신명기 8:18의 주석

וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. זה הוא עיקר לזכור את הנותן בכל דבר. וכמו שמצינו שכתיב במעשרות (דברים כ"ו,י"ג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, ואיתא על זה בגמ' (ברכות מ':) לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, ואפילו בדברי תורה אם אין האדם זוכר נותן התורה אין חכמתו נחשבת לכלום. ולכן הציב השי"ת שהאדם לא יוכל לחיות בלא מאכל כדי שיהא חסר ויוצרך השתדלות רב ויזכור את המשפיע, וזה הוא מעלת ישראל שזוכרים תמיד במשפיע הטובה ועל ידי זה מקבל הפנימיות מהמאכל, כי באמת בכל דבר יש סגולה פרטית כמו יין שמשמח הלב כמו שכתיב (תהלים ק"ד,ט"ו) ויין ישמח לבב אנוש וכו' ותמרים מסיר הדאגה כדאיתא בגמ (כתובות י':) וכן להיפוך מצינו בגמ' (ברכות ל"ו.) שקמחא דשערי קשה לקוקיאני, וכן מה שיש חמשת מיני דגן יש בזה עומק שדוקא במינים אלו יקבל האדם כח וחיזוק, וכן מה שאמרו שיעור כזית, ששמן מורה על ראשית חכמה יראת ה', שעל זה הוא כל הענינים שלא יאמר האדם כחי ועצם ידי, רק יזכור שעל כל מוצא פי ה' יחיה האדם, שעיקר החיות היא המוצא פי ה' שנמצא בעומק בכל דבר, ועל זה מברך האדם שיושפע לו כח וגבורה ממה שקיבל לתוכו שיוכל לעבוד בכח זה את השי"ת כמו שכתיב (משלי ט', י"א) כי בי ירבו ימיך וגו'.

כי חרם הוא כל המצוה וגו' רמז לך שהעובר על החרם כאלו עבר על כל המצות, והחרם נכנס ופועל בכל רמ"ח אבריו שהם כמנין חרם, ואם יעשה תשובה אז ברוגז רח"ם תזכור ומוחלין לו אף על החרם:

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ע"ז סמכה אסתר לגזור ג' תעניות ואח"כ ביום הג' נמסר המן בידה: