신명기 19:12의 주석

ונתנו אותו ביד גואל הדם. משא״כ אם הוא שונא והיה הדבר בלי דעת ברורה אע״ג שאינו גולה מכ״מ אין מוסרים אותו בידים ליד גוה״ד אלא מניחים אותו למקרה:

ושלחו זקני עירו: מכאן שאין רשות לגואל הדם להוציא את הרוצח בזדון מערי מקלט, או להמיתו שם, כדעת רש"י על בפגעו בו (במדבר ל"ה י"ט); גם יש ללמוד מכאן שדנין את האדם שלא בפניו, כי לא אמר ולקחו אותו ושפטו אותו; ומכל מקום לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, כלומר שאין גומרין דינו אלא בפניו, אחר שמיעת טענותיו, אבל תחלה מקבלים העדים, ואם יש ממש בדבריהם מביאין האיש לבית דין ושומעין דבריו, וכן למעלה (י"ז ד') ודרשת היטב, ואח"כ והוצאת את האיש ההוא אל שעירך, לתרע בית דינך.

ושלחו וגו'. תניא, רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ^כהר"ל תחלת משפטם של רוצחים ועיקרם. , וב"ד שולחין ומביאין אותו משם, ומי שנתחייב מיתה הרגוהו, שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת ^כודמפסוק הקודם משמע שאם הורגו בכונה ינוס, ואח"כ ושלחו זקני עירו וגו', ומי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו כמש"כ בפ' מסעי והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה. וע"ע מש"כ בפ' מסעי ל"ה כ"ה בפ' והצילו העדה. .
(מכות י' ב')