신명기 21:2의 주석

ויצאו זקניך. מְיֻחָדִים שֶׁבִּזְקֵנֶיךָ, אֵלּוּ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה (סוטה מ"ד):

זקניך. זקני הערים הקרובות והשופטים:

ומדדו ב' דין ואידך ומדדו את תכנית שמודדין מראשו שהוא עיקר תכונת האדם:

וממדו. הדל"ת בשוא לבדו כמנהגנו לתפארת הקריאה:

זקניך מיוחדים שבזקניך סנהדרין גדולה. מדהוה ליה למכתב זקני העיר דומיא דולקחו זקני העיר והורידו זקני העיר וכתב זקניך המיוחדין שבזקניך דהיינו היושבים בשלכת הגזית כדאיתא בספרי ומייתי לה בפרק עגלה ערופה זקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד אחד הרי חמשה:

זקניך ושופטיך. ר"ש ור"י פליגי (ר"פ עגלה ערופה) לר"ש זקניך ושופטיך חדא נינהו, ולהורות שיהיו זקנים המיוחדים שבשופטים, והם שבלשכת הגזית, ולר"י בעי' זקנים ושופטים. הנה לר"י וי"ו של ושופטיך הוא לתוספת, וזקנים לחוד ושופטים לחוד ותרווייהו בעי, ולר"ש הוראת וי"ו כמלת של (שהוא אחת מהוראותיו כמ"ש באמור כ"ב ח' בנבלה וטרפה) וטעמו זקניך של שופטיך לא זקני סנהדרי קטנה כ"א של סנהדרי גדולה שהם המיוחדים לשופטים בישראל:

ויצאו. ויצאו – הם ולא שלוחיהם ^טוובעין משפט ציין לרמב"ם פ"ט ה"א מרוצח, אבל באמת כתב שם הרמב"ם בסתמא ויוצאין ה' זקנים, ולא פירש מפורש הן ולא שלוחיהם, וזו פליאה גדולה שהשמיט לפרש עיקר גדול כזה ועפ"י דרשה מפורשת בגמרא, ובכ"מ בגמרא נמצאה דרשה כזו, כמו לענין חליצה וקראו לו זקני עירו הם ולא שלוחיהם ולענין עיר הנדחת יצאו אנשים הן ולא שלוחיהם ולענין סמיכת הקרבנות וסמך ידו ולא יד שלוחו, ומכל אלה פירש הרמב"ם רק לענין סמיכה וביתר הענינים השמיט, ולא ידעתי טעמו, וצע"ג. .
(סוטה מ"ה א')

מיוחדים שבזקניך כו'. פי' מדהל"ל זקני העיר דומיא דולקחו זקני העיר וכתיב זקניך משמע המיוחדין שבזקניך, והיינו סנהדרין. ע"ש בגמרא דסנהדרין (יד:):

ויצאו זקיניך ושופטים. כיון שאמ' אחר זה זקני העיר ההיא למדנו שאלו הזקנים והשופטים הם הכוללים לכל. העירות ולזה יהיו מבית דין הגדול שבירושלם וראוי היה להיות כן כי אין ראוי שימדוד זה רק מי שהוא על העיירות כלם לשפוט מי מהם יתחייב להביא העגלה ולפי שהמעט שיפול בו שם זקניך הוא שנים והמעט שיפול בו שם שופטיך הוא שלשה כדי שיהיה ראוי לבית דין שלא יהיה בית דין שקול בלי מכריע למדנו שחמשה יוצאים מבית דין הגדול:

[קלד] ויצאו זקניך ושופטיך. לר"ש הוי"ו הוא וי"ו הבאור, זקניך שהם שופטיך ר"ל מסנהדרי גדולה. ור"י ס"ל דאם כן היה טוב יותר לכתוב בלא וי"ו. והיה פירושו זקניך שהם שופטיך ר"ל שופטי כלל ישראל שהם סנהדרי גדולה כמ"ש ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ומדכתב וא"ו שמורה גם כן על החבור מפרשינן שהוא גם כן וי"ו החבור, ובכ"ז ידעינן שהם מסנהדרי גדולה שכמו ששופטיך הם מסנהדרי גדולה כן זקניך, וז"ש בסנהדרין (דף יד) אלא וא"ו ושופטיך ממנינא ור"ש וא"ו לא דריש ר"ל שר"ש ס"ל שהוא וא"ו הבאור לבד כמו נבלה וטרפה לא יאכל שפי' נבלה שיש במינה טרפה כמ"ש באה"ש

בד"ה אל הערים כו' בסופו ותימה הלא שנינו בהדיא בברייתא בפר' עגלה ערופה ומדדו שאפילו נמצא בעליל היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה ופי' רש"י בעליל לעיר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה מזו ונרא' שדעת הרא"ם ז"ל דדוקא אם לא יודעין העיר אז מודדין עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו אבל אם יודעין בבירור איזה עיר קרובה אל החלל אז משום מצות מדידה מודדין מן החלל לאותה העיר אבל לא עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו ודוק כנ"ל:

מיוחדים בזקנה. דאם לא כן, לכתוב 'ויצאו זקני העיר':

פס'. ויצאו זקניך ושופטיך. זקיניך שנים ושופטיך שנים. אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה. ומדדו (את) הערים. ולא מן הערים. אל החלל. מיכן אמרו נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין את הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עובדי כוכבים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא בעיר שיש בה בית דין:

ומדדו ממקום שהחלל שוכב. מאריכות לשונו דקאמר שהחלל וכו׳ משמע דרמז מאין היו מודדין ונקט כראב״י בפ׳ עגלה ערופה ממקום שנעשה חלל מצוארו וטעמא דמשנתו קב ונקי ומ״מ הר״ם ז״ל פסק כר״ע מחוטמו וע״ש בכ״מ:

ומדדו אל הערים. אמר הרב בכור שור דכל זה צוה הקב"ה לעשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומאי דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירין אותו אלא מתוך דבריהם יבינו המכירים אותו שהוא זה אבל אם באים עדים שאומרים מכירין אנו בודאי שזהו ובטביעות עין גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפי' אפי' ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו וההוא דטבע בדגמ' ואסקוה אגשרא וכו' ואנסבה רבא לדביתהו אפילו לאחר חמשה יומי עדות סתם היה ודמיון ולא אמר מוחזקני בו:

ומדדו אפילו נמצא בעליל מצוה לעסוק במדידה שמתוך שהיו עסוקים בדבר יבואו מתוך הערים הנמדדות ומי שהלך מביתו ולא חזר באים בני משפחתו ומכירים הנרצח אם מכירין אותו מעידים עליו ולא תהיה אשתו עגונה ובניו יורדים לירושת אביהם ואין ב״‎ד ממחין בידם ומתוך כך יהא נודע מי הלך עמו ומי נתלוה עמו ופעמים נתפרסם ע״‎י כן.

ויצאו זקניך. מיוחדים שבזקניך זו סנהדרי גדולה:

ומדדו. מִמָּקוֹם שֶׁהֶחָלָל שׁוֹכֵב:

אשר אותיות ראש שמודדין מראשו:

ומדדו ממקום שהחלל שוכב. ואף על פי שהכתוב לא גלה רק סוף המדידה ולא ראש המדידה מסתברא דראש המדידה אינה אלא מן החלל ותנן התם מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל:

ויצאו. פרט לחגרים. מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלמין בצדק כך צריכין להיות שלמין באבריהם ^טזעיין מש"כ לקמן בפ' ז' בדרשה וענו ואמרו באה ג"כ דרשה מענין זה, וענו פרט לאלמים, ידינו לא שפכו פרט לגדמים ועינינו לא ראו פרט לסומין, וע' בבבלי סנהדרין ל"ו ב' יליף דסנהדרין בעלי מומין פסולין מפסוק דשה"ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך דנדרש על סנהדרין, וכ"ה ביבמות ק"א ב', וצ"ע שלמדו מדרשה אסמכתית כזו מדברי קבלה בעוד שבכאן דרשה גמורה בזה ובתורה, ואפשר לומר משום דראי' זו יש לדחות די"ל דהכונה כאן דאם היו בעלי מומין פסולין לענין זה דעגלה ערופה, אבל אין הכרח שבסתם דיינים פסולים דיינים כאלה אף במקום דלא בעינן לפעולותיהם בגוף, ודו"ק. .
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה)

ממקום שהחלל שוכב. ואף על פי שהכתוב לא גילה רק סוף המדידה ולא ראש המדידה, מסתברא דראש המדידה אינה אלא מן החלל:

ומדדו את הערים אשר סביבות החלל. ראוי שתדע שזאת המדידה יחוייב שתהיה מהמקום הנראה בו החיות יותר והוא הראש כי מהמקום ההוא ראוי שיקרא חלל ובחוטם ממנו לפי שבו יוכר תכף אם האדם מת מצד הנשימה והנה אם היו שם חללים רבים מפוזרין מודדין כל אחד בפני עצמו ואם היו זה על זה מודדין מן העליונים כי האחרים ממונים ולפי שכבר נאמר אחר זה ולקחו זקני העיר ההיא למדנו שעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין לה ולמדנו מזה עוד שהעיר שהזקנים שבה אינם זקני העיר ההיא אבל זקניך כמו הענין במקום הבחירה לא היו מודדין לה:

[קלה] ומדדו. שמצוה למדוד אפילו ידוע שזו העיר הקרובה כמ"ש (בסוטה מה) ופ"ק דסנהדרין ומודדים מן החלל אל הערים, ולענין מה שמת מצוה קונה מקומו ונמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ס"ל לר"א שהגוף נשאר במקומו ור"ע ס"ל שהראש נשאר במקומו והגוף נד ממקומו כן מפרש בגמרא (דף מה). וממ"ש והיתה העיר הקרובה ולקחו זקני העיר ההיא מבואר שלעיר שאין בה ב"ד אין מודדים ואז מודדים לעיר הקרובה שיש בה ב"ד כן פי' בגמרא שם, ואם אין ב"ד בשום מקום פליגי ר' אמי ור' אסי במכות (דף יא) אם מביאים ע"ע עי' בתוס' שם. ומ"ש נמצא סמוך לספר משום דבעינן כי ימצא (כנ"ל סי' קלא):

ממקום שהחלל שוכב. פירוש, המדידה אינה בשביל החלל עצמו, למדוד מן החלל סביבות הערים, כדמשמע לשון המקרא "כי ימצא חלל באדמה וגומר", דלא שייך מדידה אלא ממקום למקום, דבענין זה הוי מדידה, אבל לומר שימדדו מן החלל אל העיר – זה לא שייך, ולפיכך צריך לפרש שימדדו 'ממקום שהחלל שוכב':

אל הערים וכ׳ לכל צד וכו׳. כ׳ הרא״ם ז״ל לא שהוא חובה למדוד אלא כדי למצוא העיר וכו׳ לפי׳ אם היה מוטל סמוך לעיר שאין בו ספק וכו׳ א״צ מדידה עכ״ל ואחר המחילה לא כן אבי דבהדיא אי׳ התם בש״ס דאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה וכ״פ הר״מ בפ״ט מה״ר:

ויצאו. הן ולא שלוחן. זקניך שנים. ושפטיך שנים. ואין ב״ד שקול הרי חמשה ראב״י אומר זקניך הן ע״א סנהדרין. ושפטיך. זה מלך וכ״ג. ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל. שימדדו מהחלל להעיר ולא מעיר לחלל:

אל הערים אשר סביבת החלל. לְכָל צַד וְצַד לֵידַע אֵי זוֹ קְרוֹבָה:

אשר סביבות החלל בגימטריא בראשו של הרוג:

אל הערים אשר סביבותיו לכל צד לידע אי זו קרובה לא שהיא חובה למדוד מן החלל עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו אלא כדי למצא העיר היותר קרובה אליו כדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל לפיכך אם היה החלל מוטל סמוך לעיר שאין ספק בו שהוא היותר קרובה אל החלל אין צריך שם מדידה:

זקניך. נאמר כאן זקני ונאמר להלן (פ' ויקרא) זקני העדה, מה להלן מיוחדים שבעדה אף כאן מיוחדים שבעדה ^יזכלומר סנהדרי גדולה. .
(סוטה מ"ד ב')

לכל צד לידע איזו קרובה. לא שהוא חובה למדוד מן החלל עד כל עיר ועיר, אלא המדידה היא לידע איזה היא היותר קרובה אל החלל, לפיכך אם היה החלל סמוך לעיר שבודאי אין עיר קרובה הימנה אל החלל, אין צריך מדידה:

לכל צד לדעת איזה קרובה. אבל לא שיהיה חייב למדוד אל כל המקומות בין רחוקה ובין קרובה לקיים מצות "ומדדו", כדמשמע לישנא דקרא, אלא פירושו לדעת איזה קרובה, וכאשר ידענו שזו היא קרובה, אין צריך למדוד, דלא הוי המדידה רק לדעת איזה קרובה:

זקניך ושופטיך. זקניך שתים ושופטיך שתים, ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד ^יחר"ל כדי שיהי' מספר כזה שיהי' אפשר לקיים בו אחרי רבים להטות לכן מוסיפין עוד אחד ובס"ה חמשה, וע' מש"כ השייך לענין זה בפ' ויקרא בפסוק המובא בזה. .
(סוטה מ"ד ב')

ומדדו. אפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שנא' ומדדו – מצוה לעסוק במדידה ^יטר"ל אפילו אם נמצא בצד עיר זו, שהדבר נראה בעליל שהיא הקרובה צריך למדוד, מפני שהמדידה בעצמה מצוה. .
(שם מ"ה א')

אל הערים. מלמד שמודדין מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל ^כהרבותא בזה אעפ"י שהורה הכתוב רק סוף המדידה, והו"א דראשו לא איכפת לן מאיזה צד שיתחיל, קמ"ל דמן החלל אל הערים דוקא. וע' לפנינו בפ' נח בפסוק כל אשר נשמת רוח חיים שמודדין מחוטמו דעיקר חיותא באפא הוא, יעו"ש. [ספרי].