시편 13:78의 주석

למנצח מזמור לדוד: זה המזמור אמרו דוד בעת שהיה בצרה מאויביו או נאמר על לשון הגלות; והוא הנכון.

למנצח כו' ארז"ל במדבר רבה שתי צווחות צווחתי מפניכם עד אנה ינאצוני כו' ועד אנה לא יאמינו לי כו' ד' צווחות סופכם לצווח בשעבוד מלכיות עד אנה ה' תשכחני נצח כו'. וראוי לשים לב האם מרובה מדת פורענות חלילה שעל שתי צווחות יפרע ארבעה אך הוא כי היה נגזר בכיה לדורות שני פעמים בשני חרבנות כנגד שני פעמים שצווח הוא יתברך בסבתנו וראה כי לא נעצר כח לסבול חילק הב' צרות לד' וד' גליות הן בבל ומדי יון ואדום השנים בזמן הראשון טרם השני והשנים בבית שני ועל פי הדברים האלה יתכן כי הן הם הדברים הנאמרים באמת במזמור זה:

למנצח, עד אנה - הטעם אם לא יהיה נושע מאויביו ידמה לעיני בני אדם, כי אלהיו שכחו, או לא ידע אשר קרהו.

למנצח, תפלה לה' בל ישכחהו ובל יסתיר פניו ממנו בשני מיני עזיבות והסתרת פנים אשר יקרה אל החוטאים:

עד אנה. ד' פעמים כנגד ארבעה גליות ובשביל כל ישראל נאמר:

עד אנה יהוה תשכחני נצח כמו עד מתי תשכחני. לפי שתניחני ביד אויבי זה כמה שנים יאמרו האמות כי שכחתני.

עד אנה ה' תשכחני נצח על גלות בבל כי תחלה הי' נגזר לנצח כתלונת המקונן למה לנצח תשכחנו כו' וכמאמרם ז"ל שאמר הב"ה שלא ישוב אליהם עד עת קץ לולא בכייח רחל שאז נדרו לה מן השמים ושבו מארץ אויב ועל מדי נאמר עד אנה תסתיר כו' כמפורש אצלנו על מניין לאסתר מן התורה ואנכי הסתר אסתיר כו':

עד אנה. עד מתי:

עד אנה. עד מתי אהיה נד ומטולטל וכי תשכחני נצח:

עד אנה־| תסתיר. בגרמי' וכן עד אנה ירום:

עד אנה ה' תשכחני נצח. אמרז"ל בשוחר טוב עד אנה ה' תשכחני בבבל עד אנה תסתיר כבודי. עד אנה אשית ביון עד אנה ירום אויבי באדום. וכן דרשו שם ואני בחסדך בטחתי בבבל. יגל לבי בישועתך במדי אשירה לה' ביון כי גמל עלי באדום עכ"ל ולהיות שכל הגליות הם לברר ניצוצות הקדושה חתם כאמור כי גמל עלי שס"ת הוא שם יל"י מע"ב שמות שהוא מברר ניצוצי הקדושה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בפסוק זה ואפשר לרמוז שאמר יגל לבי בישועתך דדוד הע"ה היה סיבה גם כן לבטל גזרת המן אי משום דע"י שירותיו תקן פגם הירך ושאל מהקב"ה שיזכירהו בנס זה ואי משום דבזכות עשרת אלפים ככר שנתן דוד הע"ה לעבודת בית ה' בטלו עשרת אלפים ככרי כסף של המן כמו שכל הקדמות אלו הבאתי אני בעניי עיקרן ושרשן בדרושים. ולכך אמר יגל לבי בישועתך על גאולת מדי. ולפי פשוטו אמר יגל לבי בישועתך שכל עיקר שמחתנו על השכינה שהיתה בגלות ובגאולה יקים ה' סוכת דוד ולכן אמר יגל לבי בישועתך כנגד כל ישראל וגם בפרטות שהיא נקראת סוכת דוד:

עד אנה, העון יסבב לפעמים שכחה, ולפעמים יסבב הסתרת פנים, השכחה הוא עת הגדיל בחטא כ"כ עד שיסלק ה' השגחתו ממנו מכל וכל ואז לא ייטיב לו ולא ירע, אך הוא מסור אל המקרה בכל עניניו, והסתרת פנים הוא בעת ישגיח ה' עליו להענישו על עונו שאז אינו שכוח אצל ההשגחה העליונה, רק שהעונש ההשגחיי הזה נעלם ונסתר באמצעים טבעיים, שיענישהו ע"י אויבים ומעיקים וכדומה, עד שנדמה לו שהרעות באו עליו במקרה או בטבע, שאז ידמה ה' כמסתר פנים ממנו, שהמסתיר פנים הוא רואה את הדבר ואינו נראה ממנו, וכן ה' משגיח אז על האדם רק שאין האדם מכיר שהוא עונש השגחיי, על הראשון התפלל עד אנה ה' תשכחני נצח, ועל השני התפלל עד אנה תסתיר את פניך ממני:

עד אנה תסתיר את פניך ממני: או יודע אתה בעניי ותסתיר פניך ממני, שלא תרצה לפנות אלי. ובדרש (שוחר טוב בשנויים): זה הוא שאמר הכתוב (זכריה ז יג) ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע. אמר רבי יצחק: מדה כנגד מדה. אמר הקדוש ברוך הוא לפי שאמרתי ארבע פעמים עד אנה: עד אנה מאנתם (שמות טז כח); עד אנה ינאצני (במדבר יד יא); ועד אנה לא יאמינו בי (שם); עד מתי לעדה הראה הזאת (שם כז): כך אני עתיד למסור אתכם ביד ארבע מלכיות, ואתם תצעקו לפני ארבע פעמים: עד אנה יי' תשכחני נצח בבבל; עד אנה תסתיר את פניך ממני במדי; עד אנה אשית עצות בנפשי (למטה ג) ביון; עד אנה ירום איבי עלי (שם), באדום.

נצח. לעולם:

עד אנה אשית עד אנה אצטרך להשית

ועל יון שהיה מבקש לאבד הנפשות יותר מהגופים באמרם כמ"ש בב"ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל והיו הורגים בהם להעבירם על דת כמפורסם ברז"ל וכעובדא דחנה ושבעה בניה שהיה ביון אמר עד אנה אשית עצות בנפשי אם אמסור גופי עליה או אעבור ואאבידנה וגם יגון בלבבי יומם בעת הנסיון שהי' ביום בעת שהעבירה והמות מונחנים לפני היה יגון בלבבי הם שני היצרים הוא באמור אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי או על כי היותם היותם ביום פוצרים פרצות בב"ה נאמר יגון בלבבי יומם ועל עשו שראה יעקב עלייתו ולא ראה ירידתו כאז"ל עולים ויורדים שראה שר בבל עולה כך וכך עוקין ויורד כו' ושר מדי כו' ושר יון כו' ושר עשו ראה עולה ולא יורד והתחיל מתיירא כו' והוא על כי יום נקם בלבו ית' ועליו יאמר עד אנה ה' ירום אויבי עלי שנראה עולה ולא יורד:

עד אנה - אחשוב ואשית עצות בנפשי, כל עת בעבור היגון שהוא בלבבי יומם בעבור שירום אויבי עלי.

אשית עצות. אשים עצות איך להמלט מן היגון אשר בלבבי כל היום:

עד אנה, נגד מ"ש עד אנה ה' תשכחני נצח, מבקש עד אנה אשית עצות בנפשי, כי האיש הבלתי מושגח מה' ונעזב אל המקרה, הגם שעניניו מצליחים ע"פ הטבע, נפשו הרוחניית מרגשת כי סר צילה מעליה והיא דואגת ע"ז ומלאה יגון, ועז"א עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי, כי לבבו מלא יגון הגם שהוא יומם, ר"ל ששעתו מצלחת לו שזה מכונה ביום, בכל זאת לבבו מלא יגון ונפשו תשית עצות לה כי מרגשת שהיא נעזבת מה', ונגד מ"ש עד אנה תסתיר את פניך ממני אמר עד אנה ירום אויבי עלי, כי אז יקבל עונש ע"י אויבים ומעיקים:

עצות בנפשי איך אמלט מהצרה שאני בה?

יגון בלבבי יומם אפילו היום שאדם מתעסק בצרכי העולם ושוכח יגונו אני לא כן; וכי כל כך הן צרותי רבות, כי לא יסור יגון מלבי יומם!

עד אנה ירום איבי עלי: שהוא מושל בי?

פן אישן המות. שהמיתה נקראת שינה וישנו שנת עולם (ירמיהו נ״א:ל״ט):

הביטה ענני יהוה אלהי כנגד מה שאמר: תסתיר את פניך ממני אמר: הביטה ענני יי' אלהי; אתה יי' והיכלת בידך להושיעני, ואתה אלהי ושופט משפטי מיד איבי.

ועל פי דרך זה אפשר להמשיך המזמור שעל אומרו עד אנה ה' תשכחני נצח על גלות בבל אמר הביטה ענני הביטה אל היותך ה' אלהי כלומר שלא המרנוך כי גם זולת חנניה מישאל ועזרי' לא עשו אלא לפנים והביטה דבר זה לזכרני בגלות ההוא וענני והוא מאמר רשב"י ע"ה שאמר כי גזירה שבדור מרדכי היה על עון שהשתחוו לצלם נבוכדנאצר אלא שמה הם לא עשו אלא לפנים כך הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים וזהו הביטה ענני כו' כי ע"י ההבטה תענני ואשר תביט אתה ה' הרואה ללבב כי גם בהשתחויתי היה ה' אלהי ולא הצלם וגלות מדי שהיה להשמיד להרוג ולאבד אמר עליו האירה עיני כו' כי מעתה נתעורר דוד ואמר על הגלות ההוא כאלו הם המדברים ואומרים על גלות מדי האירה עיני כו'. והוא כי הנה ארז"ל כי אגרות המן היו סתומים כי לא ניתן דת רק להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה היה הדבר כמבואר אצלנו יפה בביאור המגלה ואלו לא היה ית' מאיר עיניהם מיד היו בלתי מבקשים תיקון והיו ביום מועד הגזירה כתוא מכמר להשמיד כו' ועל זה אמר דוד ברוח הקדש אשר לא נעלם ממנו דבר האירה עיני פן אישן מהתשובה והשינה עצמה היא המות כי מבלי משים לב לשוב כי היו ישנים ובלתי מתעוררים היתה המות הזה על שונאי ישראל בעצת המן וכן היה שע"י מרדכי אורו עיניהם של ישראל כמאמר הכתוב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כו' ומה גם לרז"ל שידע אשר נעשה בשמים ע"י אליהו:

הביטה - כנגד תסתיר את פניך.

הביטה. ראה בעניי וענני:

הביטה, נגד העת שהוא שכוח מה' מבקש הביטה עלי בעין השגחתך וענני האירה עיני, מציין שאז עיניו הרוחנים הולכים חשכים ונפשו ישינה בתרדמת המות הנפשי והשכלי, כי החיים האמתיים הם החיים הנפשיים השכליים אשר יחיה בהתהלכו לפני ה' (כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום) לא כן חיי ההרגש והתנועה שהם חיי הבהמה והם המות האמתי לנפש האלהית, וע"ז בקש האירה עיני פן אישן המות, כי נפשי ישינה אז שובתת מרוחניותה עד שתכרת משרשה ותמות מות הנפש:

האירה עיני פן אישן המות: כי אני בחשכה בתרדמת הגלות והצרות, וקודם שאישן שנת המות ענני והאירה עיני.

או יאמר פן מגודל הצרה להשמיד כו' לשינה אייחם המות הטבעית בערך ההשמד וההריגה ואבחר מות טבעי ויערב לי בערך הרעה ההיא כעריבות השינה כי תהיה לי המות כאחד מששים במיתה שיחפצו להרגני בה:

פן אישן - שינת המות, כי השמות בכח הפעלים.

האירה עיני. להתחכם בעצה מועלת להנצל מיד האויב כי פן אהיה נלכד בידו ואישן שינת המות כי יאבד נפשי:

ואני בחסדך בטחתי הם חושבים כי אין לי מושיע; ואני בחסדך בטחתי שתושיעני.

ועל יון אמר פן יאמר אויבי יכלתיו כו' כי אם אודה להם לעבור על דתך ולא יהרגוני פן יאמר אויבי הוא המלך המושל וגוזר עלי יכולתיו את בעל היכולת צור ישראל כי העברתי את עמו תורתו ואם לא אודה ויהרגוני אז גם שבמיתתי אעלה במעלות לפני קוני הנה לא יבצר כי צרי הם ממיתי וכל אשר אתם יגילו כי אמוט לכן ראה ה' וירע בעיניך והיה עם בניך למען יחלצון ידידיך:

יכלתיו. מל׳ יכולת וכח:

אויביו, צרי. הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל ויתבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :

פן יאמר, יכלתיו - יכול פועל עומד, על כן כמו יכלתי לו, כמו ויזעקוך, ויזעקו אליך, או לך.

פן יאמר. אם לא למעני יעשה פן יאמר האויב יכלתיו ורמה ידי וצרי ישמחו כאשר אהיה נוטה ליפול בארץ:

פן, ונגד מ"ש עד אנה ירום אויבי עלי, אמר פן יאמר אויבי יכלתיו, ויש הבדל בין צר ואויב, שהצר הוא המציר בפועל, והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל, ואומר רבותא שע"י שהסתיר ה' פניו ממנו הוא ניתן ביד מעיקיו עד שהאויב הגם שאין דרכו ללחום אתו בפועל רק דורש רעתו בסתר, יאמר יכלתיו, כאלו במה שדרש רעתו די להפילו ולא היה צריך ללחום נגדו כלל, והצר שדרכו ללחום יראה שהתמוטט מעצמו ע"י השגחת ה':

יגל לבי בישועתך כנגד צרי יגילו כי אמוט. וכשתושיעני יגל לבי, והם יאבלו.

אשירה ליהוה אז כשיושיעני אשירה ליי' ואומר לו הודאות.

כי גמל עלי: ולא ישנתי שנת המות. ובדרש (שוחר טוב): כנגד ארבע צעקות ארבע נחמות: ואני בחסדך בטחתי בבבל; יגל לבי בישועתך במדי; אשירה ליי' ביון; כי גמל עלי באדום.

ועל גלות אדום שעלה שרו ולא נראית ירידתו כי לבא לפומא לא גלי' אמר ואני בחסדך על צד החסד גם שאיני כדאי בטחתי כי חסדי ה' כי לא תמנו גם שבזמן ההוא כבר תמה זכות אבות. ועוד בטחון שני והוא כי משכון גדול לנו כי הנה יגל לבי בישועתך והוא כי ישועתו של הקב"ה הוא ישועתן של ישראל כי לא יעזוב שכינתו בגלות אמנם אני לא אעשה עיקר ממה שע"י ישועת ה' נושע גם אנחנו כי אם יגל לבי בישועתך דוקא ולא על מה שנמשך לי ממנה כי לא אביט רק על כבודך למה שהיא ישועתך בלבד וע"י כן ידעתי כי למה שהמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ע"ד זה גם ה' כי יראה כי מה שיגל לבי הוא בישועתו יתברך ולא בישועתי עם היותי צריך לאותו דבר יגמול לי גמול טוב להושיעני תחלה באופן כי בעת בא אל הפועל ישועתך אשירה לה' כי כבר הקדים וגמל עלי על הנוגע אלי כי ישלם לי גמול על אשר לא היה גיל לבבי רק על ישועתו יתברך מצד עצמו כמדובר:

יגל. גדר הגילה על דבר חדש וזה הבדלו מן שמחה

ואני - ואין לי חסד שאבטח בי, כי אם בחסדך ולמען זה הבטחון, יגל לבי.

ואני. מעולם כאשר בטחתי בחסדך היה לבי שמח בהישועה הבאה ממך:

יגל לבי. במקצת ספרים יגל בטעם אחד לבד בגימ"ל:

ואני בחסדך בטחתי יגל לבי, גדר הגיל ששמח על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה פתאומית, עפ"ז יאמר שהגם שאני בטחתי בחסדך עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי בטחתי ע"ז, מ"מ יגל לבי בישועתך כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה אשירה לה' כי גמל עלי מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה:

אשירה. גם עתה אשירה לה׳‎ כאשר יגמול עלי חסדו:

ארבעה פעמים צעקה שכינה עד אנה, עד אנה מאנתם, עד אנה ינאצוני (במדבר יד יא), ועד אנה לא יאמינו בי (שם), עד מתי לעדה הרעה הזאת (שם שם כז), וכנגדן אמר דוד מלך ישראל, עד אנה ה׳ תשכחני נצח, עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי, עד אנה ירום אויבי עלי (תהלים יג ב ג). עד אנה מאנתם, שלא לבייש האנשים אשר יצאו ללקוט ולא מצאו, וכן ביהושע כתיב חטא ישראל (יהושע ז יא).