת, והשיבו שמע ישראל כדברי הרב מוהר"ר בצלאל, ומה שאמר כשם שאין בלבך אלא אחד, נ"ל כונתו דאף שיש קצת פגימה, מכל מקום כיון שאין לכלנו אלא לב אחד לאבינו שבשמים, נאגדים אלו עם אלו כמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה, ולזה ענה אותו הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל שהשיג וידע דקודם שיתערבו ברוב, המיעוט נטפל לו, ואחר שיתערבו ברובם יהיה הזיכוך, לכך אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דשמו ית' המורה על גדולתו ומלכותו, ויש בו בצירופיו עם הכולל שהוא דוגמתם ושורשם ית' לעולם ועד, בין קודם בין אחר כך כי תמיד לא יחסר המזג. אבל משה לא אמרו באורייתא, כי הכל מפי הגבורה נאמר, כי כל האומר שכל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק אחד שלא אמרו אלא משה מפי עצמו, אין לו חלק לעולם הבא כמבואר במסכת סנהדרין (דף צ"ט ע"א), אם כן הוא ית"ש אין נופל תחת הזמן, ואשר עתיד להיות כבר היה ואין שינוי, וגם התורה לא רצתה לגלות כלל דהיה קצת פגימה, כמו שלא נזכר בתורה באסנת מקור מחצבה. והנה כבר אמרו למאן דאמר מקושש זה צלפחד, התורה כיסה ואתה מגלה (שבת דף צ"ו ע"ב), והיינו דאמרו רז"ל נאמריה, לא אמרו משה, ר"ל דלא אמרו באורייתא ולא נזכר כלל מהפגימה, והיינו נאמריה יש גנאי, לא נאמריה אמרה יעקב, והיינו לא תאמר יש לה צער, כי יש ח"ו עידור כבוד לומר כי שמו אחד דוגמתם ולא נרמז התיקון, לכן התקינו שיהיו קורים אותו בחשאי, והוא פלא בס"ד. ועל פי זה יתבאר הפסוקים וירא ישראל את בני יוסף וגו', על פי המבואר בכתבי האר"י זצוק"ל כי לא יתכן להוציא בלעו מפיו, אם לא על ידי אתר פגום כנודע והדברים עתיקין, וידוע הרמז שנתן האר"י בפסוק (בראשית לד כא) הנה כו' ר'ח'ב'ת' ידים לפניכם, והנה יעקב ראה אותן גדולים וקצת פגימה, לכך תמה ואמר מי אלה, ועל זה השיב בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ר"ל על ידי זה דיקא נתנם לי כנ"ל, וגם כמו שדרשו רז"ל (מסכת כלה פ"ג) שהראה לו שטר אירוסין וכתובה, להורות כי אין הפגימה מאתו כי לא עבר ח"ו על מימרא דרחמנא. והנה ראה יעקב שמכל מקום צריכים מיצועים, וידוע כי הכל בהדרגה כי הדם משכן להנפש, ונפש לרוח, ורוח לנשמה, ולא יתכן השראת נשמה אל הנפש וכל שכן אל הדם בלבד, וכן הכל גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, לכך היו צריכין תחלה להתקשר ביוסף צדיק יסוד עולם, ועל ידו נתקשר ביעקב ישראל סבא כללא דכלהו לקבל ברכתא. והיינו ויאמר קחם נא אלי ואברכם, ר"ל שאתה תקחם אלי כנ"ל, ועל ידי כן אברכם, כנ"ל נכון בס"ד.