출애굽기 25:31의 Chasidut

עוד אמרו שם (ט"ו, ח') דבר אחר בהעלותך וגו' זה שאמר הכתוב (תהלים קל"ט, י"ב) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה וגו' ולנו אומר בהעלותך למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט כו'. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורות של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות אמר לו המלך וכו' למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקב"ה כולו אורה שנאמר (דניאל ב', כ"ב) ונהורא עמיה שרא והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם כו' (שמות כ"ה, ל"א) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם מ', ל"ה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, מיד קרא למשה, ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז', פ"ט) מה דבר אליו בהעלותך את הנרות וכו' עד כאן. ומאמר הזה כולו מוקשה מרישא לסיפא. כי בתחילתו שאמר זה שאמר הכתוב גם חושך לא יחשיך וגו' לא סיים בו כלום כי על דבר הקושיא ולנו אומר בהעלותך די בכתוב שמביא אחר כך הקב"ה כולו אורה שנאמר ונהורא עמיה וגו'. ולבסוף אינו מובן כלל כי תוכן דברי המשל שנתבייש אוהבו של מלך מכלי הדיוטות שלו לא נזכר כלל בכתוב וגם זה שהמלך סילק את שלו לא נזכר. גם הכתובים שהביא אינם מסודרים כלל במקום אחד כי ולא יכול משה לבוא וגו' זה הוא סוף פרשת פקודי ופסוק ובבוא משה הוא סוף נשא והוא מחבר את האוהל לאחד ואינו מובן. ואמנם כי הנה לכאורה צריך להבין דבר הכתוב עצמו שמביא בתחילה גם חושך לא יחשיך וגו' שכופל דבר אחד שלוש פעמים חושך לא יחשיך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.