에스겔 1:1의 주석

ויהי בשלשים שנה. סתם הנביא דבריו ולא פי' שמו מי הוא ולא פירש למנין מה מנה לפיכך הפסיקה רוח הקודש את דבריו בשני מקראות הסמוכין לזה ללמד מי הוא הנביא וללמד למנין מה מנה שנאמר בחמשה לחודש היא השנה החמישית וגו' אין אלה דברי הנביא שהרי כבר אמר שבחמשה לחדש היה עומד ועוד שמתחלה אמר נבואתו בל' עצמו ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלהים וכן בסוף וארא והנה רוח סערה וגו' ואלו שני מקראות מפסיקין דבריו כאילו אחר מדבר עליו היה היה דבר א' אל יחזקאל ותהי עליו שם יד ה':

ויהי בשלשים שנה, בשמונה עשרה ליאשיה מלך יהודה היה שנת היובל כמ''ש בסדר עולם, ואז מצאו ספר התורה בבית ה' שהיה נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, ודבר זה עשה רושם גדול והגיע אז הנבואה ע''י חולדה הנביאה שעתיד הבית ליחרב, ובכ''ו ביובל הוגלה יהויכין, ובשלשים שנה ליובל ראה את המרכבה וספר שהיה אז בתוך הגולה על נהר כבר, ר''ל שלא היה מוכן לנבואה, אם מצד המקום שהיה בח''ל ואם מצד הזמן שהיה בגולה, רק השמים נפתחו מעצמם מבלי הכנתו וראה מראות אלהים:

ויהי בשלשים שנה. בשנת השלשים ביובל האחרון שגלו בו שהרי כאן אמר היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין וכשראה בנבואה בית העתיד נאמר בעשרים וחמש שנים לגלותינו (לקמן מ) והוא היה לגלות יהויכין והנבואה ההיא ראה בשנת היובל שנאמר שם בראש השנה בעשור לחודש איזה הוא שנה שראש השנה שלה הוא בעשור לחדש זהו שנת היובל שהתחלתה ביום הכפורים בעשור לחדש השביעי א״כ הנבואה ההיא שקדמה עשרים שנה היתה בשנת שלשים ליובל העבר (ותלה הנבואה ההיא ביובל לפי שבשנת היובל ההוא מצא חלקיהו הכ״ג ספר התורה בבית ה׳ בימי יאשיהו כי בי״ח למלכותו מצאה והוא מלך ל״א שנים א״כ נשארו עוד י״ד שנים אחריו מלך יהויקים י״א שנה הרי כ״ה כי יהואחז שמלך לפניו ויהויכין שמלך אחריו לא מלכו שניהם כ״א ששה חדשים ועשרה ימים ולא היה שנה שלימה) א״כ בשנה החמישית לגלות יהויכין נשלמו שלשים שנה ולפי כשמצאו ס״ת היתה הרעשה רבה והשנה ההיא היתה רשומה ומפורסמת ונודעת בין האנשים כי אז נגלה להם אשר החורבן מיועד לבוא לכן תלה בה הנבואה ההיא שראה בה נסיעת השכינה מבית ה׳ כמלך הרוכב על המרכבה:

כבר. כן שם הנהר:

ויהי בשלושים שנה. טעם המלה גלגל וגרמיה:

ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש. החשבון הזה כתב אדוני אבי ז"ל כי לפי פשוטו פירושו שלשים שנה ליובל והראיה על זה כי כשראה יחזקאל בנבואה בנין העיר ובנין הבית לעתיד היתה שנת היובל והיתה בעשרים וחמשה לגלות יהויכין, הנה כי גלה יהויכין בעשרים לחדש וחמש ליובל, וזאת המראה שהיתה בשנה החמשית לגלות יהויכין היתה אם כן בשנת שלשים ליובל והיאך ידענו כי כשראה בנין העיר ובנין הבית היתה שנת היובל שנאמר בראש השנה בעשור לחדש איזוהי שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש הוי אומר זו שנת היובל ואני אומר כי מה שתרגם יונתן בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיהו כהנא רבא ספרא דאורייתא עולה לחשבון אחר למה שפירש אדוני אבי ז"ל כי בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו מצא חלקיהו הכהן הספר בבית ה' כמה נשארו ממלכותו י"ג שנה כי ל"א שנה מלך י"ג של יאשיהו וי"א של יהויקים הרי כ"ה ובעשרים וחמש מלך יהויכין ואע"פ שלא עלתה לו מלכותו שנה כמו שכתוב כי בעשרים וחמש ליובל גלה יהויכין והמראה הזאת היתה בשנה החמישית לו הרי שלשים שנה ליובל והראה האל יתברך ליחזקאל המראה הזאת שיש בה רמז לנסיעת הכבוד מהבית בשלשים שנה למציאת הספר שקרע המלך את בגדיו בשמעו דברי הספר כי הרעה והגלות תבא לישראל בעברם על דברי הספר וכבר החלה הרעה לבא בימי יאשיהו לפיכך הראה האל יתברך לנביא סימן נסיעת הכבוד מן הבית כי כמו שהחלה הרעה בימי יאשיהו כן תבא כלה והראה לו בשנת שלשים ליובל שהיתה שנה החמשית לגלות יהויכין לפי שצדקיהו בא אל בבל בשנה הרביעית למלכו שהיא שנה חמישית לגלות יהויכין וכן הראה לו ברביעי שהוא חדש תמוז מפני שהחדש הזה היה בשנת החרבן תחלת החרבן כי בו נבקעה העיר וכשהראה לו המראה הזאת לשיבת הגלות בימי המשיח ובנין העיר ובנין הבית הראה אותם לו בשנת היובל וביום הכפורים שהוא סימן צאת העבדים מעבדות לחרות ולהורות כי האל יתברך יסלח לעון ישראל וחטאתם לא יזכור עוד והראה לו המראה הזאת בבבל כמו שהיה הנביא שם לסימן הגלות שהוא בבבל וכשהראה לו המראה הזאת לשיבת הגלות הראה אותה לו בענין שראה עצמו בארץ ישראל סימן לשיבת הגלות:

ברביעי בחמשה לחדש. בז"ח אמרו בדף ס' ע"ד דפוס ויניציא דהיה זה ביום שבועות ויש מי שכתב דלפי זה יצדק מאד דתקון רבנן דזו הפטרה לשבועות. אבל יקשה דהכתיב ברביעי בחמשה לחדש. ומצאתי להרב עיר וקדיש מהר"ם זכות ז"ל בהגהותיו לז"ח כ"י שכ' וז"ל לא ס"ל כמפרשים שפי' ברביעי בחדש הוא תמוז דא"כ הול"ל בחמשה לחדש הרביעי. אלא ברביעי הוא יום רביעי וחמשה יכול להיות בו שבועות כדתניא בראש השנה עצרת פעמים בחמשה פעמים בששה פעמי' בשבעה עכ"ל ועדיין ק"ק דלשון הזהר הוא בה' לחדש הא אוקמוה אבל יומא דא יומא דשבועות הוא יומא דקבילו אוריתא ישראל על טורא דסיני ושמעו אנכי עכ"ל ואע"ג דזמנין דמשכחת דאקלע עצרת בחמשי מ"מ יום שנתנה התורה היה יום הששי בסיון או ז' לר' יוסי והיכי קאמר דבה' יומא דקבילו אוריתא וי"ל דמאי דקאמר יומא דקבילו אוריתא על עצרת קאי דקבילו ביה אוריתא ואה"נ דההיא שתא הוא בשיתא. ובס' שבלת של לקט להרמ"ז ז"ל כ"י כתב משם ס' הלקוטים ואעתיק דבריו בקצור. ויהי בשלשים שנה לפי שבחרבן בית המקדש וגלות ישראל היו מתפחדים שמא הניחם הקב"ה מכל וכל וע"ז אמר יחזקאל לנחם אותם ויהי בשלשים שנה וכו' ודע שלהקים סוכת דוד הנופלת צריך גילוי הו' ולפי גלוי הו' כן יהיה השפע שאם המנין אחדים הם ו' ואם יותר ס' וכן עד"ז ואמר ויהי בל' שנה ר"ל שה' אחרונה היא כנגד נה"י ואז בזמנו האור המתגלה בה היה מהעשרות ולא מהאחדים לבד ואמר ברביעי שהיא ד' ואמר בחמשה שכבר היה ה' וכי תימא שאין אור הו' עמה לז"א ואני בתוך הגולה ר"ל אני היא המ' ואני לומר להם הוי"ו עמה על שם עמו אנכי בצרה:

ויהי בשלשים שנה וגומר עד ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך והיא פרשה א' בלבד, וכמה מהשאלות הייתי מעיר בפסוק המראה הזאת אבל אין ראוי לנטות ימין ושמאל מהנהוג והרגיל בשאר הנבואו', ולכן אעיר כאן בלבד ו' שאלות כפעם בפעם בשאר הנבואות, אח"כ בפי' הפסוקים אעיר על הדברים שראוי בהם ההתעוררות ואשיב על כל דבר ודבר כיד אלקי הטובה:

ואני בתוך הגולה. כלומר חוץ לארץ ישראל:

ברביעי. בחדש הרביעי:

ואראה מראות אלהים. בספר הזוהר פרשת יתרו קודם עשרת הדברים אמר ר' יוסי ת"ח דנביאין כולהו לגבי משה כנוקבי לגבי דכר דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה. ולשאר נביאים במראה אליו אתודע במראה ולא מראה כל שכן יחזקאל דאפילו מראה לא כתיב ביה אלא מראת חסר וכ"ש דכתיב במשה ולא בחידות אלא כל מלה על בורייה עד כאן. והכי איתא התם מקמי הכי וכן בפ' בא דף מ' ופ' משפטים דף קנ"ד ובסוף פ' משפטים דריש ליה חסר עוד מצאתי כתוב בפי' מעשה מרכבה כי בפ' הזה יש ע"ב אותיות למנין ע"ב שמות הקדושים והטהורים כי הגולה ומראות חסרים הם משתי ווי"ן. וכן כתב הריקאנטי פרשת בשלח אמנם בספ' שלנו שתי המלות מלאים וא"ו:

ואני בתוך הגולה. בא הכנוי טרם הידיעה כי אחר כך אמר אל יחזקאל בן בוזי וכן ותראהו את הילד וזהמתו חיתו לחם והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הראשון ממנו נראה לו במראה הנבואה שהיה עם בני הגולה על נהר כבר כלומר שהיו עומדים על שפת הנהר והוא בתוכם ובאה לו הנבואה בזה הדרך שנראה לו שנפתחו השמים וראה אלה המראות שמספר והולך ומה שאמר מראות אלהים רוצה לומר מראות גדולות ונפלאות כי דרך הכתוב כשרוצה להגדיל הדבר סומך אותו לאל כמו עיר גדולה לאלהים כהררי אל ארזי אל מאפל יה שלהבת יה וי"ת הפסוק כן והוה בתלתין שנין וגו' ובמקצת נסחאות תרגם על נהר כבר נהר פרת וכן אומרים המגידים כי כבר הוא פרת ומצאנו בזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל רב יודן ורב הונא רב יודן אומר הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה רב הונא אומר פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו:

השאלה הראשונה למה זה תלה הנביא יחזקאל וקשר המראה הזאת בשנה ובחדש וביום החמישי ובמקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר, ולא מצינו בשאר הנביאים כזה אלא שהיו תולין נבואותיהם בשנות המלכים שנבאו בזמניהם לא ליובל ולחדש וליום ולמקום כי אין צורך לנבואה בדברים האלה:

על נהר כבר. שם הנהר:

ואני. אז הייתי אני בין אנשי הגולה על נהר כבר:

השאלה השנית מהכפל הדברים שבאו בפסוקים הראשונים האלה כי הנה בפסוק הראשון אמר שניבא בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ובתוך הגולה על נהר כבר וששם נפתחו השמים וראה מראות אלקים, ומיד אחריו חזר ושנה רוב ההודעו' האלה בעצמם באומרו בחמשה לחדש וזה כבר נאמר בפסו' הראשון באר' כשדי' על נהר כבר, וכבר נאמר בפסוק הראשון שהיה על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה', וזה עצמו מה שנאמר בפסוק הראשון ואראה מראות אלקים ומה צורך בהכפל הזה, ועוד כי הנה הפסוק הראשון בא בו הנביא מדבר בעדו ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלקים, אמנם שני פסוקים שאחריו באו בלשון נסתר כשלישי המדבר היה היה דבר ה' אל יחזקאל וגומר ותהי עליו שם יד ה' ואחר כך חזר הנביא לדבר בלשון עצמו וארא בכל המראה וכן כל שאר הספר עד סופו, ולמה אם כן נכנסו שני הפסוקים ההם בלשון נסתר בשלישי המדבר, ורש"י כתב שהפסיק רוח הקדש ב' מקראות הללו ללמד מי היה הנביא ולמנין מי מנה כאלו אחר מדבר עליו, ועדיין הקושיה עומדת למה לא פירשו בעצמו באותו הלשון שהתחיל לדבר בו:

מראות אלהים. על שם שלא היה רואה באספקלריא מאירה קורא אותה מראות אלהים כעין חלום ולא ממש וכל הנביאים אף הם מתוך אספקלריא שאינה מאירה ראו חוץ ממשה רבינו הוא שנאמר וביד הנביאי' אדמ' (הושע י״ב:י״א):

מראות אלהים. מראות השכינה:

השאלה השלישית באמרו וארא והנה רוח סערה וגומר ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, והיא שהנה השגת החשמל היה תכלית המראו' וההשגו' כולם ולכן נזכרה בסוף המראה הזאת שנא' וארא כעין חשמל, וכן אמרו חז"ל שהשגת החשמל היה בוארא בתרא והוא ג"כ דעת הרב המורה, ואיך א"כ נזכרה בתחלת המראה בוארא הראשונה והיתה אם כן השגת החשמל בתחילה ובסוף:

השאלה הרביעית במה שזכר הנביא בענין החיות, אם במה שקרא אותם חיות והנה אין האדם חיה ואין הנשר חיה וגם השור אינו חיה כי בהמה הוא ולמה אם כן קרא את כולם חיות, ואם במה שאמר דמות אדם להנה ודמות פניהם פני אדם שהרי אף דמות שור ואריה ונשר להנה וכבר הקשה זה רש"י, וכתב שנראה בעיניו שלפי שהיה זה אב לכולם קילס הנביא את המרכבה בו והוא רמז פרצופו של יעקב אבינו, והנה גם בזה לא נמלט הרב מהספ', ויקשה גם כן מה שזכר ארבע כנפים בחיות וישעיהו הנביא זכר שראה שש כנפים לאחת בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף הרי שהיו ד' כנפים לכסות ויחזקאל אמר ששתים מהם היו מכסות את גויותיהן:

השאלה החמישית במה שזכר הנביא באופנים אם מה שאמר ודמות אחת לארבעתן ולא זכר מהו הדמות ההוא, ויקשה גם כן הכפל שבא בספור ענינם שאמרו ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, ומיד אח"ז חזר לומר בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים והוא כפל מבואר, והמפ' לא נתנו בו צורך כלל:

השאלה השישית במה שהכניס ענין הרקיע בתוך עניני החיות, כי הנה בתחילת המראה זכר ענין החיות ונעתק לדבר באופנים ואחריהם דיבר ברקיע אשר על ראשי החיות ואחריו חזר לדבר מענין החיות שנאמר ותחת הרקיע כנפיהם ישרות וגומר ואשמע את קול כנפיהם וגומר, ויקשה למה לא זכר כל עניני החיות יחד ואחריהם האופנים ואחריהם הרקיע ומה צורך בדילוג הזה, והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הראשונה הזאת היא להודיע שבשנת שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה' בימי יאשיהו מלך יהודה בחדש הרביעי שבו הבקעה העיר בחמשה ימים בו שאז נשלמו חמשה שנים מגלות יהויכין שהגלה נבוכדנצר לבבל, והלך עמו יחזקאל הנביא אז שם בבבל הראה הב"ה ליחזקאל שכבודו ושכינתו היה נוסע ומסלק מבית המקדש, ושהשגחתו ושמירתו ומלאכיו משרתיו עושי רצונו וגלגליו ושמיו גבורי כח עושי דברו שהיו כולם בזמן ההצלחה חונים סביב לישראל לחלצם וכולם מליצים ומורים טובות עליהם, עתה היו כולם נוסעים ועוזבים שמירתו ומתנשאים מעל הארץ רוצה לומר מהשגיח בהם כי כאשר דבר מלך שלטון וכפי רצונו יעשו מלאכיו וכפי גזרתו יתנועעו יחייבו ויורו שמיו והכל מאתו ובידו, והראהו עם זה האויבים באים מארץ הצפון והאש אשר ישרפו בו בית ה' ובית המלך וכל בתי השרים בירושלם, והראהו איך תגיע הנבואה לנביאים שהיא במצותו ורצונו ולכן באה עליו בהיותו בארץ ישראל ונסתלקה ממנו וחזרה לו עתה בארץ כשדים על נהר כבר, כי כל זה לעומת זה עשה האלקים וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויהי בשלשים שנה עד וארא והנה רוח סערה, הרב המורה כתב בתחילת פ"ז ח"ג מכלל מה שצריך לחקור עליו חברו השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקושרה במקום וכו' אבל לא נתן בו הרב טעם כלל, ומפרשי ספרו מהם אמרו שהיה זה להורות שההשגה הזאת השיגה יחזקאל בעצמו ולא גנבה מזולתו, ומהם אמרו שהגרמים השמימיים עזרו לו להשיגה ושלכן זכר השנה שהיא מהשמש והחדש שהוא מהירח והיום מהגלגל היומי, והנרבוני כתב עליו שהיה זה כדי שלא נחשוב שהחיות והאופנים והחשמל שראה הנביא היו דברים שנתחדשו אז במציאות מוחשים חוץ לנפש כי הנה אילו היה כן היו רואים אותה אנשים רבים לא יחזקאל בלבד, ושלכן קשר אותה על נהר כבר שהוא שם נהר שאינו במציאות ולא נראה בעולם וכבר בהיפוך האותיות הוא רכב שענינו שהשיג המרכבה לא שהיה דבר חוץ לנפש:

והטעמים האלה כולם הבל המה מעשה תעתועים כי מה האות והמופת שלא היה יחזקאל בזה מגנבי דברים בעבור שהוא עצמו אמר ויהי בשלשים שנה ברביעי וגומר, ואולי שאז גנבם ואיך יורה זכרון השנ' והחדש והיום שהיו הגרמים השמימיים עוזרים בנבואתו כי הנה לכל זמן בין להויה בין להפסד, גם איך יורו הדברים האלה שאמר שלא היו הדברים ההם שראה חוץ לנפש כי הנה הגבלת הזמן מורה הפך זה שכך היה במציאות ולא נאמר בכתוב שראה זה יחזקאל בלבד ושלא ראו שאר אנשים, כל שכן שכבר ביאר הנביא שהיה כ"ז מראות אלקים לא דבר מוחש ואם בא הנרבוני להפך מלת כבר היה לו להפך גם כן מאמר בארץ כשדים ויתקיים בו והפכתם דברי אלקים חיים, אלא שכל אלה הם דברים בטלים אשר אין להם שחר:

ויש מפרשים ויהי בל' שנה שהודיע הנביא שראה המראה הזאת בבחרותו בהיותו בן שלשים שנה לימי חייו שהיה גבור כארי, ושהיה זה בחדש הד' תמוז להיותו תחילת הקיץ וביום הה' מהיות בה חית הלבנה בעלייה שהיו כולם דברים עוזרים אל השגת נבואתו, וגם זה הבל ורעות רוח שאין הדברים ההם עוזרים בנבואה כלל, והרב ר' דוד קמחי בשם אביו כתב ויהי בל' שנה שהיה אותו מנין ליובל ומדברי רש"י הוא, האמנם למה תלה נבואתו ביובל מה שלא עשו שאר הנביאי' בנבואותיהם, הנה הוא באמת כמו שנזכר בסדר עולם שכאשר מצא חלקיהו הכהן הגדול את ספר התורה בבית ה' היה בתחילת שנת היובל והיה זה אחרי עבור י"ז שנה למלך יאשיהו והוא מלך ל"א שנה נשארו אם כן י"ד שנה ממלכותו וי"א שנה שמלך יהויקים אחריו ויהויכין לא מלך אלא שלשה חדשים והשנה שראה יחזקאל זאת המראה היתה שנה חמשית לגלות יהויכין, הרי לך מבואר שהיתה נבואה זאת בשנת ל' ליובל, ולפי שנעשתה הרעשה רבה והתפעלות גדול בירושלם כשנמצא ספר התורה ההוא מפני שמצאוהו נגלל ביולך ה' אותך ואת מלכך כמו שכתבו חכמינו ז"ל, והמלך יאשיהו קרע את בגדיו וכל השרים אשר אתו ושלח את שריו לשאול לחולדה הנביאה עליו והיא השיבתו מהחרבן והגלות שהיה עתיד להיות מהרה, לכן היה השנה ההיא שנת היובל שנה רשומה מפורסמת ונודעה בין בני יהודה וירושלם, ולכן מנה יחזקאל הנביא המראה הזאת שראה בנסיעת השכינה מבית ה' לאותו מנין שלשים שנה מהיובל שנמצא אז ספר התורה בבית ה' ונתפרסם ייעוד חרבן ירושלם, וכן ת"י בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיה כהנא רבא ספרא דאורייתא:

ומה שנראה לי בזה הוא מיוסד על מה שזכרו חז"ל (מכילתא בא בפתיח') שיחזקאל ניבא קודם שיצא מירושלם זמן רב וכמו שדרשו על היה היה דבר ה' אל יחזקאל (לקמן פסוק ג) היה מה שכבר היה שאין שכינה שורה חוצה לארץ אלא על מי ששרתה עליו תחילה בארץ, וכן ת"י הוה פתגם נבואה מן קדם ה' ליחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל ותב תנינות ותמליל עמיה בארעא דכשדאי, וכן כתב רש"י שבן אדם עמוד על רגלך היא נבואה נאמרה לו קודם שגלו, ונראים הדברים שבאותה שנה שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה' באותה שנה ניבא יחזקאל ואולי ניבא מסכים לנבואת חולדה ונסתלקה ממנו הנבואה וחזרה לו עתה כשראה המראה הזאת, ולכן הנביא בתחילתה רשם שלשה דברים שהיו זרים אצלו הא' שאחרי שעברו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה בהיותו אז בארץ קדושה חזרה עתה אליו וזהו אומרו ויהי בשלשים שנה. והב' שבאה אליו המראה הזאת ברביעי בחמשה לחדש שאז נשלמה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, והוקשה לו זה כי עת רע' ולא עת שרות הנבואה על הנביא. והשלישית, שהיה הוא בלתי מוכן לה להיותו כהן ועם החרבן היו כהניה נאנחים והוא היה בגלות מגורש מבית ה' ומעבודתו לא יאכל בקדשים. והרביעית כפי המקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר שהוא פרת העובר בתוך מדינת בבל ולהיותה חוצה לארץ לא תחול בה הניצוץ הנבואיי וכמו שאמר גם נביאיה לא מצאו חזון מה', הנה אם כן זכר הנביא ארבע זריות שראה בענין נבואתו זאת אם לפי שהיו לו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה ואם כפי הזמן כי עת רעה היא בזמן שגלה יהויכין ואם מפאת עצמו שהיה כהן מגורש מבית ה' ואם מפאת המקום והארץ שהיה מלא גלולים, ולרמוז לראשונה אמר ויהי בשלשים שנה ולרמוז לשנית אמר ברביעי בחמשה לחדש ולרמוז לשלישית אמר ואני בתוך הגולה ולרמוז לרביעית אמר על נהר כבר, ואף על פי שנתחברו בזה כל המניעות האלה נפתחו השמים ואראה מראות אלקים רוצה לומר שלא היתה נבואתו באספקלריא המאירה מבלי השתמשות הכח המדמה כמרע"ה, אבל היה כמי שאינו רואה הדבר בעצמותו אלא רואה רישומו במראה המלוטשת העומדת לנגדו להיותה באמצעות הכח המדמה.

ובעבור שזכר חמשת המניעיו' האלה בראשי דברים הוצרך לבארם אחת אל אחת והתחיל מהשנית שהוא הנוגע למלך יהויכין והשחתתו ועל זה אמר (ב) בחמשה לחדש וגומר רוצה לומר הנה אמרתי שנבאתי בחדש הנזכר הרביעי לפי שהיא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין ויום צרה ותוכחה ונאצה היום ההוא לא תבא רננה ולא נבואה בו, ואמנם כנגד מה שאמר ויהי בשלשים שנה ביאר ואמר (ג) היה היה דבר ה' רוצה לומר שזה שלשים שנה לו שהיה היה לו דבר ה' ולזה אמר היה בלשון עבר להגיד שעברה ונסתלקה ממנו, ואמנם כנגד השלישי שאמר ואני בתוך הגולה מהיותו בעצמו עצב ועצל בלתי מוכן ביאר ואמר אל יחזקאל בן בוזי הכהן כי להיותו כהן מגורש מהמקדש ומהמתנות אשר נתן לו האלקים לבו יחיל בקרבו, ועל המניעה הרביעית מפאת המקום שאמר על נהר כבר ביאר ואמר בארץ כשדים על נהר כבר כי להיותה ארץ כשדים אויבי ה' לא היה ראוי שתחול בה הנבואה. ונמצא מחלוקת בדברי חכמים ז"ל (בר"ר טז, ו) על נהר כבר רבי יודן אומר הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה, רבי הונא אומר פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו וזה הוא האמת כמו שנזכר בהקדמה הראשונה. ועל ביאור ארבעה המניעיות האלה אמר ותהי עליו שם יד ה' רוצה לומר עם כל המניעיות האלה חל עליו שם יד ה' באותו המקום בלתי מוכן. הנה התבאר שהפסוק השני והשלישי הנביא אמרם בדרך ביאור ופירוש לפסוק הראשון שזכר. והותרו בזה השאלה האחד והב': ויש בדברי חכמים ז"ל שיחזקאל היה בנו של ירמיהו ושנקרא בן בוזי לפי שהיו מבזים אותו, והוא רחוק אצלי כי הנה הש"י צוה לו שלא יקח לו אשה ולא יוליד בנים ואיך יעבור על מצות השם, גם לא נזכר בגלות דבר מאשתו ובנו כמו שנזכר מעצמו:

זה אלי ואנוהו. ר׳ אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים, מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל, שנאמר זה אלי ואנוהו. וכתיב וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), אבל על הים כולם ראו ואמרו זה אלי ואנוהו.