창세기 9:8의 Chasidut

או יאמר, דהנה המפרשים מדייקין מילת רק (בראשית כ יא) דהוא מיותר, וכבר אמרו (ב"ר א' י"ד) אכין ורקין מעוטין. ונ"ל דהנה המפרשים הקשו דמה עלה בדעתו שיהרגוהו כדי שלא יעברו על חטא אשת איש, דלמה יעשו כן מה לי רציחה ומה לי עריות. וראיתי שתירצו בזה, דחשש שמא יהרגוהו על ידי אחרים, דקיימא לן (קידושין מ"ג ע"א) פטור מדיני אדם, עד כאן. ולענ"ד זה אינו, חדא דאם המשלח פטור, הלא השליח חייב ולמה יציית השליח כיון שידונו אותו בידי אדם, כיון שיש בית דין שדנין כמו דנראה מדפחדו מדין אדם דאשת איש. ועוד הרי מבואר בב"ר (פרשה ל"ד סימן ט"ו) בפסוק (בראשית ט ח) מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרוג את חברו, שמע מינה דבבן נח יש שליח לדבר עבירה, וכן הוא ביפה תואר שם, ואף לדעת הפרשת דרכים בדרך האתרים דרוש שני, מכל מקום מודה דבשפיכת דמים בני נח חייבים על ידי שליח, עיין שם. לכך נ"ל על פי מ"ש בפרשת וישב בפסוק (בראשית לז כו) מה בצע וגו', המורם משם דבדיני אדם פטורין אם ההורגין רבים שאין ידוע על ידי מי נהרג, אבל קמיה שמיא גליא, לכך חשש שיהרגו אותו כמה בני אדם ויהיו פטורין מדיני אדם, אבל בבעילה לא שייך זה ויהיו חייבין בדיני אדם, וחשש שמדיני אדם מתייראין ולא מדיני שמים כנ"ל, וזה מבואר בדברי אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה, רק דייקא, ור"ל רק מדיני שמים אין מתייראין, אבל מדיני אדם מתייראין לכך והרגוני לשון רבים, דלא יתחייבו בדיני אדם, על דבר אשתי, ר"ל כדי שלא יתחייבו עליו מדיני אדם, ואם כן הך תיבת רק מיישב קושית המפרשים, ודו"ק.

ואל בניו את"ו (בראשית ט ח). אפשר רמז באמצעות כוחו נשפע גם לבניו שפע נבואה, הגם שהקדוש ש"ם הצדיק היה ראוי לנבואה, אבל כולם ודאי לא היו ראוים לולי זכו"ת נח, וחם יוכיח שהכתוב סיפר בגנותו אחר כך:

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט ח). יש לפרש ולרמוז מ"ש בכתבי האר"י ז"ל איסור אכילה קודם התפלה בשחרית (עיין ברכות י' ע"ב), כי קודם התפלה עדיין הנשמה אינה מתיישבת בגוף, רק הנפש מתפשטת בוורידי הדם המחוברים בבשר. וזה ירמוז א"ך בש"ר בנפש"ו דמו לא תאכלו, ר"ל כשיהיה הבשר רק עם הדם והנפש, לא תאכלו עד שתתפשט הנשמה: