וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃
말하기를 내가 어찌하여 훈계를 싫어하며 내 마음이 꾸지람을 가벼이 여기고
מלבי"ם
ואמרת איך שנאתי מוסר, המוסר הוא ע"י הכאה או יראת העונש זה שנאת לגמרי, ותוכחת היא מה שמתוכחים עמו להשיבו אל דרך הטוב ע"י ראיות השכל וזה לא שנאתי, אבל נאץ לבי אותו שהיה מבוזה אצלי: