출애굽기 13:7의 Chasidut

עוד יש לומר בזה, כי הנה באמת צריך להבין מה שנאסר בעבודה זרה להביאה לבית. ולא מצינו כן בשארי האיסורין שיהיו אסורים להיות בבית אדם מישראל. ואמנם כי החקר אלוה תמצא ומאוד עמקו מחשבותיו. והוא אשר קצב ומדד שיעור כל דבר עד היכן מגיע שורש טומאתו וככה צוה אותנו להתרחק מאתו. והנה נמצא בכל האיסורין שיעורים רבים. כמו יש שאסור באכילה לבד ויש שאסור גם בהנאה. ויש גם בבישול שלא לאכול ולא להנות רק לבשלו לבד אסרה התורה. וכמו כן בשיעורין יש בכזית ויש בכביצה ובככותבת ואכילת פרס. וכל שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל כולן שיעורין הן כמאמר חז"ל (ברכות מ"א.). וכמו כן חמץ נאסר בפסח שיהיה אפילו בגבול ישראל לא מבעיא בביתו אלא אפילו בגבולו נאסר כמאמר הכתוב (שמות י"ג, ז') ולא יראה לך שאור בכל גבולך וגו'. כי כל האיסורין אשר נאסרו לישראל כולם הוא שלא יסאבו ויטמאו את עצמם בהן. להיות כי עליהן שורה הסיטרא אחרא וכל מיני הרע. וכשהאדם מתדבק בהן שורה עליו הסטרא אחרא ההיא ומטמאין אותו ומסאבין את נשמתו. ואז לא יוכל הקדושה לשרות עליו. ועיין בזוה"ק (שמיני מ"א.). ואלהינו יתברך אשר לו נתכנו עלילות ויודע שיעור שורש כל טומאה ואחיזתה בהקליפה. הוא אשר קצב ומדד כל בחינה ובחינה לומר אשר טומאה הזו יטמא את האדם בשיעור הזה ויש בשיעור הזה. יש באוכלו ויש בהנאתו יש בכזית ויש בכביצה ויש בנוגע בנבלתם ויש בבליעתו דוקא וכדומה. והוא שיער בעבודה זרה החמורה שיטמא את האדם ויתעב נשמתו. גם בהיותם בביתו לבד שלא יעבדה חס וחלילה ולא יהנה ממנה רק יביאנה אל ביתו בזה יוטמא ויסתאב. וימנע אור הקדושה מלחופף עליו. ולזה רמז יעקב אבינו ע"ה במה שאמר לבניו (בראשית ל"ה, ב') הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם. והיה לו לומר אשר אצלכם כי לא בקרבם היה העבודה זרה. ואמנם כי לצד שהיה אצלם בביתם. ובעבודה זרה המכניסה לבית, מכניסה אל עצמו ח"ו להיות מתדבקת בתוכו על ידי זה הסטרא אחרא והקליפה שהם הם עיקרי אלהי הנכר. ולזה אמר הסירו וגו' אשר בקרבכם. בקרבכם דייקא בפנימיותכם כי בהיותה בבית, נכנסת לבית הפנימי שבגוף האדם.

ול"נ, דמצינו שהזהירה התורה שני לאוין, א' על שאור וא' על חמץ, כמ"ש (שמות יג, ז) לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך. ורבותינו זכרונם לברכה (ביצה ז:) עשו צריכותא וכו'. והענין, כי כבר כתבו הקדמונים רמז לביעור חמץ, שהוא לבער היצר הרע וכו', והנה יש ב' מיני יצר הרע, ובזה יש ליתן טעם לפרעה שנטבעו והמן שנתלה, פלא דבר הוא. וגם כל המועדים בטלים וימי הפורים לא יבטלו (ילקוט משלי רמז תתקמד), וכל השבתות ומועדים הם זכרון יציאת מצרים.

ובזה יובן שהוצרך לכתוב ב' אזהרות, לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ (שמות יג, ז), שהוא לבער ב' מיני יצר הרע, אחד של הגאוה נקרא שאור כנ"ל, ואחד של שפלות ועצלות וענוה פסולה בלי דעת נקרא חמץ, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, ומצה נקראת לחם עוני (דברים טז ג, עי' פסחים קטו:) שהוא הכנעה וענוה עם הדעת שנק' משהו, וחמץ הוא ענוה בלי דעת כנ"ל, וק"ל.