신명기 15:7의 주석

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. הנה לכאורה י"ל דהא ודאי חיוב מצות הצדקה הוא בכל מקום שגם העניים של חו"ל ג"כ חייבים ליתן להם צדקה וא"כ למה תלה הקב"ה מצוה זו שאמר כי יהיה בך אביון וכו' בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך והו"ל לומר סתמא כי יהיה בך אביון מאחר אחיך לא תאמץ את לבבך וכו'. ויובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש הרב נחלת בנימין ז"ל דף צ' ע"ב וז"ל דאיך הוא ית' הוי לוה ברבית לדרש רז"ל ע"פ מלוה ה' חונן דל דחנינת הדל בנתינת הצדקה הוא בתורת הלוואה לו ית' וכדי להוציא דבר זה מלבך שלא תקפוץ את ידך בגלל הדבר הזה אמרה תורה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך פי' הלוואה זו תהיה לעני אשר עמך אבל לא תשימון עליו נשך כי אם עלי ואז הו"ל כרבית הבא ע"י שליח ולא אסרה שליח שרי כסברת ר"ת והגם דהוא יתברך קרא עצמו לוה כמ"ש מלוה ה' חונן דל היינו דמקרי לוה משום דהוא הנותן רבית אבל עיקר ההלוואה הוא לעני אשר עמך עכ"ל ע"ש. והנה מלבד דברי הרב ז"ל שפי' מלוה ה' חונן דל דמקרי לוה משום דהוא נותן הרבית הנה אפשר נמי דכוונת הכתוב לומר דמי שחונן דל הוא כמלוה ה' דכמו שאם הוא מלוה ה' כביכול ודאי לבו בטוח ולא יירא על ממונו שנותן כן מי שחונן דל לבו בטוח בממונו שלא יפסיד ויקבל שכרו כפול ומכופל אבל מן המשך הפסוק משמע כפשוטו דהוא מלוה ה' ממש:

כי יהיה בך אביון. הַתָּאֵב תָּאֵב קוֹדֵם:

לא תאמץ את לבבך. לדבר על לבו דברים טובים: