시편 14:7의 주석

מי יתן. אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל:

מי יתן מציון ישועת ישראל לפי שציון ראש ממלכת ישראל, ושם שכן הכבוד, אומר: כי מציון תבוא ישועת ישראל. ואומר: מי יתן שיהיה בקרוב; או מי יתן שנזכה, ונראה הישועה

מי יתן אחר שאין זכות בדורות גלות אחרון אמר מי יתן מציון כו' והוא במה שכתבנו בישעיה על פסוק ציון במשפט תפדה כו' כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה כי היא לא חנואה ולקתה בעונותינו כד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' אך ושביה צריך בתורת צדקה והנה ידענו כי זכו אחישנה ויהיה בלי חבלי משיח רק בשובה ונחת ואם לא זכו בעתה ואז הוא בעוצב ורוגז ע"י חבלי משיח להחזירם בתשובה על כן אמר מי יתן ומציון כלומר מבחינת ציון תהיה ישועת ישראל שיהיו זכאין בדין ויושעו במשפט בשוב ה' את שבות עמו והוא כי הוא ית' אומר כי הבא ליטהר מסייעין אותו ורוצה שנתחיל לשוב ואנו מבקשים יתחיל הוא כמפורש אצלנו בפסוק השיבנו ה' כו' ובפסוק משכני כו' וזהו במה יהיה שנזכה ליגאל במשפט בשוב ה' את שבות עמו שהתשובה המתייחסת אל עמו שהיא ההתחלה ישיבנה הוא ובזה יגל כו' שלא נגאל בעצב בצרות חבלי משיח כי אם נגאל בשמחה ובשירים כי יגל יעקב ישמח ישראל והכפל והשנוי הוא כי ארז"ל באיכה רבתי על ויבער ביעקב כו' שבכל צרותינו צר לו מאד ליעקב אבינו מכל האבות ועל כן אמר שיגל יעקב אבינו תחלה שמזה נעשה עיקר וגם ישמח ישראל זרעו:

בשוב. ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיה ל׳):

בשוב שבות. הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי' ל' ג') ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן :

מי - טעם מציון, כמו: מטה עזך ישלח ה' מציון ומציון יסעדך בעבור היות הכבוד עם הארון בימי דוד. ויתכן: שנשבו אנשים מישראל או הוא לעתיד, ויהיה הטעם מציון ישוב הכבוד ומי יתן כדרך מי יתן כל עם ה' נביאים.

מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:

מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל. פירש הרב החסיד מהר"י פייאמיטא זלה"ה דכשהישועה מצד רחמיו יתברך הישועה בשם הויה דהיינו דמרוב רחמיו מרחם ומקים השכינה כביכול ועמה יפקון וז"ש הכתוב כאן מי יתן מציון ישועת ישראל דהיא ישועה אחת וזהו בשוב ה' מדת רחמים יגל יעקב על השכינה ישמח ישראל על גאולתם. ובמזמור נ"ג כתיב מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו והיינו דמן הדין הם ראוים לגאולה ולפ"ז גם הקמת השכינה היא מן הדין והיינו ישועות תרתי בשוב אלהים מדת הדין דכיון דהדין נותן להושיעם גם השכינה קמה וגם נצבה הוי תרי ישועות יגל יעקב ישמח ישראל עכ"ד ואפשר לומר קצת בסגנון אחר דכשהישועה היה במדת רחמיו דישראל לא היו ראויים אז ברחמיו יושיע ישראל והיא גאולה בכללות בשם הוי"ה מדת רחמים. אך כשישראל ראוים מצד הדין אז מלבד הישועה בכללות יש כמה פרטים ג"כ דנכרת הישועה שכל הענינים יבואו מרווחים ומתוקנים ונראה כאלו הם ישועות רבות ואז נאמר ישועות ישראל בשוב אלהים שהישועה ממדת הדין ונראות ישועות הרבה. ועוד אפשר לומר במה שפירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל בפסוק נורא תהלות עושה פלא דכשה' עושה נס ישראל אין מרגישים אלא באותו נס הניכר ונודע ולפי האמת חוץ מהנס הניכר יש כמה נסים נמשכים מזה וז"ש נורא תהלות דהוא נורא תהלות רבות הגם שלגבי דידן אינו כי אם עושה פלא אחת. ולכן במזמור זה אמר מי יתן מציון ישועת ישראל דישראל אינם מרגישים כי אם בישועה אחת. אבל לפי האמת הם ישועות רבות וכלם נמשכות מזה ולכן כתיב במזמור נ"ג ישועות ישראל בשוב אלהים דלפי האמת כל נס ופלא הם ישועות רבות כדבר האמור:

בשוב יהוה שבות עמו; ואז

או יאמר מי יתן לנו שתי הטבות אחד כאשר עשה בסיני שקדמה שכינה לסיני ומשם בא להקביל פני ישראל שנית ענין ספר הזוהר על פסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל לא תוסיף קום מאליה כ"א הוא ית' יתן ידו ויקימנה וישיבנה אליו מה שאין כן בבנין בית שני שהלכו מאליהם ועל האחד אמר מי יתן מציון ישועת ישראל שיהיה שרוי כבר שכינתו בציון ומשם יצא כחתן לקראת כלה לקבלנו וגם השנית שהיא בשוב ה' שבות עמו שהוא המשיב ונותן יד ומקים אז על הא' יגל יעקב שהבית הג' יבנה בזכותו כנודע ויגל הוא בהחיש והקדים שכינה מטרם הבנותו ועל השנית ישמח ישראל שהוא יתברך נותן להם יד שהוא כבוד והתמדת הטוב:

שבות. מלשון שבי:

יגל יעקב ישמח ישראל. ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ''ש (ישעיה ז' ולקמן כ''ב כ''ד, ע''ח ה', כ''א ב', ק''ה י', כ''ג, קי''ד א', קמ''ז י''ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה', וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה :

בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני השבים ר״‎ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳‎ השקיטם:

יגל יעקב ישמח ישראל: כי עתה הם ביגון ובאבל בגלות. ופרוש בשוב: פעל יוצא, כמו בהשיב, או פרושו: בהניח, מן בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל טו).

יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳‎ ובעל כרחך יודו להם: