민수기 22:37의 주석

האמנם לא אוכל כבדך ויאמר לו הלא גם למלאכיך וגו' הנה הא"ע כ' בשם הגאון שהקב"ה א"ל בפעם הא' לא תלך עמהם שרצה שישלח לו שרים נכבדים והרמב"ן טען וכי הקב"ה רצה לכבד את בלעם אך הענין אין בהשלוחים כבוד די לו כבוד שמלך מואב שלח אליו מאי איכפת לי' בשלוחים אך הקב"ה א"ל לא תהי' שלוחו של מלך מואב אלא שלוחא דידי לדבר את אשר אשים בפיך וא"כ מפני כבוד שמים ראוי ללוותך בשלוחים נכבדים ע"כ כשאמר לו האמנם לא אוכל כבדך פי' וכי אין לך כבוד אם אני משלח אחריך אפי' בשלוחים הראשונים וא"ל הלא אמרתי למלאכיך שאני שליח ה' ולא שלוחך ע"כ צריך שרים רבים ונכבדים:

האמנם לא אוכל כבדך. נִתְנַבֵּא שֶׁסּוֹפוֹ לָצֵאת מֵעִמּוֹ בְקָלוֹן (שם):

נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון. [ג"א] דאל"כ הל"ל האמנם אמרת לא אוכל כבדך מאי האמנם לא אוכל כבדך, אלא שכך הוא האמת שלא יכבד אותו:

למה לא הלכת. כמו באת בעבור מלת אלי וכן מלת ויסר כאשר פירשתיו:

הלא וגו׳ לקרא לך. מתחלה כששלחתי שרים היה לך להבין שלא היה כוונתי דוקא שתלך למחנה ישראל ולראותם ולקללם ולשוב. דא״כ לא היה ניצרך למלאכים רבים ושרים אלא כוונתי מתחלה לקרא לך אלי. כחש לו מפני הכבוד. ועשה עצמו כמו שחושב שהקללה לבד תועיל. והוסיף לומר אם מפני הכבוד לא באת. האמנם וגו׳. בבואך הנה:

למה לא הלכת אלי. ועיין פרשת בא מדקדוק הליכה ובעל עקידה כתב טעם מספיק מדוע שינה קרא ביאה בלשון הליכה:

ויאמר בלק וכו'. אמר היה לך לבא על ששתי פעמים שלחתי אליך וז"א שלוח שלחתי. שנית שהיה להנאתך וזהו לקרא לך ואם הי' על השלוחים שלא רצית כי אם בנכבדים מב' הכתות למה לא הלכת אלי שלא שמת לבך כי שלוחו של אדם כמותו ואני היית בא ולא היית משים לב אל השלוחים וז"א אלי. ואם על כל זה רצית כבוד למה יהיה הכבוד מוקדם האמנם לא אוכל אח"כ כבדך:

האמנם. להמפרשים הה"א לשאלה או לתימה, ולולי אות גרונית אחרי' היתה ראוי' בשב"א ופת"ח וטעם המלה, אם אמת הוא שאתה חושב שלא אוכל כבדך, וכת"א ויב"ע הבקושטא הויתא אמר. אמנם לפי"ז צריכים להוסיף המחשבה או האמירה, לכן נ"ל כי הה"א כאן כה"א הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז) שהה"א לאמתת הדבר, וטעמו באמת לא אוכל כבדך, החניף אליו בעיניו לומר אף שאין ברוב עשרי הספקה לעשות לך יקר וכבוד כראוי לנכבד כמוך, בכל זאת לא הי' לך להמנע מבוא אלי. ובזה אתי, על נכון מאמרם ברבה ע"ז, נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון:

למה לא הלכת אלי ר"ל אם היה הטעם שלא הלכת מפני שרצית שאשלח שרים נכבדים יותר מהראשונים הלא היה לך להבין שאחר שאני שלחתי לקרא לך אשים לך כבוד יותר גדול, במה שאני בעצמי יצאתי לקראתך עד קצה הגבול, שזה כבוד היותר גדול שאפשר כי מי גדול מהמלך, וז"ש האמנם לא אוכל כבדך, הלא היה בדעתי לכבדך בעצמי לא ע"י שרים רק ע"י כבוד מלכות:

"למה לא הלכת אלי". כלומר כבר עם משלחת השרים הראשונה, והטענה היא - או שזו פגיעה בכבוד בלק, או שיש בזה משום השהיית הקללה למשך זמן ניכר - שלושה מסעות בין בירת מואב ומקום־מגוריו של בלעם. (פ' בלק תשנ"ט)

נתנבא וכו'. כי הוי ליה לומר 'האמנם אמרת לא אוכל כבדך', מה "האמנם לא אוכל כבדך", אלא שכך הוא האמת, שלא יכבדו:

האמנם וכו׳ נתנבא וכו׳ דאל״כ מאי האמנם הול״ל האם לא אוכל:

רש"י ד"ה האמנם לא אוכל כבדך, נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון. ע"כ. צריך לדעת מה הביא את רש"י לייחס נבואה גם לבלק? (פ' בלק תשנ"ח) הערת ר' טל הרוש שי': וראה "גור אריה" על אתר. לדבריו, היה הכתוב צריך להוסיף מילת "אמרת" - 'האמנם אמרת לא אוכל כבדך'. חסרונה של מילה זו מורה שכך היא האמת, שלא יכבדו. וראה "משכיל לדוד" ו"דברי דוד" על אתר.