민수기 18:32의 주석

ולא תשאו עליו חטא וגו׳ AND YE SHALL BEAR NO SIN BY REASON OF IT etc. — This implies: consequently if you do not set it aside you will bear sin on that account.

לא תחללו, by eating such while in a state or ritual impurity.

Hence if [you do not]. Meaning: This verse does not come to exempt those who separate it. Because why would one assume that they were liable? Rather it comes to make one liable, and from the negative one infers the positive. Accordingly, one inevitably understands that “and you will not die” means “hence if you profane, you will die” because from the negative one infers the positive. For if not so, why would it say “and you will not die”? Why would one assume that one was liable so that a verse is needed to exempt him? Re’m.

V. 32. ולא תשאו וגו׳ בהרימכם את חלבו ממנה. Wiederholt ist bereits in Vers 24 und 30 angedeutet, dass es Pflicht sei, לתרום מן היפה, dies ist ja חלבו. Hier wird nun das Entgegenhandeln, das תורם מן הרעה על היפה als נשיאת עון, als Belastung mit Sünde bezeichnet. Daraus wird aber Temura 5a gefolgert, dass, wenn der Pflicht entgegen תרם מן הרעה על היפה, das Geschehene Gültigkeit habe und תרומתו תרומה, denn אם אין קדש נשיאת חטא למה, denn, wenn das gehobene Schlechte תרומה geworden und alles wie zuvor טבל geblieben, so wäre ja das Vergehen sofort durch תרומה מן היפה wieder gut zu machen, ja müsste wieder gut gemacht werden, weil ja sonst die Frucht als טבל verboten bliebe.

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, “and the holy things of the Children of Israel you shall not profane so that you will not die.” Once you have set aside the tithes there is no danger of your having profaned the holy things or of your dying on account of that. All the 24 different items designated as gift to the priests are completely secular and will not be subject to the rules of holy items that have been desecrated. Of these 24 categories of “gifts,” 12 were given to the priests in Jerusalem, the other 12 in any part of the Holy Land. Our author lists all the 24 items here once more, [but I see no reason to repeat what has been spelled out by the Torah. Ed.

ולא תמותו LEST YE DIE — consequently if you do profane them you will die (Bekhorot 26b; cf. Rashi on Exodus 30:20 and Note thereon).

ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וגו׳. Da die Zuteilung der תרומות und מעשרות völlig von dem Wohlwollen der Verpflichteten abhängt, da kein כהן und kein לוי einen direkten Anspruch geltend machen kann, die Verpflichteten vielmehr ihre Spenden jedem כהן und לוי ihrer Wahl zu geben befugt sind: so liegt für die כהנים und לויים die Versuchung nahe, sich durch allerlei Gefälligkeiten und Dienstleistungen die Gewogenheit der Spendeninhaber zu erwerben und damit ihr Amt und die Heiligtümer herabzuwürdigen. Davor wird hier nach Bechorot 26b gewarnt: ת׳׳ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן אם עושין כן חיללו ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב׳) שחתם ברית הלוי ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו

Über die תרומות ומעשרות-Institution siehe Wajikra Kap. 22 zu V. 9 und zusammenfassend zu Dewarim Kap. 14, 22 ff.