시편 42:5의 주석
אֵ֤לֶּה אֶזְכְּרָ֨ה ׀ וְאֶשְׁפְּכָ֬ה עָלַ֨י ׀ נַפְשִׁ֗י כִּ֤י אֶֽעֱבֹ֨ר ׀ בַּסָּךְ֮ אֶדַּדֵּ֗ם עַד־בֵּ֥ית אֱלֹ֫הִ֥ים בְּקוֹל־רִנָּ֥ה וְתוֹדָ֗ה הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג׃
내가 전에 성일을 지키는 무리와 동행하여 기쁨과 찬송의 소리를 발하며 저희를 하나님의 집으로 인도하였더니 이제 이 일을 기억하고 내 마음이 상하는도다
רש"י
אלה אזכרה. כי אעבור בסך פשוויי"אה בלע"ז, את זאת אני זוכרת ונפשי משתפכת בזכרי עליית הרגלים שהייתי עוברת בגדודי בני אדם ומדדה עמהם עד בית אלהים. סך ל' חשבון סך בני אדם, ד"א סך לשון סכך וסוכה כלומר בעגלת צב שהיו מחופות כמין סוכה ושמן בלשון אגדה סקפסטאות ואסקופיטי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רד"ק
אלה. כשאזכור עליית הרגל בשמחה אשפוך עלי נפשי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אלשיך
וכן אני מעורר את כללות הנפשות הנקראות נפש אחד לאחדות שרשם להשתפך ולהתפעל עלי כלומר בשבילי לפרי קונה והוא כי אלה אזכרה בפי וע"י הזכירי אותם אשפכה מיד לפני ה' את נפשי לבקש עלי ואלה שאמרתי שאזכרה הוא כי אעבור בסך בהזכירי ימים ראשונים כשהייתי עובר בסך הגדול לרגל ומה שאשפכה עלי נפשי הוא באמרה בהתעוררי לזכור הנה אדדם עד בית אלהים והוא אמרה כי סך גדול מאד מישראל בעלותם לרגל מקצוי ארץ ישראל לא היה משיגם לאות ועמל אך היה כי אנכי הייתי מדדה אותם כאשה שמדדה את בנה כי הנפש היתה מנשאה את הגוף ובזכות מה בזכות קול רנה ותודה של זכות רבים מהמון חוגג שהיו הולכים בקול תודה ושירה לה' בדרך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy