신명기 27:5의 주석

ובנית שם מזבח וגו׳. כמו שהי׳ בהר סיני הקרבת עולות ושלמים ושמחה. בשביל שנתקבלו לעם ה׳ ולעבודתו. כן היה בהר עיבל שנבחרו אז לברית עם. וכמו שאמר ישעיה הנביא ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. והפי׳ לתקן הברית שהוא האמונה לכל עם. שיהיו משליכים אמונת אלילים ולהאמין בה׳ אחד. וכבר נכרת ברית עם אברהם אבינו על דבר זה כמש״כ בס׳ בראשית י״ז ד׳. והיום נכרת זה הברית עם כלל ישראל. והיה התחלה לזה בהר עיבל במה שכתבו אה״ת בשבעים לשון. ולא הגיעו לתכלית זה הענין הנעלה רק ע״י גלות ופזור. וכמש״כ בפ׳ שלח בפסוק ואולם חי אני. ובשביל שכאן זכו לדבר הזה שיגלה כבוד ה׳ ע״י לכל הארץ. ע״כ נצטוו לבנות מזבח ולעשות שמחה:

ובנית שם מזבח: לפי הפשט לא נבנה המזבח באותן האבנים ששדו בשיד וכתבו עליהן את התורה, אלא שני ענינים הם: נצטוו להקים אבנים בהר עיבל ולכתוב עליהן את התורה שתהיה לנגד עיניהם בכרתם הברית; וגם נצטוו לקחת אבנים אחרות ולבנות שם מזבח, ולזבוח עליו זבחים, ולאכול ולשמוח, כמו שהיה דרכם בכרתם ברית. ויהושע בספרו סתם ולא פירש ענין הקמת האבנים וכתב (ח' ל"ב) ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה, והקורא סבור שהוא על אבני המזבח, ואינו אלא על אבנים גדולות (לא אבנים שלמות) אשר שד והקים ככתוב בתורה. ובירושלמי נחלקו ר' יהודה ור' יוסי (תוספות סוטה ל"ה עמוד ב' דבור המתחיל כיצד), לר' יוסי כתבו התורה על אבני המזבח, ולר' יהודה על אבני המלון.

ובנית שם מזבח אבנים המה אבנים אחרות. לא תניף עליהם ברזל כי האבנים שטח בשיד היו מסותתים ע"י כלי ברזל בכדי שיהיה טיח הסיד בשוה בכל שטח האבנים שאז יהיה עומק הכתב שוה בכל מקום, אבל אבני המזבח לא יניף עליהם ברזל כמ"ש (שמות כ׳:כ״ב) כי חרבך הנפת עליה ותחללה: