민수기 18:15의 주석

V. 15. כל פטר רחם וגו׳ (siehe Schmot 13, 2 u. 12-15). Da offenbar פטר רחם לכל בשר hier alle drei Kategorien אדם ובהמה טהורה וטמאה umfasst, wie aus der näheren Erklärung באדם ובבהמה erhellt, so kann אשר יקריבו לד, nicht die Weihe im Opfer, sondern nur die Weihe an Gott allgemein bedeuten. Die בכורות aller drei Kategorien werden in nahe Beziehung zu Gott gestellt. Es ist ganz derselbe Begriff wie: והעברת כל פטר רחם לד׳ (daselbst 13, 12). — אך פרה תפרה וגו׳: es ist hier בכור אדם und בכור בהמה טמאה hinsichtlich der פדיון-Pflicht gleichgestellt: כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה, daher כהנים ולוים פטורים sowohl von בכור אדם als von פטר חמור (Bechorot 4a; — siehe zu Kap. 3, 41). — אך פדה תפדה וגו׳ ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. פדיון בכור אדם ist absolute Pflicht, פדיון פטר חמור nur eine bedingte, es tritt statt dessen, allerdings erst in zweiter Linie, עריפה ein (siehe Schmot 13, 15), daher vielleicht der Wechsel der Ausdrücke. Kiduschin 29 a wird an dieser Potenzierung der in תפדה gegebenen פדיון-Pflicht durch den vorgesetzten Infinitiv noch gelehrt, dass diese Pflicht jedenfalls erfüllt werden müsse, und wenn sie vom Vater nicht erfüllt worden, dem Sohne obliege, sobald derselbe zum Alter der selbständigen Verantwortlichkeit gelangt, היכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרקיה. Indem aber ferner hier die Pflicht der Auslösung des Sohnes mit der Pflicht der Selbstauslösung in einen Gedanken zusammengefasst wird, lehrt zugleich (daselbst) die Halacha den Satz, dass die Auslösung des Sohnes nur dem obliegt, der eventuell auch zur Selbstauslösung verpflichtet wäre, also nur dem Vater, nicht aber der Mutter: כל שמצווה לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות את אחרים.

כל פטר רחם, “the first issue of every womb;” this is a reference to the firstborn male child which needs to be redeemed for five shekalim.

כל פטר רחם לכל בשר, “Everything that opens the womb of all flesh;” this line has appeared in the Torah on three separate occasions. The reason is that the Torah considers the redemption of the firstborn as a most important ritual, so much so that even the firstborn of a ritually impure animal, the donkey, needs to be redeemed.