וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃
아브라함이 또 가로되 주는 노하지 마옵소서 내가 이번만 더 말씀하리이다 거기서 십인을 찾으시면 어찌 하시려나이까 가라사대 내가 십인을 인하여도 멸하지 아니하리라
אגרא דכלה
וירצה עוד, דהנה עם היות שהש"י מתאוה לתפלתן של צדיקים, עם כל זה בדבר שיודע הש"י שכבר אי אפשר להשיב נגד מדת הדין, רומז להצדיק שלא יתפלל, כי באם יתפלל כביכול יתעצב הש"י אל לבו מלהשיבו ריקם, כמ"ש השי"ת לנביא (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל וכו' ואל תשא בעדם רנה ותפלה. וכמו כן הוא גם כן בכאן הבין הש"י שירצה אברהם להפציר גם כן אם לא ימצא עשרה, וזה דבר שאי אפשר מפני מדת הדין כמו שהיה בימי נח כמ"ש רש"י, והנה אם יתפלל אברהם אזי לא טוב בעיני י"י יתב' כביכול להשיב ריקם את הצדיק, על כן מה עשה הש"י וילך י"י תיכף כאשר כלה וכו' (בראשית יח לג), וסיים המאמר בעבור העשרה (בראשית יח לב) נסתלקה שכינתו תיכף, והבין אברהם שאין רצונו ית' להתפלל יותר, על כן ואברהם שב למקומו ולא הפציר עוד, הגם שהיה באפשר לו להתפלל אפילו בהסתלקות השכינה כי מלא כל הארץ כבודו: