וּכְעַ֞ן הֻעַ֣לּוּ קָֽדָמַ֗י חַכִּֽימַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א דִּֽי־כְתָבָ֤ה דְנָה֙ יִקְר֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי וְלָֽא־כָהֲלִ֥ין פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֖א לְהַחֲוָיָֽה׃
지금 여러 박사와 술객을 내 앞에 불러다가 그들로 이 글을 읽고 그 해석을 내게 알게 하라 하였으나 그들이 다 능히 그 해석을 내게 보이지 못하였느니라
אלשיך
וכען הועלו קדמי וכו'. הנה המלך הלז נפשו אותה להיות כוסה קלון חכמי בני עמו הלא המה כשדאי וגזריא כי הם הקרובים אליו יותר כי כשדאי היה ואף גם על כבוד האחרים חכימיא אשפיא בצד מה ועוד ב' לבל יתפש בדבריו ויתבדה ויאחז כי הוא החליש מדרגת דניאל כאשר כתבנו ויירא ויצר לו פן ילכד באמרי פיו כי איך ישאל מאתו אשר נעלם מעיני כל חכימיא אשפיא כשדאי וגזריא והלא החכמים ההמה הם אומרים אמור לנבוכדנצר כי לא יבצר מהם כי אשר לא יגיד זולתי אלהין קדישין אשר לא בארץ המה כאומרו לא איתי אנש די יחוינה להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי אשר כוונו לשלול אלהיהם אשר בארץ הוא בל שהיה נחש בריח כנודע שמדוריה עם בשרא כי גשמי הוא ובשם אלהין קדישין לא יכונה והוא לא רצה לומר רק ושמעת עלך די רוח אלהין בך ולא אמר קדישין ואם מדרגה זו איננה בו איך יגיד אשר יפלא מהם על כן הסתיר דבר ויהתל בו לאמר כי לא יפלא הדבר מחכמיו כי לא באו לפניו כי אם חכימיא אשפיא אך לא הקרובים אליו והמחוכמים יותר הם כשדאי וגזריא הנזכרים תמיד באחרונה כלומר כי לא היה נעלם מהם ואף גם הבאים האלה לא נעדר מהם כתבא למקרא כי יודעים הם ויקראוהו ולא יבצר מהם כי אם פשר הדבר לבד וז"א וכען הועלו קדמי חכימיא אשפיא ולא כהלין פשר מלתא להחויא כי פשרא לבד נגרע מחיקם:
מצודת דוד
וכען. ועתה הוכנסו לפני החכמים האשפים אשר יקראו הכתב הזה ולהודיע לי הפתרון ולא יכלו להגיד פתרון הדבר ואף שגם קרוא מקרא לא יוכלו הנה כחש לו לכסות קלון חכמי עמו מה דאפשר: