시편 98:17의 주석

שירו לה'. כל אלה לעתיד:

מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְהֹוָה: וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה ומאי שירה אמרו א"ר יוחנן משום ר"מ אז ישיר משה ובני ישראל ור' יוחנן דידיה אמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו [וגו'] ור"ש בן לקיש אמר מזמורא יתמא מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו ר' אלעזר אמר ה' מלך ירגזו עמים ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מלך גאות לבש וכו':
(עבודה זרה כד ע"ב)

מזמור. כבר פירשנוהו:

מזמור שירו כו' הנה כתבנו במזמורים הקודמים כי עשרה מזמורים אלו משה אמרם וכל אלו שלא נקרא בהם שמו על גאולה העתידה ידברו והנה במזמורים שבסמוך אמר כי לעתיד נשיר שיר חדש על הגאולה ועל התשועה בין על ישועתו יתברך כי שכינה בגלות כ"י בין ישועתנו הנמשכת ממנה ועתה יאמר למה זה תמתינו מלשורר לה' על הישועה העתידה כי הנה מעתה ראוי כי מזמור שירו לה' אותו שיר חדש העתיד אחר כי נפלאות עשה עד הנה ביציאת מצרים בימין ובשמאל בימין פעולת דין ובשמאל פעולת רחמים בימין כי הושיע לו ימינו שהוציא שכינה מהגלות על ידי ימינו וזהו הושיעה לו ימינו שהוא ימינך ה' נאדרי בכח ובו עשה גם פעולת דין כי ימינך ה' תרעץ אויב ובשמאל רחמים וזהו וזרוע קדשו שהוא נהלת בעזך כו' ואם כן מי שעשה כן אז ודאי יעשה כן גם עתה:

ימינו, וזרוע קדשו. הזרוע מציין הפרק העליון של היד המניע את היד (כנ''ל מ''ד ד', פ''ט י''ד, ובכ''מ בתנ''ך) שמציין מה שיעשה ה' ע''י אתערותא דלעילא :

מזמור שירו לה' שיר חדש - הושיעה לו ימינו, כמו: ותושע לי זרועי.

הושיעה לו ימינו. ר״‎ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו:

מזמור, עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע"י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה"ז ומנהגיו והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך כמש"ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה בתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע"י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע"י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש"ש במ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס"ב) ובכ"מ). וז"ש כי הושיעה לו ימינו, שהוא הנסים שיעשה ע"י זכות הדור או זרוע קדשו, מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל:

הושיעה לו ימינו. כמו שכתוב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו:

וטעם וזרוע קדשו – שהיא נטויה ותגיעה למקום חפצו, אולי זה המזמור על ביאת הגואל.

א"ר לוי אין הקב"ה דן את האומות אלא בלילה. בשעה שהן ישנין מן העבירות. דכתיב והוא ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים (תהלים צח ט).

הודיע, חצי הפסוק האחרון הוא פירוש חצי הפסוק הראשון:

ועוד טענה שנית כי הלא מעתה ראוי לשורר כי הנה דרכו יתברך למהר את הקץ ושמא יהיה היום אם בקולו תשמעו כי הנה ראו עתה כי כן עשה בגלוי כי הנה הודיע ה' ישועתו באמרו וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו הנה הודיע זמן ישועתו ואחר כך לעיני הגוים גלה צדקתו היא הצדקה הגדולה שהקדים ישועתו ק"ץ שנה לזמן שהודיע כי גאלם אחר רד"ו שנה ואמרו רז''ל כי זאת היתה צעקת שרו של מצרים אומרו כי עדיין נשארו ק"ץ שנה מהזמן האמור בתורה הנה כי לעיני העמים גלה צדקתו ועל כן מעתה ראוי לשורר מטעם הנזכר.

ישועתו, צדקתו. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ז) :

הודיע - לשון עבר.

הודיע. טרם בוא התשועה פרסמה ע״‎י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל:

הודיע, מבואר אצלנו כי הישועה והצדקה הבאים סמוכים בכתבי הקדש, תציין הישועה את הפעולה שיעשה לצורך תשועת ישראל, או תשועה כללית אל כל העולם שהיא תכלית מעשיו ותיקון העולם כלו, והצדקה תציין המדה שבעבורה יפעל את התשועה, וצדקה האלהית היא תעורר ותסבב את הישועה ואמר (ישעיהו נ״ו:א׳) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, יצייר שהצדקה נמצאת תמיד אצלו יתברך, רק שמסתתרת ונעלמת לפעמים וצריך שתגלה, אבל התשועה אינה במציאות תמיד וצריך שתבא, וכן אמר פה הודיע ה' ישועתו, נגד מה שאמר תחלה בהשגחה הנסתרת בדרך הטבע, בשרו מיום אל יום ישועתו, אמר שעתה א"צ שבני אדם יבשרו זאת, כי ה' עצמו הודיע ישועתו, ופרסם אותה, כי היא התשועה נגלית ונודעת לא נסתרת בדרך הטבע, וכן הצדקה שהיא סבת התשועה שהיתה נעלמת עד עתה, עתה גלה את צדקתו לעיני הגוים בפרסום גדול, ויאמר כי ה' עשה הנפלאות האלה מפני ג' דברים א. מפני עצמו ומדת הצדקה העליונה, שעז"א לעיני הגוים גלה צדקתו, ב. עשה כן מפני כי זכר חסדו לבית ישראל, ג. מפני כי זכר אמונתו לבית ישראל, מפני ההבטחה שהבטיח להושיעם, כמ"ש כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך ראו ר"ל ובזה נבדל פרסום זה מהקודם, שתחלה אמר ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, שהוא, א. שלא יראו בעין ובחוש רק יספרו זאת המשכילים בעמים, ועתה ראו בעיניהם, ב. שתחלה לא הכל ישכילו, שהעכו"ם הפחותים לא יראו רק את כבודו לא את נפלאותיו כמש"ש, אבל עתה ראו כל אפסי ארץ, ג. שיראו את ישועת אלהינו, שמבואר אצלינו ששם אלהים הבא בכינוי מורה הקשר והדיבוק שי"ל עם ישראל, שיראו כי התשועה הזאת מיוחדת מצד שהוא אלהינו ביחוד, ששכינתו בתוכנו והשגחתו דבוקה בעם קרובו:

והעד: גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא - זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ: רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר וכו':
(מגילה יא ע"א)

זכר. האמונה שהיה לו עם בית ישראל להוציאם מן הגלולת זכר להם והוציאם לעיני כל זהו וראו כל אפסי ארץ:

ושמא תאמר אם כל כך גדל כחו למה בהסתר עשה שישאלו כלי כסף כו' במרמה עד שוינצלו את מצרים ולמה לא עשה שיתנו בעל כרחם על ידי מכות לזה אמר אם כך היה עושה שיתנו ביד חזקה לא היו נותנים את לבם לרדוף אחרי בני ישראל על נכסיהם ולא היה ענין קריעת הים בא אל הפועל ולא היה מתקדש בעולם שמו של הקב"ה כי בדבר אשר זדו עליהם אך עתה שעשו בערמה שלקחו בשאלה ערבו אל לבם לרדוף אחרי בני ישראל באמרם אם היה כח בידם ליטול לא היו עושים בערמה על כן שמו לבם לרדוף אחריהם באמרם כי בדרך טבע התנהגו ולא בהשגחה עשו כן גם הם ויבאו אל המבול ויקדש בם שם ה' וגם על כן נשתבחו ישראל שהיה הדבר בסוד י"ב חדש שאם היה מתגלה לא היה בא אל הפועל נס קריעת ים סוף וזה יאמר זכר חסדו יתברך אשר נדר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואמונתו בסוד היה לבית ישראל שישאילום ומזה נמשך שראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בקריעת ים סוף כי נודעת היתה בכל הארץ והוא מאמרם ז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות העולם נבקעו באופן שנתפרסמה ונראתה הישועה ההיא עד אפסי ארץ וזה ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו:

[גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא - ] זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

זכר. ה׳‎ זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו:

זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"י משגגות דהבעל חייב בכפרת אשתו וכביכול מרוב חסדיו המשילנו לאשה כמו שאמרו רז"ל במדרשים וגם רמוז בכתובים ולפי המשל מטה חסדיו הרבים עלינו להרבות בכפרתנו ויגאלנו במהרה בימינו וז"ש זכר חסדו מדת רחמיו ואמונתו שהבטיחנו על יד כל נביאיו לגואלנו לבית ישראל שכביכול יש לנו דין אשה וכביכול לפי המשל הבעל נטפל בכפרת אשתו וזה רמז באמרו לבית ישראל. ועוד רמז זכות אבות הרמוזים בתיבת ישראל כמ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם ז"ל דבישראל רמוז יצחק שרה רבקה רחל אברהם לאה וישראל הוא יעקב ומקרוב ראיתי בלקוטי תורה כ"י לגורי האר"י זצ"ל שכתב כן. ועוד רמז לבית ישראל לשכינת עזנו ונקראת בית ישראל ובעבורה נגאל כמ"ש בזהר הקדוש ועמה יפקון ואתיא תוך תוך שם ישראל כמו שרמזתי אני בעניי ושמך עלינו קראת כמ"ש בירושלמי סוף ברכות ומה מי שנקרא בשם ב"ו כך מי שנקרא בשמו של הקב"ה עאכ"ו והרב יפה מראה נדחק בזה. ועל פי הזהר הקדוש ורבינו האר"י ז"ל אתי שפיר וכל זה רמז במ"ש זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל:

אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ:

הריעו לה' כל הארץ. אפילו האומות יש להם להריע ולשמוח בישועת ישראל כי תהיה תשועה לכל העולם שלא תהיה עוד מלחמה בעולם בין גוי לגוי:

הריעו לה' כל הארץ כו' אחר אמרו כי ראוי ישירו ויזמרו מעתה ישראל שיר חדש על הגאולה העתידה מאשר ראו אשר עשה ה' במצרים כי כן יעשה לכל המצרים את ישראל לעתיד הפך פניו כלפי האומות שבכללם הד' מלכיות ואומר הריעו והכנעו לה' כל הארץ פן יקרכם כמצרים כלומר שלעשות רצון ה' לפקוד עליהם אשר חטאו הם מגלים אותם לא להכביד עליהם ואם יקשה עליכם ההכנעה והשעה משחקת לכם פצחו והתחילו מעט וזהו פצחו ואם תעצבו עתה תשמחו לאחר זמן שלא ירע לכם בסוף וזהו ורננו וזמרו או יכוין שתעשו בהדרגה בתחלה פצחו בתרועה ועוד מעט רננו רנה ועוד מעט זמרו שנתן לכם הממשלה לעשות רצונו בעמו לא לכונת שעבוד:

פצחו. פתחו פה כמו פצחו רננו יחדיו (ישעי׳ נב):

הריעו - להשמיע הקול. וכן פצחו ורננו.

הריעו, הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ"ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן הריעו לה' כל הארץ לאות כי בא בתוכם, ואח"כ פצחו ורננו וזמרו על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם:

פצחו. פתחו שיר:

זמרו. בכנור לבדו וכן בכנור עם קול זמרה שהוא שיר בפה:

ואחר שתוסיפו גם לזמר השמרו פן תתגאו ותזמרו לאלהיכם באמור כי הוא נתן לכם הממשלה כי אם זמרו לה' כי הוא הנותן לכם כח לעשות חיל ולא תתחילו הזמר בקול רם בנבל עשור או בתוף מתחלה כי אם לאט לאט כי תחלת הזמר יהיה בכנור אשר קולו נמוך שהיא גילה בקצת הכנעה וזהו זמרו לה' בכנור ואחר כך שתפו עם הכנור קול זמרה בפה וזהו שחזר ואמר בכנור וקול זמרה:

(ה-ו)

זמרו, בכנור - לבדו, ובכנור וקול זמרה.

בכנור וגו׳‎. ר״‎ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול:

(ה-ו) זמרו לה' בכנור, בחצוצרות וקול שופר הריעו, שיזמרו בכנור לספר תהלותיו ומעשיו המתמידים, ויריעו בקול שופר כי בכל עת שיזמרו לפניו יתגלה בעצמו בכבודו אליהם, שזה ציון השופר והתרועה:

לה', לפני המלך. התרועה היא מצד התגלות המלכות (כנ''ל מ''ז ב', פ''א ב') :

בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר: תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות וכן הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:
(ראש השנה כז ע"א)

לפני המלך ה'. שיבואו לבית המקדש להריע ולזמר ולשבח לפניו:

ובזכות שתשפילו גוים עצמכם בזמן שליטתכם ותגילו ברעדה שאף הזמר שלכם בממשלתכם כדרך המלכים יהיה בלחש בכנור בזה תזכו כי כשיבא אלהינו לשפוט הארץ תשישו בשמחה ובחצוצרות המרימים קול מצורף עם הכנעת קול שופר תריעו ולמה יהיה שופר אחר שאז תהיה לכם שמחה מפני שהוא לפני המלך ה' כי יש אז ב' בחינות על כי בא לשפוט הוא תואר מלכות לכן צריך תרועת מלך כי תואר מלך נאמר על המשפט ועל כן בי' ימי תשובה שהם ימי משפט אנו אומרים המלך הקדוש המלך המשפט ולהיות ה' שהוא רחמים שאז יבא לרחם בדין על כן הם החצוצרות כי אז נעשה מעין מה שהיה במקדש שהיו חצוצרות מקצרות ושופר מאריך וזהו שלא אמר בחצוצרות ושופר כי אם וקול שופר לומר שאחר השמעת החצוצרות עדיין קול השופר נשמע והוא כי אז יהיה כיום ראש השנה שהוא יום דין כי אז ה' ימלוך כי תואר מלכות נאמר על המשפט כי על כן בימים הנוראים אנו אומרים המלך הקדוש המלך המשפט והוא ברחמים כנודע וכן יהיה לעתיד וזהו אומרו לפני המלך ה' שהם שתי הבחינות ואם כה תעשו שתריעו לה' כל הארץ שאפי' האומות תכנעו לפני ה' מעתה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כי אז עם היות יתברך בא בתואר מלך שהוא לדין עמים יהיה ה' שהוא מדת רחמים ולא יהיה רוגז בעולם לכם:

בחצוצרות. שם כלי נגון:

בחצוצרות - הוסיף מלת המלך, כי כן משפט היוצאים לקראתו בבואו.

והים ותבל. על דרך משל כמו שפירשנו:

כי אין ספק שבגלות מלכנו יתברך בעולם כי ירעם הים ומלואו כי הים שנקרע ביציאת מצרים יזכור שרו פן כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו יתברך נפלאות וכן תבל ויושבי בה כי יעשה רושם בעולם השפל כי קדושתו תטיל מורא:

ירעם - כדרך: וירגזו ההרים, או הטעם כי שלום יהיה בכל הארץ.

ירעם. ישמע קול רעם לשמחה:

ירעם, בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ"ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר ירעם הים ומלואו בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב:

ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה:

נהרות. וכן זה הפסוק משל:

ואז במקום שד' מלכיות שבא לשפוט אותם היה להם ליראה אדרבה נהרות שהם הד' מלכיות כמ"ש ז"ל שד' נהרות היוצאים מעדן הם משל אל ד' מלכיות אז על ידי היותם לה' ימחאו כף משמחת לבב וכן יחד הרים הם שריהם מלמעלה ירננו:

ימחאו. ענין הכאה לשמוח כמו יען מחאך יד (יחזקאל כ״ה:ו׳):

נהרות - הטעם כי בני אדם שהם בספינות הים ובנהרות ובהרים ירונו.

ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה:

(ח-ט) נהרות ימחאו כף, כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה לפני ה' כי בא לשפט הארץ, פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע"י אמצעי, ולכן אמר ישפט תבל בצדק ועמים במישרים, ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים:

ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך המרקדים והשמחים כמו שכתוב ויכו כף:

יחד. כל ההרים ירננו יחד:

בצדק ובמשרים. יהיה משפטו ויהי' הטוב לצדיקי' והרע לרשעים:

והוא כי לא יהיה רוגז בדין כי אם לפני ה' כי בא לשפוט כי בא בשם רחמים כי ישפוט תבל בצדק שהוא בבחינת צדקה ועמים במישרים הוא לפנים משורת הדין כד"א ועשית הישר והטוב ואמרו רבותינו ז"ל זו לפנים משורת הדין:

לפני - הכל ירונו בבואו לשפוט הארץ.

לפני ה׳‎. השמחה תהיה לפני ה׳‎ על כי בא לשפוט:

לפני ה'. כן הוא בס"ס בב' מאריכין ועיין בריש תילים על מלת אשרי:

במישרים. במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד:

ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה ישועת אלוקינו נקרא ישועה כזאת שהוא קיים לעד, כי אצל הש"י אין שום אגב, וכמו שהוא קיים לעולמי עולמים כן ישועתו קיים לעולמי עולמים וכעין דכתיב (ישעיה מ"ה, י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים.
(תפארת יוסף פורים ד"ה איתא)