신명기 18:7의 주석

ושרת בשם וגו׳. עליו הוא מ״ע. דאע״ג שעד שלא בא לבהמ״ק לא חלה עליו המצוה שהרי אין לו שבת קבוע. אבל אחר שבא במקרה עליו לשרת בכהונה או בלויה. וכדאי׳ בערכין די״א דמכאן למדנו מצות שיר בלוים. דאלו ממקרא בפ׳ הקודם כי בו בחר וגו׳ לשרת בשם ה׳. הייתי אומר שהוא רשות ונבחרים לזה אבל לא שהוא חובה. וכאן כתיב בלשון מ״ע וממי שבא במקרה למדנו מכש״כ דמשמר הלוים הקבוע מחויב בכך בשבתו וכדכתיב ככל אחיו הלוים וגו׳:

למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפי' במשמר שאינו שלו. פירש כתיב ביה ובא בכל אות נפשו ושרת משמרת שהכהן שיש לו קרבן נדבתו או חובתו אם רצה להקריב קרבנו מקריב אותו אע"פ שאינו במשמרתו ואין הכהן בעל המשמרת יכול לעכב עליו דהכי משתמע ממלת בכל אות נפשו שפירושו שבתאות נפשו רצה להקריב על צד חיוב משמרתו:

ושרת. ת"ר, מניין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים, ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ^נאר"ל בקרבנות הרגלים היו חולקים כל המשמרות בשוה בהקרבה ובאכילה. וע' מש"כ לעיל אות מ"ט דפ' זה בכהן איירי אף דכתיב לעיל וכי יבא הלוי, יעו"ש. יכול אף בשאר ימות השנה כן, ת"ל מאחד שעריך, לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד ^נבפירש"י רישא דקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל ודריש לי' הכא כמו באחד שעריך כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת, עכ"ל. והוא דוחק דהא בודאי פשטות הלשון וכי יבא הלוי מאחד שעריך משמע מאחת עריך מאחת ערי א"י, ואיך הוי במשמע כמו באחד שעריך (ודברי הרש"ש הם דחוקים דלא מצינו שיהא מ"ם במובן בית). ולו"ד אפשר לומר דמפרש וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל, שמתוך כל המון עם היוצאים מעריהם אל המקום אשר יבחר ה', ובא גם הלוי מאחת העיירות אף שלא מכהני המשמר שבירושלים, אז ושרת בשם ה', ויתבאר יותר ע"פ מה שאמרו דירושלים לא נתחלקה לשבטים ולכל ישראל חלק בה וזהו שאמר שכל ישראל נכנסין וכו'. .
(סוכה נ"ה ב')