시편 113:27의 주석

הַלְלוּיָהּ אמר רבא הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא אומר הללו עבדי ה' והן אומרין הללויה מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה וכו':
(סוכה לח ע"א)

הללויה. כשרצה לדבר ביציאת מצרים החל בגבורות האל יתברך שעשה בעולם ברצונו להגביה השפלים ולהשפיל הגבוהים כמו שעשה בישראל ובמצרים, ואמר הללויה ואמר שלש פעמים הללו, לומר שהלולים רבים אנו חייבים להללו:

הללויה הללו עבדי ה' כו' הנה ידענו כי יוצאי מצרים עבדי ה' יקראו כמד"א כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כו' עוד ידענו כי על ידי נסי מצרים נתפרסם חידוש העולם כמפורש אצלנו יפה בעתו. עוד ידענו כי שם ה' מלא בד' אותיותיו אשר הכחיש פרעה נתפרסמה ידיעתו בקריעת ים סוף כמד"א וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו'. עוד ידוע כי בשם יה ברא הקב"ה את העולמות במעשה בראשית כמד"א כי ביה ה' צור עולמים. ונבא אל הענין בשום לב אל אומרו הללו אחר אומרו הללויה שהיה די יאמר הללויה עבדי ה' ועוד כי תחלה אומר להלל שם יה ואח"כ אומר את שם ה'. ג' אומרו יהי שם ה' מבורך ולא אמר מהולל כאשר בפסוק שלפניו ושלאחריו. ד' אומרו מעתה והלא גם מקודם ראוי. ה' אומרו ממזרח כו' יאמר בכל העולם מבלי תת גבולים. ו' איך יקושר פסוק רם כו' עם סופו ועם הקודם והמאוחר. ז' אומרו המגביהי מה ענין יתור ה' יודי"ן בסוף ה' תיבות. ח' אומרו עקרת הבית שהוא משולל הבנה ומה שארז"ל עיקרה של בית אינו פשוטו של מקרא. ט' למה נתייחדו פה ב' דברים הללו הקמת דלים ופקודת עקרות מיתר השגחות.

(א-ב)

הללויה הללו עבדי ה' - טעם לאמר הללו שלשה פעמים, כדרך היכל ה' פעם אחרי פעם.

הללויה. וחזר ופי׳‎ הללו עבדי ה׳‎ אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

הללויה הללו עבדי ה'. ס"ת הויה ליחד ה' עם ו' ולהמשיך מוחין דאבא ואימא שהם י"ה וזה עצמו רמוז בתיבת הללויה הלל גימטריא אדני שהיא ה' תתאה ליחדה עם ו' תפארת ולהמשיך מאוא"י י"ה ואמטו להכי אמרו בזה"ק ובש"ס דהללויה הוא שבח גדול. ותיבת הללויה גימטריא אלהים הרומז לשכינה כי כל כונתנו ליחדה עם דודה. ורמז הללו עבדי ה' עבדי גימטריא אלהים שכונתם ליחדה עם קב"ה וז"ש עבדי ה' שהם ענוים והם מרכבה לשכינה וחשוקיה"ם כס"ף ליחד הדודים בשלו"ם יחדיו. וכן הללו עבדי ה' גימטריא הענוים עם ב' כוללים דעיקר הכל הענוה וכמ"ש במדרש רבי תנחומא פרשת עקב לא בחר ה' בישראל שהם מקיימי מצוות שגם הגוים מקיימין ולא בשביל שהם משבחים לשמו יתברך כי גם הגוים משבחים הא לא בחר בישראל אלא מפני שהם ענוים וזה רמז הללו עבדי ה' גימטריא הענוים כי בם בחר מסיבת הענוה ולא מסיבת שהם משבחים דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' אלא מפני שהם ענוים. שוב ראיתי שרבינו האר"י זצ"ל רומז הללויה. הלל אדני יה"ו ז"א. ודבריו חיים וקיימים:

הללויה, המזמורים האלה לפי דעת ראב"ע בפ' ערבי פסחים, אמרם או תקנם חזקיה וסיעתו, והדברים מותאמים עם הענין הנאמר בם, שיש בהם תפלה על החולה, והודאה על הרפואה, וגם הודאה על מפלת האויב ולדעת האומרים שנאמרו בזמן קדום מה שאירע לבנים אירע לאבות, שגם דוד בשעת חליו בקש עזר להצילו מיד אויב, כמו שנמצא בספר זה כמה פעמים. ואני אפרשהו על הנסים שאירעו לחזקיהו, באשר הקורות שבאו לו אז נמצאים בכתובים ומסכימים עם תוכן המזמורים ועם דעת חז"ל שנתקן בימיו, ופרטי הענין נחלקו לחמשה חלקים. - חלק א' עד בצאת ישראל ממצרים, ידבר על ההשגחה שה' משגיח בעולם השפל, הפך מדעת העכו"ם שמסר את ההנהגה אל מערכת הכוכבים, אמר הללו עבדי ה' שיהללו את שם ה' אולם הוסיף שמעתה לא די בהלל לבד, רק, יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, כי יש הבדל בין ההלל ובין הברכה, שהתהלה היא מצד גדולתו ורוממותו, שבזה יודו גם העכו"ם וקראו לו אלהא דאלהיא, וחייבו לו התהלה והשבח, אבל לא הברכה, שהברכה מורה על השפע התמידית היוצאת ממנו ע"י השגחתו הפרטיית הם מכחישים זאת, על פי זה צוה לעבדי ה' שמעתה ועד עולם יהי ה' מבורך, ע"י שיספרו השגחתו הפרטיית, ולא די בהילול לבד, כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' שההילול כבר התפשט גם אצל העכו"ם שגם הם מהללים, אבל לא מברכים כי רם על כל גוים ה', שלדעתם הוא מתרומם מן העולם השפל ורק על השמים כבודו, ואין כבודו להשגיח בשפלים, וע"כ אין שמו מבורך אצלם, כי לפי דעתם הברכה והשפע תבא מן המערכה לא מה', אבל מי כה' אלהינו המגביהי לשבת (בשמים ובארץ) , המשפילי לראות בשמים ובארץ, ר"ל שגדלו הוא כ"כ בלתי בעל תכלית, עד שאין הבדל אצלו בין השמים והארץ, שכמו שמגביה לשבת מן הארץ כן מגביה לשבת מן השמים, וכמו שצריך להשפיל לראות בארץ כן צריך להשפיל לראות בשמים, שלפי גדלו הבלתי בעל תכלית אין הבדל בין השמים והארץ אצלו, ולא יתכן לאמר שהוא קרוב אל השמים יותר מאל הארץ:

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה: רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן וכו':
(מגילה יד ע"א)

עבדי ה'. היא הקריאה וטעם עבדי ה' הם החכמים יראי ה' כי להם נאוה תהלה שהם יודעים להלל לפי חכמתם והשגתם בידיעת שמו:

אמנם הנה יש בהבלי הפילוסופים מגשימים עולם הגלגלים והשפל ושוללים השגחתו יתברך מהם וממוצא דבר ימעטו וישוללו העשותם וחדושם ממנו יתברך על גודל רוחניותו ית' על כן אמר המשורר דרך כלל אל כל העולם הללויה לומר שם שברא ב' העולמות ומי יוכיח חידושם לזה אמר הללו ביחוד את שם יה עבדי ה' יוצאי מצרים כי אתם ע"י נסים שנעשו אז ראיתם חידוש העולמות בכל פרטיהם כמפורש אצלנו יפה בביאור התורה וגם אתם הללו את שם ה' כי אז נתאמת גודלו והשגחתו הפך מאמר פרעה מי ה' כו':

הללו, מבורך. עי' לקמן (קט''ו י''ז, קל''ד ב', קמ''ה א''ב) :

וטעם עבדי ה' – אתם עבדי ה' כמו הקהל חקה אחת לכם ואמרו כן: יהי - וזאת היא התהלה באמת.

יהי. מבורך בפי הנבראים כי כל בני דעת חייבים לברכו: וטעם מעתה ועד עולם. כי מעתה הוא זמן ההוא:

ובכן מעתה מזמנכם יאות יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם כי על כל הנאה וכל מצוה והודאה תאמרו ברוך אתה ה' כאשר היתה מאתו יתב' מאז כי אז ניתנה התורה כי בכל פרטי העולם השגחתו לברכו עליהם:

יהי. ר״‎ל אמרו בהלול יהי שם וכו׳‎:

עד עולם. הוא זמן העתיד:

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ: הלל מנלן רבה אמר דכתיב ממזרח שמש עד מבואו רב יוסף אמר זה היום עשה ה' רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך ורב נחמן בר יצחק ואיתימא ר' אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם וכו':
(מגילה יז ע"א)

ממזרח. כי כל בני אדם שהם מן המזרח עד המערב כולם יהללו יה כי אף על פי שיש בהם עובדי כוכבים ומזלות הכל מודים כי הוא הסיבה העליונה, וזכר מזרח ומערב. שהוא רוב הישוב על קו השוה:

וכל זה הוא לשלול מה שממזרח שמש כו' מהולל שם ה' אשר הלולו הוא בגוים שיומרוהו למזמה:

ממזרח שמש. ממקום זריחת השמש:

ממזרח - ככה אורך היישוב שהם י"ב שעות ולא כן הרוחב, על כן כתוב: התבוננת עד רחבי ארץ.

ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו׳‎ מפי כולם מהולל שם ה׳‎:

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ: מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים לקריאת ההלל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) אומר זה היום עשה ה' ולנטילת לולב דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וכו':
(מגילה כ ע"ב)

עד מבואו. עד מקום שקיעתו והוא פאת המערב:

רם. שכל הגוים ירוממוהו אף על פי כן כבודו הנפלא הוא על השמים, כי השמים וצבאם והמלאכים הם ישיגו יותר מכבודו והם ידעו לרומם אותו ולהגיד כבודו יותר מהתחתונים, ויש מפרשים רם הוא על כל תהילות שיהללוהו כל גוים, ועוד רם כבודו על השמים כי אפילו השמים וצבאם לא ישיגו כבודו:

כי רם על כל גוים ה' כי ירוממוהו עד סלק השגחתו מעולם הגלגלים והשפל כי על השמים כבודו ולא בשמים ובארץ ויתכן שלא אמר בכל העולם כי אם ממזרח שמש עד מבואו לרמוז מאמרם ז"ל שע"י זריחת השמש ובואו הכיר אברהם את בוראו והוא ענין מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכשמת תלאה בגלגל חמה באופן שע''י מזרח שמש ומבואו ניכר מציאותו יתברך להיות מהולל שם המורה על היותו מהוה ההויות אלא שכל כך ירוממוהו עד יסלקו השגחתו מן השמים ומן הארץ שיאמרו שלמעלה מהשמים הוא כבודו אך לא בגלגלים ועולם השפל כי אם שהוברי השמים וכסיליהם המה מנהיגי הארץ להרע או להיטיב:

רם - הוא מרומם על כל תהלות שיהללוהו כל גוים שהם בשבעה גבולות, ממזרח שמש עד מבואו והאות על זה, כי על השמים כבודו שהם למעלה על כל גוים. ויתכן היות רם מושך אחר ורם על השמים כבודו.

כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים:

מי כה' אלהינו. בשמים ובארץ שהוא מגביהי לשבת ומשפיל לראות, מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי כלם יו"ד יתירה בהם:

מי. לפי שזכר השמים ויש גוים שאלהיהם צבא השמים לפיכך אמר מי כה' אלהינו כלומר מי בכל אלהי העמים שהוא כה' אלהינו, כי הוא המגביהי לשבת על כל העליונים ומשפיל לראות בתחתונים בין בשמים בין בארץ כי כולם שפלים לנגדו והוא רואה את מעשיהם: ויו"ד המגביהי.

אך הנה כזב ידברו כי הלא מי כה' כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי למה נאמר בפ' פנחס החנוכי הפלואי וכן בכל משפחה אלא להטיל שם יה בכל אחד עדות לישראל שאומר הוא יתברך שם יה מעיד שכל אחד בן לאביו ולא שלטו מצריים בנשותיהם שהוא לדעתי ענין היות יו"ד באיש וה"א באשתו. ונבא אל הענין בשום לב כי היה די יאמר מגביה לשבת משפיל לראות באופן כי ה"א בראש תיבה ויו"ד בסופה הן מיותרות אך הוא על דרך ענין החנכי שהוא לרמוז את שם יה כך יאמר דעו כי בין בהיותו ית' מגביה לשבת בהסתלקו למעלה לאשמת העם

המגביהי. היו״ד יתירה וכן המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ואמרו כי תוספת היודי״ן הוא מצחות הל׳:

המגביהי. כל אלה היודי''ן נוספות, ולדעתי היו''ד הנוסף מורה כעין תואר על קביעות הפעולה שוכני סנה. חוצבי מרום קברו, וכדומה :

מי - יש אומרים: כי המגביהי פועל עומד, כמו: אם תגביה כנשר. והאמת שהוא פועל יוצא והפעול הוא קנך. א"ר משה: כי פעול המגביהי הוא כבודו יו"ד המגביהי כיו"ד חצבי מרום ואמר כי כן הפירוש המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ וכמוהו אבני שוהם לאפוד ואבני מילואים לחשן. ולפי דעתי: שהוא כמשמעו.

מי כה׳‎. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א״‎ע לשבת מעל השמים:

המגביהי - מקום שבתו.

ובשמים ובארץ - הכל שפלים נגדו וטעם לראות כי הכל ידע, כמו הדבר הנראה וזה הוא הכתוב בתורה, הוא אלהי האלהים ואחריו: עושה משפט גר יתום:

המשפילי. נסופות ויש מפרשים מגביהי לשבת בשמים, ומשפילי לראות בארץ. המשפילי. פירשנוהו:

בין בהיותו משפיל לשכון למטה תמיד בחינת ב' העולמות עמו להשגיח בהם וזהו המגביהי המשפילי ולהיות כי סברת הגוים יראו דברי טעם על כן אמר לשבת לומר כי אין ההפרש בו יתברך כי אם השבת אך לא ישתנה והוא כי במלאך שאין העולם משועבד אליו על כן אי אפשר לו להיות בעולם השפל ברוחניות פשוט כאשר הוא למעלה כי בבואו אל תהום העולם השפל ישתנה כי יתלבש במלבוש גשמיות מעין העולם אלא שהוא לבוש דק אך הוא יתברך שהעולם משועבר אליו לא יעצרנו גשם העולם להתלבש חלילה וזה יתכן כוון הוא ית' באמרו הנה מקום אתי לומר גם שיעבור כבודי על הצור אל תתמה כי הנה המקום הוא אתי משועבד אלי ועל כן לא אצטרך כמלאך להתלבש לבוש מעין גשמיות וזה יכוין פה באמרו לשבת לומר שאינו כמלאך שכשהוא בין למעלה בין למטה יתייחס ליושב שם כי על כן ישתנה אך הוא יתב' לא כן כי אם כאשר מגביהי הוא לשבת כי שם מכון ושבתו וכאשר הוא למטה גם שהוא שם אינו לשבת כי אם לראות כי האמנם ישב אלהים על הארץ כי הלא שמים הם עולם הגלגלים ושמי השמים הם עולם המלאכים לא יכלכלוהו כי אם שהוא מכלכל אותם כי הם משועבדים אליו כ"ש הארץ כי המקום אתו ובכן לא ישתנה חלילה:

המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין:

מְקִימִי מֵעָפָר ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה אזל איתיב אדשא דר' אבא בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה קרא אנפשיה מאשפות ירים אביון וכו':
(יומא פז ע"א)

מקימי. היו"ד נוספת וכן יו"ד להושיבי מושיבי, ואמר הוא רם ויראה שפלים כלומר יראה בעניים ויקימם מעפר וירומם מאשפות, ואשפות. לשון יחיד:

והראיה כי מושל בשמים הוא עולם הגלגלים כי בזמן הסילוק מקימי מעפר דל ורמז מיתור היו"ד על זמן הסיצוק שהוא בהיותו בעולם העליון שנברא ביו"ד גם משם מקים מעפר דל שאין לומר שגלגל כוכבו גלגל והחל לעלוח שהלא היה מקום לחשוב כך על הדל אך על האביון התאב לכל דבר שהוא תכלית השפלות שאין לומר שהחל גלגל כוכבו לסבב ולהעלותו שאם כן היה ראוי יהיה לאט לאט על פי תנועתו ולא שעם היותו אביון ונתון באשפות בבת אחת

מאשפות. ענין דומן וזבל:

דל, אביון. אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, וירים מוסיף על מקים :

מקימי - גם זה הכתוב קשור, כי העפר שהוא הארץ נקודת העגול הגדול שהוא המקיף. והנה הטעם כי השם העליון ירומם האביון, ואילו היה בעפר דרך משל, על כן טעם מקים, אשפות לשון יחיד מאשפתות, ואף על פי שהוא על משקל אחר והטעם כפול.

מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר:

מקימי, באר איך השגחתו משתלשלת עד השפל שבשפלים עד שיקים מעפר דל, ונגד מה שהיו אומרים שהעושר והריש והבנים והעקרות תלוי במזל ובמערכה, אומר כי לא כן הוא, ששני אלה תלויים בהשגחת ה', כמ"ש מה הקב"ה עושה? עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, מה הקב"ה עושה.? מזווג זווגים בת פלוני לפלוני, ועז"א שמקים את הדל מעפר, הגם שיחוייב לפי המערכת שיהיה בשפל המדרגה, ומוסיף שגם את האביון שהוא גרוע מדל, יקים מאשפות שהוא שפל יותר מעפר, ולא לבד שיקים אותו, כי גם מאשפות ירים אביון להושיבו ברום עולם:

מאשפות. כפל הדבר במ״‎ש:

להושיבי. ולא די שמרים אותם משפלותם אלא שמגביהם ומושיב אותם עם נדיבים: ומה שאמר עם נדיבי עמו. לפי שהם רמים על כל העמים בעשותם רצון האל וכן יהיו לעתיד:

להרימו עד יהיה עם נדיבים הוי כי אין זה רק מאלהי עולם ה' המוריש ומעשיר ומעלה מתהומא דארעא עד רום רקיע כי לו יתברך היכולת כי יוצר הכל הוא ושמא תאמר אולי הוא כח איזה שר מלמעלה לז"א עם נדיבי עמו כי מי יוכל לשנות לבות בני אדם מטבען אם לא אשר יצרם כי איככה יוכלו נדיבי עמו אשר הכירוהו באשפות ליחדו עמהם ולא יתחמץ לבבם אך אין זה כי אם שאשר בראם היפך לבבם אליו הרי הביא מהיותו יתברך משגיח בשמים הם עולם הגלגלים:

להושיבי - היו"ד נוסף כמו מקימי ואחר שהזכיר נדיבים, באר כי אלה הנדיבים הם נדיבי עמו שהם נכבדים כדרך תהלה לכל חסידיו.

להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים:

להושיבי, שירים אותו עד שישב עם נדיבים, ויותר מזה שיושיב אותו עם נדיבי עמו, כי בקל יכבדוהו אם ילך למקום שאין מכירים אותו שהיה בשפל המדרגה, וה' יושיבהו עם נדיבים של בני עמו, הגם שמכירים שפלתו הקודם שזה פלא יותר:

עקרת הבית. ציון שהיא כעקרה יושיבנה:

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ואמאי קרו לה בת אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו ויקח ויחזור מיבעי ליה אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן וכו':
(בבא בתרא קכ ע"א)

מושיבי. והנה הופך הטבעים שמושיב העקר' שיהיו לה בני הבית: ומלת עקרת. אינה סמוכה למלת הבית אלא יאמר במוכרת עקרה ועקרת, וכן עטרת ממלכת מלחמת, והעקרה תהיה שמחה עמהם תחת אשר היתה עצבה: ואמר הלוויה. כלומר על כל אלה הנפלאות שיעשה האל חייבים אתם להללו:

וראיה כי גם על הארץ השגחתו שהרי מחדש חידוש בחומר בעוה"ז והוא כי מושיבי עקרת הבית אם הבנים והוא בשום לב אל מלת עקרת וגם למה מיחס העקרות אל הבית והראוי יאמר מושיבי עקרה אם הבנים כו' והנה אמרו המפרשים שאין תי"ו זו בעלת סמיכות והוא דוחק והנה לזה דחקו רז"ל שהוא עיקרה של בית באופן שתשתנה הבנת מלת עקרת הבית ואחשבה להבין דבר זה מל' רז"ל בשרה אמנו וז"ל ותהי שרי עקרה אמר רבה בר אבוה שרה היתה אילונית שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפילו בית ולד אין לה עכ"ל הנה קרא את האם שבו נוצר הולד בית ולד בזה אפשר לנו לומר שזה רצה הכתוב באמרו עקרת הבית מי שהיא עקרת של הבית הידוע לנשים הוא בית ולד שגם זה אין לה כשרה אמנו ודומה לה והוא יתברך עושה אותה אם הבנים שמחה על כן למען יתחזק לבב אנוש תמיד בהשגחה הפרטית בעולם השפל ולא ימוט חלילה יהלל תמיד את שם יה שבו נבראו השני עולמות למען בהיות בריאתו יתברך העולמית לטוטפות בין עיניו יהיה חזק באמונת ההשגחה ולא ישיאנו יצרו אפילו לבקש טעם לדבר כי אם יהיה לפניו כדבר הנראה בחוש וזהו אומרו הללויה:

עקרת. מלה סמוכה העקרת של הבית :

מושיבי עקרת - במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו.

מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳‎ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״‎כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה:

מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ"ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה:

אם הבנים שמחה. כי חלה גם ילדה ציון את בניה, (ישעיהו ס״ו:ח׳):

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה אנכי ה' אלהיך אפקוהו וקטלוהו ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה זובח לאלהים יחרם אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה לא תשתחוה לאל אחר אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת א"ל קיסר אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא א"ל חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה אפקוהו למיקטליה אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא אמרה לו בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה וכו':
(גיטין נז ע"ב)

וטעם אם הבנים – כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.

הללויה. בעבור כל זה הללו את יה:

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן ויקח ויחזור מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת דא"ר חמא בר' חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וכו':
(סוטה יב ע"א)

מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: עיין בפרק קמה פסוק כא. וכו':
(פסחים קיז - ע"ב)