예레미야 27:1의 주석

בראשית ממלכת יהויקים. שלש שנים לפני שמלך נבוכדנצר נתנבא עליו שימלוך:

בראשית ממלכת יהויקים בן יאושיהו. לית מלא וכתיב כן:

בראשית ממלכת. נבואה זו נאמרה לירמיהו בשנה ראשונה למלכות יהויקים ואמר לו האל כי כשימלוך צדקיהו אחר ממלכות יהויקים ויהויכין יעשה מוסרות ומטות וישלחם למלכים הנזכרים ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו ויצוה אותם אל המלכים אדוניהם שישלחו אותם אל צדקיהו ויאמרו להם כל הדברים הנזכרים בפרשה ויאמר להם ירמיהו גם כן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה כי נראה כי המלכים הנזכרים שלחו לצדקיהו שיסכים עמהם וימרדו כלם במלך בבל לפיכך צוה האל לירמיה שיאמר למלאכים האלה אחר שיכלו דברי אדוניהם יאמר להם ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה וכלכם תביאו צואריכם בעול מלך בבל ורז"ל אמרו כי כשהמליכו מלך בבל השליטו על המלכים האלה ומה שנאמר לו נבואה זו בראשית ממלכת יהויקים והנבואה אינה עדין עד י"א שנה כדי שידע יהויקים שעתיד למלוך נבוכדנצר שלא יבטח יהויקים במלך מצרים שהמליכו:

היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ה'. כצ"ל ירמיהו בוי"ו. דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל כ"י:

בראשית ממלכת יהויקים וגו' עד ויהי בשנה ההיא. סיפר הנביא שגם בימים ההם בראשית ממלכת יהויקים באה לו נבואה אחרת (ב) מהמוסרות ומוטות שיעשה ויתנם על צוארו, (ג) וישלחם אל המלכים שזכר מסביבות ירושלם ביד מלאכיהם הבאים לירושלם, ואמרו חכמים ז"ל שעשה נבוכד נצר אל יהויקים שליט על חמשת מלכים אשר זכר הנביא כאן ולכן היו שולחים שמה מלאכיהם, וחמש עשרה שנה היה מלך יהודה שליט בהם משנה א' ליהויקים עד ארבעה לצדקיהו לכן בימיו היה ענין המוסרות, אמנם על דרך הפשט יראה שהמלכים ההם היו שולחים מלאכים אל מלך יהודה להתיעץ שימרדו כולם במלך בבל, (ד) ולכן צוה השם לנביא שיודיעם על ידי מלאכיהם (ה) שהאל יתברך אשר עשה את האדם ואת הבהמה על פני כל הארץ בכחו הגדול והנותן את הארץ לאשר ישר בעיניו (ו) הוא נתן את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל שקרא אותו עבדו לפי שיעשה רצונו ויחריב את אויביו, וגם את חית השדה נתן לו לעובדו, ורמז באדם אשר יתן בידו ישראל ובני יהודה, ורמז בחית השדה שאר האומות כולם שנתנו בידו, ובדרש (שבת קנ, א) אמרו שהיה נבוכדנצר רוכב על אריה ותנין קשור על צואר הארי, (ז) ושיודיעם שיעבדו אותו ואת בנו אויל מרודך ואת בן בנו בלשצר עד בוא עת ארצו רוצה לומר עד שיבא העת להחרב ארצו גם הוא שתחרב על ידי מדי ופרס כמו שנחרבו שאר הארצות על ידו, (ח) ויודיעם עוד שהממלכה והגוי אשר לא יעבוד אל נבוכדנצר מלך בבל ואשר לא יתן את צוארו תחת עולו רוצה לומר שלא יכנע ולא ישתעבד אליו ברצונו, יפקוד עליו בחרב וברעב ובדבר עד תומם ובזה היה מסכל עצתם שלא יתיעצו למרוד במלך בבל כי המערכה העליונה תנשאו כל הזמן המוגבל ההוא בהכרח, (ט) והזהירם ג"כ שלא ישמעו אל נביאיהם וקוסמיהם עונניהם ומכשפיהם האומרים אליהם לא תעבדו את מלך בבל, (י) כי שקר הם מנבאים להם, וכבר זכר הרב המורה כי כל מגיד הנעלם בעתיד יקרא בהרחבת הלשון נביא לפי שנביא הוא מגזרת ניב שפתים וענינו מדבר, ולכן אמר כאן על הקוסמים והמעוננים והמכשפים כי שקר הם נבאים לכם ושהיתה עצתם מוכנת למען הרחיקם מעל אדמתם, (יא) לפי שהגוי שיעבוד את מלך בבל ישאר על אדמתו בהשקט ובבטחה ואשר לא יעשה כן ילך בגלות ובשבי.

והנה עם היות שבאה הנבואה הזאת אל ירמיהו מהש"י בראשית ממלכות יהויקים הנה לא כתבה ולא עשאה בפועל אלא בשנה הראשונה לצדקיהו וכמ"ש מיד אחר זה ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו כי אז נעשתה הפעולה הזאת, ובעבור זה אמר הנביא ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה כי כעשותו את הנבואה הזא' בפועל שהיה כבר בימי צדקיהו ראה לבאר המלאכים אשר שלח בידיהם הנבואה הזאת לאי זה באו לירושלם ואמר שהיה לצדקיהו כי כבר היה זה בימיו, (יב) ולכן אמר אליהם גם כן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה אשר דברתי אתכם כי רוצה לומר שאותו ייעוד שהגיע אליו בימי יהויקים א"ל עתה. והותרה בזה השאלה הד'. ורש"י כתב פרשה תחתונה לעליונה ד' שנים והוא שיביא צוארו תחת עול מלך בבל ויעבוד אותו הוא ועמו, (יג) וישבו חיים ולא ימותו בחרב ברעב ובדבר כי אחרי שבני יהודה לא זכו במעשיהם לשהקב"ה ישנה בעבורם המערכה העליונה ונשארו כיתר הגוים אליה היה ראוי שישתעבדו כמוהם למלך בבל שהשעה מצחקת לו, (יד) ושלא ישמעו אל דברי הנביאים המנבאים להם בהפך זה כי שקר להם מנבאים, (טו) לפי שלא שלחם השם והם משקרים בדבריהם, ושכל זה היה ג"כ מפועל המערכה למען יבואו לחרבן, (טז) וכן אמר הנביא להכהנים ואל כל העם בני יהודה, ולא היתה האמירה אליהם לבד שיתנו צואר' תחת עול מלך בבל כי זה למלך ולשרים יאות לאמרו ולשמעו לא לכהנים והעם אבל אמר אליהם שלא ישמעו אל דברי הנביאים האומרים שכלי בית ה' המובאים בבלה ישובו מהרה לירושלם כי שקר המה מנבאים בזה, (יז) וכן אין ראוי לשומע' למה שאומרים שלא יעבדו את מלך בבל כי יותר טוב הוא שיעבדו אותו ויחיו משתהיה עיר ירושלם חרבה, (יח) ואם יאמרו שהם נביאי השם באמת יפגעו ויתפללו לה' לא שישובו הכלים לירושלם אבל שהכלים הנותרים בבית ה' ובבית המלך שלא ילכו גם כן לבבל, (יט) כי כה אמר וגזר הקב"ה שכל הכלים לא מזהב וכסף כי כבר לא היו בבית ה' אבל כלי הנחשת העמודים והים והמכונות ויתר הכלים הנותרים בירושלם (כ) שלא הוליך מלך בבל כאשר גלה את יהויכין ואת כל חורי יהודה שהם השרים והגדולים שבמלכות, (כב) כולם בבל יובאו ושם יהיו עד יום הפקודה שיפקדם השם כי אז יעלו בני יהודה מבבל וישיבו הכלים עמהם וכן היה ברשות כורש מלך פרס כמו שנזכר בספר עזרא, והנה כזכרו יעוד העמודים ושאר הכלים אמר כי כה אמר ה' צבאות אל העמודים שרוצה לומר על העמודים כמו ויאמר אברהם אל שרה אשתו (בראשית כ, ב), ובעבור שארכו הדברים באומרו אשר לא לקחם נבוכד נצר מלך בבל הוצרך לומר שנית כי כה אמר ה' צבאות על הכלים הנותרים בית ה' וגו':