잠언 8:17의 Chasidut

והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. עמר בגימ' יקר כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל והוא כי בליל ראשון של פסח נפתח אור גדול ויקר לישראל וכל טוב הש"י לעיניהם ואח"כ נסתם, ולכן בליל שני נשאר צעקה בלב כל אחד ואחד שצועקים להש"י, מה יקר חסדך אלקים ורוצים שהש"י יחזור להם הארת פניו, וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה בנבואתו (משלי ח',י"ז) אני אוהבי אהב, היינו שאפתח לכם הארת פני וזה נגד פסח שאז נפתח אהבת הש"י לישראל, ומשחרי ימצאונני היינו אחר שישתדלו וישחרו לטוב הש"י, אז יקבע בלבם הארה שלימה מבלי הפסק. וזהו בחג השבועות כי הנו"ן יתירה של ימצאונני יורה על נ' שערי בינה הנמצאים בתורה, ובשבועות יקבע בלב כל אדם שימשך אחר רצון הש"י והוא ע"י מצות ספירת העומר, כי העומר היה בא מן השעורים היינו שידקדקו ברצון הש"י שלא יטו אף כחוט השערה, ועל ידי זה יזכו לבינה ולהארת הש"י שיהיה להם בקביעות. כי בפסח לא השיגו רק הארה לפי שעה ותיכף נסתם, כי ראו את יקרת אור הש"י כי טוב הוא ולא היו יכולים להמשך אחר רצונו. ועי"ז נאמר ראתה שפחה בים כי כל ישראל היו כשפחה תחת עול הש"י שלא יהיו יכולים להשלים רצונם לרצון הש"י. ובשבועות היינו מתן תורה היינו שהש"י קובע בינה בלב כל אדם שיבינו בנפשם רצון הש"י, וזה הבינה נקראת ירח, וירח מורה על בינה בלב, כי שמש מורה על חכמה לעיני האדם, והמה התרי"ג מצות שידע האדם על פי כללי המצות איך להתנהג בכל דבר אם הוא אסור או מותר.וירח מורה על בינה בלב האדם לקדש עצמו אף במותר לו, שיהיה לו גבול ותחום במיעיו להבדיל שעד כאן הוא ברצון הש"י ומכאן ואילך אינו ברצון הש"י, וזה הבינה יצטרך לאדם בכל עניניו. וזה מה דאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ו',ה') אומות העולם מונין לחמה וישראל מונין ללבנה כי שמש הוא חכמה שיש בכח האדם להשיגה, אבל לבנה מורה על החיים שהיא למעלה מהשכל, כי ירח היא מלשון ריח שישראל יריחו בכל דבר את שורשו מחיי עולם הבא, אף שהירח הוא תחת השמש אך כדאיתא בזוה"ק (בראשית רל"ז:) אין לסיהרא עלאה קא מנינין, שהשמש היא מקבלת אור מסיהרא עילאה, ולשמש עילאה לא זכה להשיג רק משה רבינו ע"ה.

ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.