창세기 41:3의 주석

ודקות בשר. טינב"ש בְּלַעַז, לְשׁוֹן דַּק:

ותעמדנה אצל הפרות בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב ואף על פי שלא סיפר זה ליוסף ואולי המראה והסיפור היו שוים והכתוב לא יחוש כאשר הוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות:

והנה שבע פרות אחרות, קראם אחרות לפי שנאמר (תהלים קמז יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וכך משלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא, (בבא מציעא נט.) וכל אחד נעשה אחר לחבירו חלק לבם ואינן לאחדים, ומטעם זה נאמר בשבלים הטובות עולות בקנה אחד, המורה על האחדות וממילא נשמע שברעות אינן אחדות, וכן בפרות הזכיר אחרות ברעות וממילא נשמע שבטובות אין אחרות אלא אחדות. ד״א לכך קראן אחרות לפי שכל שנה ושנה היתה קללתה מרובה משל חברתה כי הרעב הולך וגובר, ע״כ היתה כל שנה כשנה אחרת, אבל שני הטובה כולם שוים לטובה. ד״א לפי שהם ימי צער על כן נראו ימים רבים, אבל השנים הטובות היו כימים אחדים באהבה בתענוגים.

ותעמודנה אצל הפרות. קודם שתאכלנה אותנה להורות שיהיו הרעב והשבע יחדו באיזה זמן כענין ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם:

עולות אחריהן מן היאור. פירוש על אופן שכתבנו שכל מציאותם מן היאור היה. והגם שלא אמר מן היאור עולות כמו שאמר בראשונות סמך על אומרו תיבת אחריהן שהוא כסדר הראשון שמהיאור הוא התחלת הוויתן:

ותעמודנה, לא אמר ותרעינה, אלא שהיו עומדות סמוכות לראשונות כל זה. מבואר הפתרון:

עלות אחריהן. מוכיח שיהיו שבע שני רעב סמוכות לשני השבע:

ותעמודנה אצל הפרות. בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהי' הפסק בין שבע שני הרעב והשבע אע"פ שלא סיפר זה ליוסף אולי המראה והסיפור הם שוים והכתוב לא יחוש כמו שהוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה וכן עולות בקנה אחד מלאות וטובות סימן שיהי' שבע שנים רצופות:

ודקות בשר טינבא"ש בלעז לשון דק. פי' כמו שטינבא"ש בלעז הוא מלשון דק והן אומרים אותו על הבשר הכחוש אע"פ שאין לשון דק נופל בו כך נאמר ודקות בשר בלשוננו ואין לתמוה מזה:

והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן. היינו שלא יהיה הפסק בין שנת השובע להרעב, ואמר עולות אחריהן מן היאר. שעל ידי יובש היאור יהיה הרעב, ומ"ש ותעמדנה אצל הפרות, כי תחלה בארץ מצרים היה לחם, ומ"ש ותאכלנה הפרות, כי אח"כ אכל הרעב את השובע ותרעב כל ארץ מצרים ללחם:

ותעמדנה. לשון עכבה, היו עומדות אצלם קודם שתאכלנה אותם להורות שיהיה רעב ושובע יחדיו רעב בכל ארצות ושובע במצרים (רוו"ה):

לשון דק. דקשה לרש"י דהיאך שייך לומר דק אבהמה ואבשר דהכי הוה למיכתב כיחוש בשר ועל זה פי' טינב"ש בלע"ז כלומר דהא בלשון לע"ז קורין לבהמה כחושה טינב"ש ואע"פ שטינב"ש הוא ל' דק אפ"ה קורין לבהמה כחושה טינב"ש א"כ בל' עברי נמי קורין לבהמה כחושה דקות בשר ולשון דק דנקט רש"י קאי אטינב"ש בלע"ז:

ודקות בשר. הוא מעניין הדלות והרקיקות. והנה היו שבע הפרות בריאות. משל לשבע שני השבע. ושבע הפרות דלות הבשר שעולות אחריהן. משל לשבע שני הרעב שיבאו אחריהן ואכילת הפרות דקות הבשר את הבריאות הוא משל שתבואת שני השבע תאכל בשבע שני הרעב וזה ממה שספר פרעה אחר זה ולא נודע כי באו אל קרבנה הוא לאות שלא יודע השבע בארץ מפני הרעב שיהיה אחרי כן וזה ממה שחייב שיתקבצו אוכל השנים הטובות כדי שיהיה מזון מוכן להם בשני הרעב כמו שיעץ יוסף לפרעה. ולזה היתה זאת העצה באופן מה מפתרון החלום ומשל השבולים הוא יותר מיוחד בזה כי הוא היה בנושא בעינו אשר היה בו הפתרון.

בד"ה מכאן שהאדם כו' בסופו נ"ב והב"י בהלכות תענית תמה עליו דא"כ יוסף ג"כ ה"ל להיות שרי דהא ג"כ לא קיים עדיין מצות פריה ורביה דהא לא היה לו בת מדלא השיאה בירידת' למצרי' ונראה דאפש' שהיתה לו בת ומתה קודם ירידתן למצרים כמו שצריכין לומר לאותו מ"ד שס"ל דתאומות נשאו כנ"ל והתוס' במסכת תענית כתבו דיוסף מדת חסידות היתה בו ומחמיר ע"ע היה:

טינבש. הוצרך לפרש לשון לעז, כי לשון 'דק' אינו נופל רק על דק ממש ולא על דבר כחוש, הביא מלשון לע"ז שיאמר גם כן על דבר כחוש, אף על גב שעיקר הלשון על דבר שהוא דק, כמו עפר וחול:

והנה שבע פרות אחרות. שאינן בנות זיווגן של ראשונות.

עלות מן היאור. שירדו לשם להקר או לשתות:

שבע פרות רמז לרעב ולשובע על שם שהם חורשות שדה התבואות.

רש"י ד"ה ודקות בשר, ...לשון דק. ע"כ. תמהתי מה בא - לפרש לשון לעז? והנה לפי גור אריה (מובא גם במלכה של תורה) הכוונה: כמו שתיבה לועזית זו שהיא לשון "דק" נאמרת גם על דבר הכחוש, כן בלשון הקודש יפול תיבת "דקות" על בהמות כחושות. וראה שם שזוהי תופעה שכיחה אצל רש"י. (פ' מקץ תשס"ד)

ותעמודנה אצל הפרות. הורה שהפרות היו כל כך רעות וכחושות עד שכמעט לא היה להם כח לעמוד על רגליהם, ומה שעמדו היינו לפי שהיו אצל הפרות הטובות שהחזיקו בידם, וזה סימן שלא היה לבריות תקומה ועמידה בשני הרעב אם לא מצד היותם אצל השנים הטובות סמוכות להם, ע״כ היה סעד וסמך לשני הרעב מן שני השובע, וכמ״ש ותאכלנה הפרות הרעות לרמז שבשני הרעב יאכלו מן תבואת שני השבע.

ותעמדנה אצל הפרות. מוכיח ג״כ שלא יהי׳ הרעב כ״א במצרים כמו פרות היפות. ויבואר עוד בסמוך ולא כהרמב״ן:

ותאכלנה הפרות. הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע ומזה למד יוסף לומר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות והי' האוכל לפקדון כי ראה שהשבלים והפרות טובות והן תבואנה אל קרב הרעות ואיננו עצה כי לא ביקש ממנו פרעה עצה אלא בפתרון החלום אמר כן ונשכח כל השבע ולא יודע השבע הוא פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות רק היו להם למחי' שאלו לא אכלו אותן היו מתות ולא כדברי רש"י שפי' ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה:

מכאן שהאדם אסור לשמש מטתו בשני רעבון. בפ"ק דתעניות וליכא לאקשויי מיצחק דכתיב ביה והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ופרש"י ראהו משמש מטתו משום דבאותו מקו' שהיה עומד בו לא היה רעב ומותר לשמש דטעמא מאי אסרו לשמש מטתו בימי הרעב כדי שלא יהא כל העולם שרוי בצער והוא במנוחה הכא כלהו במנוחה הוו ומשו' הכי התיר אבימלך לבניו לישא נשים במקו' שהלך שם מפני שלא היה בו רעב אבל יוסף באותו מקו' עצמו היה בו רעב כדכתיב ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב ולא נשאר להם כי אם גויתם ואדמתם ופירוש ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם שהיה נמצא באוצרות יוסף משא"כ בשאר הארצות שלא היה נמצא בשום אוצר אך קשה ממה שדרז"ל בפסוק אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים איך שמש לוי את מטתו בשני הרעב והלא כשירדו למצרים כבר עברו שנתי' משני הרעב שנ' כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. ושמא י"ל כיון שא"א לבטל מפריה ורביה אלא א"כ יש לו נקבה בכלל בניו אליבא דכ"ע כדתנן ביבמות בפ' הבא על יבמתו ובפ"ק דתעניו' שנינו חשוכי בני' מותר כדי שלא יבטל מפריה ורביה הותר לו ללוי לשמש מטתו אף בשני רעבון מאחר שעדיין לא נולדה לו בת:

טינבש בלע"ז16א. ^{פירוש אינו דק כמשמעו – שזהו על דבר השחוקב16ב, אלא 'טינב"ש בלע"ז' שהוא נאמר על בשר הכחוש:}

ותעמודנה אצל הפרות הראשונות. אין הפסק ביניהן.

ותעמדנה אצל הפרות. נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד לפי שלא כילה הרעב מיד את תבואות השבע כמו שאומ' בתחילת הרעב ובכל ארץ מצרים היה לחם:

ותעמדנה אצל הפרות נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, פתרון שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ דכתיב ובכל ארץ מצרים היה לחם.

"...אצל הפרות על שפת היאר". רק כאן אין הכתוב מפרט, באילו פרות מדובר, בעוד שארבע פעמים באות המלים "פרות" עם שמות תואר, וכן הוא בתיאור פרעה את חלומו. והרי זה קצת תמוה. (פ' מקץ תשס"ו)

והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהם דלות ורעות תואר מאד ורקות בשר. הנה תואר דלות לא נזכר בחלום כלל ורק פרעה הוסיף כן מדעתו לבחון את יוסף אם יודע הוא או לא וע"כ כשהחזיר יוסף לפרעה ואמר לו שבע פרות הרקות והרעות לא הזכיר לו דלות יען כי לא ראה זאת בחלום ומזה הבין פרעה כי רוח אלהים דובר ביוסף. אמנם יוסף ידע כי גם זה שרצה פרעה להטעותו הוא גם כן מן השמים כדי שמזה יבין הפתרון. דכל החרטומים פתרו אותו על שבע מדינות כי כן דרך החלום שלא יהיה מפורש רק יבא בדרך חידה ומשל וע"כ פתרו לו על שבע מדינות. ויוסף פתר לו דהחלום מראה על ענייני תבואה, והבין זה מדאמר לו דלות ולשון דל בלה"ק הוא על ענייני תבואה, וכמ"ש במס' ב"מ (נ"ט) לא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר וידל ישראל מאד. והגם כי דבר בלשון מצרי מ"מ בודאי אמר בלשון המורה בלשון כהוראת דל בלה"ק. ומזה יבין כל אדם כמה צריך לשום בטחונו בה' עד כי גם אם יראה שחבירו רוצה לעשות לו רעה יבין כי גם זאת מה' הוא והוא רק לטובתו:

3047 / (בראשית מא,ג) / דקות
טינבי"ש / tenves / דקות