이사야 21:22의 주석

משא מדבר ים. הנבואה הזאת על בבל כמו שמפורש בה וא"ת הרי כבר ניבא עליה (לעיל יג) על הר נשפה שאו נס וכל הפרשה כולה פעמים שהנבואה באה בפיו היום בסיגנון אחד ולאחר זמן בסיגנון אחר:

משא מדבר ים, נבואה זו נבא על בבל, וקראה מדבר ים, לפי שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל, וממילא בבל מערבית דרומית לפרס, ואמר, מדבר, שבין בבל למדי ופרס היה מדבר, ודרך מדבר זה שבמערב של בבל באו האויבים, ועל ביאת האויב דרך המדבר נשא המשא, (תוכן המשא הזאת, מצייר ענין מפלת בבל על צד המליצה בדבורים נשגבים, כי ידוע שבבל לחמה עם מדי ופרס וכבשה אותם ועשה בלשאצר לחם רב ומשתה ביום הכיבוש, ובו בלילה בעת המשתה, קשרו עבדי המלך עליו קשר בדבר ה' והרגוהו, והודיעו לחיל פרס שהיו עדיין בדרך, ושבו וכבשו והחריבו את בבל, עפ"ז מצייר איך צופה אחד עומד בו בלילה על חומת בבל, ובבא מחנה פרס שנית על בבל, נדמה לו כאבק הנישא מפני רוח המדבר, ואח"ז נודע לו מן המרד, וכי הבאים הם האויבים השבים להחריב את בבל ובזה מספר איך הצופה מצטער ומתחלחל על המראה בפלצות ורעדה - אח"ז מצייר שנית איך נביא אחד מבני ישראל המבקשים למלאות דבר ה' במפלת בבל, עומד ג"כ על החומה ומצפה על אחרית בבל, ורואה ג"כ הדבר הזה, וקורא בקול שמחה וששון כי יום בשורה הוא לו. עתה נבאר בפרטות.

מדבר ים. ר״ל על בבל היושבת אחר המדבר במערבו של פרס ומדי הבאים עליה למלחמה:

כסופות. רוח סופה וסערה:

משא מדבר ים. נבואה זו נאמרה על בבל ואף על פי שכבר נתנבא עליה באמרו משא בבל שנה ושלש עליה לפי שהרעו לישראל יותר מדאי, וכן נתנבא על מפלת מלך אשור כמה פעמים וקרא בבל מדבר ים לפי שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל כמו שאמר העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש, והנה בבל מערב למדי ופרס והמערב יקרא ים, ואמר מדבר כי מדבר יש בין בבל למדי ופרס, וי"ת מטלן משרין דאתו ממדברא כמי ימא:

משא מדבר ים. הוא בבל, כי זה המשא עליה, והוא מערב כנגד פרס ומדי, או פירושו ים כמשמעו:

משא מדבר ים. נבואה זו על בבל כמו שמפרש אחר כך:

הנבואה הארבעה עשר (א) משא מדבר ים וכו' עד משא דומה ויש בה שני פרשיות. הראשונה משא מדבר ים, השניה כה אמר ה'. הכוונה הכוללת בנבואה הזאת כפי דעת המפרשים היא, ליעד על חרבן בבל על ידי פרס ומדי, ואמרו שאין לתמוה מאשר כבר נבא ישעיהו עליה למעלה, כי כן ניבא על אשור פעמים רבות, ודרך הנביאים לנבאות על דבר אחד פעמים רבות בסגנונות מתחלפים, ושיורה על שזאת הנבואה אמרה על בבל, מה שאמרה בסופה נפלה נפלה בבל, ושקראה מדבר ים לפי שהיא בארץ בבל מדבר גדול ונורא, והיתה לצד המערב לארץ פרס ומדי שהיו לפאה הצפונית, וכמו שאמר (ישעיה מא, כה) העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש וגומר, ושעל פרס ומדי אמר כסופות בנגב לחלוף, רוצה לומר ברוחות החזקות הנמשכות בנגב ובמדבר היבש שיאבדו אותו, כי זהו אומרו לחלוף ולהכרית, ופירשו (ב) חזות קשה הוגד לי נבואה קשה על בבל, והיא השודד שודד והבוגד בוגד, רוצה לומר שהשודד שהוא בבל, יבוא שודד אחר לשודדו, והבוגד שהוא בית נבוכדנצר, יבא בוגד אחר כמוהו לבגוד בו, ושאמר כל אנחתה השבתי, רוצה לומר כל האנחה אשר היה לאומות מנבוכדנצר, השבתי אותה אחרי שתחרב ותשומם בבל, ושעל כן אמר הנביא בשם בבל או בשם עמה או מלכה (ג) שמלאו מתניו חלחלה ולגודל החרבן נעוה משמוע שמועתו ונבהל מראות רעתו, או אמר זה הנביא על עצמו שהתפעל מאד מגודל החרבן ההוא, עד שאחזוהו צירים, ויש מפרשים על בלשצר מלכה כשראה במשתה היין פס ידא כתבא בכותל היכלו שנתבהל מאד, כמו שאמר (דניאל ה, ו) באדין מלכא זיווהי שנו ורעיונוהי יבהלוניה וגומר, וכן נעויתי משמוע הפתרון שפתר דניאל הכתב, ונבהלתי מראות הפס ידא דכתבא, והוא אומרו עוד (ד) תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר שבאותו ליל שהיה נשף חשקו, שהיה מתעדן בכלי בית השם, ושותה חמרא לקבל אלפא, אותה לילה החזירו הקדוש ברוך הוא אליו לחרדה לפי שהרגוהו שם אנשיו.

משא מדבר ים. ת"י מטל משרין דאתיין ממדברא כמי ימא:

כסופות, הצופה אומר, נדמה לי כאילו סופות חולפים בנגב המדבר, במקום שהארץ נגובה ומעלים אבק גדול ועפר משקיף יותר ואומר ממדבר בא הסופה והאבק הזה, רואה יותר - הנה זה בא מארץ נוראה, מארץ פרס הנוראה לבני בבל שמתפחדים ממנו: (ב) חזות, אומר אבל אין זה סופה ואבק, כי חזות קשה הוגד לי, שהוא כי הבוגד בוגד, שנעשה בגידה ומרד בין עבדי המלך שבגדו באדוניהם, ומתוך כך והשודד שודד עלי עילם, הצופה מספר מה שהוגד לו כי הבוגד אומר עלי עילם על בבל, ואת מדי צורי עליה, אל תירא עוד מבלשאצר וגבורתו, כי כל אנחתה, כל האנחה ומורא שהיה מפני בני בבל השבתי, ע"י שהרגתי את בלשאצר, זאת דברי הבוגד:

כסופות. כרוח סופה המתהפך בארץ נגובה ויבשה שמעלה אבק רב:

בנגב. ענין יובש כמו כאפיקים בנגב (תהילים קכ״ו:ד׳) לחלוף. לעבור כמו וחלף ביהודה (לעיל ח):

כסופות בנגב. כמו רוח סערה בנגב, במדבר, במקום יבש שהוא שם תמיד הרוח כן יצאו מדי ופרס להלוך אל בבל, וי"ת בנגב דרום, ואתן בארח דרומא מדברן ואתין ממדברא, והוא מה שפי' שארץ מדי ופרס מזרחית צפונית לבבל, אם כן בבל לה מערבית דרומית ים ונגב:

לחלוף. כמו לעבור:

כסופות בנגב לחלוף. כרוח סופה המתהפך בארץ יבשה שהיא מעלה אבק רב:

לחלוף. כן יהיה מרבית האבק לעת יחלוף צבא רב להלחם על בבל:

מארץ נוראה. מארץ רחוקה, והוא מדי ופרס שהם רחוקים מבבל, והרחוק יקרא נורא לפי שהאדם ירא הרחוק שלא ידע גבורתו ומנהגו יותר מן הקרוב שידע גבורתו ומנהגו, ויונתן תרגם מארעא דאתעבידא בה חסינין:

ממדבר בא. האויב ולא מהים:

לחלוף. כך יחליפו לבוא מחנות רבות על בבל:

ממדבר בא. מדרך המדבר יבוא מארץ נוראה. כן יקרא המדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים המייראים את העובר בו וכמ״ש המדבר הגדול והנורא (דברים א׳:י״ט) וכפל הדבר במ״ש:

ומארץ נוראה. ארץ מדי ופרס:

ממדבר. יבואו לה:

מארץ נוראה. ת"י מארעא דאתעבידא בה חסינין ויש לפרש שהוא מקום נחש ועקרב כמו שנאמר (דברים א׳:י״ט) המדבר הגדול והנורא:

חזות קשה. הנביא אומר נבואה זו קשה על בבל הוגד לי:

חזות. נבואה קשה נאמר לי על בבל:

חזות. מראה נבואה:

צורי מדי. בדפוס ישן מלעיל וכן כתב רש"י צורי טעמו למעלה בצד"י אבל רד"ק כתב טעמו מלרע. וכן הוא בספרים כתובי יד ושאר ספרי הדפוס:

חזות קשה. אמר הנביא נבואה קשה לבבל נאמר לי מאת השם, ומה היא הנבואה הבוגד בוגד מי שהיה בוגד יבא בוגד שיבגוד בו ומי שהיה שודד יבא שודד שישדדנו, ומי הוא הבוגד והשודד זה מלך בבל שהיה בוגד באומות שהיו בשלום עמו ושודדן כי היא הבגידה שהיה שודד אותה ולא היה שומר להם ברית כן יבא לו בוגד שיבגוד בו ושודד שישדדנו והוא כורש:

חזות. נבואה:

הבוגד בוגד והשודד שודד. פי' הבוגד שהיה נכנע תחת בבל בוגד לנקום נקם והשודד שלא היה תחתיו ועתה בא לשלול שלל ולבוז בז. וי"מ חזות קשה וכו' על חרבן ירושלם על כן מלאו מתני חלחלה וכו' והכל על ישראל ועל ירושלם ובית המקדש:

הבוגד בוגד. ת"י אניסיא מתאנסין ובזזיא מתבזזין ולשון העברית לפי התרגום כך פירושו את הבוגד בא אחר ובוגד אותו (ס"א אותך) ואת השודד בא אחר ושודד אותו (ס"א אותך) אלו פרס ומדי שבוזזין ושודיין את בבל ששדדה ובזזה עד עתה את כל המדינות:

הבוגד בוגד. כל הרוצה לבגוד בוגד בו וכל הרוצה לשדד משדד אותו:

הבוגד. ענין מרד:

כל אנחתה. במסורת פרשת וארא חשיב ליה עם ד' כל בלא וא"ו דסבירין וכל. כל אנחתה. לא מפיק ה"א רש"י ורד"ק כאן וביחזקאל סימן ט"ז ובמכלול דף ל"ב ובמסרה רבתא נמנה עם מלין דלא מפקין ה"א בסוף תיבותא ומטעין בהון:

עלי עילם צורי מדי ופרס. ואמר כל הנבואה כנגד עילם ומדי שיעלו לבבל ויצורו עליה:

קשה. על בבל:

עלי עילם. ובואי עליה:

עלי עילם. את עילם עלי למלחמה ואת מדי שימי עליה מצור:

והשודד. ענין עושק:

צורי. טעמו מלרע:

הוגד לי. דברי הנביא:

צורי מדי. על בבל במצור, אלהי צורי (שמואל ב כ״ב:ג׳) הטעם למטה ברי"ש וזה טעמו למעלה בצד"י כמו שובי:

כל אנחתה. כל האנחות שהיתה בבל מאנחת את העכו״ם במה שהטילה עליהם עול כבד הנה עתה בבוא מפלתה בטלתי כל האנחות:

עילם. הוא ממדינת מדי:

כל אנחתה השבתי. פירוש אנחת בבל, ר"ל מה שהיו נאנחים מפחדה, כי הכנוים בשמות יפלו על הפעל ועל הפעול, כמו מנגד נגעי יעמודו, הסר מעלי נגעך, בבית תפלתי, שמעתי את תפלתך, נסכתי מלכי, ואלהי מלכי מקדם, וה"א אנחתה רפה ומשפטה במפיק, וכמוהו רבים, כמו ושערה לא הפך לבן, ורחמה הרת עולם, ראמה בתה עונה בה, ויאמר לה בעז והדומים להם:

[הבוגד וגו']. מי שירצה למרוד ולבגוד יוכל והרוצה להיות שודד יוכל לשוד:

כל אנחתה השבתי. לא מפיק ה"א לפי שהוא כמו כל אנחות שבעולם והוא לשון אנחה מרובה של אנשים רבים שושפיר"ש בלעז כל אנחות השבתי שהיה העולם נאנח מפני עולה של מלכות בבל עתה השבתי אותה:

צורי. מלשון מצור והוא הקיף גייסות סביב העיר לכבשה:

עלי עילם. היא מדינת פרס:

צורי. כמו וצרת עליה (דברים כ' י"ב), ובאה המלה מלרע כמו שובי נפשי (תהלים קט"ז ז'):

כל אנחתה השבתי. יש אומר אנחת ישראל ויש אומרים אין מי שיאנח על בבל, ויש אומרים נשבתה כל אנחתה שעשתה, ולפי דעתי כי מתחלת כל אנחתה עד סוף הפרשה הם דברי הנביא על לשון בלשצר המלך, כי הכל יודע שהנביא ישמח במפלת בבל, ואיך יאמר על כן מלאו [פסוק ג'], והנה ככה ידבק הטעם, אמר המלך כאשר שמעתי קול עלי עילם כמנהג אנשי המלחמה להזכיר שם ארצם, אנחתה של בבל השבתיה במיני השיר, שהובאו כלי בית יי ושתה בהם, ובבל במצור ובמצוק:

מלאו מתני חלחלה. הנביא הוא רחמני ומתאנח על פורענות האומות זו מדרש אגדה ולפי פשוטו הנביא אומר הקינה והאנינות כאלו זו בבל מתאוננת:

על כן. בעבור גודל הצרה:

חלחלה. ענין רעדה ורתת:

נעויתי. עוה מורה בלבול וטרוף, וזה המבדיל בינו לבין יתר לשונות המורים על העיקום והעיקוש, ובא על טירוף הדעת, הדרך, היושר, בלבול כחות הגוף, ועי' לקמן (כד א') :

נעויתי. העי"ן בחטף פתח:

על כן. הנביא מדבר בלשון כל אחד מבני בבל, או בלשון בלשצר המלך:

על וגו'. שב על עלי עילם, כאשר שמעתי כן לא אשמע ולא אראה מרוב הפחד:

צירים. לשון חיל וחבלים רבותינו אמרו יש דלתות וצירים לאשה כמו שיש צירים לדלתות הבית נעויתי. חולי הוא הקרוי עוית בל' חכמים:

מלאו מתני חלחלה. הנביא אמר בלשון בבל:

צירים. ענין כאב כמו צירים וחבלים יאחזון (לעיל יג):

נעויתי משמוע. משמוע הפורענות הבא לבבל כל שכן שאבהל כשאראנה:

צירים אחזוני. כאבים אחזו אותי כמו כאבי יולדת:

נעויתי. מלשון עוות ועקום:

נעויתי משמוע. נתעקם גופי מקול השמועה ונבהלתי מראיית פלאי האבדון:

פלצות. בהלה:

אח"כ, נתבטל גופו בכלל כי תעה לבבי, ונתבטל כח החיים שלו ויותר מזה כי פלצות בעתתני, קונוואליסיאן, והרעדת כל הגידים וביטול כל הגוף ומיתריו ועורקיו, וזה הוא יען כי את נשף חשקי, מה ששף ונעתק החשק שלי זאת שם לי לחרדה, כי הרעדה והפחד הפתאומי המגיע בעת השמחה והששון, תכפיל השגעון והתמהון, ע"י העתקת הגוף וחושיו מן הששון אל הפחד הגדול, עד שהוא תועה בין השמחה והבהלה, ועיניו יחזו לו משאות שוא וחזיונות הגיל והשמחה עם מחזות ההרג והמלחמה אשר יוליכהו בתהומות מבהילות ומצולות שאון הנפש:

תעה לבבי. לא ידע לבבי מה לעשות מרוב צער:

תעה. מי שאינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך ואינו יודע להיכן ילך:

פלצות, הוא גדול מיראה ורתת ורעד וכל לשונות המורים על הפחד והרעדה, וענינו התפלצות כל כחות החיים וגידי הדם :

חשקי. בספר כ"י החי"ת בסגול ובשאר ספרים בחירק וכ"כ רד"ק.

תעה. חשקי, בחיריק החי"ת, הנביא מדבר בלשון בלשצר שעשה משתה רב בלילה והיה אותו הלילה נשף חפצו וחשקו ותאותו שהוקם מלך והיה שמח עם עבדיו ושם לו הקב"ה אותו הנשף בחרדה בכתב שכתב המלאך בכותל ההיכל חרד מאד על הכתב ההוא כמו שכתוב אדין מלכא זיווהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן:

תעה. פלצות. מן ויכרות אסא את מפלצתה (מלכים א' ט"ו י"ג) כדמות תפארת, שהיו הפרסיים מתפארים על כן נבעתי, או רעדה כמו יתפלצון (איוב ט' ו'):

תעה לבבי וכו' ערוך השלחן וכו'. י"מ על בלשצר בהביאו כלי בית המקדש ועל מרי שמיא התרומם את נשף חשקי ליל הסעודה והשמחה שם לו לחרדה בראות פס ידא דכתבה מנה מנה וכו':

את נשף חשקי. לילה שהייתי חושק בה לשמחה ולמשתה בס' יוסיפון מצינו שהיה שמח על שנצחו גדודיו את חיל פרס אותו לילה שם לי לחרדה שנא' (דניאל ה׳:א׳) בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אישתיו חמרא וגו' ביה בליליא קטיל וגו' ודריוש מדאה קביל מלכותא (שם ו):

פלצות בעתתני. חרדה הבעיתה והפחידה אותי וכפל הדבר במ״ש לגודל החרדה והפחד:

פלצות. ענין חרדה כמו ועמודיה יתפלצון (איוב ט):

נשף חשקי, אינו שם דבר רק פעל נשיפת חשקי, מה שנשף וקפץ ממני חשקי ותאותי, כי נשף מורה על העתק הדבר ממקומו, שמזה נגזר שם נשף על העתק היום או הלילה, כמ''ש (ברכות ד') תרי נשפי הוה, נשף יממא, נשף ליליא, ופרש''י כמו בוקא דאטמא דשף מדוכתא :

פלצות. ענין רעדה, כמו שכתוב דא לדא נקשן:

את נשף חשקי. הלילה ששתה בכלים ופחד כאשר קרא לו דניאל הכתב (דניאל ה' ג'):

את נשף חשקי. הלילה שהייתי חושק ומתאוה לה לעשותה משתה ושמחה על אשר נצחו את חיל פרס כמ״ש ביוסיפון:

בעתתני. מלשון בעתה ופחד:

שם לי לחרדה. מי שבידו להשים שם לי הלילה ההיא לחרדה כי בה נהרג בלשאצר ונכבשה בבל ומלך בה דריוש כמפורש בדניאל:

נשף. ערב כמו קדמתי בנשף (תהלים קיט):

השקי. ענין תאוה כמו חשק שלמה (מ״א ט):

צפה הצפית. זקוף המנורה בב"ר צווחין למנרתא צפיתא:

ערוך, עפ"ז יצייר המליץ את האיש המספר כאילו אחזהו השגעון וילפת מתמהון לב בין השמחה והחרדה, ושני הדמיונות מרגישים את נפשו, קורא הוא ערוך השלחן למשתה, צפה הצפית לקראת המלחמה, חוזר וקורא אכל ושתה, ומתהפך בחזיונו קומו השרים משחו מגן למלחמה, כאיש משוגע ממראה עיניו:

ערוך השלחן. בעת שהיו עורכים השלחן על המשתה אמרו אלו לאלו צפה הצפית ר״ל יעמוד הצופה על המצפה לראות אם באים חיל פרס ומדי:

ערוך. ענינו סדור המאכל:

הצפית. מענין צופה, העומד לראות על המגדל אם אויב בא לעיר, ושם צפית הוא על המשמרת עצמו מופשט מהמתואר, לא על השומר :

ערוך השולחן. בעת שהיו עורכים השלחנות היו אומרין צפה הצפית שיצפה הצופה, כי היו מפחדים מעם מדי ופרס ובעת שהיו אוכלים ושותים היו אומרים קומו השרים משחו מגן כלומר צחצחו המגינים למלחמה, וכן תרגם יונתן צפה הצפית אקימו סכואין, ותרגם משחו מגן מריקו וצחצחו זיינא, תרגם יונתן מגן זיינא, ר"ל כלי זיין כגון השריונות והכובעים כי גם הם מגן על האדם במלחמה, ויש מפרשים משחו מגן משחו המלך כי המלך מגן העם לפי שבאותו הלילה מת בלשצר, כמו שכתוב ביה בלילא אתקטיל בלשצר מלכא, אמר הנה מת מלככם משחו אחר תחתיו, ובב"ר צפה הצפית סדר מנרתא אית אתרא דקרייא מנרתא צפיתא:

ערוך. צפה הצפית. לפי דעתי אין ריע לו וטעמו נגוני':

כי הנה בהיות השלחן ערוך, רוצה לומר שהיו עורכים השלחן לאכול וצפה הצפית שהוא הדלקת המנורה בהיכלו, ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה, עד שאמרו אנשי בבל קומו השרים משחו מגן, רוצה לומר משחו והמליכו מלך, שהמלך יקרא מגן לפי שהוא מגין על עמו. וה"ר אברהם אבן עזרא פירשו על דריוש שמשחו למלך.

אכל שתה. ומתוך האכילה והשתיה צעקו קומו השרים:

אכול שתה. בעוד שהיו אוכלים ושותים אמרו אלו לאלו קומו השרים ומשחו המגן לרדת אל המלחמה:

צפה. ענין ראיה כמו יצף ה׳ (בראשית לא) הצפית. העומד ורואה אם גייסות באים נקרא צופה:

וטעם קומו השרים וגו', שנהרג בלשצר באותו הלילה ומשחו דריוש הזקן למלך, ונקרא המלך מגן כי הוא יגן על העם, וכן מגיננו ראה אלהים (תהלים פ"ד י'):

ויש מפרשים הכתובים האלה כולם על הבבליים, שמפני פרס ומדי תעה לבבם פלצות, ושבהיותם אוכלים ושותים, ישימו הצופים לראות אם באים האויבים, ובתוך שעת המאכל יאמרו זה לזה או יאמר המצפה משחו מגן, רוצה לומר הכינו כלי זיין להלחם, ושאמר הנביא כאלו הוא בבבל, והקדוש ברוך הוא אומר לו (ו) שיעמוד המצפה, או שהיה מלך בבל אומר לכל אחד משחו העמד המצפה אשר יראה יגיד, (ז) וזכר כי המצפה יראה רכב הרבה מחמורים ומגמלים, כי כל רכב הוא מארבע בהמות וכן המצפה יקשיב וישמע קשב רב קשב לשמוע קול המחנה, (ח) ושהמצפה יקרא בקול גדול אריה על מצפה, רוצה לומר האריה שהוא פרס ומדי הוא על מצפה מביט אנה ואנה ילך לטרוף, ולפי זה לא יהיה מלת מצפה סמוכה אל ה', אבל תהיה מוכרת שהאריה היה עומד על המצפה, ושאחרי זה דבר הנביא מעצמו ה' אנכי עומד תמיד, רוצה לומר השם אלקים הלא ידעת שאנכי תמיד כל היום וכל הלילה עומד ומתפלל, מתי תבא הרעה על בבל בעבור מה שהרעו לישראל, ובהיותי מפיל תחינתי על זה, (ט) והנה ראיתי זה בא רכב איש צמד פרשים שהיו באים לבשר, ואומרים נפלה נפלה בבל וכל פסיליה שבר השובר אותם לארץ, וכדי לאמת נבואתו אמר בסופה (י) מדושתי ובן גרני והוא תואר לישראל, אתם מדושתי רמוסים ממני כערמת חטים הרמוסה ברגלי השוורים להוציא ממנה התבן ולברר את הכר, שכן אותם מדושים ממני ומתוכחותי, דעו שמה שראיתי מאת ה' צבאות בחרבן בבל הגדתי לכם.

משחו מגן. מגירי עור שלוק הן ומושחין אותן בשמן כדי שיחליק את הזיין וכך נאמר בשאול כי שם נגעל מגן גבורים פלט את משיחתו ולא קיבלה ונעשה מגן שאול כאילו לא נמשח בשמן:

משחו מגן. יש מגן עשוי מעור שלוק ומושחין אותו בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית וכן מגן שאול בלי משוח בשמן (ש״ב א):

וחכמים ז"ל דרשו בכתובים האלה שאמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו, עתיד אחד מתלמידיך לקרוא תגר על מדותי, על אורך שלותה של בבל, והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה, ואמר (ב, א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי, אמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו העמד המצפה והבטיחהו מאתי שיעמוד על מצפהו, ואשר יראה במפלתה של בבל, יגיד וראה רכב, אני אראה לו שם כמין רכב צמד פרשים, אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל, שהם סימן לפרס ומדי, והקשיב קשב ושם ישמע בנבואתו, רוב המיות ושאונות מתשואות וחיילות, ויקרא אריה הוא חבקוק שאריה בגמטריא חבקוק, ונבא אם כן ישעיהו שעתיד חבקוק להתפלל על זה, ולומר על מצפה השם אנכי נצב ועומד יומם ולילה, וסמכו זה למלת אריה שעולה בגמטריא חבקוק, הלא אלה הם דברי המפרשים בכוונת הנבואה הזאת וזהו דרך דרש. ואתה רואה כמה מהדוחקים יסבלו הכתובים, בשנאמר שהיתה כוונת הנבואה הזאת להגיד חרבן בבל, אם באומרו משא מדבר ים כסופות בנגב לחלוף, שכפי פירושם יחזור למדי ופרס, וכן ממדבר בא מארץ נוראה ולא נזכרו בכתוב, ואם באומרו חזות קשה הוגד לי ולמה יהיה חרבן בבל קשה על הנביא, שהיה מתפלל עליו כל היום, ואם באומרו על כן מלאו מתני חלחלה, כי אם יאמר זה בשם מלך בבל, והוא דבר שלא נזכר בכתוב, ואם נאמר שהנביא היה אומר זה על עצמו, יקשה למה יאחזוהו צירים על חרבן בבל ראש אויביו, ואם באומרו כי כה אמר ה' אלי העמד המצפה, ופירשו זה על מלך בבל שיאמר לכל אחד משריו, או שהיה הנביא ממשל כאלו הוא בבבל ואומר ככה, וכל זה הוא בדוחק רב, ואם באומרו ויקרא אריה על מצפה והנה פרס ומדי לא נקראו אריה בשום מקום, גם שמצפה סמוך לה' והם פירשוהו מוכרת, ואם באומרו אנכי נצב כל היום שיפרשו אותו על הנביא, ונתנו אם כן הכתוב לשיעורין, ובכלל אומר לך שהכתובים כולם יצעקו חוצה שאי אפשר לפרשם על חורבן בבל.

ומפני זה אחשוב אני שלא באה הנבואה הזאת, כי אם לספר חרבן ירושלם על ידי נבוכדנצר מלך בבל, ולכן אמר משא מדבר ים רוצה לומר שמדבר ים שהוא בבל, יבוא על ירושלם במהירות גדול כסופות בנגב, וזהו לחלוף, רוצה לומר לחלוף וללכת בדרכים, ומפרשי הנוצרים כתבו שנקרא בבל מדבר ים, לפי שהיה נהר פרת עובר בתוכה שהוא נהר גדול כים ונכון הוא, וקראו מדבר לפי שבבוא מבבל לירושלם יעבור האדם בארץ מדבר שמם, ולזה אמר גם כן ממדבר בא מארץ נוראה, שהוא ביאתו דרך המדבר על ירושלם, ולפי שהיתה הנבואה הזאת קשה ורעה על ישראל אמר, חזות קשה הוגד לי רוצה לומר נבואה רעה הגיד לי הקדוש ברוך הוא על ישראל והוא, שהשודד והוא נבוכדנצר ישודדם והבוגד יבוא לבגוד בם, וכן קראו חבקוק בוגד (ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינום, ואמר עלי עילם צורי מדי לפי שעילם ומדי באו עם נבוכד נצר על ירושלם, כי הוא היה מושל עליהם, וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו (כב, ו) ועילם נשא אשפה, ואומרו כל אנחתה השבתי, חוזר לחזות קשה שזכר, יאמר שכל אנחתה של אותה חזות קשה השבתי אותה, וענין זה שהאדם כאשר תהיה צרותו תכופה מאד מאד, לא יאנח אבל יצעק בקול מר, ולכן אמר שהיה החזות כל כך קשה, שכל אנחתה שבת, לפי שמלאו מתניו חלחלה צירים אחזוהו כצירי היולדה, כי נעוה משמוע דברי נבואתו בזה, ונבהל מראות במראה הנבואה חרבן ירושלם העתיד להיות, והוא אומרו עוד תעה לבבי פלצות שכולם הם דברי הנביא על צרת נבואתו אשר ראה, ולפי שהנבואה ההיא באה לו בלילה בחלום נבואיי, לכן אמר את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר הלילה שהייתי חושק בה, כמאמר איוב (ז, יג) כי אמרתי תנחמני ערסי, נהפכה לי לחרדה בצרת הנבואה הזאת שראיתי בה, וכפי הפירוש הזה לא יהיה תי"ו אנחתה נוספת אבל היא כינויית לחזות הקשה שזכר.

וספר הנביא שהיו ישראל שומעים השמועה הרעה הזאת מביאת נבוכדנאצר עליהם, והיו אוכלים ושותים וכמו שאמר אחר זה (כב, יג) אכול ושתה כי מחר נמות, וזהו אומרו ערוך השלחן צפה הצפית, כלומר שמצד אחד היו אוכלים ושותים בשלחן ערוך כאילו היו בשובה ונחת, בהיות הצופה מצפה בביאת נבוכדנאצר וחילו, ומצד אחד היו אומרים קומו השרים משחו מגן, ר"ל משחו המגינים להלחם באויבים, ולפי שאמר צפה הצפית זכר שהקדוש ברוך הוא צוה לו שיעמוד המצפה בהר גבוה ותלול, כדי שאשר יראה יגיד וייעדו השם יתברך שיראה מחנה נבוכדנאצר ופרשיו כי רבו מארבה, והוא אומרו וראה רכב צמד פרשים ר"ל פרשים צומדים הרבה לא בלבד בסוסים, כי אם בחמורים ובגמלים כאלו היו באים לבתיהם וזכר הנביא כאלו הקשיב המצפה לקול המיית האויבים, ואז קרא בקול גדול אריה על מצפה ה', וכבר ידעת שאריה נקרא נבוכדנאצר, וכמו שאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו, ולכן יאמר הצופה לאנשי ירושלם, דעו כי האריה הוא על מצפה ה', כלומר נבוכדנאצר וחילו הנה הוא בא על ירושלם שהוא מצפה ה', אשר הוא צופה שמה ועיניו ולבו שם כל הימים וה"ר אברהם אבן עזרא כתב בפירוש ויקרא אריה על מצפה שיחסר בו כ"ף, כמו אש אוכלה הוא, יאמר ויקרא הצופה כאריה בקול גדול על מצפה ה' אנכי עומד היום הזה, וגם נכון הוא, ויגיד הצופה איך ידע זה באומרו, אנכי עומד תמיד כל היום וגם כן אנכי נצב על משמרתי כל הלילות, כדרך הצופה הטוב הכוסף לדעת אמתת הענינים, ושראה שבאה רכב איש צמד פרשים, והיה אומר נפלה נפלה בבל, ואין הנפילה שתפול בבל מכבודה, אלא שנפלה בבל על ירושלם ללכדה, ושהיה זה בסבת הע"ז שהיה בירושלם. וזהו אומרו וכל פסיליה שבר לארץ ירמוז לנבוכדנאצר הנזכר ויהיה נפלה נפלה בבל מלשון מלחמה, שכן יאמר בצובאים והלוחמים לשון נפילה, כמו (שופטים ז, יב) ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק, וכן (איוב א, טו) ותפול שבא ותקחם, גם אפשר לפרש שאחרי שזכר ביאת נבוכדנאצר על ירושלם באומרו ויקרא אריה על מצפה ה' כמו שפירשתי, אמר הנביא על זה אנכי עומד תמיד ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות, כמו שאמר חבקוק על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור וגומר, והענין שהתלונן והתרעם לפני האלהים על הרעות אשר עשה נבוכדנאצר בארצו ובביתו ובעמו, והודיעו הנביא שהראהו השם יתברך בנבואתו את נבוכדנאצר המחריב את ירושלם שגם הוא עדי אובד, וזה שאמר אנכי נצב וגומר, והנה זה בא רכב איש צמד פרשים, והוא המבשר שנראה לו כאלו בא ובישר שנפלה נפלה בבל וכל פסיליה שבר לארץ, שזהו חרבן בבל שהיה שבעים שנה אחרי חרבן ירושלם. וכתב הרב רבי אברהם אבן עזרא בפירוש מדושתי שאותו רכב איש וצמד פרשים שהיה מגיד חרבן בבל, היה אומר מדושתי ובן גרני כלומר אני דשתי את בבל והיא לפני כבן גורן, ואמר בו שתי פעמים נפלה נפלה כנגד שתי נפילות שיהיו לה, אחת על ידי פרס ומדי, והשנית מן השמים שאחרי חרבנה שנה אחת נהפכה כמהפכת סדום ועמורה. וכמו שנזכר למעלה, ולפי שהיתה זאת חזות קשה לישראל מחרבן ירושלם, לכן אמר הנביא מדושתי ובן גרני והוא לדעתי תואר לישראל כאלו אמר תבואת קדש שלי ערמת חטים שאתם כבר הנקי ושאר האומות כתבן, דעו נא וראו כי אשר ראיתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם והוא יעץ ומי יפר, ועם מה שפירשתי בפרשה הזאת נתיישבו הכתובים מבלי דוחק, והותרו השאלות שלישית ורביעית וחמישית.

לך העמד המצפה. עתיד אחד מתלמידך לקרא תגר על מדותי על ארך שלוותה של בבל והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ומצפה לראות מה ידבר בי אמר הקב"ה לישעיה העמידהו לאותו מצפה והבטיחהו מאתי שיעמד על מצפהו ואשר יראה במפלתה של בבל יגיד:

כי כה אמר, עתה יספר בחזיונו את הצופה השני שהעמיד בדבר ה' הוא אשר קראו מצפה, שהוא עומד ומצפה על מפלת בבל למלאות דבר ה' ביד נביאיו:

לך העמד המצפה. הנביא יאמר על לשון שרי בבל שיאמרו זה לזה לך העמד המצפה שיגיד את אשר יראה:

המצפה. כמו הצופה:

המצפה. ההבדל בין צפה, ובין יתר לשונות המורים על הראיה וההשקפה, כי צופה, מכין את עצמו לראות את העתיד לבא, ואין עצם המובט עוד נגד עיניו, ומענין זה צופה נתתיך לבית ישראל וכדומה, וכשבא בבנין הכבד, נקשר עם התקוה, שמצפה ומקוה אל הדבר לראותו, ואני בה' אצפה (מיכה ז' ז') בוקר אערך לך ואצפה (תהלות ה' ד') :

המצפה. בספרם כתובי יד מדוייקים וגם בדפוסים ישנים הה"א במאריך והמ"ם רפה:

כי כה אמר. כאלו הנביא בבבל, ואמר על לשון שרי בבל שיאמרו זה לזה שיעמידו המצפה לראות אם בא חיל מדי ופרס ויגיד אשר יראה:

כי. אלה דברי הנביא:

העמד המצפה. בדרך נבואה:

וראה רכב. ואני אראנו שם כמין רכב צמד פרשים אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל וסימן הוא לפרס ומדי:

וראה, ציין איך המצפה הלז, אחר עמדו ימים רבים על המשמר, וצפה וקוה על מפלת בבל, בהגיע תור הבשורה שבא עתה שנפלה בבל, לא ראה רק רכב של צמד פרשים, הוא שני שרים שברחו מבבל בלילה ההוא שהרגו את בלשאצר, וברחו אל חיל פרס ומדי, וזו היתה מפלת בבל, ומציין שהמצפה הלז נתבהל כי ראה שאחרי שעמד ימים רבים על המצפה וחשב שעתה תפול בבל, לא ראה רק צמד רוכבים, שאחד רוכב על החמור ואחד על הגמל, כמנהג הבורחים שלא יכלו לברוח על הסוסים כי נחפזו להמלט ולא מצאו רק חמור וגמל והקשיב, שאלה הבורחים השמיעו קול קשב כאילו מאתם תצא בשורת קץ בבל:

וראה. כאלו העומד על המצפה ראה רכב שרוכבים עליו זוג פרשים וראה ג״כ רכב חמור וכו׳ ר״ל אחד רוכב על חמור ואחד רוכב על גמל ר״ל ראה הרבה מיני בעלי מלחמה:

צמד. זוג כמו צמד בקר (איוב א):

וראה רכב. ברוב הספרים מלעיל הטעם ברי"ש:

וראה רכב. וראה המצפה רכב צמד פרשים רכב שרוכבים עליו זוג פרשים:

וראה. הטעם אם ראה רכב צמד פרשים או רכב חמור או רכב גמל יקשיב וירבה להקשיב מה שמועה בפיהם:

והקשיב קשב. ושם ישמע בנבואתו כמין רוב הומיות תשואות חיילות:

והקשיב קשב. הקשיב באזניו אשר רב הקשב ר״ל קול המון העם היה נשמע מאוד ויורה שיש המון רב:

פרשים. כן יקראו רוכבי הסוס המצומדים בכך וכן פרש מעלה (נחום ג):

וראה גם כן רכב חמור רכב גמל: והקשיב קשב רב קשב. יקשיב אם הם קרובים אם ישמע קול פרסותם, ויונתן תרגם ויחזי רתך אינש ועמיה זוג פרשים וגומר:

והקשיב. ענין שמיעה:

ויקרא אריה. הוא חבקוק, אריה בגי' כמניין חבקוק ישעיה נתנבא שעתיד חבקוק להתפלל על זאת ולומר כן:

ויקרא, ובחשבו כי נכזבה תוחלתו קרא בכח כאריה, הלא זה ימים רבים עמדתי על מצפה שיתקיים דבר ה' במפלת בבל:

ויקרא אריה על מצפה. ר״ל העומד על המצפה קרא לאמר הנה בא האריה והמשיל פרס ומדי לארי הטורף או שקרא לאמר הנה האריה על מצפה והמשיל פרס ומדי לאריה העומד על מצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף:

מצפה. כן נקרא המקום שעומד עליו הצופה:

מצפה, משמר. מצפה הר גבוה ותלול משם יביט למרחוק ביום ומשמר, מקום ששם ישמור החומה בלילות, ותפס במצפה, עומד. ובמשמר, נצב, עפ''מ שבארתי למעלה (ג' יג) שעמידה היא רק הפך הישיבה, וההתיצבות הוא המתחזק לעמוד על עמדו, אם נגד האויב וכדומה, וזה הלשון נופל על משמר הלילה :

ויקרא. וקרא המצפה אריה על המצפה המשיל מדי ופרס לאריה העומד על המצפה ומביט אילך ואילך אנה יטרוף, אמר הנביא בלשון קריאה בראותו זה:

ויקרא וגו'. דרש כי אריה הוא חבקוק בגימטריא, והנכון בעיני שהוא חסר כ"ף כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד), והטעם ויקרא המצפה כאריה בקול גדול:

על מצפה אד'. ה' אלהי על מצפה אנכי עומד תמיד יומם להודיעני על זאת:

אד׳ אנכי עומד וכו׳. כשראה הנביא את כל זה במראה הנבואה אמר אתה ה׳ הנה אנכי עומד תמיד בכל יום ומצפה מתי תחרב בבל על שהרעו לישראל:

אדני אנכי עומד תמיד. יומם ולילה על משמרתי אנכי נצב כל הלילות, כלומר ביום ובלילה אני עומד ומצפה מתי יהיה זה שיבא חיל מדי ופרס ויחריבו בבל לפי שהרעו לישראל, ובדרש כי אריה אמר על חבקוק הנביא, אמר ישעיהו כי חבקוק עתיד לומר זה אנכי עומד תמיד יומם ולילה שעג עוגה ועמד בתוכה כמו שמפרש בתרגום תפלה לחבקוק וקרא חבקוק אריה כי כן היא בגמטריא חשבון חבקוק כחשבון אריה, וי"ת הפסוק כן אמר ישעיה נבואה קל משרין וגומר:

על מצפה אדני אנכי עומד תמיד. והטעם לבקש חזון:

ועל משמרתי. ר״ל כאדם היושב ומשמר שאינו זז ממקומו כן לא זזתי מלצפות:

והנה זה בא. כשיתפלל על כך יראה כמין רכב אדם וגו':

והנה, והלא הנה עתה לא בא רק רכב איש של צמד פרשים ומה יועילו אלה? ההם יחריבו בבל צבי ממלכות.? אולם בתוך צעקתו זאת הכיר, כי כבר נפלה בבל, וכי על ידי הרכב הלז נודע לו שהרגו את המלך, ושמרדו בבל, ובתוך כך ויען בקול ויאמר נפלה נפלה בבל. והוא ציור מכוון איך מפלת בבל היתה פתאום, על ידי שני שרים שהרגו את המלך, ואיש לא הרגיש ולא עלה זאת על לבו, עד בוא הדבר וראה כי דבר אלהים הוא:

והנה זה בא. ר״ל זמן רב הייתי מצפה לה ועתה הנה זה בא רכב המיוחד לאיש ועליו זוג פרשים ר״ל באו פרס ומדי המחריבים את בבל:

פסילי. כן יקראו הגלולים כי המה נפסלים ונחצבים והוא מלשון ויפסלו בוני שלמה (מ״א ה):

ויען. הרמת קול, כמו ותען להם מרים :

והנה זה. בעוד שהיה המצפה מקשיב הנה בא החיל כמו שהיה רואה קרבו אל העיר:

והנה זה בא וגו'. והנה רכב איש עם צמד פרשים:

נפלה נפלה בבל. ת"י נפלת ואף עתידה למיפל, ב' נפילות שנה אחר שנה תחלה ע"י מדי ופרס ובשנה השניה ע"י שמים והיתה בבל צבי ממלכות כמהפכת סדום וכן מצינו בסדר עולם ובא בשנה השמועה זו של דריוש ואחריו בשנה השמועה והיתה בבל צבי ממלכות כמהפכת וגו' (לעיל יג):

ויען ויאמר. המלאך הדובר בי אמר עתה נפלה בבל וכפל המלה לחזק הענין:

ויען המצפה ויאמר נפלה נפלה בבל, הכפל לחזק:

ויען. כל אחד:

שבר. המשבר שבר אותם והפילם לארץ:

שבר. פירוש המשבר ויונתן תרגם נפלה נפלה נפלת אף עתידה למיפל בבל ר"ל, שתי נפילות ראשונה על ידי מדי ופרס ושניה על ידי שמים, שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, וזה היתה לעולם כי אותה בבל לא נתישבה עוד לעולם כמו שפירשנו למעלה במשא בבל:

ויאמר נפלה נפלה. פעמים שלא נשארה לה פליטה:

שבר. המשבר לארץ, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט):

מדושתי ובן גרני. תבואת קדש שלי ערימת חטי אשר נצטויתי מפי רוח הקדש לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן:

מדשתי, הנה בנבואה הזאת לא נבא רק איך תתחיל מפלת בבל, וראשית הקשר שמרדו עבדי המלך באדוניהם, ולא הודיע פה ציור ההרג והאבדון שיעשו חיל פרס ומדי בבבל, כי על זאת כבר נשא משא מיוחד למעלה קאפיטל י"ג וי"ד, וקרא להמשא שנבא למעלה בשם מדושתי ובן גרני, ר"ל המשא של הדישה שידוש ה' את בבל וישחיתנה, אשר שמעתי מאת ה' מכבר הגדתי לכם כבר זה ימים רבים כי נבואה שלמעלה נבא קודם לנבואה זאת:

מדושתי. גם אלה דברי המלאך שאמר שבבל תהיה מדושתי ר״ל אני אדוש אותה כמו שדשים התבואה:

מדושתי. מלשון דישה:

מדשתי ובן גרני. כן קורא להמשא ששמע מה' בסי' י''ג וי''ד, שבו סיפר דישת בבל, ולשון דישה על הרג רב באומה, תמצאנה לרוב ועל בבל עצמו השתמש במליצה זאת (ירמיה נ''א ל''ג, מיכה ד' י''ב), כי כמו שתכלית התבואה לאספה הגורן ולדוש אותה, כן תכנית בבל לדוש אנשיה בחריצי הברזל ומורג פיפיות :

ובן גרני. הגימ"ל בקמץ לבד והוא חטף:

מדשתי ובן גרני. יאמר הנביא בלשון האל בבל היא מדשתי שאדוש אותה בחיל מדי ופרס כמו שדשין התבואה ובן גרני, כפל ענין במלות שונות, כי הבר והתבן יקרא בן גרן לפי שיודש בגורן:

מדושתי. והנה בבל מדושה, והיו"ד סימן השם או הנביא, או דבר רכב איש, כי גם אני דשתיה והיתה כבן גרן, ויתכן היות בן הגורן הבר שישאר, וזה רמז לישראל:

אשר שמעתי. מאתו הגדתי לכם:

ובן גרני. התבואה נקרא בן גורן לפי שיונח ונדש בגורן וכפל הדבר במ״ש:

אשר שמעתי. אמר הנביא זאת הנבואה אשר שמעתי על בבל הגדתי לכם כמו ששמעתיה ואמר אלהי ישראל לפי שבעבור ישראל יביא האל הפורעניות לבבל:

אשר שמעתי. אמר נביא הדבר אשר שמעתי מאת ה׳ וגו׳ אותה הגדתי לכם:

דומה. הוא אדום וכן הוא אומר מי כצור כדומה בתוך הים (יחזקאל כז):

משא דומה, על מפלת אדום, לדעתי משא זו מיוסד על דבר החוזה עובדיה אם גנבים באו לך וכו' עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך וכו' ובארתי בבאורי שם, כי אדום יצא מגבול ארצו להלחם עם האויב, ע"י מרמת יועצים שהתנכלו עליו והשיאוהו לכך, ובהיותו חוץ מגבול ארצו נכנסו אויביו לארצו והרגו הטף והנשים ושללו כל ממונו, ולכן מדמה אותם הנביא שם לגנבים ושודדי לילה, הנכנסים בערמה בהחבא בלי ידיעת בעל הבית, והם בזזו יותר מהגנבים שלא יקחו רק המונח בגלוי, ולא יוכלו לחפש אחר המטמוניות, והם חפשו גם אחר מטמוני מסתרים, כי שללו ביום ובלילה, ועז"א שם איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו. עפ"ז נשא מליצתו פה, כי השומר שהניחו לשמור את ארצם, מספר, איך שואלים אותו מה נהיה שם בשעיר, והוא משיב מה לכם לבקש את האויב חוץ למדינתכם, שובו אל המדינה כי שם תמצאון אותו.

דומה. הוא מבני ישמעאל כמ״ש ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ״ה:י״ד):

דומה. אדום לקבלת חכמים, וכ''נ ממלת משעיר, וגם אם נאמר כרד''ק וראב''ע שהוא חלק מארץ הערביים, שנתישבו שם בני ישמעאל, הן ידוע שארץ שעיר הוא חלק מארץ הערב, וי''ל שהקרובים נשאו המשא על אדום :

משא דומה. דומה היא מבני ישמעאל כמו שכתוב ומשמע ודומה ומשא, אמר הנביא אלי קורא קול הנבואה כי משעיר יבא להם המחריב ארצם ובקרוב תבא אליהם הרעה וישימו שומרים בחומות העיר, אומר שיקימו בני אדם מרוב פחדם ויסובבו בעיר וישאלו לשומרים מה מלילה, וכפל הדבר כדרך השואלים:

משא דומה. כמו ומשמע ודומה ומשא (בראשית כ"ה י"ד):

משא דומה אלי קורא משעיר. בזוהר הקדוש דרשו פסוקים אלו כמין חומר פ' ויקרא דף נ"ב ע"א והם דברים מתוקים וטובים לפי הפשט ע"ש:

הנבואה החמשה עשר (יא) משא דומה אלי קורא משעיר וגומר עד משא בערב והיא פרשה אחת. וכוונתו לדעת המפרשים היא ליעד על חרבן ארץ אדום, אבל כפי דעתי הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, להודיע זירוז אומת אדום והשתדלותו בענין המלחמה, לצאת לשדה לשלול שלל ולבוז בז כל הלילה, וספר זה כדי להוכיח עמו את ישראל שלא היו כן, וכמו שיתבאר אחר זה בנבואות האלה, והנה הנבואה הזאת אפשר לפרשה כפי דרך חז"ל על זה הגלות שאנחנו בו שהוא גלות אדום, וקראו דומה לפי שאנחנו בו דוממים ושותקים, כי לא נדע מתי קץ הפלאות כמו שהיו יודעים בגלות מצרים שהגביל הקב"ה זמנו ד' מאות שנה, וכן גלות בבל שהבטיחה ירמיהו למלאת לחרבות ירושלם ע' שנה אפקוד אתכם, וגלותנו לא נתבאר קצו או יהיה דומה מלשון תקוה ותוחלת, כמו (תהלים לז, ז) דום לה' והתחולל לו, להגיד שאפילו יתמהמה הגלות נחכה לו, וכפי זה הדרך ראוי שיפורש הכתוב כן, שהיה אומר השם, שומר מה מלילה, שומר מה מליל, רוצה לומר שומר ישראל כמה וכמה זמן עבר מהגלות הנמשל ללילה, והיה אומרו מה מלילה, כמו (תהלים לא, כ) מה רב טובך, להפלגת הרבוי, והיתה בקשתם ושאלתם שומר מה מליל, רוצה לומר הגידה לנו שומר ישראל כמה זמן יעבור עוד מזה הגלות שהוא חשוך כליל.

אלי קורא משעיר. אמר הקב"ה אלי קורא הנביא או המלאך מעול מלכות שעיר:

אלי, (אמר שומר שבפסוק שאח"ז נמשך גם לפסוק זה) אמר שומר אלי קרא משעיר, ושואלים אותי, שמר מה נהיה מלילה, מה נתהוה בליל הנורא בשעיר:

אלי קורא משעיר. אמר הנביא אלי קורא קול הנבואה כי משעיר יצא המחריב ארצם:

מלילה, מליל. נפילת הה''א מורה על הפלגת הלילה שנעשה בה דבר רשום, כי ה''א הנקבה הנצמד אל לילה שהוא זכר, היא מסבת חלישת כח הלילה שהוא רק העדר האור, ובנפול ה''א הרפיון מורה על הפלגתו בדבר רשום, וכן ליל שמורים, ליל התקדש חג, ליל שודד ער, שיתי כליל צילך, כליל רשום בהפלגת האופל :

מה מליל. בא על דרך הסמיכות, וכמוהו בא אל חזקיהו בחיל כבד:

אלי קורא משעיר. ידבר על לשון דומה כאילו (הוא) בא מרגל משעיר לחקור ארץ דומה, והוא שואל לשומרים אמר לי אתה שומר מה מלילה, מה מליל. והטעם כאילו השואל הוא מאנשי דומה ויש לו צורך לקום בלילה ללכת לדרך או להתעסק בשד', כמנהג רוב המקומות, וטעם פעמי' שישאל לרבים, והנכון בעיני שזאת המלה לראות אם השומרים ישנים:

שומר מה מלילה. שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה הזאת:

שומר מה מלילה. ר״ל בעת יבוא האויב וישימו שומרים בעיר ובני העיר יקומו ויסובבו בעיר וישאלו לשומר ויאמרו אתה שומר מה היה בלילה אם בא האויב:

מה מליל. ראוי להיות סמוך, וכמוהו ביין חלבון (יחזקאל כ"ז י"ח) כיין הטוב (שיר השישים ז' י'), יחסר שם מקום, ויאמר הגאון שומר מה עבר מהלילה שומר מה נשאר, ולפי דעתי שהוא כמו בליל שודד עד מואב (ישעיהו ט"ו א') והטעם בליל כך מהשבוע:

שומר מה מליל. דרך השואלים ומתפחדים לכפול אמריהם:

אמר שומר. הקב"ה:

אמר שמר, משיב להם, אל תחשבו כי בא כגנב בלילה וברח לו באור הבוקר אבל כבר אתא בקר ועדיין הוא לילה וחשכה וצרה גדולה, שעוד האויב שולל ובוזז גם ביום אם תבעיון בעיו, אם אתם מבקשים את האויב שבו אתיו, לארצכם כי שם תמצאון אותו:[הערה:חז"ל פירשוהו על גלות האחרונה של אדום, (כמו שתראה באבות דר' נתן פ"א, ובירושלמי תענית פ"א רבה שמות פר' י"ח וכ"ג, נשא פר' י"א, שלח פר' י"ז), ורש"י נמשך אחריהם בפירושו, ולא רחוק הוא מדרך הפשט, שאחר שהודיע קץ בבל, הודיע גם קץ האחרון. ולפי זה יל"פ על פי שטתם, ישראל קוראים לה' מתי תכלה הלילה, זמן הגלות הארוך הלז, משיב להם הלא כבר אתא בקר וזמן הגאולה ועדיין הוא לילה כי הדבר תלוי בתשובה, או כיון על דברי חכמינו זכרונם לברכה כי יש שני זמנים אל הגאולה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה, והם סוברים שמן הנמנע שיגאלו רק בכלות הלילה ובהגיע תור הגאולה, משיב להם יש אפשרות שיאתה בקר גם בעוד שעדיין הוא לילה, תוכלו להגאל גם לפני כלות זמן הגלות, ולפני בוא יום המיועד, אבל אם תבעיון זאת שובו בתשובה:ע"כ]:

אמר שומר. השומר ישיב לאמר אף אם בא הבוקר ואין פחד מהאויב אבל גם הלילה תבוא ומהצורך לשמור עוד מפחד האויב:

אתא. ענין ביאה כמו ואתא מרבבות קדש (דברים לג):

אתא. ההבדל בין אתא ובין בא, כי אתא מורה על הביאה המוחלטת, ובא יורה לפעמים גם על הביאה הבלתי מוחלטת שמתחיל לבא ולא בא עדיין, רש''פ, ור''ל שכבר בא בקר ממש

אתא בקר. במקצת ספרים כ"י אתה בה"א וכן הביא השרשים בשרש אתה ובהגהה שם א"א במסורה אתא בקר לית כתיב אל"ף וחד ואתה מרבבת קדש כתיב ה"א:

אמר. ענה להם השומר אתא בקר, כלומר הבקר יבא, אבל מה תועילו כי גם הלילה יבא אחריו שתצטרכו לשמור עוד מפחד האויב:

אמר שומר. כמה בקר ולילה עברו ואתם בני שעיר, שאתה מהם, לא באתם למלחמה:

שובו אתיו. אפשר לרמוז שובו בתשובה והביאו ניצוצות הקדושה המפוזרים. א"נ אתיו רמז כי כל לבבם ליחד קב"ה ושכינתיה וזה רמז אתיו את מ' ו' ז"א ויוד באמצע רמז לאבא בסוד אחותי בת אבי. ואפשר לומר לפי פשוטו במ"ש במדרש סוף איכה רבתי אמרו ישראל להקב"ה שלך היא התשובה שנאמר השיבנו ה' אליך ונשובה א"ל הקב"ה שלכם היא התשובה שנאמר שובו אלי וכו' וז"ש אם תבעיון בעיו אם תאמרו שלך היא התשובה השיבנו ה'. תדעו דשלכם היא וז"ש שובו אתיו. וכל כונתכם בתשובה תהיה להביא השכינה ליחדא שם י"ה בו"ה וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וז"ש שובו אתם בכונה אתיו להביא השכינה עם דודה:

ומשיב השומר יתברך אין אני מודיע לכם קץ הפלאות, אבל אודיע אתכם כי אתא בקר, רוצה לומר כי תבא עכ"פ הגאולה הנמשלת לבקר, אבל וגם לילה רוצה לומר עדיין יש זמן מהגלות לעבור, ואם תבקשו לצאת מן הגלות קודם זמנו המוגבל בעיו שובו אתיו" רוצה לומר חפשו דרכיכם ועונותיכם ושובו אל ה'" ובפרק קמא דתענית (ירושלמי א, א) אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר אדם איכן אלהיך אמור לו בכרך הגדול של רומי ומה טעם אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, אמרו לו ישראל לישעיהו, רבינו מי יוציא לנו מן הלילה הזה, אמר להם המתינו לי עד שאשאל, כיון שנשאל חזר אצלם, אמר להם שומר מה מלילה שומר מה מליל שומר חי העולמים מה מליל, אמר להן אמר שומר אתא בקר, אמרו לו וגם לילה, אמר להם לא כמו שאתם סבורים, אלא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים, בקר לישראל ולילה לאומות העולם, אמרו לו ואימתי, אמר להם אימתי דאתון בעיין הוא בעי, דכתיב אם תבעיון בעיו, אמרו לו ומי מעכב, אמר להם תשובה שנאמר שובו אתיו, שומר מה מלילה מי הוא שומר, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' שומרך וגו', ה' ישמר צאתך ובואך, הוי משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השערה, אלא הגיע זמנה לנפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה, וכן הוא אומר (יחזקאל ט, י) ובתחפנחס חשך היום, וכתיב (דניאל ה, ל) ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה עד כאן.

אתא בקר. יש לפני להזריח לעשות בקר לכם:

אם תבעיון בעיו. אם תשאלון לדרוש שאלה כזאת שובו ובואו למחר ולמחרתו כי בכל הלילות מהצורך לשמור ותוכלו לשאול בכולם:

תבעיון בעיו. ענין שאלה ודרישה ובדרז״ל בעי מיניה וכו׳ ודומה לו נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) שהוא ענין דרישת החפוש וכמו שמלת בקשה הונח לדרישת שאלה ולדרישת החפוש כן מלת בעיו הונח לשניהם:

לילה, יורה בהבנתו המשותפת על כל צרה וחשכה, כידוע

אם תבעיון בעיו. אם תשאלו שאלו:

אם תבעיון. מתרגום ארמית ובא למ"ד הפועל שלם, כי היו"ד תמורת ה"א, גם בעיו כמו ויאמר שלחו (מלכים ב' ב' י"ז), אם תבקשו לבא בקשו:

הנה העירו בזה לשני גבולי זמני ביאת המשיח, האחד גבול האפשרות אם ישובו בתשובה, והב' גבול החיוב כשיתום ממשלת המלכיות, ואפשר גם כן לפרש שומר מה מלילה על גלות בבל, ושומר מה מליל על גלות אדום, ושאמר השומר אתא בקר, רוצה לומר מהרה תבוא הבקר מגלות בבל, אבל וגם לילה שעדיין יתמיד מלכות אדום אחריו שנים רבות, ולפי שהגלות ארוך, אם תבעיון בעיו רוצה לומר אם תחפצו שום דבר בקשו פני ושובו אלי בכל לב, כי זהו היא העצה הנכונה להנצל מצרות הגלות ולמהר את הגאולה, ואם תתפרש הנבואה הזאת בדרך הזה אומר אני שנסמכה לפרשה הקודמת אליה, לפי שהנבואה הקודמת תודיע חרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר כמו שפירשתי, והנבואה הזאת תדבר מצרת הגלות הזה וארכו, ואם נפרש הנבואה הזאת על פי פשוטה כדרך שאר המפרשים יהיה דומה מבני ישמעאל כמו שאמר בתולדותיו (בראשית כה, יד) ומשמע ודומה ומשא ונקראת המלכות על שמו. יאמר הנביא שעתידין בני שעיר להחריב דומה, ואמנם יישוב הכתובים כפי זה הדעת לא ראיתי אותו בדברי הרב ר' דוד קמחי, וגם לא בדברי אביו שהוא הביא בשמו, ונראה לי כפי דרכו לפרשם כמו שאומר והוא, שמפני מלחמת שעיר על דומה, היו יוצאים תמיד משעיר גבורים ומתפשטים על דומה לשלול שלל ולבוז בז, וזהו אומרו משא דומה אלי כלומר הנבואה שבאה אלי על דומה, היה קורא משעיר שומר מה מלילה, כלומר שומר הגידה נא לי כמה זמן עבר מן הלילה, וכמה זמן יש עדיין לעבור ממנה, ואראה אם יש פנאי ללכת על דומה לשלול שלל ולשוב, ואז משיב השומר ואמר אתא בקר רוצה לומר מעותדה הבקר לבא מהרה, אבל וגם לילה רוצה לומר עדיין יש שהות מה בלילה ויש לכם זמן ללכת, וצריכים אתם ללכת במהירות ולשוב מיד, והוא אומרו אם תבעיון בעיו, רוצה לומר אם תבקשו דבר לשלול בקשו אותו מיד, ולא תתאחרו ושובו למקומכם מהרה ואתא ואתיו לשון ביאה, כמו (ישעיה נו, יב) אתיו אקחה יין, ותבעיון בעיו לשון בקשה וחפוש, כמו (עובדיה א, ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, ואם יהיה זה פירוש הנבואה לא ידענו ענינה וצרכה בזה המקום, כי מה לנו לדעת מה שישאלו גדודי שעיר לשומר שלהם, ומה ישיב על תוכחתם, אלא אם היה הענין בזה שרצה הנביא לספר בשבחי גדודי שעיר ואנשיו, וטוב שכלם וחריצותם במלחמה כדרך הגבורים, ולא כדרך המסתכנים, בדרך הקדמה למה שיקונן ישראל אחר כך, (לקמן כב, א - ב) מה לך איפה כי עלית כולך לגגות שהפליג לספר בחולשתם ומורך לבבם, וכמו שאמר חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, לפי שלא היו אנשי זרוע ולא אנשי מלחמה כאנשי שעיר וכמו שיתבאר. והרב ר' אברהם אבן עזרא פירש שהשומר היה מדומה, והיו אנשי דומה שואלים ממנו, כמה שעות היו מהלילה כדי ללכת לעשות צרכיהם, או שהיו שואלים אותו כן לראות אם היה ישן, וגם לפי דעתו לא יהיה הענין לנבואה הזאת.

וגם לילה. מתוקן לעשו לעת קץ:

אתיו. בואו:

תבעיון, ענין חפוש ובקשה, וכן נבעו מצפוניו (עובדיה) כנו''ן תשמרון :

שובו אתיו. לשאול, כלומר עוד הלילות תשאלו בזה כי אין לכם בטח מן האויב וא"א ז"ל פירש כי עתידים בני שעיר להחריב דומה וקורא הנביא שומר וצופה והנביא מדבר כאלו בני שעיר קוראים אליו ושואלים לו מה מלילה כלומר מה מלילותם וימותם של דומה, כלומר אם הגיע זמן קיצן עדין ונלך עליהם, והנביא משיב להם כבר נשלמו הימים והלילות ובא בקר מפלתם שובו עתה עליה ותצליחו, ותרגם יונתן כן מטל כס דלוט וגומר, ובדברי רבותי' ז"ל בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי:

שובו. לשולחים אתכם ובאו כולכם:

אם תבעיון בעיו. אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ:

אלי קורא משעיר, אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר:

ובאה מלת אתיו זרה ויתכן שנקמץ האל"ף בעבור שהוא מהגרון:

שובו אתיו. בתשובה:

שומר מה מלילה. אמרו לישעיה רבינו ישעיה וכי מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה אמר להם המתינו לי עד שאשאל כיון ששאל חוזר אצלם אמרו לו שומר מה מליל, שומר העולמים, אמר להם לא כשאתם סבירין אלא בקר לצדיקים ולילה לרשעים בקר לישראל ולילה לאומות העולם אמרו לו אימתי אימת דאתון בען הוא בעי אם תבעיון בעיו, ואומרים להם ומי מעכב אמר להם תשובה שובו אתיו:

ויתכן להיות השומר השליט על הארץ, כי כמה שליטים לא יוכלו לסבול רעות וימסרו מקום שלטונם:

משא בערב. על ערביים:

משא בערב, על מפלת בני קדר נבא שנפלו ביד סנחריב ביער אשר בערב תלינו, מעתה אתם ארחות ושיירות של בני דדן, שהיו נוסעים דרך ארץ קדר, ובני קדר היו מכניסי אורחים, שכן מנהג בני ערב עד היום, ולנו שם מעתה שחרבה קדר תלינו ביער באין מקום מושב:

בערב. על ערב והם בני קדר:

בערב. הבי״ת היא במקום על כמו כן ינתן בו (ויקרא כד) ומשפטו עליו תלינו. מל׳ לינה:

ביער בערב. ביער אשר בערב ויל''פ ערב מענין זאבי ערב, יער המלא אילנות ושיחים.

משא בערב ביער בערב. בספרים מדוייקים שניהם שבפסוק בשוא לבד:

משא בערב. נבואה זו נאמרה על ערב והם בני קדר, ובי"ת בערב במקום על, כמו כן ינתן בו כי אם הבהמה אשר אני רוכב בה כמו עליה:

משא בערב. כמו מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד), ממשפחות קדר וכן ביער בערב:

משא בערב וכו'. על הערביים שישראל הגולים עוברים ארחות בני דודיהם ישמעאל ובהיותם רעבים גם צמאים האכילום מלוחים ונודות נפוחים בלי מים ומתים. הם יקחו חלקם וכלה כל כבוד קדר:

הנבואה הששה עשר (יג) משא בערב וגו', עד משא גיא חזיון, ויש בה ב' פרשיות, האחת משא בערב השנית כי כה אמר ה' אלי. וכתבו המפרשים שהכונה במראה הזאת היא ליעד על חרבן בני ישמעאל, אבל אני אחשוב שהכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, לשבח את בני הערב שהיו נדיבי לב להולכי דרכים חזקים ואמצים וחרוצים בעניניהם, וספר זה כדי לעשות ממנו לישראל תוכחת מגולה וכמו שיתבאר, ודע כי בערב הוא מלכות קדר בני ישמעאל ובי"ת בערב תשמש במקום על כאלו יאמר משא על בני ערב, ופירשו המפרשים שפירוש הכתוב כן הוא, כי בעבור ששיירות הדרכים שהם בני דדן ההולכים לדרכם בסחורות, היו עוברים דרך ערב ולנים בעיירות בפונדקאות, עתה לא יהיה כן כי לא ילינו בארץ ערב אלא ביער, לפי שיחרבו הערים, ויהיה אם כן שיעור הכתוב ארחות הדדנים מכאן והלאה ביער בערב תלינו רוצה לומר ביער ארץ ערב, לא בערים תלינו. ואומרו (יד) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא יפרשוהו מלשון צווי, יצוה ויאמר ליושבי ארץ תימא, כי כאשר יעבור ערב בארצו בגולה ברעב ובצמא שיביאו מים לשתות, ויהיה התיו כמו אתיו באלף. והרד"ק פירש שאמר דרך המשל למים שיביאו לקראת הצמא, כי בני קדר יהיו גולים ויורדים במדבר ולא ימצאו מים לשתות, וכן יושבי ארץ תימא כשימצאום יורדים וגולים צריך שיקדמם בלחמה, ויותר נכון לפרש בלחמו קדמו נודד על בערב עצמו, שלפי שאמר שבהיותם גולים יתנו להם מים לשתות, אמר שראוי היה לעשות להם ככה, לפי שבערב הנזכר כשהיה יושב בארצו, והיה רואה איש נודד עובר בגבולו, היו מקדימין אותו בלחם, ולכן היה ראוי שלא ימנעו מהם לפחות המים, ופירש איך יהיה גלות וחרבן בני ערב באומרו.

ביער בערב תלינו. ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם לפי שאתם בני דודיהם אולי תרחמו עליהם ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות:

ביער בערב וכו׳. אתם שיירות בני דדן שהייתם רגילים ללון באהלי אנשי ערב הנה עתה שחרבו אהליהם תלינו ביער אשר בערב:

ארחות. שיירות הולכי אורח:

ארחות, כמו אורחות ישמעאל, והיה מקום לבאר, אתם בני ערב תלינו ביער כשתלכו לארחות בני דדן שדרך שם תגלו, כמו ארחות דרכם (איוב ו') :

ביער בערב תלינו ארחות דדנים. אומר כנגד שיירות בני דדן שהיו עוברים ושבים בערב, אמר עתה בחרבן ערב תלינו ביער כי לא תמצאו אהלים ללון שם כי חרבו אהלי קדר, ויונתן תרגם בחורשא ברמשא תביתון, תרגם בערב כמו בערב:

דדנים. כמו שבא ודדן (בראשית י' ו'), והטעם שארצם חמה ויבשה והיא חסרת מים:

אורחות דדנים. בני דודכן:

לקראת צמא. דרך להביא מים ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן אלא בלחמו קדמו נודד הביאו להם מיני מאכלים מלוחים ונודות נפוחים מלאי רוח והיה אוכל ומבקש לשתות ונותן פי הנוד לתוך פיו והרוח נכנס במעיו והוא מת, ד"א לקראת צמא התיו מים לא כן עשיתי לאביכם כשהיה צמא גליתי לו באר מים:

לקראת, אתם יושבי ארץ תימא, אשר דרך ארצכם יעברו פליטי קדר הבורחים מחרב אויב, קדמו אותו במים, (ואמר דרך מליצה כי בתימא היו המים מצויים, ששם היה בקעה ושפלה ונקוו המים לשם, כמ"ש הביטו ארחות תימא (איוב ו׳:י״ט) וא"כ נקל לכם להביא מים להגולים האלה), בלחמו הלא בני ארץ קדר היו תמיד מכניסי אורחים, וקדמו את כל נודד בלחם ומזון, ראוי שתקדמו אותם עכ"פ במים שהם בזול:

לקראת צמא. לקראת ערב הצמא בלכתו בגולה הביאו לו מים לשתות:

התיו. הביאו:

קדמו. אם היה ציווי היה צ''ל קדמו בפתח אם היה מהכבד, או בלא דגש אם היה מהקל, בשגם כי לא נמצא פעל זה בקל בתנ''ך, ולכן פי' המפרשים לא ישר בעיני :

לקראת צמא התיו מים. התיו כמו אתיו, אומר דרך משל למים שיבאו לקראת הצמא כי בני קדר יהיו גולים ונודדים במדבר ולא ימצאו מים לשתות ויושבי ארץ תימא כשימצאם גולים ונודדים צריך שיקדמום בלחמם:

והנה הנביא יוכיחם שיעשו חסד עם הארחות להשקותם מים כאשר הוכיח מואב (דברים כ"ג ה')

יושבי וכו׳. אתם היושבים בארץ תימא קדמו כל אחד בלחמו לקראת ערב הנודד ממקומו:

קדמו. הביאו לפניהם וכן אשר לא קדמו (דברים כג):

לקראת צמא וגו'. ה"א התיו תחת אל"ף:

תימא. כמו חידד ותימא (בראשית כ"ה ט"ו):

בלחמו. שב אל הצמא והטעם עשו חסד עמו, כי מנהגו היה להאכיל כל נודד אליו:

וטעם גדמו הוא ואנשיו או חבריו:

כי מפני חרבות נדדו. עמי:

כי, בפרט שלא הלכו מארצם ברצונם רק מפני חרב אויב, והחרב היתה נטושה על פני כל ארצם עד שלא יכלו לעמוד, וגם לא הועיל להם גבורתם שהיו מלומדי מלחמה בקשת, כי גם האויב בא בקשת דרוכה, ובכל זאת לא ברחו תיכף בהחל המלחמה רק ברחו מפני כובד מלחמה שלחמו בכל כחם, רק יד צורריהם גברה ותכבד ידו עליהם:

כי מפני וכו׳. כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב:

חרבות. מלשון חרב:

כי מפני חרבות. ואם תשאלום מפני מה הם נודדים מפני חרבות שפשטו בארצם מפני חרב נטושה שפשטה בארצם, וכן וינטשו בלחי, כמו ויפשטו, ויש מפרשים כמו לטושה, ויונתן תרגם שליפא:

כי. אלה הנודדים והם שברחו מפני מלך אשור:

כי מפני חרבות נדדו רוצה לומר שיבואו עליהם כמה שמדות מחרבות האויבים, והזכיר מיני המלחמות אחרי שהזכירם בלשון רבים באמרו, כי מפני חרבות נדדו שהוא לשון כולל לחורבן המלחמה, ופרט בכמה מינים מהמלחמות נחרבו באומרו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה, כי יש מהאנשים שהם לוחמים על ידי חרב וחנית, ומהם מושכים בקשת, ואומרו מפני כובד מלחמה הוא להגיד, שגם כן נחרבו מאורך המצוק והמצור והרעב ושאר הדברים המתחייבים מהמלחמה, ולכן קראו כובד המלחמה, ובאר הזמן אשר בו יהיה החורבן והגלות הזה לערב באומרו, (טז) כי כה אמר ה' אלי בעוד שנה כשני שכיר, שהיא שנה מצומצמת לא פחות ולא יותר, יגלה כל כבוד קדר, כי קדר הוא ערב אשר זכר, ואמר כל כבוד הנכבדים שבהם, ועל השאר אמר, (יז) ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו, רוצה לומר ימעטו מאליהם, כי בראותם שמתו גבוריהם ימעטו ויפלו מעצמם, ולא זכר הנביא ביד אי זה עם יהיה חרבן קדר, וידמה שיהיה על ידי מלך אשור, כי היה כובש הארצות ומחריבן בזמן ישעיהו.

וחרב נטושה. פשוטה על פני הארץ כמו (שמואל א ל׳:ט״ז) והנם נטושים על פני כל הארץ (שם כה) וינטשו בעמק רפאים ד"א נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נו"ן בלמ"ד כענין שנא' (נחמיה י״ג:ז׳) לעשות לו נשכה כמו לשכה:

חרב נטושה. אשר פשטה בארצם:

נטושה. ענין התפשטות כמו וינטשו בלחי (שופטים טו):

נטושה. יש אומרים כי הנו"ן תחת הלמ"ד, ואיננו נכון רק הוא כמו והנם נטושים (שמואל א' ל' ט"ו):

ורבותינו ז"ל פירשו הנבואה הזאת בפרק קמא דבבא קמא (עין ירושלמי תענית ד, ה) אמר רבי יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה, ובידם שמונים אלף מגיני זהב, בקעו חיילותיו של נבוכדנאצר, והלכו להם לישמעאלים, אמרו להם השקונו מים, השיבום אכלו תחילה ואחר כך תשתו, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו, הוציאו להם נאדות נפוחים, ונתנו לתוך פיהם, והיה הרוח נכנס לתוך מעיהם, והם מפרפרים ומתים, ובאיכה רבתי זכרו שקרה זה לגולים משומרון שהגלה סנחריב, ובקשו משוביהם שיוליכום בדרך ערב, כי הם בני אברהם, שישמעאל אחי יצחק, ושלכן ירחמו עליהם, ושאז עשו כל המרמה והרשע שנזכר, ואיך שיהיה יאמר הכתוב שמפני זה נגזרה עליהם הגזרה הזאת, וכפי הדעת הזה יתפרשו הכתובים כן, ביער בערב תלינו ארחות דדנים רוצה לומר ביער אשר בארץ ערב תלינו ארחות של דדנים, רמז לישראל שהם בני דודים יצחק, והאנשים שהם בני שני אחים יקראו דדנים, וישראל וקדר היו בני יצחק וישמעאל, ושהיו אומרים הדודנים ההם לבני קדר לקראת צמא כמונו היו' אתיו מים, רוצה לומר הביאו מים, והם עשו בהפך שאותם הקדרים בני ערב שהם יושבי תימא, כל אחד מהם בלחמו רוצה לומר במאכלו המלוח, קדמו נודד שהוא ישראל כדי להמיתו, ועשו בזה אכזריות גדולה, כי בימים ההם היו בני ישראל נודדים מפני חרבות, ומפני כובד מלחמת בבל או אשור, ולכן היתה הגזרה האלקית, כי בעוד שנה אחת אחרי פעל האכזריות הזה, יגלה כל כבוד קדר וגבוריו וילכו בשבי ובגולה כמו שהלכו בני ישראל.

קשת דרוכה. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק:

ואם היתה כוונת הנבואה הזאת על דרך הדרש הזה, ידענו צרכה ותכליתה, שהיא להגיד שמלך בבל או אשור יחריב בני קדר הנקרא בערב, בעבור שכאשר הגלה לישראל עברו בארצם, ולא הסבירו להם פנים להאכילם ולהשקותם כראוי, כי אם במרמה, כדי להוסיף יגון על יגונם ורעה על רעתם, אבל כפי דרך המפרשים לא ידענו התכלית והצורך בנבואה הזאת, ומה לנו לדעת חרבן בערב וקדר, אם אינו דבר מתיחס לישראל, ומה צורך שיזהיר הנביא ליושבי תימא שיקדמו אותם בלחם ובמים, ושאר הדברים אשר זכר, ולא תמצא שזכר כזה בשאר האומות, סוף דבר כבר ידעת מדברי, שאין דעתי נוחה לחשוב ולהאמין, שיגיד הקדוש ברוך הוא לנביאים בנבואותיהם, דברים מהאומות ועניניהם אלו עם אלו, מבלתי שיהיו מתיחסים ונערכים עם ישראל בשום צד, ולכן אחשוב אני שלא בא המשא הזאת, כי אם להודיע מה שעשו לישראל כדברי חכמים ז"ל, או שבאה לספר שלימות המדות שהיה בבני ערב, כדי שמשם יצא תוכחת מגולה לישראל, שלא נשלמו באותו שלימות כמוהם, וכמו שלמעלה זכר מבני שעיר גבורתם וחריצותם במלחמה כל היום וכל הלילה ללכת בדרכים, ולבוא בערים בטח לשלול שלל ולבוז בז, כדרך גבורי כח חזקי הלב ורבי החריצות והשתדלות, ככה זכר בערב שלא היו עצלנים ויושבים בבתיהם שקטים ושאננים על שמריהם לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, אבל היו תמיד הולכים בדרכים, אם בדרך סחורה, ואם באופן אחר להרויח בתועלתם, וזהו אמרו ביער בערב תלינו, כי אומת ערב פעמים יקרא אותה בערב והכל ענין אחד, ואמר עליהם שהיו לנים תמיד ביער או בהליכתם מפה אל פה לעניני הסחורה, ואם לענין המלחמה לדלג על אויביהם בלילה כמו אנשי דומה ושעיר, ואמר ארחות דדנים לפי שהיו מתחברים עמהם בהליכת הדרכים, ואחרי שזכר מחריצותם והשתדלותם, עד שהיה לינתם תמיד ביער ובדרכים, זכר עוד מנדיבותם וצדקתם, כי היו מקדמים בלחם ובמים לכל העוברים ושבים בארצותם, והוא אמרו לקראת צמא התיו מים, ואין התיו צווי כי אם הפעל שהיו עושים תמיד, ולכן נכתב בה"י ולא באל"ף, וכן אמר ליושבי ארץ תימן אותו ערב הנזכר בלחמו קדמו נודד, רוצה לומר שהיו מקדמים לכל איש נודד העובר בארצם בלחם ובמים, לא שיצוה על המים בלבד ולא על הלחם, וזכר הסבה למה היו נדיבי לב להקדים לכל נודד בלחם ובמים, באומרו כי מפני חרבות נדדו, רוצה לומר שבני ערב פעמים אחרות נדדו מארצם מפני המלחמות שהיו להם עם אויביהם, וראו צער הדרכים ורעת הצמא והרעב, ולכן קנו התכונה הטובה ההיא להקדים לכל צמא בלחם ובמים, ואמנם אמרו כי כה אמר ה' בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר, נוכל לומר שבני קדר אינם ערב, כי עם היותם כלם מזרע ישמעאל בתחילת התולדות, הנה עתה היו מלכיות חלוקות ואולי היו לוחמים זה בזה, ולכן ייעד הנביא לבשר טוב אל ערב, שבעוד שנה אחת תכלה כל כבוד קדר אויבו שהם השרים, ושאר מספר קשת רוצה לומר מספר רובי קשת וגבורי בני קדר ימעטו, כי ה' אלהי ישראל דבר רוצה לומר שיעבור עליהם כוס התרעלה כמו שעבר בישראל, והוא אמרו אלהי ישראל, ובפרקי רבי אליעזר אמרו רבי ישמעאל אומר שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים עם בני אדום שנאמר כי מפני חרבות נדדו, אחת בים שנאמר מפני חרב נטושה, ואחת בשדה שנאמר ומפני קשת דרוכה, ואחת בכרך גדול שברומי שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן של אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום, ובמעין האחד עשר מספר מעיני הישועה פירשתי כמה מהעתידות נכללו בזה המאמר.

כובד מלחמה. חוזק מלחמה:

כשני שכיר. אדקדק בה לצמצם המועד כשכיר הנשכר לשנים שמדקדק במועד תשלום שנתו:

כשני שכיר, שהם מצומצמים, וכלה כל כבוד קדר במחנהו הרב:

בעוד שנה. בעת תשלום שנה מהיום:

כבוד. ענין רבוי:

כי כה אמר ה' בעוד שנה, שנאמרה אלי נבואה זו: וכלה כל כבוד קדר, כשני שכיר, שהם מצומצמים, ומדקדק בזמנו לצאת כמו שאומר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכן זאת השנה תהיה מצומצמת:

כי. בעבור זה העון שלא עשו חסד, כטעם על דבר אשר לא קדמו אתכם (דברים כ"ג ה'):

כשני שכיר. ר״ל מצומצם כשכיר המדקדק בשני שכירתו:

בעוד שנה. וכלה כל כבוד קדר. וזאת השה חשובה היא, שהיא ארוכה כשני שכיר:

כל כבוד קדר. מרבית המון עם ערבי בני קדר:

ושאר. שארית:

ושאר, גם מספר הגבורים שישאיר האויב בכוונה להיות מבני מלחמתו גם הם ימעטו, כי כך גזר ה' עליהם מפני שהרעו לישראל:

ושאר. השארית של מספר רבי קשת מגבורי בני קדר יהיו הולכים ומתמעטים:

קשת גבורי. בדפוסים קדמונים וספרים כ"י מלא וא"ו:

ושאר מספר קשת. מה שישארו מהם רובי קשת שיברחו ויהיו מתי מספר:

ושאר. טעם ושאר לאות, כי הרוב יאבד:

קשת גבורי בני קדר. בעלי רובי קשת שהם כאביהם שנאמר בו (ברא' יא) ויהי רובה קשת:

באשר הוא שם. בזכות עצמו. יפה תפלת החולה לעצמו יותר משל כל בני אדם. מיכן אמרו רז"ל אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה. דכתיב באשר הוא שם. שאע"פ שהיה עתיד להמית את ישראל בצמא דכתיב משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים (ישעיה כא יג). וכתיב לקראת צמא התיו מים. יושבי בארץ תימא בלחמו קדמו נודד (שם שם יד). לא דיי שלא נתנו להם מים. אלא שהאכילם מלוחים לשמונים אלף לבושי שריונים. כדמפורש בהגדת איכה. ואפילו הכי העלה לו הקב"ה באר במדבר.

כי ה׳ וכו׳. דבר ובידו לקיים:

ימעטו. יהיו הולכים ומתמעטים:

כי ה' אלהי ישראל דבר. לפי שהרעו לישראל כשהגלם מלך אשור, אולי באו בני קדר עם מלך אשור והרעו לישראל בעת שהיו מוליכים אותם בשביה, או שעברו ישראל דרך ארצם בגלותם והרעו להם:

3484 / (ישעיה כא,ב) / אנחתה
שושפירדי"ץ / sospirdiz / מכלול האנחות