신명기 32:36의 주석

כי ידין ה' עמו. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהשי"ת ישפוט אותנו שמן הדין ראויים להיות עמו. ואנחנו ראויים לחלקו של הקב"ה.
(תפארת יוסף האזינו ש"ת ד"ה כי ידין)

וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל. וכי מפני שמת ויאנחו בני ישראל, אלא מלמד שנצטרע, כענין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר יב יב), ואמרו לו לרחוץ בדם בני ישראל, לפיכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים, אין ישראל נגאלין אלא מתוך דוחק גדול, וכה״א כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד כו), וכתיב קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך (שם שם כז), כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו), כי ידין ה׳ עמו (תהלים קלה יד), ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל ז).

3262 / (דברים לב,לו) / עצור ועזוב
מיינטיננ"ט / meintenant / שולט

3263 / (דברים לב,לו) / עצור
מיינטינו"ד / meintenud / נשלט

3264 / (דברים לב,לו) / עזוב
אינפורציי"ד / enforcied / מחוזק
בכתבי-יד, לפני שני הלעזים הנ"ל, יש פירוש כללי לביטוי "עצור ועזוב" באמצעות לעז, שאפשר לקרוא אותו, לפי הגרסאות השונות, מיינטיננ"ט meintenant או מיינטינידו"ר meintenedor ("שולט, מושל").

כי ידין ה' עמו. כְּשֶׁיִּשְׁפֹּט אוֹתוֹ בְּיִסּוּרִין הַלָּלוּ הָאֲמוּרוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ "כִּי בָם יָדִין עַמִּים" (איוב ל"ו) — יְיַסֵּר עַמִּים. כִּי זֶה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן דְּהָא, לָתֵת טַעַם לַדְּבָרִים שֶׁל מַעְלָה, אֶלָּא לְשׁוֹן תְּחִלַּת דִּבּוּר, כְּמוֹ (ויקרא כ"ה) "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ", כְּשֶׁיָּבֹאוּ עֲלֵיהֶם מִשְׁפָּטִים הַלָּלוּ וְיִתְנַחֵם הַקָּבָּ"ה עַל עֲבָדָיו לָשׁוּב וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם:

כי ידין ה' עמו. יקח דין עמו מהם כמו שפטני אלהים וריבה ריבי:

כי קרוב יום אידם, וחש עתידות למו, כי ידין ה' עמו. כי אמנם יהיה קרוב יום איד האומות כאשר ידין ה' עמו כאמרו וברותי מכם המורדים והפושעים (יחזקאל כ, לח) כי אז יאבדו מהרה שאר האומות:

אזלת יד בגי' זו גלות:

כי ידין ה' עמו וגו'. אחר שגמר ענין מכעיסי אל עד סופם חזר להבטיח לכללות ישראל שלא לעולם יריב אתם, כי ידין ה' עמו פירוש יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברום ויראה צרות שעברו על הצדיקים מהם הרגו מהם שרפו מהם הפשיטום ובשביל הצדיקים אשר נצטערו יתנחם, והוא אומרו ועל עבדיו יתנחם פירוש בשבילם יתנחם לומר די צרות הגלות, ועוד כשיראה ה' שאין כח בישראל להציל עצמן מהגלות, וכח אין בצדיקים ליסר בשבט מוסר למרגיזי אל, גם לא ישארו בישראל אנשים גדולים ונביאים חוזים בעלי רוח הקודש ואין אשכול וגו' (מיכה ז'), והוא אומרו כי אזלת יד, ובזה אפס עצור פירוש על דרך (ש''א' ט יז') יעצור בעמי פירוש שאין כח למדריכים בדרכי ה' להדריכם, ועזוב פירוש ומצד זה נשאר העם עזוב.

כי ידין ה' עמו - אז יהיה הנקם והתשלומין שהרי ינקום הקב"ה נקמת עמו. וכן: ידין בגוים מלא גויות.

כי ידין וגו׳. מפרש הטעם שנפרעו כ״כ. והרי צור ישראל מכרם לעשות בהם מה שלבם חפץ וגם הסגירם. ואם כן על מה המה נענשים והישוב ע״ז אמר ירמיה הנביא אחרי שהקדים זכרתי לך חסד נעוריך וגו׳ קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה׳. ביאר ירמיה שנמשלו ישראל לקודש. שהמזיק אותם אינו נענש ומ״מ האוכל ונהנה ממנו הרי הוא למוקש ומועל כך אם נמכרו לאבד ולהרוג בחרב היונה אבל הנשארים בחיים לא הורשה לכשדים להנות מהם מש״ה ידין אותם על הגזל שהפשיטו עור החיים. עוד זאת שנמשלו לראשית תבואה שהוא תרומה כדאי׳ בקדושין דנ״ג. והנה תרומה ניתן להנות אבל דווקא כדרכן וכדתנן במס׳ תרומות פי״א וה״נ כשנתנו ישראל להם לאבדן ולהרגן מ״מ דוקא כדרך מיתה ולקברן וחזר ירמיה ופירש כל אוכליו יאשמו שלא נפרש קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כתרומה לחוד שנקרא קודש. וא״כ לא יענשו אלא על שלא כדרך הנאתן ולא על אכילתן מש״ה חזר ופירש כל אוכליו יאשמו זה החילוק בין כדרכן בין שלא כדרכן אינו אלא בהריגתן. אבל באכילתן והנאה מן החיים כל אוכליו יאשמו. כ״ז אמרה השירה:

יתנחם: מנוחת הנפש והשקט מהתפעלות מה; נחם כמו נח מ... מתנחם לך להרגך מניח חמתו בחשבו להרגך, ובן אדם ויתנחם, נח מעצתו ועוזבה, הוי הנחם מצרי, אשקיט חמתי ע"י נקמה; ועל עבדיו יתנחם ינוח מחמתו אחרי כל מה שסבלו.

כי ידין יי' עמו כשישפוט אותן בייסורין. כאילו אמר כשייסר יי' עמו בייסורין האמורים למעלה כמו כי בם ידין עמים שפירושו ייסר לא מענין דין ומשפט דא"כ מהו זה שכתוב אחריו ועל עבדיו יתנחם וכי מפני שדן דיניה' יחזור ויתנחם לרחם עליהם אבל אם נפרש מלת ידין מענין יסורין אז יתכן לומר שאחר שייסר אותם יחזור וירחם עליהם:

כי ידין ה' עמו. יקח דין עמו מיד הרשעים כשיראה שהלך כחם, ואלה עצורים ואלה עזובים בשביה, וכמעט שאבד הכל, זהו ואפס עצור ועזוב.

עצור ועזוב. לרש"פ דברים שעושים בהם סחורה יקרא עזבון כמו נתנו עזבוניך (יחזקאל כ״ז:ל״ג) נתנו בעזבוניך, הונך ועזבוניך בצאת עזבוניך מימים, כולם מלשון עזיבה ובטול עסק עם הדבר, שהמוכר עוזב את החפץ ואת הסחורה מלהיות לו עוד עסק עמו כי מניחו ברשות אחרים במחיר יבאו, וכן יאמר בל' אשכנזי על מכירת חפצים בלשון עזיבה (פערלאססען), מזה הענין עצור ועזוב, ואפס עצור ועזוב בישראל (מלכים א י״ד:י׳) ואפס עצור ועזוב בישראל (מ"ב י"ב), והיינו משולל מכל דבר חפץ, בין דברים שעושין בהם סחורה ובין דברים שאין עושין בהם סחורה, הדברים שאין עושין בהם סחורה יקרא בשם עצור, מענין עצירה שעוצרין אותם תחת היד שאין עושין בהם מסחרת לעזבם לרשות אחרים כגון בתים שדות כרמים וכלי בית ושאר חפצים שהאדם יורש ולוקח לעכבם לעצמו ושלא למכרם. והדברים שעושין בהם סחורה יכונו בשם עזוב ע"ש שעוזבין אותם ומניחים אותם לכנוס ברשות אחרים, וראוי לתרגם עצור ועזוב (דאס האלטבארע, אונד פיילבארע), ולפי שאלה שני מיני החפצים הם כוללים כל חפצי האדם וקניניו והונו, לפיכך יכנה בעל הלשון עניות האומה ודלותה בלשון אפס עצור ועזוב, כי גם עשירות האומה וטוב מעמדה תלוי הכל על מה שתוציא הארץ בשפע לצרכי היושבים בה והוא נקרא עצור, ובמשא ומתן והמסחרת המרובה שהיא עושה עם שאר האומות השכנות והוא נקרא עזוב:

כי ידין וגו'. ת"ר, כי ידון ה' עמו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ^עזמפרש הלשון כי אזלת יד שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן, וממילא מבואר שבאותו הדור רבו המלשינות. , דבר אחר עד שיתמעטו התלמידים ^עחשמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב, והיינו אפס עצור ועזוב. , דבר אחר – עד שתכלה פרוטה מן הכיס ^עטוהיינו אזלת יד שהיו בידים ריקניות. ונראה דהלשון אזלת יד הוא ע"ד הלשון אם לא תשיג ידו. , דבר אחר – עד שיתיאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ועוזר לישראל ^פכלומר שכל כך ישפלו עד שיאבדו רוחם ויתיאשו מן הגאולה ויאמרו אין עוזר וסומך לישראל חלילה. .
(סנהדרין צ"ז א')

כשישפוט אותן ביסורין כו'. אבל אין לפרש כמשמעו, כשידין אותן אם לזכות אם לחובה, דא"כ מה שוב ועל עבדיו יתנחם, דפי' ירחם על עבדיו, דלמא דינם יצא לזכות ואז לא יצטרכו לרחמים:

כי ידין יי' עמו ועל עבדיו יתנחם. ר"ל כי ישפוט הש"י עמו ויסרם להדיחם עליהם הרעה הזאת על רוע מעלליה' כטעם כי בם ידין עמי' הנה בעבור עבדיו והם האבות יתנחם וימשוך ידו וישיבה מהשחית אותם בכללו' כאמרו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים:

או יאמר כי ידין ה' עמו לרמוז שאע"פ שלא ימצא בישראל זכות באותו זמן. ינקום השם נקמתם מצד רחמיו. וידינם ויזכם מצד שם ה' שהוא רחמים. וזה שאמר הנביא ה' חננו לך קוינו. על צד החנינה והרחמים של שם ה' לך קוינו. אע"פ שלא יהיה לנו זכות. וכן לך קוינו שתשבר ותמגר כח אויבינו הקמים עלינו. וזה היה זרועם לבקרים. שבר כחם וזרועם כשיהיו בתקפם. כמו נהייתי ונחליתי. ואמר לבקרים. כאומרו לבקרים אצמית כל רשעי ארץ. וכמו שתשבר אויבינו ותכניעם. גם כן יש לך להושיענו. וזהו אף ישועתנו בעת צרה. כשנהיה בצרה ולא יהיה לנו זכות. או כשנחזור אליך מתוך צרה. וכן אמר בכאן כי ידין ה' עמו מצד הרחמים:

[לו] כי ידין ה' עמו. לעשות בהם משפט:

כי ידין ה' עמו להענישם ועכ"ז על עבדיו יתנחם וכל כך יענישם עד שיראה הקב"ה כי תלך כח יד ישראל ושיאפס ויכלה העצור כמו מי יעצור בעמי כלומר הגדולים ועזוב שיהיו ישראל נעזבים ולא נעזרים או עזוב מחוזק כמו שנאמר ויעזבו את ירושלים ואמר הקב"ה אי אלהימו הע"ז הצור שחסיו בו ישראל אשר חלב זבחימו של ישראל יאכלו ישתו הע"ז יין שלהם יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה ואחר שסיים זה החלק התחיל חלק ו' בפורענות שיביא הקב"ה על עע"ז ואמר כי אשא אל שמים והיה לו לומר אוריד אל שמים אבל הכוונה כי אז יהיה ההשגחה בארץ בינינו ולכן אמר אשא אל שמים ידי שאשנן חרבי ואני אשב לדין אשיב נקם וגו' ואשכיר חצי מדם מצד דם של החלל והשביה שהרגו ושבו לישראל ובראשו יפרע לו האויב:

ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו. הפך את הכתוב, שכתוב "ועל עבדיו יתנחם". גם הוסיף 'הקדוש ברוך הוא'. מפני שפירש "כי ידין ה'" כאשר ישפוט את ישראל ביסורין, ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו. והם שני פעולות שונות – מה שיהיה שופט את ישראל ביסורים, ומה שינחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו. לכך חלק אותם; "כי ידין ה'" ביסורין הללו, ויתנחם ה' על עבדיו. לא כפי מצב הכתוב "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם", כי משמע דבר זה שהוא פעל אחד, שכך משמע וי"ו החבור של "ועל עבדיו". ולפיכך הוסיף בפני עצמו לומר 'ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו'. וכאשר כתוב 'ויתנחם על עבדיו', אין הוי"ו של "ויתנחם" מחבר אותו למעלה, כי הוא בא לחבר הפעלים, אף כי אין הפעלים שוים. ולא יתכן זה אם כתוב "ועל עבדיו יתנחם":

פס'. כי ידין ה' עמו. ידין עמים על שעשו בעמו. שנאמר (זכריה א׳:ט״ו) אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ואומר (ירמיהו ל׳:י״א) כי אעשה כלה בכל הגוים. ועל עבדיו יתנחם. אלו ישראל שלקחתי ממצרים להיות לי לעבדים. וכבר משלו בם אומות העולם. יתנחם. אלו תנחומין. כי יראה כי אזלת יד. ראה שהלכו בגולה. דבר אחר כי יראה. יראה שכלתה פרוטה מידם. דבר אחר כי יראה כענין שנא' (דניאל י״ב:ז׳)ובכלות נפץ [יד] עם קדש תכלינה כל אלה. ואפס עצור ועזוב. כענין שנ' (מלכים ב י״ד:כ״ו) כי ראה ה' את עני ישראל מורה (אותם) ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ואומר (ישעיהו נ״ט:ט״ז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו:

כי ידין ה' עמו. לדעתי יפה פירש מהו' זאכס אם ידין ה' את עמי שישפוט בינם ובין האומות, ולחנם טען בעל בוצר עוללות שכתב ואינו נראה כי לשון ידין יורה על מד"הד ביסורין — ואין זה אמת כי כמו שמצינו שפטו יתום ריבו אלמנה כן יאמר ידין את עמו שישפוט בינם ובין מנגדיהם ויתבוע עלבונם, ובפירוש מצינו אין דן דינך למזור רפואות וגו' דן דין עני משפט אביונים, ויותר מבואר ברחל שאמרה דנני אלהים וגם שמע בקולי, ורש"י עצמו פירש שם דנני וזכני.

...

כי ידין ה' עמו. לאחר שידין הק' את עמו ויקח נקמתו ודינו מהם:

כי ידין לשון יסורים כמו כי בם ידין עמים ייסרם ביסורים.

כי ידין ה' עמו כו'. שמא תאמרו הלא כאשר ידין את האומות גם ידין את ושראל לעתיד כי הדין ההוא כולל יהיה אז לעתיד הנה דעו כי הן אמת כי ידין ה' עמו אך על עבדיו שבהם יתנחם וירחמם כי יראה בצרתם כי יראה כי אזלת יד כי כלתה פרוטה מן הכיס כנודע כי אין בן דוד בא עד שתכלה כו' וגם אפס עצור כי מלך אין להם וגם אפס עזוב בעל שררה מלשון ויעזבו כו' ועל דלותם ושפלותם יחוס עלימו מה שאין כן האומות כי לא חסר שררה תמיד:

כי ידין ה'. ינקום הקב״ה מהם:

רש"י ד"ה כי יראה כי אזלת יד, כשיראה כי יד האויב הולכת וחוזקת מאוד עליהם וכו'. לפי רש"י מדובר בידו של האויב, ומובן הביטוי "אזלת יד" הוא ש"יד האויב הולכת וחוזקת מאוד". תמיהני מניין לרש"י דווקא כך. מובן לי יותר הסברו של רשב"ם שהבין בצורה הפוכה. לדבריו, כאשר הקב"ה יראה את חוסר הכוח (אזלת יד) של ישראל, אזי יפעל הקב"ה למענם וייקום את נקמתם מהגוים. וכך גם אצל ראב"ע. (פ' האזינו תשמ"ט)

יתנחם. לְשׁוֹן הִפּוּךְ הַמַּחֲשָׁבָה לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע:

יתנחם. פירשתיו:

ועל עבדיו יתנחם. יתנחם על הרעה הראויה לעמו וירחם עליהם בשביל עבדיו שבתוכם כאמרו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל:

כי יראה כי אזלת בגי' אין בם תורה:

כי יראה - כאשר יראה.

כי ידין ה׳ עמו. שנשארו בחיים והרעו להם שנשתמשו בגופן או בממונן. ידין להוציא מהם וכמאמר הנביא (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב וגו׳:

ואפס עצור ועזוב: מלת אפס ענינה לפעמים: אין דבר רק הדבר הזה, כמו אני ואפסי עוד (ישעיה מ"ז ח' וי' וצפניה ב' ט"ו) שענינו אין אחר זולתי אני, ואין אחר חוץ ממני. אף כאן הכוונה לא ישאר אלא עצור ועזוב. כלו' לא ימלט מן הצרות רק מי שיהיה סגור או שיהיה נשכח, דוגמת והנשאר והנצור ברעב ימות (יחזקאל ו' י"ב) וכן יתפרש ואפס עצור ואפס עזוב (מ"ב י"ד כ"ו) אין רק עצור ועזוב, וכן והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל, לא ישאר לו אפילו מי שיהיה סגור או נשכח.

ועל עבדיו יתנחם ויתנחם הקב"ה על עבדיו. הוצרך להפך מפני שאחר הייסורין היא הנחמה ואח"כ להודיע שהיא על עבדיו ועוד שמלת על אינ' נופלת אחר הייסורין רק מלת את כי ידין יי' את עמו ואת עבדיו ומלת על נופלת אחר הנחמה ויתנחם על עבדיו שפירושו לשוב ולרחם עליהם אבל מה שהוסיף מלת הקב"ה על מלת יתנחם לא ידעתי למה כי היה די יי' הכתוב על כי ידין ושמא י"ל שמפני שחזר וכתב ועל עבדיו אחר מלת עמו הכתוב לעיל ולא הספיק לו עם מלת עמו יחוייב ג"כ שיכפול השם ויכתוב אותו שנית כאילו אמר כי ידין יי' עמו ויתנחם הקב"ה על עבדיו:

ויתנחם הקב"ה על עבדיו כו'. הוצרך להפוך, משום שאחר היסורים היא הנחמה, ואחר כך להודיע שהיא על עבדיו. ומפני שחזר הכתוב ואמר ועל עבדיו, ולא הספיק לו במלת עמו הקודם לו, יחוייב ג"כ שיכפול השם, וכאלו אמר כי ידין ה' עמו ויתנחם הקב"ה על עבדיו:

כי אזלת יד. ר"ל שהלך כח ישראל:

ועל עבדיו שחטאו בו. יתנחם (לשון הוי אנחם מצרי) ע"י שיראה כי אזלת יד. חזקתם מעצמו:

ועל עבדיו יתנחם. ועל ישראל יתנחם במה שהרגיזו לפניו:

ועל עבדיו יתנחם שיתנחם על מה שהרגיזו לפניו כי לקח מהם נקמתו ועשה בהם כרצונו. כי אזלה ומטה ידם של עמו:

ועל עבדיו יתנחם מ״‎מ עליהם יתנחם ע״‎י תשובה וכן מצינו ונחמתי על הרעה אשר דברתי עליהם.

עמו. בשביל הרעות שעשו לעמו:

כי יראה כי אזלת יד. כְּשֶׁיִּרְאֶה כִּי יַד הָאוֹיֵב הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶקֶת מְאֹד עֲלֵיהֶם, ואפס בָּהֶם עצור ועזוב:

אזלת יד. אזלת יד ישראל והטעם הכח והתי״‎ו תחת ה״‎א כי גם שתיהן סימני הנקבה וכן ושבת לנשיא:

כי יראה כי אזלת יד. והטעם שיתנחם אז על הרעה הראויה לעמו ושזה יעשה בשביל עבדיו ולא כן עשה כל ימי הגלות הוא כי אז יראה את ישראל בתחתית העוני ולחץ הגלות באופן שאינם יכולים לחיות עוד בו כמו שהיה הענין במצרים כאמרו וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו:

כי אזלת יד - ישראל.

ועל עבדיו. הן המה שנהרגו ולא ניתנו לקבורה וכדאיתא בסנהדרין דמ״ז על המקרא נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים דעבדיך היינו דמחייבי דינא מעיקרא וכיון דאיקטיל מקרי עבדיך ובשביל שנתנום לעוף השמים. יתנחם. שלא לכך נמסרו להריגה:

כשיראה כי אזלת יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב. עצור נושע ע"י עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא ועזוב מוחזק כמו ויעזבו את ירושלם איך לא עוזבה עיר תהלה ואמר הקב"ה עליה' אי אלהימו עבודת כוכבים שעבדו. הנה תקן כמה עניינים שפי' כי יראה כשיראה ומלת כי פה כמו כי תבאו אל הארץ כשתבאו ושפי' אזלת הולכ' כמו הלחם אזל מכלינו ושמלת יד שבה אל האויב ואם נא נזכר פה ולא אל עמו הנזכר לעיל ושהוסיף מלת עליהם אחר מלת יד להודיע שחוזק יד האויב הולכת עליה' פי' על עמו ועבדיו הנז' לעיל ושפי' אפס תם כמו כי אפס כסף ושפי' עצור מקיבץ ומכונס ע"י המושל שהו' העוצר ושפירוש ועזוב מוחזק כמו איך לא עוזבה עיר תהלה ושהוסיף מלת בהם אחר מלת ואפס מפני שמלת תם אינה נופל רק בהם שפירושו תם בהם הייתם עצורים ועזובים גם הוסיף מלת הקב"ה אחר מלת ואמר להודיע שהאומו' אי אלהימו הוא הקב"ה גם הוסיף מלת עליהם אחר ואמר להודיע שכנוי אלהימו שב על מלת עליהם המורה על עמו ועל עבדיו הנזכרים לעיל ויהיה פירוש המקראות הללו כאילו אמר שכאשר ייסר השם את עמו בכל אותן ייסורין האמורין למעלה ויחזור ויתנחם לרחם עליה' כשיראה שיד האויב הולכ' ומתחזקת עליהם ותם בהם עצירת העוצר מלעוצרם וחוזק המחזיק אותם להיותם בלתי שוטר ומושל יאמר עליהם איה העבודת כוכבים שלכם שהייח' בוטחים ונשענים בהם יקומו ויעזרו אתכם ויהיו לכם למגן וצנה לכן ראוי לכם מעתה להבין מכל הפורענות הללו שהבאתי עליכם ולא יהיה לכם שום מושיע מכל אותן אלוהות שהייתם בוטחים בהם ושלא היה שום אחד מהם מוחה בידי מכל מה שעשיתי שאני אני הוא שבידי להשפיל ולהרים ואין אלהים עמדי פי' עומד כנגדי ולא להציל הפושעים בי מידי ואחר זה התחיל לספר הנקמות שעתיד להנקם מהאוייבי' ושכבר נשבע חי אנכי לעולם אם אשנן את להב חרבי ואם תאחז במשפט ידי פי' אם אניח מדת רחמים באובים שהרעו לישראל אשר אני קצפתי על ישראל מעט והם עזרו לרעה כו' עד סוף הענין צ"ל שהוי"ו של ואמר אי אלהימו כוי"ו ושמר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד שפירושו ושמר לך הבטחתו כמו שפרש"י שם אע"פ שהרב לא פירש פה כלום אבל מלת כי של כי אשא אל שמים ידי לא ידעתי פירושה כי אינה סובלת שום אחת מארבע לשונו' של כי אי דילמא אלא דהא:

כשיראה כי אזלת יד האויב כו'. תיקן בזה כמה עניינים, שפירש כי יראה כשיראה, כי מלת כי דהכא כמו כי תבואו וגו' שפירושו כשתבואו. ואזלת, ר"ל הולכת. ומלת יד, שב אל האויב, ואף שלא נזכר פה. והוסיף מלת עליהם, להודיע על מי אזלת היד. ואפס, ר"ל תם, מלשון (בראשית מז טו) אפס כסף. ועצור, ר"ל מכונס על יד המושל. ועזוב, ר"ל מחוזק. והוסיף מלת בהם אחר מלת ואפס, מפני שמלת תם לא יפול רק בהם, כלומר תם בהם היותם עצורים ועזובים. והוסיף מלת הקב"ה אחר מלת ואמר, להודיע שהאומר אי אלהימו הוא הקב"ה. ואמר מלת עליהם, להודיע על מי נאמר אלהימו, שהוא על עבדיו הנזכרים לעיל. ויהיה וי"ו ואמר, כוי"ו ושמר ה' אלהיך (לעיל ז יב) שפירושו ישמור. ויהיה פירוש המקראות כך, שכאשר ייסר השם את עמו בכל אותן היסורים, ויחזור ויתנחם עליהם כשיראה שיד האויב הולכת ומתחזקת עליהם, ותם בהם עצור ועזוב להיותם בלתי שוטר ומושל, יאמר הקב"ה עליהם, איה עבודה זרה שלכם שהייתם בוטחים בהם, יקומו ויעזרכם. לכן ראוי לכם שתבינו מכל הרעות שהבאתי עליכם, ולא היה לכם שום מושיע מכל העבודות אלילים שבטחתם בהם, ולא היה בם כח למחות בידי, מפני שאני הוא שבידי להשפיל ולהרים, ואין מידי מציל. ואחר כך התחיל להזכיר הנקמות שינקים מהאויבים:

ואפס עצור ועזוב. ר"ל שכרו כל קניניהם העצורים בבית והם האוצרות והעזוב בשדה והוא המקנה ופירות הצמחים ואפשר עם זה שיקרא עצור מה שאין דרכו להיות עזוב והם הערים הנצורות ועזוב יהיה ערי דפרזי עד שלא ישאר מן הארץ שיחזיקו בו והנה זה הביאור השני היותר נכון לפי מה שאפשר:

ואפס עצור ועזוב. העצורים בגלות והעזובים מהשגחה יהיו אפס מעצמם:

ואפס עצור ועזוב. ושאין בהם עוצר כח ואין בהם מי שיסייעם והוא כמו עזוב תעזוב עמו. ואמר האויב אי אלהימו שהיו עובדין בזמן שבית המקדש קיים:

ואפס עצור ועזוב. ולא יעצרו כח עוד, כמו לא עצרתי כה:

כי יראה כי אזלת יד כחם של ישראל. כי אזלת יד דוגמא ושבת לנשיא ושכורת ולא מיין.

ועל עבדיו. הם עובדי ה':

עצור. נוֹשַׁע עַל יְדֵי עוֹצֵר וּמוֹשֵׁל שֶׁיַּעֲצֹר בָּהֶם:

ואפס עצור ועזוב. כאשר יהיו הנשבי' רבים ילקחו מהם ויעזובו מהם ועתה כמעט יאבד הכל:

ועזוב - כמו: עזוב תעזב. ויעזבו ירושלים עד החומה.

ואפס עצור ועזוב. ויראה שאין להם עוד ממון עצור בבית ולא עזוב בשדה:

כי יראה כי אזלת יד. זהו טעם על מה הוא קרוב יום אידם. וכי נתמלא סאת ישראל במשך קצר הלז. ע״ז נתן טעם שבישראל אזלת יד להחזיק צורת היהדות. שהרי נשכח בשבעים שנה אלו מהמון עם ישראל אפילו המבואר בתורה שבכתב כמבואר בס׳ עזרא ונחמיה. ולולי שנגאלו ונכנסו לא״י ואנשי כנסת הגדולה הגדילו תורה בישראל לא נשאר ח״ו שורש מעיקר דת יהודית:

כי ידין יי' עמו בלשון זה משמש בלשון דהא ואין ידין לשון יסורי' אלא לשון כי יריב את ריב מיד עושקיהם. מפני שבין לפי' רש"י בין לפי' ר' יהודה קרא דלי נקם ושלם עד וחש עתידות למו כלפי ישר' הוא ולא יתכן לפרש כי יריב את ריבם הלא מלשון יסורין ויחוייב בהכרח שיהיה תחלת מאמר לא נתינת טעם על לי נקם ושלם ושוב לא יתכן שיתפרש מלת כי בלשון דהא אלא בלשון כאשר כמו כי תבאו אל הארץ כדלעיל אבל לפי' רבי נחמיה שפירש קרא דלי נקם ושלם כלפי העובדי כוכבים מצינן לפרושי קרא דכי ידין יי' עמו כי יריב את ריבם ויהיה פי' כי מלשון דהא ופירושו למה אמר לי נקם ושלם לעבודת כוכבים מפני שיריב ריבם של ישראל מיד עושקיהם:

תורה אור
כי ידין עתה יאמר אשר יעשה לעמו ישראל:

ועזוב שאין מי שיסייע לו. כמו עזוב תעזוב. וכמו ויעזבו את ירושלים עד החומה, שאין מחזיק בידם:

יתנחם. ינחם הקב״ה על הגלות גופא כי על מה שעשו לעמו ינקום הקב״ה מהאומות אבל הגאולה לא היתה באה בשביל זה אבל ממה שעשו לעבדיו יתנחם על הגלות ויגאל אותנו ועיקר פירושו ועל עבדיו יתנחם לפי שלהקב״ה אין לו שמחה כשנפרע מן הרשעים אבל על מה שעשו לעבדיו יתנחם לשון נחמה. יהיה לו נחמה כשיפרע מן האומות וינקום נקמתם מהם:

עזוב. עַל יְדֵי עוֹזֵב; עוֹצֵר הוּא הַמּוֹשֵׁל הָעוֹצֵר בָּעָם שֶׁלֹּא יֵלְכוּ מְפֻזָּרִים בְּצֵאתָם לַצָּבָא עַל הָאוֹיֵב, בְּלַעַז מיינטינ"דור; עצור, הוּא הַנּוֹשָׁע בְּמַעֲצוֹר הַמּוֹשֵׁל; עזוב, מְחֻזָּק, כְּמוֹ (נחום ג') "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה"; "אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּה" (ירמיהו מ"ט), אינפורצדו"ר:

ואפס עצור ועזוב. אין בגלות כח בגידוליהם להיות עצור ועזוב לתורה ולתעודה שהרי אפילו דניאל שגדל מאד בבבל מ״מ לא זכה ללמד תורה בישראל. ע״כ הי׳ הכרח ממנו ית׳ המגיד מראשית אחרית לעשות קרוב יום אידם של בבל וכשדים:

כי ידין ה' עמו. אחרי שיבא עליהם דין ה', אז:

כי יראה כי אזלת יד וגו'. ג' מעלות כלולות באדם חכמה גבורה עושר וכמ״ש מלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה ושואל מה תהא עליה חכם או טפש גבור כו' עשיר כו' וכמ״ש אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו והם נגד נפש גוף ממון. חכמה בנפש. גבור בגוף. עשיר בממון. ואמרו בגמ' נגד העשירות אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה. ונגד הגבורה אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה כו' ונגד החכמה אין בן דוד כו' עד שיתמעטו התלמידים. ונגד ג' אלו שאין בן דוד בא עד שיכלו הם מישרא' וזהו מ״ש נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל שלכאורה אין לו פי' כיון שלא קמו מנפילה הראשונה היאך שייך לומר לא תוסיף לנפול אלא פי' נפלה לא תוסיף לנפול עוד שהנפילה תהיה עד מדריגה התחתונה שאין יכולה להיות עוד נפילה אחר זה ואז קום בתולת ישראל וכמ״ש התנערי מעפר קומי וגו' ודרשו עד שיגיעו לעפר ומשם עתידין להגאל וז״ש כי יראה כי אזלת יד היא הגבורה ואפס עצור הוא התורה כמ״ש ושם נעצר מעבדי שאול שהיה עוסק בתורה. ועזוב זה ממון שיכלה מהם כמ״ש עזוב תעזוב וגו':

ועל עבדיו יתנחם. מלשון נחמה כי הנשארים בעת הגאולה יהיו עובדי ה', ובהם יתנחם ה'. והדבר שיקרב הגאולה:

כי יראה. כאשר יראה:

כי אזלת יד. שהם עניים ודלים. ואפס ואך עצור. שהמה עצורים ולחוצים:

ועזוב. שאין להם עוזר ותומך וביותר: