시편 16:11의 주석

תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה:

שֹׂבַע שְׂמָחוֹת: מתני' דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין היה שנאמר שובע שמחות [את] פניך אל תיקרי שובע אלא שבע ושל ימות המשיח שמונה שנאמר: למנצח על השמינית על נימא שמינית של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש אפילו תימא רבי יהודה לעולם הבא איידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כי נבל קרי ליה נבל:
(ערכין יג ע"ב)

תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח: דרך תפלה שיודיעהו האל הדרך שיזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר: שישכילהו ויבינהו הדרך ההיא שתחיה הנפש בהפרדה מהגוף ותזכה לשבע שמחות את פניך ולנעמות בימינך; שאותן השמחות והנעמות תהיינה נצח עד עולמי עד ואין להן הפסק; וזהו תענוג הנפש, וטעם את פניך ובימינך, כי הפנים והימין הם הכבוד כמו ישבו ישרים את פניך (תהלים קמ יד); וכן בימין כתוב (שם קי א): שב לימיני.

רק תודיעני אורח חיים האמתיים דרך ישרה ולא אורח גיהנם ושמא תאמר הלא תשבע שמחות וגיל בדרך גיהנם בזכות העלותך רשע מגיהנם איני חש כי הלא שובע שמחות יש לי את פניך אשר אראה בסלוקי כנודע כי הנפטר רואה את השכינה טרם ימות ובה נדבק ונמשכת נפש הצדיק ודי לי שובע שמחות את פניך וכוון במלת את כי עם ראות פניו ית' אז רואה גם כל הטוב הצפון לו כמ"ש ז"ל על ותשחק ליום אחרון ואמרו שע"י כן נפשם שבעה עם שמחת ראות פני המלך שהם שובע שמחות עם פניו ית' שהוא אז שבע משמחות רבות. ועוד שלמה אדבק בימינך בסלוקי ואח"כ בעודי עובר דרך גיהנם תסתלק ממני ותשוב אלי אחרי עוברי מגיהנם ומה לי טובה גדולה מהיותי לפניך תמיד בלי הפסק וזהו נעימות בימינך נצת לומר הנה נעימות הם לי השמחות בהיותי בימינך נצח ולא שאפסיק בינתים אל השמאל ואשוב אל הימין:

נעימות. ענין מתיקות וערבות:

שובע. שם,

תודיעני - כי במות הגוף אז תודיעני דרך החיים. והטעם: הדרך שאעלה בה אל השמים להיותי עם מלאכי עליון.

תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ״‎ש רז״‎ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה:

תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה' אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מה' שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה', ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי:

שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא"א):

נצח. כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם :

וטעם שובע שמחות את פניך - שיהנה מזיו שכינה.

נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה״‎ב הנאהבים והנעימים:

את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך:

וטעם תודיעני – כי אז תאמץ הנשמה מעסקי העולם ותראה עין בעין האמת.

וטעם נעימות בימינך – שתתענג על השם.

וטעם בימינך – כנותן מתנות נעימות לאוהבו בימינו.

וטעם לנצח – שלא תפסקנה מתנותיו והנה שכר הצדיק מפורש במזמור זה.