욥기 35:17의 주석

ויען. לפי שבמענה השניה השיב בדבר גמול השכר והעונש ועתה בא להשיב בדבר היסורים הבא לאיוב עצמו לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהשניה והתחיל בשלישית:

ביאור מלות המענה:

ויען אליהו וכו' :

(מענה אליהוא):
הזאת חשבת למשפט. שהוא משפט הבריות כנגד יוצרם אשר אמרת צדקי משל הבורא:

הזאת. וכי המענה הזאת חשבת למשפט צודק שאמרת צדיק אני יותר מהאל כי אני עשיתי הצדק והוא יעשוק הגמול במה שמסר הכל ביד המערכה:

צדקי מאל. שאני צדיק יותר מאל:

הזאת חשבת למשפט. אחר שסתר את שטתו שאמר שההנהגה נתנה בידי המערכה. שא"כ הלא זאת עול כולל שלא ישגיח שתהיה ההנהגה לפי המעשה. ושיקבלו המונהגים שכר ועונש לפי מעשיהם כמ"ש במענה הקודמת. ע"ז אומר שאם אתה לפי שטתך תשיב שבזה אין עול. כי המערכה תמשול גם על מעשה בני אדם הבחיריים ותגזור את מעשיהם מה שיעשו אם טוב ואם רע. וא"כ אין להם בחירה ומעשיהם מוכרחים ואין מגיע להם שכר ועונש. וז"ש שחשבת למשפט להצדיק דרכי ה' בזה. במה שאמרת צדקי מאל. ר"ל שצדקי אינו ע"י בחירתי. רק הוא גזור וחרוץ מאל. שהוא גזר שאעשה צדק. ולא עשיתי צדק עפ"י בחירתי. ואין מגיע לי שכר:

צדקי, שם צדקתי בא מאל:

הזאת חשבת למשפט אמרת - יותר הוא צדקי מצדק אל.

הזאת חשבת למשפט וכו'. פירש הרב הגדול מהר"י דוד ז"ל בספר יקרא דשכבי דף ס' המשך כל הפסוקים ותורף דבריו כי אליהוא בא להשיב על דברי איוב שאמר תם ורשע הוא מכלה דאינו דומה למה שאמר אברהם אע"ה האף תספה צדיק עם רשע דאברהם אע"ה דחק ונכנס אולי יבטל הגזרה ויציל כמה נפשות אבל איוב מה בצע בדבריו שאמר אחר מעשה. וז"ש הזאת חשבת למשפט ר"ל האם זאת שאתה טוען נגד ה' ואומר שהוא שוטף צדיקים עם רשעים אתה מחשיב למשפט ר"ל להיות לך טענה לצדק משפטך אדרבא זהו חטא גדול כי הי"ל לומר מה יסכון לך עתה שכבר נאבדו ומה הועיל מחטאתי ואם תאמר שדור המבול וסדום תינח שנאבדו הגוזלים והעושקים אבל הנגזלים והנעשקים למה נאבדו דע שהם חטאו במה שהטיחו דברים כלפי מעלה כמו שאתה דברת וז"ש לאיש כמוך רשעך וכו' זהת"ד ע"ש באורך:

הזאת חשבת למשפט האם זאת הטענה שאומר אליך חשבת לאמר לעת משפט לא יפלא מה שאמרת צדקי מאל שאתה צדיק בדינך יותר מהאל:

כי תאמר מה יסכן לך. דרכי יושר:

מה יסכן לך. אם הכל באה מצד המערכה מה הנאה באה לך מעבודת האל או מה הועיל עם ההמנע מחטאתי ר״ל מן החטא המוטבע באדם אשר כמעט טבעו כופהו עליו וקשה לפרוש הימנה:

יסכן. ענין הנאה ותועלת כמו לא יסכן גבר (לעיל לד):

יסכן יועיל:

כי תאמר מה יסכן לך. שתביא ראיה ע"ז ממה שאין לך שום תועלת מן הצדק.

מחטאתי. יותר מן חטאתי:

מה יסכן לך - כמו מה יועיל כמו: הוכח בדבר לא יסכון.

והטענה היא כי תאמר לפניו יתברך מה יסכן לך כלו' מה תועלת יש לך ביסורין ונגעים שבי שאיני יכול לעשות מצות שעל ידי כן הייתי מוסיף כח בפמליא של מעלה כנודע מרז"ל ולא עוד אלא שנמשך על ידי חליי שאחטא בלשוני ומה אועיל מחטאתי לא לי ולא לך ה' כי אם אדרבה מתיש כח וזהו כי תאמר כו' ומה כו':

מה אועיל. בצדקתי יותר מחטאתי:

ומה אועיל יותר מחטאתי. שאין הבדל בין העושה צדק ובין החוטא. ומזה תכריע כי שניהם מוכרחים במעשיהם ולכן אין מקבלים שכר ועונש. ובזה תצדיק הנהגת ה' שלא ערך את ההנהגה לפי המעשיים הבחיריים שיקבלו שכר ועונש כי לא נמצא כלל מעשים בחיריים כי ב"א מוכרחים במעשיהם:

ואת רעיך עמך. ששתקו על דבריך:

ואת רעך עמך. ר״ל כמו שאני חולק עמך כן אני חולק עם רעיך כי הם שפטו שהיסורים באו עליך בעבור מרבית העון ולבבי לא כן יחשוב:

ואת רעיך. בגעיא:

אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך. שגם שטתם לא נכונה בזה כמו שיבאר. כי זה היה נכון אם היתה העבודה לצורך האל ולתועלת לו. (כמ"ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, שהאדם מחויב לעבדו מצד שהוא עושהו. וא"כ העבודה היא לאלהים שהוא בב"ת. וחטא קטן לגדול יחשב והעבודה אין לה שיעור. שזה משמע שהאלהים צוה לעבדו בשבילו. וכן עד"ז היה צריך לתת השכר והעונש. כמלך שנותן שכר למי שעשה לו טובה ומעניש למי שהרע לו). ובזה היית טוען כדין מדוע לא שלמו לך שכרך אחר שעבדת בשלימות. והיית מכריע שהאדם מוכרח במעשהו ולכן אין מגיע לו שכר כאשר לא ישלמו שכר להרחיים המתגלגלים בכח המים ועושים עבודה לטחון הקמח. אבל כ"ז טעות כמו שיבאר:

והנה על זאת אני אשיבך מלין ולא שאסכים עם רעך כי אני הרשעתי שבזה אמצא תירוץ לשאלתך כי מה שאין הוא יתברך חושש להעדר מצות בנגעיך הוא על כי רשע אתה ואין חפץ ה' במצותיך אך לא אשיב כי אם גם את רעיך עמך נגד סברתם כאשר תבא תשובה לו ותשובה עליהם:

הבט שמים. ואחרי שהוא גבוה ואתה נמוך ואין לו תועלת ברשעך וצדקך למה תתפאר אליו בצדקך:

וראה. עצם תבניתו שאין לו ערך ויחס עמך:

ושור. וראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז):

ושור. וראה:

הבט שמים וראה. הנה כשתביט לשמים שהם גבוהים ממך. וכ"ש השחקים שגבוהים יותר משמים. ומזה תראה,

שמים, שחקים. שחקים גבוה משמים, ע"כ אמר שור שמורה הבטה מרחוק, וההבדל בין הבט וראה עי' ישעיה ה' י"ב:

ושור - ראה כמו: אשורנו.

והחל להשיב עליו ואמר הבט שמים וראה איכותם זכים מגופך ושור שחקים בעין שכלך שלמעלה מהם כמאמר ר' יוחנן ז"ל כי שחקים הוא רקיע למעלה מכל הגלגלים חמה ולבנה כוכבים ומזלות והוא תחלת עולם המלאכים כי שם שותקים מן לצדיקים לעתיד לבא והן כל אלה אם גבהו באיכות הוא ממך אך לפניו יתברך לא גבהו:

גבהו ממך. אשר גבהו ממך מאד ומרחק רב ממך עליהם:

• א) שא"א לומר שהשמים הרחוקים יפעלו על מעשיך הבחיריים. כי הם רחוקים ממך שיניעו אותך ויכריחוך על מעשיך.

מרוב עשוקים - אמר אליהוא: עשה מה שתרצה ולא יועיל ולא יזיק למקום, רק המקום ישמע זעקת העשוקים מרוב כמו מגדולה, או כמשמעו והראשון יותר נכון, בעבור שיש אחר ישועו מזרוע רבים.

• ב) שמזה תראה שא"א לומר שאתה תפעול עליהם במעשיך הטובים או הרעים בין טוב בין רע, וכ"ש שא"א שתפעול במעשיך בהבורא ית' הגבוה מעל גבוה, ורחוק מכל רחוק. וא"כ.

אם חטאת. ר״ל ומן השמים תשפוט על היושב ממעל לו אשר אם חטאת מהו הדבר אשר תוכל לפעול בו:

מה תפעל בו. י"ס שהעי"ן בפתח ובס"ס בקמץ חטוף ואף רד"ק כתב בשרשים ובמכלול דף כ' כ"ב ר"נ שהוא בקמץ חטף מקום החולם מפני המקף והאפודי בפ' י"ו כתב שטעה רד"ק לשום בכלל דומי'. והחולם שדרכן לשוב קמץ חטוף במקף מה תפעל בו כי הגזרה הזאת באה על דמיון אפעל בפתח וכן טעה במה נרדף לו (איוב י"ט) כי הוא פתוח וכן העיד בעל המסורה נרדף ב' חד קמץ וחד פתח יבקש את נרדף קהלת ג' קמץ. מה נרדף לו פתח. ובעל מגן דוד סימן ל"ד השיב עליו שלא אמר כלום כי לפי הספרים המדוייקים שבזמן רד"ק וכן בזמן הזה מלת תפעל הוא בקמץ חטוף ורד"ק הכריע מהמאוחר אל הקודם כי מאחר שכל הגזרות שהן על דמיון אפעל לא תבאנה בקמץ חטף כי אם אותן שהם בחולם אם כן מה תפעל בו שהיא בקמץ חטף אינה מן אפעל רק מן אפעול וא ףשעי"ן הפועל היא גרונית הנה כמוה ומה אזעום וינהום עליו ועל טענתו על פסוק מה נרדף לו ממסורת שהביא אפשר לומר כי רד"ק לא ראה זאת המסורת אבל ראה מסורת אחרת שאומרת מה נרדף לו בקמץ וידוע שרד"ק שקד הרבה בספרי המקרא וא"א שלא ראה מאותם הספרים שהיתה מלת נרדף לו בפתח ועם כל זה אמר באמירה מוחלטת שהיא בקמץ כנראה שראה מסורת שאומרת כן והספרים שהיתה בהם מלת נרדף לו בפתח חשב שהם בטעות עכ"ל גם בס' פתח דברי דף ס"א כתוב לשון הזה ובהסמכו במקף ישוב החולם לקמץ חטוף מה תפעל בו איזה הדרך ישכן אור:

אם חטאת מה תפעל בו. לא תוכל לפעול בו שום שינוי ע"י חטאיך. ואף לא שנאמר שיכעס ויחרה אפו או יתעצב ע"י מעשיך שזה הפעלות ולא יצדק בחק השי"ת. וכל מה שנאמר שה' כועס או מתעצב ע"י מעשי ב"א. כ"ז נאמר לפי ערך המקבלים לא שיהיה ח"ו שום הפעלות ושינוי למעלה כנודע. וגם אם רבו פשעיך. גם אם הם פשעים ומרדים שהוא יותר מחטא. ואף אם יהיו רבים. ובכ"ז לא לבד שלא תפעול בו בעצמותו. כי גם מה תעשה לו איזה פגם לכבודו. וכן.

תפעל בו, תעשה לו. הפעל הוא העסק, והמעשה היא העשיה עצמה (ישעיה שם שם) ר"ל לא תפעל בו שינוי והתפעליות במדותיו ולא תעשה מעשה ממש ע"י רוב הפשעים שהם המרדים במעשה ממש:

ומי שכל אלה לאין דומים לפניו יתב' ומה גם אתה עתה חרש את חרשי אדמה שיעלה על רוחך שבהעותך תפגום בעצמותו חלילה וזהו אם חטאת מה תפעל בו יתברך והוא כי גם שהחוטא פוגם הוא בשורש נפשו אך לא לו יתברך כמאמרו יתברך שחת לו לא:

ורבו. ואם רבו וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

אם צדקת. וכן אם תצדק מהו הדבר אשר תתן לו בזה או מהו הדבר אשר יקח מעצמו מידך:

אם צדקת מה תתן לו. כי אין לך דבר לתת לו כי כל מעשיך הגשמיים אין להם יחוס עם רוחניותו. ואף אם יהיה לך דבר מתיחס אליו לתת לו.

וכן אם צדקת מה תתן לו ולא עוד אלא כי אם מי אתה אנוש רמה שמידך יקח אך אין זה כי אם את נפשך תיטיב כי תצדק ואם כן מה שתאמר מה יסכן לך שהוא יתברך יעדרו ממנו המצות שהיית עושה אם היית בריא אינו כלום וכן מה שאמרת מה אועיל מחטאתי שכביכול נמצא פגום חלילה כלפי מעלה גם זה אינו כי את נפשך תאבד כי תחטא וכל מה שיענישוך הוא למרק חלאת נפשך אשר טמאת ואפילו לא רבו אשמותיך אתה חייב עונש שהוא מירוק אותו המעט להסיר חלאתה ממנה:

מה מידך יקח. הלא הכל שלו והכל בידו וא"צ לקחתו מידך:

לאיש. אשר כמוך יוכל ויועיל רשעך וצדקתך, ראה רשעים רבים אשר:

לאיש כמוך. שיש לו ערך עמך בעצם ועמך ישב בקרבך לו יזיק רשעך אשר תעשה לו וכן לו יועיל הצדקה אשר תעשה עמדו אבל לא לה׳ וכאומר והנה בהיות כן אין על המקום לשלם גמול לאדם לא בעבור המנעו מן החטא ולא בעבור עשות הצדק אולם הגמול הבא לאדם הוא בטובו הגדול ובחסדו הרב:

לאיש כמוך רשעך. רק הרשע שלך מזיק לאיש כמוך. שהרשע שיעשה בין אדם לחברו מזיק אל בני אדם. והרשע שיעשה בעצמו מזיק לעצמו. וכן צדקתך הוא מועיל רק לבן אדם. וא"כ איך תוכל לבקש ע"ז שכר מאת ה' או שישגיח ה' בפרטות להעניש את הרשע. כאילו עשה איזה תועלת או נזק לו. וה"ז דומה כמו שלא יבקש החולה שכר מן הרופא בעבור ששמע בקולו לכל אשר צוהו בשמירת בריאותו. או שיענישנו הרופא בשבט על שלא שמע לאשר הזהירהו. כי השכר והעונש רצוף בהמעשה עצמה. שאם שמע ירפא מחליו וזה שכרו. אם לא שמע יאנש וימות וזה ענשו. לא ע"י הרופא רק ע"י עצמו. וכן השכר הוא הדרך הטוב בעצמו שקונה בזה שלימות לנפשו. והעושה טוב לזולתו ישיגהו טוב ההנהגה המדינית. והעושה רע עוכר שארו ונפשו. והעושה רע לזולתו תשיגהו רוע ההנהגה המדינית. שה' ברא את האדם שיהיה מדיני בטבעו. ושאנשי המדינה יעזרו זל"ז בהפקת צרכיהם. ושיהיה להם נימוסים טובים ומשפטים צדיקים לשמור את הקיבוץ מכל רשע. ואם כל אישי הקיבוץ ישתתפו לעשות טוב וחסד לריעיהם ולהשמר מלהזיק איש לחברו בשום דבר לעשות משפט חרוץ בעוברים על הנימוסים האלה. אז יחיו כולם בשלוה ובהצלחה ולא יקרה לשום אחד רעה מדינית. כן הכלל המיוסד על חקים ומשפטים צדיקים ישמרו את כל אישיהם מכל רע ונזק ואיש את רעהו יעזורו. ואם יסכימו כולם על חקים רעים לעשוק ולחמוס ולהיות כזאבי ערב. יקבל כ"א את הרע ולא יבטח רגע מן שודד וחומס וחייו יהיו תלואים לו מנגד מכף מעול ומרצח. כי אז יהיו כדגי הים איש את רעהו חיים בלעו. וה' ערך את בריאת האדם בענין שהשכר והעונש כרוכים בטבעו. הן בהאדם עצמו, הן בקיום החברה המדינית, שבמה שנוגע להנהגת עצמו אם ילך בדרך המאושר בהנהגת מדותיו וחסימת תאוותיו וכדומה, יהיה מאושר בחיים הגופנים בטבע, ובהפך יקבל רע מן הטבע עצמה, זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה, תאות עצל תמיתנו, לאויל יהרג כעס ורקב עצמות קנאה, חבורות פצע תמרוק ברע, ואם ירבה בתענוגים יחלה בחולאים נאמנים, ועצומים הרוגי אשת זנונים, וכן החוטא בהנהגה המדינית ירדפוהו החבורה האנושית ויעשו בו שפטים, וקנאים יפגעו בו, וההפך בהפך, ועפ"ז תשוב אחור השאלה ששאל איוב בסימן כ"ד, הלא יש רשעים מחריבי הישוב והם שודדי הים והמדבריות הרוצחים נפשות ומחריבים את העולם ומדוע לא ישמידם ה' להעביר רעתם, כי התשובה ע"ז הוא.

אך מה שתחטא בינך לחברך איש כמוך בזה זולת עבורך רצונו יתברך אתה מצר לחברך וכן אם תיטיב לו תגיע לו הנאה וזהו לאיש כמוך תתייחם לו רשעך שתזיק לו וכן ולבן אדם תתייחם צדקתך אשר תעשה צדקה עמו אך לא מה שתחטא או תצדק במה שבינך למקום נמצא שעון שבין אדם לחברו גדול שעובר מצות ה' ומזיק ומחסר את חברו וזה אפשר הוא טעם אל מ"ש ז"ל כי עון גזל הוא הקל ליפקד כד"א ובצעם בראש כלם. והנה על דבר זה אשר דבר חל עליו חובת ביעור קושיא גדולה אשר קרא עליה תגר איוב על דורות שסבל הוא יתברך עון גזל וגניבה ולא פקד עליהם כאומרו חתר בחשך בתים יומם חתמו למו וכן או' יגזלו משד יתום והרבה מעין זה על כן אמר אל תתמה על החפץ כי הנה מרוב עשוקים כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

מרוב עשוקים. שהם עושקים יזעיקו את הבריות לפניו וישועו עניים מזרוע רבים העושקים אותם:

מרוב עשוקים. ולזה כאשר ירבה זעקת עשוקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם שועתם אשר ישועו מזרוע רבים אשר יאנסום בכח הזרוע והוא כפל ענין במ״ש:

ישועו. יצעקו:

מרוב עשוקים יזעיקו. מה שטענת שימצאו רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם או יהיה מרוב ענין ריב והרצון בו ממה שיריבו בו עשקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם:

מרוב עשוקים יזעיקו, שהלא ה' ערך תקנת דבר זה בטבע האדם עצמו, שאחר שכל הבע"ח השגיח ה' עליהם לתת להם כלים ותכונות שבם יהיו נשמרים מאויביהם, ושיתקיימו מיניהם ואישיהם, כ"ש שהיתה השגחה זו באדם מבחר היצורים, והוא שבראו על אופן שיהיה מדיני, ונטע בטבעו שיתקבצו חברת האנשים לעשות נימוסים ישרים ביניהם, ולעשות דין ומשפט לכל עובר על חקי החבורה ונימוסיהם, ולבער כל עושי רשעה מן הארץ, וא"כ אם יהיו רוב בני אדם טובים אוהבי משפט ומישרים, א"א שיתרבו משודדים והרצחנים להחריב את הישוב, כי אז יתקבצו תיכף הטובים בעם שהם הרוב וישמידו את הטורפים האלה ויכריתום מן האדמה, עד שא"צ שה' בעצמו ירד ממרום ללחום עם המשחיתים האלה, כי כל בני אדם הישרים הם שלוחיו לעשות בהם משפט, ושיתקבצו כאיש אחד ושופטיהם בראשיהם לאבדם ולכלותם, וז"ש מרוב עשוקים יזעיקו, הלא הושם בטבע האדם שמרוב עשוקים יזעיקו ויתקבצו כל בני אדם, ומזרוע של החומסים והשודדים ישועו רבים לישועה, שיתאספו כל בני המדינה שהם תמיד רבים על הרצחנים והשודדים ויזעקו להתאסף לישע העשוקים, וישמידו את העושקים שהם תמיד מועטים בערך הקיבוץ הכללי, ובזה כבר ערך ה' את האדם עצמו בענין שישמר מן עושקי נפשות והמזיקין האלה, במה שהקיבוץ הכללי ישמיד את כל המשחיתים האלה:

יזעיקו. ענין קיבוץ העם, וישועו הוא הצעקה לישועה, ע"י העשוקים ראוי שיזעקו העם ואם העושק בעל זרוע ישועו לישועה למושלי ארץ ושרי החיל:

מרוב עשוקים כו'. הלא אמרתי כי אשר תחטא בינך למקום ההיזק והפגם הוא לך לבדך כד"א שחת לו לא אך וזה שתחטא לחברך אתה מזיק לו בעצם זולת מה שאתה עובר מצותו ית' אמר אל תתמה אם לא פקד ה' כמה דורות על זה כי היה על היות הצעקה בלתי נעשית כראוי והוא מה שכתבנו על פסוק ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה שלא השכילו לזעוק אל ה' לומר כי הוא הפודה ומציל כי אם לא היתה זעקתם רק צוחה מן העבודה ועם כל זה ותעל שועתם אל האלהים אפילו שהיתה מן העבודה ולא צעקו אל האלהים ית' וזה יאמר מרוב עשוקים יזעיקו והוא כנודע מחכמי האמת כי יש כחות עליונים נוטלים זעקות בני אדם וזועקים לפניו יתברך עד יפקד העון או המשחיתים שנעשו מעונות החמס ואמר הן אמת כי מרוב עשוקים יזעיקו את המלאכים הממונים על כך לפניו יתברך יותר מעל עונות אחרות שבין אדם למקום כי לא יזעיקו גם שלא יבצר שיזכירום והוא מה שאמרו ז"ל על ובצעם בראש כלם כי עון הבצע הוא העולה ומקטרג בראש כל עון ופשע אך אלו לא זעקו אל ה' רק סתם ישועו מזרוע רבים:

ישועו מזרוע רבים. יזעקו מגבורת רבים ותוקפים אשר יעשקום:

ולא אמר. הרשע:

ולא אמר וגו׳. ר״ל הצדיק אשר בהם הנותן בפיו זמירות לה׳ בלילה בהסתר ויחידי לא אמר לזולת איה אלוה העושה אותי ר״ל מדוע שכחת בה׳ ולא תשמור מצותיו ותעשוק רעיך:

נותן. אומר כמו ולא נתן תפלה (לעיל א):

זמירות. דברי שבח:

ולא אמר. בגעיא:

ולא אמר, הלא גם הצפור הנותן זמירות בלילה, שהם הצפרים החלשים ששם ה' בטבעם שיזמרו בלילה, שמפני שיראים בלילה מפני הטורפים האורבים על נפשם יזמרו בלילה לעורר זה את זה שיתאספו ביחד להיות נכונים להלחם על נפשם אם יבא אורב עליהם, ולהזהיר זה את זה מפחד בלילות, עד שבזה הם נשמרים ועי"ז יתקיים מינם, עד שלא אמר איה אלוה עושי, ר"ל שאינו מושגח מה' עושהו שבראו חלוש מוכן להיות טרף להדורסים החזקים ממנו, כי כבר השגיח ה' גם על הצפור הזה וברא אותו באופן שיהיה נשמר ממזיקיו, ואם שם ה' בהשגחתו שמרה כזאת בטבע הבע"ח הקטנים שיצעקו בקול וישועו מזרוע לעמוד נגד העושקים אותם, ולהלחם עם טורפי חיתם, כ"ש שהשגיח בהשגחה כזאת על האדם, שהלא.

נותן זמירות. העוף המזמר בלילה לא אמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי, כי ה' השגיח על שמירתו:

נותן זמירות בלילה - יש אומרים: שעל המקום ידבר, כענין מוצאי בקר וערב תרנין. וכעניין: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים. ורובי המפרשים אמרו: שמלת לא תשמש עצמה ואחרת עמה, וכן הוא ולא אמר איה אלוה עושי ולא היה נותן זמירות בלילה.

ולא אמר איה אלוה עושי וכו'. בעירובין דף י"ח אמר ר' ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב שנאמר ולא אמר אלוה עושי הנותן זמירות בלילה. מוכח מדקדוק הלשון דהגם דח"ו נגזרה גזרה אם אח"כ נשמעין ד"ת בלילה מתבטלת הגזרה וז"ש שוב אינו נחרב. וכתב הרב מהרש"א בחידושי אגדות דאע"ג דאמרינן דדוד הע"ה נענש מפני שקרא לתורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חקיך יש לישב דהכא בלילה קראן זמירות על שם שנשמעין בלילה בקול כזמירות עכ"ד ואפשר עוד לומר דשאני דוד המלך ע"ה דאמר זמירות היו לי חקיך דהחוקים שאין בהם טעמים היו בעיניו כזמירות ועוד שאמר היו לי כלומר לי דוקא הגם דלכל העולם הם קשים ועמוקים לי הם כזמירות ומשו"ה מצאה הקפידא מקום לנח משא"כ הכא ודוק:

ולא אחד בהם אמר איה אלוה עושי כו' שלא אמר בזעקו כמדבר אל ה' איה אלוה עושי יפקוד על עושקי כי הוא מרחם אפילו בעתות הרוגז שהלא הוא נותן זמירות בלילה כי בלילה שהוא עת דין ורוגז מצוי בעולם הוא יתברך להפשיר הדין נותן זמירות במשמרות מלאכים לרחם על ברואיו ויעשה כן גם לנו ויפרקנו מצרינו כי דעת חסרו לבלתי הזכיר את שמו ית' בצעקתם. או שיעור הכתוב איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה שהוא בזמן שעון חמס נעשה חותרי בחשך בתים כי איך נותן זמירות בזמן שמעשה ידיו בוכים ומקוננים על חמסם:

איה אלוה עושי. לירא מפניו:

זמירות. מל׳ זמר ורננה:

נותן זמירות. כמו כרמך לא תזמור (ויקרא כה) שמכרית את הרשעים בלילה כגון אמרפל וחביריו ומצרים וסנחרב:

מלפנו. מלמדנו חכמה יותר מבהמו' כלו' חשבנו וגדלנו מבהמו' ומעוף:

מלפנו. הלא המקום למד אותנו דעת יותר מבהמות הארץ ויותר מעוף השמים יחכמנו ואם בהם אין מי יעשוק משל רעהו כ״ש האדם שחננו ה׳ דעה שאין ראוי לו לעשוק משל רעהו:

מלפנו. כמו מאלפנו באל״ף והוא ענין למוד כמו ואאלפך חכמה (לעיל לג):

מלפינו. כמו מאלפינו והרצון בו מלמדנו:

מלפנו מבהמות הארץ, הלא נתן אל האדם חכמה יותר מן הבהמות ומן עוף השמים, ואיך יתכן שהאדם יאמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי לשמרני מטורפי טרף ועושקי נפשות, הלא בודאי השגיח ה' על מין האדם באופן יותר מעולה, בשגם שהאדם יחכם וילמד מטבע כל היצורים וכולל בשכלו את כולם, שע"ז אמר ג"כ מלפנו מבהמות ארץ, ר"ל שילמד ממדותיהם ומעשיהם את אשר יעשה הוא לשמירת מינו ואישיו, וא"כ ראוי שגם בני אדם יתאספו כולם כאחד להקהל ולעמוד על נפשם נגד השודדים והרוצחים המשחיתים אותו, ויתנו זמירות וקול בלילה בבא האורב עליהם:

מלפנו - חסר אל"ף והוא מן: ואאלפך חכמה.

ואין לומר שלא ניתנה עדיין תורה ועל כן לא זעקו אליו יתברך זה אינו כי הלא אפילו לבהמות ארץ נתן בלבם לישמר מן החמס וזהו מלפנו מבהמות ארץ למודים שבין איש לרעהו כענין הנמלה שגרגיר חטה שנגעה חברתה מריחה ומניחה והחתול שלא יריח חבירו ריח רע מכסם צואתו והאיל שעל ידו פוקד הוא ית' במים את כל חיות השדה חבריו וכן ע"ד זה כמ"ש ז"ל ומעוף השמים שהיונה לא תחלוף בת זוגה ומרחמי הנשר על גוזליו והחסידה שעושה חסידות עם חברותיה וההיקש בדברים אלו אך אין זה רק כי להשרישנו במצות שבין אדם לחברו זולת ציוויו יתברך הטביע בבעלי חיים שנלמוד מהם למה שזולת עבור ציוויו יתברך גם מזיק לחברו מה שאין כן למה שבין אדם למקום שאין שם כי אם בחינת עבור מצותו יתברך וזה מלפנו מבהמות ארץ ועל כן אמרתי לך כי מרוב עשוקים יזעיקו את המלאכים הממונים למעלה לפניו יתברך עד יענה אותם אלא שלא זעקו אל ה' כמדובר:

שם יצעקו. וראה אשר שם צועקים העניים מפני גאון העושקים אותם והוא אינו עונה:

שם יצעקו. ר״ל ועל כי הצדיק המשכיל ידום בעת ההיא ולא מיחה ברשעי הדור לדבר בם כדברים האלה לכן שם במקום הרשעים האלה יצעקו גם הצדיקים על מכאובים ולא יענה להם המקום כי יסתיר פניו מפני גאון וגאות הרעי׳ העושקי׳ כי כל הגמול בא מצד החסד אבל כשירבו רשעים והצדיק לא ימחה בידם אז מסתיר פניו מכולם יחד ולא יעשה עוד חסד אף לצדיק וכאילו יאמר לאיוב שהכל בא לו על שלא מיחה כראוי ברשעי הדור:

שם, ועפ"ז תמצא התשובה לשאלתך ששאלת על מה ששם יצעקו וה' לא יענה, שהוא מה ששאל בסי' כ"ד מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, שהלא הרוצחים יחרימו וישמידו שם בעיר ויפילו חללים רבים והם יצעקו אל ה', כמ"ש ונפש חללים תשוע דהיינו שצועקים לה' לישועה, ולמה לא יענה ולא ישים תפלה? התשובה לזה הוא מפני גאון רעים, מפני שהתגברו הרעים על הטובים בגאון ותוקף. שזה סימן שהחבורה האנושית רובה רע, ואינם משתדלים לעשות משפט ולבער עושי רשעה, שאז לא היו הרעים מתגברים כ"כ עד שיפלו בעיר להפיל שם חללים, כי אז מרוב עשוקים ומזרוע היו זועקים ושועים רבים למהר לישע העשוקים ולבער עושי רשעה, וא"כ זה דבר שמוטל על הקיבוץ בעצמו לא על ה':

ולא יענה. וה' לא יענה, ויל"פ שר"ל אחר שיחכמנו מעוף השמים א"כ איך שם יצעקו העשוקים ואין איש עונה אותם, שזה מפני גאון רעים שהתגבר הרע על הטוב ובני אדם עצמם אשמים בדבר שלא יצאו לעזר לעשוקים:

שם יצעקו - ישוב על רבים העושקים, גם הם יביא המקום עליהם צרות ויצעקו ולא יענה, מפני גאון רעים אחרים.

ולא תקשני כי לפעמים יש עשוקים בלתי נענים האם המלאכים הממונים ימנעו לפעמים מלצעוק לא כן הוא כי אם שגם שם למעלה יצעקו ולא יענה לפעמים והוא מפני גאון רעים שהעשוקים הם גאים רעים וה' חפץ דכאם ביד עושקי' ועל כן לא יענה את העשוקים כי מה' יצא הדבר:

אך שוא לא ישמע. מיד:

אך שוא. ר״ל עם כי המקום מסתיר פניו לפעמים זהו כשירבו הפושעים והצדיק לא מיחה בהם אך שוא דברי האומר אשר בכל זמן לא ישמע אל ושדי לא יראה את המעשה אשר יעשה כי באמת משגיח הוא בכל:

ישורנה. יראנה:

אך ר"ל ובכ"ז זה שוא והבל מה שתוכיח מזה שלא ישמע אל את צעקת העשוקים וששדי לא ישורנה, שאינו משגיח ואינו רואה רעת העושקים, זה שוא וכזב, כי ה' שומע ורואה את כל הנעשה בארץ:

אל, ושדי. התבאר בכל הספר, ששדי מציין ההשגחה. מצד היותו אל הוא שומע, ומצד היותו שדי משגיח רואה ומשגיח על אלה הדברים:

אך שוא - כי שוא לא ישמע אל, כי צעקתם היא שוא, כי המקום ישלם להם גמולם.

ושמא תאמר אם כל כך אזניו יתברך קשובות אל קול העשוקים למה לא ישמע אל קול צעקתי על העושק שעלי שאני מוכה בלי עון ויודיעני למה יריבני אינו דומה כי אך שוא בתלונותיך שאתה ממציא סברות בלתי טובות ואומר לי ששלא כדין עשה לך שהם דברי שוא אשר לא בדעת תדבר לא ישמע אל להשיב עליהם ושדי לא ישורנה:

ושדי לא ישורנה. להנקם מיד אלא מאריך אפו:

ישורנה - דברת השוא.

אף כי תאמר. כ"ש אתה שאין צעקתך באה כי אם על ידו ואתה תאמר ותזעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו כלומר אותם הקובלים וצועקים אינו ממהר לענות' ואתה תצעק שלא תשורנו:

אף כי תאמר. אף שתאמר אתה מול המקום לא תראה את האדם להשגיח בו כמ״ש מה אנוש וכו׳ ותפקדנו וכו׳ (לעיל ז) ונמשך מזה שאין דין למעלה ואין מקום לתפלה הנה לא כן הוא כי יש דין למעלה ולזה התפלל לו כי התפלה מועלת כי הואיל והוא משגיח ממילא יש דין ויש מקום לתפלה:

ותחולל. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):

ותחולל לו. מענין תוחלת:

אף כי תאמר לא תשורנו, הגם שאתה אומר שאינך רואה אותו, ר"ל שאינך רואה בעיניך איך ישגיח לעשות משפט לעשוקים, בכל זה האמת הוא כי דין לפניו, הדין עומד לפניו לעשות משפט בארץ, ותחולל לו, ואתה נוצרת אל הדין הזה, שאתה נוצרת להיות שלוח השגחתו לעשות את הדין בגוזלי עניים ורוצחי אביונים ר"ל שזה הושם בטבע יצירתך שאתה תתאמץ לבער הרע מן הארץ ולעשות דין לעשוקים, ושתלחם בזרוע נגד מפירי חק ומפריעי שלום הארץ, וגם כיון בזה על איוב עצמו שהוא נוצר לזה לעשות דין, כי ע"י שהיה שופט הארץ וגדול מכל בני קדם היה ראוי שהוא יבער את העושקים והשודדים, וילחם בם בכחו הגדול ובצירוף כל בני קדם השומעים לפקודתו, והיה הוא שליח ההשגחה ליסר את הרשעים האלה ולאבדם ולכלותם מעל פני האדמה:

דין. הדין יש לפניו, ואתה נבראת לו להדין, ר"ל לעשות הדין, מענין ותחולל ארץ ותבל:

לא תשורנו - אע"פ שאין לך יכולת לראות המקום.

ולא תטעה בדברי לומר שלא יחשב לך עון ולא יקפיד עליך להיותם שוא ובלא דעת תדבר כי לא כן כי אף כי תאמר לא תשורנו זהו להשיבך מלין ולווכח עמך להעמידך על האמת אך לא יבצר כי דינך לפניו בבית דין של מעלה וצריך לכן ותחולל לו שימחל לך:

דין לפניו. (דברך סס"א) בכל מקום שהוא:

דין לפניו ותחולל לו - כמו קוה. ויש אומרים: שהוא מן חיל והעניין סבול החיל בשבילו, כעניין: דום לה' והתחולל לו.

ותחולל. וקוה לתנחומין:

ועתה. דע לך כי אין היא פקידת (אפו) זאת עליך אינה כלום לפי רוב עוונותך:

ועתה. ואף כי הוא משגיח אבל עתה כאשר ירבו רשעים ואין מי יאמר איה אלוה עושי וכו׳ לזה הסר פניו והסתירו ועשה עצמו כאלו לא ידע ולא ישגיח באנשי הדור ההוא בעבור כי נתרבה מאד הרשע באין מכלים ואף הצדיק לא יקבל החסד על כי לא מיחה:

פקד. חסר כמו ויפקד מקום דוד (שמואל א כ׳:כ״ה):

בפש. בריבוי:

בפש. בספרים מדוייקים הפ"א בפתח וכן כתב רד"ק בשרש פרש:

ועתה כי אין, ובאשר ראה ה' כי אין דין בארץ, ואתה לא עשית שליחותך לבער כל עושי רשעה, וכלל הקיבוץ ג"כ לא התחברו להשמידם, לכן פקד אפו, לכן התחברו השודדים והם מחריבים את הערים ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, ולכן באו השודדים גם עליך שהם השבא והכשדים ושללו את כל אשר לך, שאם היית מבער עושי רשעה לא היו יכולים להרים ראש נגדך, ולא ידע, ובכל זה לא ידע איוב שזה עונש השגחיי מה' על שלא עשה משפט לטובת כלל הקיבוץ המדיני, לכן (פקד אפו) בפש מאד, לכן התרבה החרון אף עליו ונהרגו גם בניו והוכה ביסורים:

כי אין, הדין, לכן פקד אפו. ועל שלא ידע, פקד אפו בפש, מענין ריבוי, כמו ופשו פרשיו:

ועתה כי אין - יש אומרים: כי בפש לשון מנוח,ה והוא חסר נו"ן מן וינפש והעניין בשביל שאין לו דעת לאיוב, פקד אפו ולא ידע, כי מנוחת שכרו רבה. ויש אומרים: בעבור שלא התחוללת לו פקד אפו עליך.

ועתה כי אין כו'. הנה אמרתי אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך והנה השיב לו וממוצא דבר היה נראה כי בעונותיו לקה איוב והן דברי רעיו אך לא כן הוא דעת אליהוא כי אם שלתקן עוות הגלגול הראשון היה לוקה על כן אמר למעלה ואת רעיך עמך והנה עתה בא. להשיב על הם נגד סברתם ואמר ועתה כי אין כו' לומר ועתה בגלגול זה כי אין בך עונות כי אתה לא פשעת קודם היסורין ואם כן היה ראוי שגם שתמרק העבר לא יכבד עליך כי לא על מעשיך עתה לוקה דע לך כי אם היה הוא יתברך פוקד בעצמו לא היה מכביד ומרבה עליך אך פקד אפו האף אחד מהמשחיתים וכאשר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין כך כשניתן לו רשות על אחד אינו משער בצמצום ולפעמים מרבה יותר מדאי וזהו ולא ידע בפש מאד כי האף לא ידע להבחין בפש מאד כי אם היה ראוי פש לא היה ראוי מאד אך הוא לא ידע להבחין זה:

ולא ידע בפש מאד. ברוב חטאך התנהג הבור' כאילו לא ידעם:

אפו. פניו כמו בזעת אפיך (בראשית ג):

ולא ידע בפש - פירשו בו שהוא מלשון פרה ורבה פושו וסגו וכמוהו. ויצאתם ופשתם והענין שהחריש ולא פקד אפו בדין, וכאילו לא ידע בריבוי דבריך.

בפש. ל' רוב כמו ופשתם (מלאכי ג) וכמו כי תפושו וגו' (ירמיה נ, יא) כי פשה הנגע (ויקרא יג):

בפש. ענין רבוי כמו פשה תפשה (ויקרא יג):

יכביר. ל' מאד:

ואיוב. אבל איוב יפתח פיו בדברי הבל לומר שאינו משגיח בשפלים בכל זמן:

יפצה. יפתח כמו פציתי פי (שופטים יא):

יפצה פיהו. יפתח פיהו:

ואיוב, ובכ"ז איוב עדיין אינו מרגיש, ועדיין הבל יפצה פיהו ויכביר מלין בבלי דעת, וכמ"ש ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, והיה לו לשום על לב שכל מה שהגיע עליו היה הוא הסבה לזה, שמה ששדדו את נכסיו היה מפני שלא בער אותם מן הארץ, והריגת בניו היה על שלא שם על לב לשוב מחטאתו, והשחין רע זה בא ג"כ מסבת עצמו מריבוי התענוג והמותרות, כי השכר והעונש רצוף בטבע האדם עצמו ובמעשיו הטובים או הרעים:

ושמא תאמרו איך אני דוחה סברתכם שאיוב עצמו חטא שיעור יסוריו והלא יוכיח סופו שהפריז על מדותיו יתברך והרבה לדבר סרה על תחלתו כי אשר הוציא מפיו הדברים המרים המאררים הוא יורה כי גם מתחלה לא היה לבו שלם עם ה' ומן הסתם אשר לא טוב עשה ולמה אייחס אותו אל הגלגול הקודם על כן אמר אם איוב הפריז על מדותיו אין לתמוה כי בתחלה לא על דעת להפליג כוון כי אם של הבל פצה פיהו כלומר על דבר מועט אלא שאחר שהחל בחסרון דעת להטיח דברים הפריז על מדותיו ומליץ יכביר כי החל במעט ויצא במרובה כי נמשך מבלי הדעת כמדובר:

בבלי דעת. בעבור שאין דעתי שלימה מגודל מכאוב היסורים לזה ירבה אמרים בעלמא ולא בהשכל (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונות איוב אשר יתרעם על מכאוביו עם כי עשה את הטוב כי ישיב אמרים לומר הלא אין על המקום לשלם גמול לאדם כי מה יועיל לו בצדקו ומה יזיק לו ברשעו אולם מצד החסד בא הגמול ולזה כאשר ירבו הפושעים והצדיק לא ימחה בידם לא יקבל עוד החסד ובעבור זה לא יקבל איוב גמול מעשה הטוב כי לא מיחה כראוי ברשעי הדור):

יכביר. ירבה כמו לא כביר (ישעיה טז):

יכביר. ירבה: ביאור דברי המענה ענה אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר האם חשבת שיהיה מאמר נכון אמרך שאחה יותר צדיק מהש''י במה שהביא עליך מהמכות והנגעים כי הוא הביאם לך על לא פשע כי תאמר מה יועיל לך כי תתם דרכיך ומה תועיל מענשיך כי אמרת תם ורשע הוא מכלה והבאת ראיה מהחוש במה שימצא מהרשעים שישחיתו זולתם ואין מוחה בידם וספרת בזה הסיפור הארוך אשר במענה גם היום מרי שיחי, אני אשיבך מלים על זאת הטענה ואת רעיך עמך שלא מצאו מענה להתיר הספק הזה, ואולם אמר זה לפי שאליפז החל להתיר הספק בשאמר שאין רשע הרשע מזיק לשם יתברך ולא צדק הצדיק מועיל לו ולזה יתכן שיאריך לרשע כמו שקדם במענה הלאל יסכן גבר וכאשר טען איוב על זאת ההנחה מה שטען במענה גם היום מרי שיחי לא מצא מענה אחד מהם על דברו כי מה שהשיב בלדד לא יותר בו הספק כלל ולא השיב אחר זה אחד מרעיו על דבריו אלה, הבט שמים וראה איך גבה ממך במקום ובמדרגה אף כי השם יתברך רחוק מאד ממדרגתינו ובהיות הענין כן מה יזיקו לו חטאינו ופשעינו ומה יועיל לו צדקנו, הלא רשעינו וצדקתינו הוא לנו לבד ולנו התועלת והנזק בהם והנה תועלת הצדק הוא ההגעה אל השארות הנפש בעצמות והשמירה מהרעות הגופיות בשנית מצד ההשגחה האלהית ועונש הרשע הוא בעצמות אבדן הנפש וההמסר אל הרעות הגופיות במקרה מצד העדר ההשגחה האלהית, ואולם מה שיחשב מרוע הסידור מפני המצא רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם וישועו העשוקים מכח העושקים אשר הם רבים והוא מה שטענת במענה גם היום מרי שיחי על זה המאמר אשר זכרתי כאשר אמרו אליפז תדע באמת כי הסבה בזה העדר ההשגחה האלהית מהעשוקים לפי שלא השתדל לדבקה בו, ולא אמר אחד מהם איה אלוה עושהו לחקור בו ולהשכיל ולדעת אותו אשר הוא נותן אלו השכחים הנפלאים בזה העולם השפל החשוך ר''ל שממציא בהם עניינים נפלאים יוכר וישובח בהם, והוא מלמדינו חכמה ובינה וזה הלימוד וההבנה הוא לנו יתרון על שאר בעלי חיים ולא נתנו אל לבם להוציא הבנתם זאת אל הפועל עד שישיגו השם יתברך כפי היכולת, הנה זה סבה שיזעקו העשוקים אל השם יתברך מפני גאון הרעים העושקים אותם ולא יענה השם יתברך, לא שהשם יתברך ישמע זה השוא והחמס ויראה אותו ויהיה מסודר ממנו כי איננו משגיח באלו הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, ואולם ידע אותם כלם איש לא נעדר באופן אחר כמו שביארנו בספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר החוש והמוחש אבל אנחנו סבת זה החמס כשנסור מדרכי השם יתברך ולא נשתדל ללכת בדרכיו ולהשכיל אותו בדרך שתהיה ההשגחה האלהית בנו, אף כי תאמר לא תוכל לראות את השם באמרך שמאל בעשותו ולא אחז וגו' הישר מעשיך בדין לפניו ותקוה לו שייטיב אחריתך, ועתה הנה אין מה שפקד אפו ולא ידע איוב ברבוי הרע כי כבר אפשר שהיה רע יותר מהרע שהגיע לו לאין שיעור ולזה היה לו לירא שיוסיף לו רע על רעתו, אבל איוב להבל יפתח פיו לדבר כנגד השם ובבלי דעת ידבר דברים כנגדו או יהיה הביאור באומרו ועתה כי אין פקד אפו, ועתה מה שתטעון מהחמסים הנראה לפי המוחש שנעשים תחת השמש הנה עם שאינם חמסים כמו הנזכר כי אנחנו סבתם הנה זה מעט מאד ולא ימצא מזה רבוי ולזה הוא מבואר שלא היה לך לשפוט מפני זה הענין שימצא על המעט ביחס אל הטוב הנמצא בזה העולם השפל שיהיה השם יתברך עושה עול ושלא יועיל לאדם מאלו הרעות כי יתום דרכיו אבל אתה תדבר מה שתדבר ותטעון כנגד השם בבלי דעת: והכלל עולה מהדברים הוא שאליהוא ישיב על מה שהיה טוען איוב מההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך עם הכאיבם שאר האנשים בכל מיני ההכאבה וההיזק שהרשע לא יזיק לשם יתברך בעשותו הרשע ולזה לא יחויי' שיענשהו תכף מרותו ואם אמר אומר שהשם יתברך לא ימלט מהעול בהאריכו לרשע עד בא העת אשר תמוט רגליו לפי המערכת מפני שהוא מזיק לאנשים רבים תוך זה הזמן כמו שטען איוב הנה ישיב אליהוא כי אלו האנשים לא יוזקו על יד הרשע אלא מפני שלא השתדלו לדבקה בשם יתברך כפי היכולת כמו שקדם ויביא להם על ידם את הרע המסודר להם מצד המערכת או הרע הבא להם על צד ההשגחה לא זולת זה וזאת היא הסיבה שלא יבא לאנשים רע מהרשעים כי אם על המעט עם היות כוונתם להרע והם משתדלים בזה בכל אופני ההשתדלות ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבת הגעת הרע להם לא ההארכה שיאריך הש''י לרשע ובזה הותר הספק בזאת הטענה והנה מה שטען איוב על רעיו במה שהם אומרים שהשם יתברך פוקד האדם על מעשיו ויודע אותו וביאר שזה בלתי אפשר מצד החוש והעיון כמו שקדם הוא מבואר שכבר הותר הספק כמו שהניח אליהו בזה הדרוש וזה שהוא לא יניח שהשם יתברך ידע אלה הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים ולזה אמר אך שוא לא ישמע אל ואמנם ידעם כלם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות ה' ובזאת הידיעה אשר לו בהם תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם והוסיף אליהוא להוכיח איוב מפני שהוא עשה גזירה כוללת שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם מפני מה שנמצא מהרעות במין האינושי אשר הוא מעט מאד ביחס אל הטובות הנמצאות בו ולזה אין ראוי שנחליט המאמר מפני הענין הנמצא באדם על המעט שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם אבל ראוי שנחקור בזה הענין המעטי הנמצא לאיזה דבר נוכל ליחס אותו מזולת שנבטל מה שיראה מהשגחת השם הנפלאה באישי האדם מפני הטובות הנמצאות בהם על הרוב: