신명기 24:11의 주석

יוציא אליך את העבוט החוצה. דרשו רז"ל אין דרכו של לוה להוציא אלא הפחות שבכלים, ומכאן לבעל חוב בזבורית, אבל תקנו חכמים ז"ל לגבות מן הבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ואם לא רצה להוציא העבוט כופין אותו לקיים מצות עשה כמו שכופין על שאר המצות, וכן ב"ד יורדין למכור קרקעותיו ולפרוע למלוה.

בחוץ תעמד והאיש וגו'. מלת והאיש מיותר הוא כי היה די לומר ואשר אתה נושה בו, לכן ארז"ל (ב"מ קי"ג) מה ת"ל והאיש לרבות שליח ב"ד שדינו כמלוה, וגם שליח ב"ד לא יכנס לביתו של לוה ליטול משכונו. ע"כ. ופירש"י וה"ק בחוץ תעמוד אתה והאיש שהוא שליח ב"ד, ואשר אתה נושה בו יוציא אליך. עכ"ל. הנה לפי' צריכים להוסיף אות וי"ו במלת אשר להורות על התחלת המאמר, ומלת והאיש מחובר עם מה שלפניו לבד, וזה קשה מאד כי מלת בחוץ תעמד מופסקים באתנח, ואיך נפריד מלת והאיש ממה שאחריו ולחברו רק עם מה שלפניו המופסק במפסיק גדול. לכן נ"ל כי דרשת רז"ל בזה הולכת בדרך שדרכו בה מהלכי הפשט, כמו ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (ע"ש בראב"ע, ויש דוגמות הרבה לזה העירותי עליהם באמור בויליד ביתו הם יאכלו בלחמו), וכן שש שנים יעבוד ובשביעית וגו', ומלת ובשביעית מוטעם ברביעי אחר אתנח, ומשמש פנים ואחור, אחור בשביעית יעבוד אם השמטה בתוך שש, ופנים בשביעית למכירתו יצא (כמה שכתב רמב"ם בפי' פרק קמא דקדושין), הכי נמי מלת והאיש כאן כיון שהוא מיותר ומוטעם ברביעי הוא לדעת רז"ל דבוק לפניו ולאחריו, ישמש לפנים בחוץ תעמד והאיש, לאחריו והאיש אשר אתה נושה בו, ולפי"ז אין כאן שום זרות בדרשה זו:

בחוץ תעמד. המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד ולא יכנוס לביתו ליטול משכונו, שנאמר בחוץ תעמוד ^קיחאיירי כשהגיע זמן הפרעון ולא פרע, ור"ל הוא בעצמו אסור לו ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפי' בשוק אלא ע"י שליח ב"ד ברשות ב"ד, וגם השליח ב"ד לא יכנוס לביתו, כפי שיתבאר בדרשה הבאה. והחילוק בין שליח ב"ד למלוה עצמו הוא, כי השליח ב"ד נוטל בשוק אפי' בעל כרחו, משא"כ המלוה, כך מתפרש בגמ' וכפי שיבא בדרשות הבאות, ועיין ברא"ש. .
(ב"מ קי"ג א')