신명기 21:18의 주석
כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃
사람에게 완악하고 패역한 아들이 있어 그 아비의 말이나 그 어미의 말을 순종치 아니하고 부모가 징책하여도 듣지 아니하거든
מי השלוח
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ענין המשכת הפסוקים, תחלה עלה בלב האדם חשק לקחתה ובטח ידמה לו שמעשיה טובים כי לא בשופטנא עסקינן, ואח"כ שונאה בראותו כי אין מעשיה כמו שנדמה לו ושונאה מאד וידאג בלבו א"כ מה היתה תשוקתו לקחתה, ויתנחם בלבו אולי יולד לי ממנה בן טוב, אח"כ ראה הבן הנולד הוא סורר ומורה ומביא אותו לב"ד והורגין אותו, ואז מתעורר בלבו צער ורחמנות על בנו הנהרג כי זכאי היה כמאמר הגמ' (סנהדרין ע"ב.) בשביל שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין יהרג, ומאד יעצב דעתו מאלו הדברים אשר חליפות עברו עליו, וע"ז נאמר כאן לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלקים וכו' ובזה ינחם הש"י את דעת אביו כי בטח נמצא בו דבר טוב, כי באם לא היה נמצא בו שום דבר טוב לא היה הש"י מקפיד עליו שלא ילין נבלתו, ומזה משמע כי אינו כדבר דומם רק היה נמצא בו דבר טוב אך היה צריך להתברר, ולא לחנם היה חשק האב לקחת את אמו. ואח"כ נאמר פרשת השבת אבידה היינו שאצל הש"י נמצא תיקון על כל הדברים שלא ידח מהם נדח משום חשק ומשום מעשה הנעשה בין ישראל והכל היה בהשגחה, מה שלקח את אמו לא חשק רק להטוב שבה, ומה ששנא את בנו לא שנא רק הרע שבו, וגם הריגתו לא בחנם היתה כי בזה נתברר שהיה זכאי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פענח רזא
כי יהי' לאיש בן סורר רמז כאן מספר שלשים ג"פ רצופים, כ"י הוא שלשים, יהי"ה הוא שלשים, ל' של לאיש הוא שלשים לומר כי כל ימי חיובו שיכול ליעשות בן סורר אינו אלא ג' חדשים משהביא שתי שערות כמ"ש רז"ל הקיף התחתון אע"פ שלא מלו לי' ג' חדשים מלו לי' ג' חדשים אע"פ שלא הוקף התחתון אינו נעשה בן סורר ומורה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פענח רזא
בן סורר ומורה פירש"י ע"ש סופו וכו', וקשה והא אף אם עתה הי' מלסטם לא הי' חייב רק חנק הקל ועתה על העתיד יהא נדון בחמורה וי"ל דסופו ללסטם בין בחול בין בשבת ויהי' חייב גם על חילול שבת דהיינו סקילה ומחויב ב' מיתות נדון בחמורה, מפי הר"ר שלמה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy