잠언 22:4의 Chasidut

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא ד' א שה"ש רבה סדר א' ירושלמי שבת פ"א וע"ש בפני משה): מַה שֶּׁעָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסִלּוּתָא, עָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה עַל רֹאשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'.

ולזה יאמר הכתוב (ישעיה ב', כ"ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, כלומר שהקב"ה אומר לכל בחינת היצר הרע והחיצונים שיחדלו מן האדם אשר יש לו בחינת נשמה באפו, כי במה נחשב הוא שהוא נחשב לבחינת מה שכבר ביטל כל בחינת התאוות הרעים וכוחות החיצונים שבו, ומ"ה הוא כי תלינו עליו (גם נודע אשר בחינה זו היא הנקראת ענוה בסוד הכתוב (משלי כ"ב, ד') עקב ענוה וגו' שהיא מ"ה), והנה השגת בחינה זו במה שישיג אותה האדם בנפשו, שיאיר בו חלק הנשמה הלז היא גם כן על ידי התורה הקדושה וכמו קניות חלק הנפש שהוא על ידי עשיות המצוה כאשר נתבאר למעלה, הרי המצוות הם מצוות התורה, ואך לפי שהם בעשיה גופניות וגשמיות, קונים בזה חלק הנפש, וכן גם כן בקניית חלק הנשמה היא גם כן על ידי התורה והוא שכאשר יזכה האדם להשיג את נשמת התורה, להבין אותה ברוחניותה להפשיט אותה מגשמיותה ולבושיה, כמבואר בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה ריש פרשת האזינו) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, וכולה רזין דאורייתא כנודע לכל מזוה"ק (פרשה זו פ"ז. ולקמן קכ"ד.) שביאר זאת כמה פעמים, ובפרט (בפרשת בהעלותך קנ"ב.) אומר וזה לשונו:: וי להאי בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטא וכו' עד טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו סיפור דאורייתא ולא ידעין יתיר וכו' חכימין לא מסתכלין אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש וכו' עד כאן. ועל דרך מאמר הכתוב (תהלים קי"ט, י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כי הזוכה לכתרה של תורה זוכה לראות ולהביט בנפלאותיה ודרך החיים והאור הגנוז בה על דרך הכתוב (שם ל"ד, ט') טעמו וראו כי טוב ה', לידע ולהבין בטוב טעם אור תענוג התורה ומחמדיה, ולהשיג אור הבהיר אור צח ומצוחצח אשר נעלם בתורתנו הקדושה, ומתגלה לדורשיה ומבקשים ומחפשים אותה ככסף וזהב וכמטמונים ורוצים שיאירו עיניהם בהתורה למיטעם פעם טעם מתיקת התורה, להם מתגלה אור הזה, עד שעל ידי הלימוד התורה הקדושה יתלהב לבו ורעיון מחשבתו להעלות נר תמיד, ולהיות עולה עמו במחשבתו הקדושה עד שנעשה בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל כך יומתק למו טעם מתיקות התורה באהבת ה' ורצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו הקדושה עד שיכסוף וירצה ויחשוק לדבק נפשו לה' תמיד, ואור האהבה והחמדה והתשוקה הגדולה בוער בלבבו כאש להבה בכלות נפשו לאלהים.

וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם הַנַּ"ל, וּבְוַדַּאי בָּא לִידֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וּמִן הָעֲנָוָה נִמְשָׁךְ הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ב:ד׳): עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', נִמְצָא מִתְפַּלֵּל גַּם כֵּן בְּיִרְאָה.