이사야 62:8의 주석

נשבע, עוד הזכיר ענין שלישי, שה' התקשר את עצמו ע"ז בשבועה, והשבועה הזאת נשבע בימינו ובזרוע עזו הימין מורה ההנהגה הנסיית הנעשה באמצעות מעשה הצדיקים וזכות ישראל, והזרוע מורה על הנהגה נסיית שיעשה בכח עצמו שלא ע"י זכות ומעשה וכשרון רק בכח עצמו, ור"ל אם יזכו יעשהו בימינו ואם לא יזכו יעשה בזרוע עוזו, כמ"ש לבשי עוז זרוע ה', ותושע לו זרועו כמש"פ שם, (וע"ז אמרו חז"ל בימינו זו תורה, והוא אם יזכו וישמרו תורתו, ובזרוע עוזו אלו תפילין והוא אם לא יזכו יעשה בכח התפילין ההבטחה שהבטיח על גדולת ישראל הכתובים בפרשיות תפילין כנזכר בגמרא שם)

נשבע ה׳. הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ״ש:

עוזי. ענין חוזק:

נשבע ה'. כי כאשר יזכור השבועה הוא קיום הדבר בלא תנאי ואמר נשבע, ואמר אתן, כמו שפירשנו כמו ואל משה אמר עלה אל ה', ואמר בימינו ובזרוע עזו, רוצה לומר כי הכח והיכולת בידו לקיים השלום ולא ישלטו עוד בהם אויבים:

נשבע. גם זה יורה לאות כי זאת הנבואה לעתיד, כי הנה נשבע השם, שהיא גזר' בלא תנאי, וטעם בימינו כמו גבורתו שהיא עומדת לעד, וטעם להזכיר במקום הזה בימינו, שאדם לא יוכל לקחת דגנך בחזקה:

אם אתן את דגנך עוד עד עתה היו אויביהם הקרובים יושבים בארצם ואוכלים את דגנם, ועז"א שלא יתן דגנם מאכל לאויביהם ובני נכר הרחוקים שלא ישבו בארצם לא אכלו דגנם, אבל הם שתו תירושם שהיין מובילים אותו מרחוק לסחורה, ועז"א שלא ישתו בני נכר תירושך:

אם אתן. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהילים פ״ט:ל״ו):

תירושך. יינך כמו ואספת דגנך ותירושך (דברים יא):

בימינו ובזרוע עזו. הוא כפל ענין במלות שונות כי הימין הוא הזרוע העז באדם, וכן מדבר האל על דרך משל:

אשר יגעת בו. בעבודתו ולאספו אל הבית:

נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך וכו'. פי' עפ"י מ"ד דלעתיד לא יהיה מעשר עני כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגם מעשר ראשון לא יהיה כי בני לוי יטלו חלק בארץ ואין צורך במעשרות וכל מעשר הארץ יהיה מעשר שני שבעלים אוכלין אותו בקדושת מעשר. ואי' רעב של מהומה בא לעולם על שאין מעשרין כראוי באים אויבים ואוכלים אותו מפני גזל מתנות עניים. וז"ש הנביא נשבע ה' בימינו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאויביך דהטעם הוא דאין בעלים אוכלין אותו מפני שאין מעשרין כראוי ולעתיד לא יהיה מעשר כ"א מעשר שני לבד ובזה לא יכשלו ויאכלו אותו בירושלים וז"ש כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' בירושלים ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי כדין מעשר שני וק"ל:

ד״א נטית ימינך. מגיד שהיה הים זרקן ליבשה, ויבשה זורקן לים, אמרה היבשה ומה אם בשביל דמו של הבל שקבלתי נתאררתי, שנא׳ ארורה האדמה (בראשית ג יז), דמן של כל אלו על אחת כמה וכמה. עד שנשבע לה הקב״ה שאינה תובעה בדין בשבילן. שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, זו שבועה, שנאמר נשבע ה׳ בימינו (ישעיה סב ח).