시편 56:26의 주석

יונת אלם רחוקים. על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת:

לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם: דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ מלכים מדוד ואמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו היא מוצאת היא מיתוצאת מיבעי ליה א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן בא גבריאל וקירבן היינו דכתיב למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א"ר יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל דבר אחר מכתם שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול דבר אחר מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדולתו וכו':
(סוטה י ע"ב)

למנצח. בהיותו בגת שברח מפני שאול:

למנצח על יוגת אלם כו' משבח בשיר ולמנצח לה' על מה שנפשו היתה יונה תמה נאלמת מלהרהר אחר מדותיו ית' אחר המשחו מאתו ית' למלך ומה גם שיש לשבח על היותה יונת אלם למה שעתה לה שני רחוקים א' מיד שאול ב' מיד פלשתים שנראה כאלו היה הוא ית' רחוק ממנו בשני הענינים ואין צ"ל שהיה נאלם רק היה מכתם וכתר לדוד מחשב לו יתברך למעטיר אותו כי את אשר יאהב ה' יוכיח ואיך היו שתי רחוקים באחוז אותו כו' כי נס מתוך פחד שאול וילכד בפח פלשתים להמיתו:

יונת אלם. פי' שהיה כיונה אלמית ובארץ רחוקה, וי''ל שהוא שם כלי זמר :

למנצח על יונת אלם - על נועם פיוט תחלתו יונת אלם רחוקים.

על יונת אלם. בעבור כי היה אז כיונה פותה אין לב והיא נאלמה ואף היה אז רחוק מארצו והיה מן הנמנע לברוח:

למנצח על יונת. הטעם ביו"ד:

למנצח על יונת אלם וכו'. רז"ל פ"ק דסוטה דף יו"ד דרשו פסוק זה על תמר כששלחה הסימנים ליהודה והסט"א רחק הסימנים ובא גבריאל וקרבן וכשנתרחקו הסימנים נעשית כיונה אלמת לדוד מכתם שיצא ממנה דוד וכו' ע"ש ומעין דוגמא אפשר לפרש על אמו של דוד הע"ה דאמרו רז"ל דישי תבע שפחתו והיתה כונתו לטהר זרעו מאיסור מואבית והשפחה אמרה לגברת לכי נא והשתנית מזרחי"ת צפוני"ת ונתעברה מדוד הע"ה וכשניכר שהיתה הרה קמו בניה ויאסרו"ה שהיא הרה לזנונים כי בעלה אמר דזה שנים פירש ממנה והיו רוצים להרגה. ואביהם ישי פייסם להניח לולד לעבד ולא יוציאו פגם עליהם ואשת ישי לא רצתה להלבין לבעלה ולא למסור שפחתה וסבלה מרורות ודוד היה בזוי ומאוס עד שבא שמואל הנביא בדבר ה' וגלה לסודו ומשחו למלך זהו תורף דבריהם ז"ל וז"ש למנצח שהאמת נצח ובראשונה היה נטמן עד עת בא שמואל הנביא על יונת אלם אמו של דוד הע"ה שהיא כיונה שאינה מחלפת בן זוגה וחשדוה והיא כאלמת ובניה ובעלה נעשו רחוקים והיו לה לאויבים לדוד מכתם שנולד מהול וזכה לכתר מלכות וזה גרמה אמו שטהרה רעיוניה מאד וכיונה לש"ש בתכלית היושר והצדק ולכך לא היה בן תמורה אע"ג שישי חשב שהיא השפחה וכמ"ש אני בעניי בדרושים מחד מרבוואתא קמאי וז"ש למנצח שנצח האמת על יונת היא אמו של דוד האחת צנוע"ה ואת הכבוד"ה כיונת אלם שנאלמה רחוקים בעלה ובניה. והיא ביושר כונתה וצדקתה היה לדוד מכתם שזכה למלכות וזה רמז דוד הע"ה באחוז אותו פלשתים בגת להזכיר צדקת אביו ישי שמת בעטיו של נחש ואמו היא נפלאת בכונתה וצדקתה ובזכותם יצילהו ה'. חנני אלהים אפילו מדת הדין בזכות הלא אב אחד ואם למקר"א. יום אירא אני אליך אבטח שתעשה בזכות אב ואם. וחתימה מעין פתיחה אמר כי חלצת נפשי ממות שלא יהרגוני אחי שהיו רוצים להרגני עם אמי. ואח"כ הייתי בזוי וז"ש את רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים שמשח אותי שמואל למלך. וכונת דוד המלך ע"ה שמזכיר הנסים והנפלאות הקודמות ומודה עליהן ולזה הקב"ה עושה לו נס ומצילו כמ"ש רז"ל בשוחר טוב:

באחוז. שחשבו פלשתים לאחזו ולהמיתו כשאמרו לאכיש הלא זה דוד מלך הארץ עד שמרוב פחדו התהולל ועשה עצמו משוגע, לפיכך קרא עצמו יונת אלם. כיונה הגולה ממקומה והיה אלם ביניהם שלא היה יכול לדבר אלא כדברי משוגע כאלו אין בו דעת כמו יונה כמו שאמר עליה יונה פותה אין לב:

ומכתם - דבר נכבד מכתם פז.

מכתם. המזמור הזה היה חביב בעיניו ככתם פז באחוז אותו. כאשר אחזוהו פלשתים בגת להרגו על אשר הרג בפלשתים בהיותו עם שאול:

שאפני. מצפים לבלעני גולושי"ר בלע"ז, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'):

חנני. אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו עד שהתהולל בידם:

ואמר חנני ה' בתורת חן כי אינני רואה יהיה לי שום זכות ומליץ בשמים בעדי כי הלא עד כה כאשר שאפני אנוש הוא שאול גם שהייתי כנבלע בידו כי שאפני אין רע כ"כ כי הנה גם כי היה כל היום לוחם היו תרתי לטיבותא א' שלא היה לי רק לוחם א' ועוד כי לא היה רק שילחצני בלבד בצער אך בסוף לא היה ממית כי אם אדרבה מדבר על לבי כי הלא את ה' הוא ירא.

שאפני. ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמי׳ ב׳):

שאפני. תאבים לבלעני :

חנני שאפני - כדרך משל, הוא אבימלך או עבדיו.

שאפני אנוש. בני אדם רוצים לבלוע אותי וכל הימים ילחץ אותי הלוחם בי כי בברחו מפני שאול פגעו בו פלשתים ואין לו מקום לנוס:

חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי"כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום, הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי, וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א. כי באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב, ב. ע"י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו, וע"כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה':

לחם. לשון מלחמה:

לחם ילחצני. שאול שלוחם אותי כל היום עד שהצריכני לצאת מארץ ישראל זהו הלחץ:

לוחם. מלשון מלחמה יחלצני. מל׳ לחץ ודחק:

מרום. הקב"ה שהוא יושב מרום:

שאפו שוררי. בין מישראל בין מאומות העולם אשר אני גולה ביניהם:

אך עתה שאפו שוררי כל היום כי גדר שאיפה ובליעה כל היום תהיה ולא כאשר בשאול כי לא היתה השאיפה רק כמו רגע ומה שהיה כל היום: לוחם לא היה רק שילחצני על כן אגזור אומר כי אין זה כי אם שרבים לוחמים לי מרום כי בשמים רבו מקטרגי ועל כן נמשך שגם בארץ קמים עלי כנודע כי אין אדם נוקף אצבעו כו' ועל זה נוחם יסתר כי אראה הסתר פנים מלפניך חלילה כי אינו כשאול שלא היה לי רק לוחם א':

מרום. ממרום :

שאפו - הטעם כמו מלעיג. למה שאפו צוררי כל היום ויש לי מלאכים רבים במרום נלחמים בעבורי?! כי מלת מלחמה ואחריה למד היא לעזר, כי הטעם בעבורו הוא, כמו: הנלחם לכם, רק עם מלת עם לגנאי.

שאפו שוררי. המסתכלים בי לרעה חושקים לבלעני:

מרום. כנגד האל ית' אמר אתה רואה מרום כי רבים לוחמי' אוי והבריחוני מארץ ישראל והפלשתים שבאתי להסתופף ביניהם לוחמים לי גם כן שחשבו להימתני:

מרום. ר״‎ל אתה ה׳‎ היושב בשמי מרום ראה כי רבים לוחמים עמי והם שאול ופלשתים:

אליך אבטח. כמו עליך:

יום אירא וכו' ראוי לשים לב שהל"ל בך אבטח או עליך אבטח אך יאמר אין צרה זו כזולתה כי הנה דרכי הוא שיום אירא במה שאני אליך שאיני כזולתי שעושים עיקר מעניני העולם אך אני אליך כי אליך אני מקודש לשמים ובזה אבטח ויוסר מוראי:

יום, אליך - כמו עליך, כמו: אל הנער הזה התפללתי.

יום אירא. אבל ביום שתגדל מוראי אבטח אליך כי בידך להצילני מיד כולם:

באלהים אהלל דברו. אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו:

באלהים. כלומר אבטח באלהים ואהלל דברו כלומר אהללנו על דברו שאמר לי על ידי שמואל שאמלוך ואע"פ שאני נדחף וגולה ממקום למקום אני בוטח ולא אירא ממה שיעשה בשר לי:

ואם אני באלהים שלא בלבד אירא אלא שכבר אני במדת אלהים שהצרה ויסורין כבר עלי איני מהרהר על דבר אלהים אשר דבר עלי ידך בעורף אויביך כי עלי נאמר כי אני נמשחתי מיהודה והם דברי השכינה הנאמרים באמת על פי יעקב וז"א דברו כי דבר אלהים הוא כי אדרבה אהלל דברו ואשבחהו על מה שדבר טוב עלי וע"י כן שמורה כי באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי הם גוים אלו שהרי גוים הם בשר ולא רוח ונשמה:

באלהים. נמשך למלת אבטח :

באלהים - טעם דברו שהתנבא עליו שמואל שימלוך על ישראל, על כן באלהים בטחתי שימלא דברו.

באלהים. ר״‎ל אבטח באלהים ואהללנו על דברו שהבטיח לי המלוכה ועל כי בטחתי באלהים לא אירא שוב כי מה יעשה אדם לי הלא לא יוכל לבטל הבטחת ה׳‎:

באלהים אהלל דבר וגו' מה יעשה בשר לי. הדין קדמאה בשר לי ותניינא דמזמורא אדם לי וא' פסוק סימן על בשר אדם לא ייסך:

כל היום דברי יעצבו. מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה:

אז. כשישובו אויבי אחור ביום אקרא אליך:

אך מה שאני דואג הוא כי כל היום דברי יעצבו כי היה פי מלומד להוציא דברי תורה ומצות ואז היו יוצאים דברי שטות בהיותי מתהולל לפניו ואין מניחים אותי להלל דברו כדי שבזכות ההלול לא אירא ממה שיעשה בשר לי כי אם אדרבה דברי שטות והוללות ושמא תאמר למה הוצרך להתהולל כל היום ולא די שעה אחת שהייתי לפני המלך הלא הוא כי עלי כל מחשבותם לרע כי מחשבותם עלי היו כי לרע הייתי מתכוין בהתהולל ולא שהייתי ממש שוטה:

כל, יעצבו - מגזרת עצבון. והטעם יעציבוני, בעבור דבר שאני בוטח בשם.

דברי יעצבו. על ידיהם כל דברי המה דברי עצבון וצער כי כל מחשבותם עלי לרעה ודואג אני בזה:

כל היום, עתה שב לענין הפלשתים ששינה את טעמו בעיניהם, והם דברי יעצבו, שהם לא האמינו כי משוגע הוא, והשתדלו שיתעצב המלך מדבריו וענינו ויחשוב שבא לרגל את הארץ, ועלי כל מחשבותם לרע, שאף אחר שפטרו אכיש חשבו להרע לו:

זה ידעתי. כלומר בזה ידעתי כי אלהים לי כשישובו אויבי אחור ויפחדו ממני:

יגורו יצפונו. המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר"צש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש:

יגורו. יתקבצו ויארבו וישמרו עקיבי כלומר במקום שאלך בו ללכדני:

וע"כ יגורו ויתקבצו כתות עלי יצפונו וימתינו אולי אחר שעה או שעות יצאו מפי דברי דעת ויתגלה כי ערמה עשיתי וגם המה עקבי ישמורו לראות איזה הדרך אלך אם אחזיק בדרך ארצי שיורה כי בן דעת אנכי ובערמה התהוללתי או אם אעשה כדרך שוטים שלא יכוונו בלכתם ואלך נע ונד בקרבם כי הנה כל זה היה לי כאשר אם קוו נפשי בהיותה יוצאת ממני כי כמקוים נפש אדם צאתה לא ימושו מעליו עד צאתה כך אלו לא יניחוני כמו רגע באופן שלא אפנה להלל דברו לבטוח בזה לינצל כלומר ובכן העלה עלי כאלו עשיתי והצילני:

יגורו. יאספו כמו יגורו עלי עזים (לקמן נ״ט):

יגורו. מענין פחד, או מענין אסיפה :

יגורו - מגזרת גדוד שיהיו רבים ולא אוכל להמלט, על כן ישמרו רגלי שלא אברח.

יגורו יצפונו. יאספו ויסתירו עצמם לארוב עלי ושומרים פסיעות רגלי כאשר יקוו ללכוד נפשי ר״‎ל כאשר רואים שיש מקום ללכדני אז יארבו עלי:

יגורו. הראב"ע פירשו מגזרת גדוד נראה שהוא גורם יגודו בדל"ת ולית דחש ליה:

יגורו, שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה, וע"כ יצפנו, הטמינו א"ע בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך, והמה עקבי ישמרו, לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם כאשר קוו נפשי להרגני:

יגורו. ילינו:

יגורו. ענין אסיפה וקיבוץ:

יצפונו. יסתירו לארוב כמו נצפנה לנקי (משלי א׳):

יצפינו. יצפונו קרי:

יצפונו. יארובו:

יצפונו. ענין מארב כלומר יארבו במקום צפון וכתוב יצפינו ביו"ד כלומר הם בעצמם אורבים ולוקחים אחרים שיארבו לי עמהם:

עקבי. מהלך רגלי:

כאשר קוו נפשי. כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך:

כאשר קוו לנפשי. קוו ללכוד נפשי:

על און פלט למו. למצוא הצלה ועושר על דבר עון ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך:

על. בתמיה כלומר על עון שהם עושים עמי יהיה להם הצלה לא יהי' אלא הורידם באפך שלא ינצלו:

על און פלט וכו' הלא ספרתי את אשר הגיעוני פלשתים בגת עד שערי מות אוחילה לפניך אל תפקוד עליהם כעת חטאתם כי אם על און שעשו פלט למו עד בא הדין כולל לכל העמים כי באף של העמים המעותד להם אז הורד אלהים את אלו אגב העמים כולם:

הורד. מל׳ ירידה:

על - בעבור האון שיש בלבם, או בעבור האון שהם מלאים ממנו, שימני פליט להם והורידם באף אם הם רבים, על כן הזכיר עמים.

על און. וכי מהראוי שיהיה להם פליטה והצלה על האון שעושים לי:

על און, הטעם שקוו נפשי היה על ובעבור און פלט למו, הפליטה שנפלטתי מידם היה נחשב למו כאון, שחשבו שמן היושר להרגני, והפליטה הוא און, וע"כ עמים באף הורד אלהים:

באף עמים הורד. באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני:

עמים. על אויביו ישראל:

באף. לזה הורידם באף וידי לא תהיה בהם:

נודי ספרתה. אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח:

נֹדִי סָפַרְתָּה אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך וכו':
(שבת קה ע"ב)

נודי. אתה תדע מספר הנדדים שנדדתי ותשמרם עמך וקח נקמתי מאויבי:

והטעם הוא כי הנה נדי ספרתה אתה וכו' והוא כי הנה ארז"ל כי המוריד דמעות על אדם כשר שהקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו וגם שלא נכניס עצמנו אל ביאור המאמר פה הנה אין ספק כי מה שסופרן הוא להורות חביבותן לפניו כענין מאמרם ז"ל על ישראל מרוב חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה ועל כן אינו מנכה זכותן על טובות העולם הזה כי אם מניחן בבית גנזיו לעולם הבא. ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי שאון שעשו לי פלשתים בגת שלא יענשו עתה על הדבר כי על און פלט למו כו' כמדובר הנה הטעם הוא יען כי נודי הם דמעותי שיצאו ממימי ראשי שהוא כנאד שהורק הנה ידעתי שכל כך דמעות נודי חביבות לפניך שספרת אתה אותן ולכן אבקש ממך שתשימם בנאדך הוא בית גנזיך לאושר העתיד ולא תנכה אותן במפלת אלו וקרא לאוצרו יתברך נאדך ואיזה הוא האוצר שאני קורא נאדך הלא הוא אשר בספרתך שהוא מ"ש ז"ל על פסוק אני אעביר כל טובי כו' שהראה לו הקב"ה למשה כמה אוצרות והראה לו אחד גדול מכולם ואמר זה למי שאין לו וחנותי כו' וזהו הלא בספרתך שהוא באותו אוצר הכתוב בספרתך כלומר כי על כן איני חפץ שיענשו פלשתים כעת על מה שעשו לי לבל יצאו דמעותי שבכיתי אז בזה כי אם יהיו לי שמורות לעולם הבא אחר שחביבות הן לפמך שספרת אותם. או יאמר על דרך זה שימה דמעתי בנאדך הוא אוצרך הטוב לאיזה דבר תשמרם לי לאשר הוא בספרתך הוא מלכות הבא מיהודה שהוא גור אריה יהודה שהוא על המלכות היוצא ממנו כנודע:

בנאדך. שם כלי משקה כמו נאד החלב (שופטים ד):

ספרתה. מענין מספר, וכן בספרתך, שתחשוב הדמעות אל המספר של הנדודים :

נודי - כמו נדודי, וישב בארץ נד.

נודי. הלא ידועות וספורות לפניך מרבית הנדודים שאני נודד מפניהם:

נודי, אתה ספרתה מספר הנדודים שלי, כמה ימים אהיה נודד ובכמה מקומות ואני מבקש שימה דמעתי בנאדך וגם הם הלא יהיו בספרתך, ר"ל בחשבון המספר שלך, למשל אם גזרת עלי עשרה נדודים במספר ובנדוד אחד היה לי צער ובכיתי דמעות כמספר עשרה נדודים, תצרף חשבון מספר הדמעות אל חשבון מספר הנדודים, ובזה ימעט זמן הנדוד לפי משקל הצער והדמעות שגם הם מן החשבון:

שימה דמעתי בנאדך. שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך:

שימה דמעתי בנאדך. דרך משל, כי דרך המים למלאת מהם הנאד לפיכך אמר אסוף דמעתי בנאדך כלומר שתשמרם ולא תשכחם:

ספרת - הטעם אתה תדע כמה פעמים אני נודד ממקומי והיה דרך צחות נודי עם בנאדך. והטעם: כי טפותיו שהם דמעותיו ספורות הם להשם, וזה הטעם הלא בספרתך וכאילו הם מחוברות בנאד דרך משל, שלא אבדה טפה מהם.

בנאדך. להיות שמורים אצלך והלא המה ידועות וספורות לפניך ושמרם לשלם להם גמול על כולם:

הלא בספרתך. במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש):

הלא בספרתך. הלא ל' חוזק וזירוז, אמר שימה דמעתי בנאדך בספרתך כמו בספרך על דרך משל כי הדבר הנכתב בספר יזכרהו תמיד בלכ עת שירצה:

והנה עדיין אפשר כי מה שנאמר שם גור אריה יהודה כו' ואומרו ידך בעורף אויביך שהוא המלכות לא עליך דוד נאמר ויהיה על אחר לז"א הנה אקח בידי סימן והוא כי הנה גם בצאתי מתחת יד אכיש עדיין אני נרדף משאול וסיעתו כי בורח אנכי מהם והנה לא יבצר שיפגע בי כאשר היה פעמים והנה בזה אנסה ויהיה לי לסימן אם בפגעי בו ואקרא אותו אדוני המלך ישוב מלרדוף אותי ולא ימיתני הוא סימן כי המלכות שלי היא ואלהים עמדי וזהו אומרו אז ישובו וכו' לומר אז כשישובו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי לסימן כי אלהים לי כי אחר שחרד את כל החרדה לבקשני ובבואי לידו שב אחור אין זה כי אם שאלהים לי והוא סימן מלכותי הכולל שהגוים גם המה יהפכו עורף אחור וינוסו מפני והוא מאמר הכתוב כפשוטו באמרו ידך בעורף אויביך שישובו אחור ויפנו עורף לנוס ואכה אותם עורף ולא פנים ויתכן כי גם בתורה רמוז זה באמרו יהודה אתה יודוך אחיך ידך וכו' והוא כי בשוב שאול אחור דבר לו דברים טובים ושיבחו באמרו הקולך זה בני דוד ושיבחו באמרו יקרה נפשי בעיניך היום וכו' ברוך אתה בני כו' זה יהיה סימן שקמה בידו ממלכת ישראל ושגם הגוים יפנו אליו עורף וינוסו מפניו וזה ירמוז הכתוב יודוך אחיך ויהיה סימן כי ידך בעורף אויביך כמדובר:

אז - הטעם כאשר יראו אויבי שאני קורא בשמך יפחדו.

אז ישובו. וכשישובו אויבי אחור בו ביום שאקרא אליך אז אדע בזה כי אלהים לי לעזרה ולא במקרה בא:

אז, אחר שראיתי שביום אקרא אז תיכף ישובו אויבי אחור, שאחר שהתפלל לה' התפלה הזאת שבו הפלשתים ההולכים אחריו ולא צדו עוד לקחת את נפשי, בזה ידעתי כי אלהים לי שמשגיח עלי ביחוד:

וטעם זה ידעתי – בזה ידעתי.

באלהים אהלל, בה' אהלל. על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל:

בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר: מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות וכו':
(ברכות ס ע"ב)

באלהים. בו אבטח ואהלל דבר שאמר לי בענין המלוכה כמו שפירשנו:

באלהים וכו' יאמר מה שכתבנו על משנת כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכו' שכתבנו כונת הענין כי טוב לגבר מדת יסורין כי על ידם גם כי יעשיר לא ישמן ויבעט כי נשאר נכנע מהעוני וזהו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר שגם כי יעשיר לא יבעט מה שאין כן העושר שאם מבטל התורה מעושר גם כי יעני לא יספיק העוני לדכאו לקיימה כי רב הוללות שהקנהו העושר שגם כי יעני לא תסור מעליו אולתו באופן כי טוב לגבר המעותד לשררה שיבאו עליו יסורין ועוני תחלה למען יקיים את התורה מעושר וזה יאמר דוד עם היות שבי חפץ ה' להמליכני הביא עלי יסורין תחלה כדי שאקיים התורה גם מהעושר כי בהיות שבאלהים הוא מדת הדין ביסורין אהלל דבר יהיה ודאי כי גם אחרי כן בה' הוא מדת רחמים וטובה שיהיה לי אהלל דבר ולא אשמן ואבעט:

באלהים - אז אומר בעזרת השם, להלל הדבר שדבר לי שמואל פעם אחרי פעם.

באלהים. ר״‎ל בין מתנהג עמי במדת אלהים שהוא דין אהלל דברו ובין מתנהג עמי במדת ה׳‎ שהוא רחמים אהלל דברו ואברך על הרעה כמו על הטובה:

באלהים, ואני בוטח באלהים ואהלל את הדבר שדבר עלי למשחני למלך, וכן אח"ז דבר אליו ע"י גד הנביא שילך אל ארץ יהודה והיה לו הבטחה שנית, ועז"א שזאת בטחתי שנית בה' שהוא מדת הרחמים, ששלח לו דבריו ע"י נביא ואהלל דבר, וחוץ מזה באלהים בטחתי, וא"כ לא אירא גם עתה מרודפי כי מה יעשה בשר לי:

וְרַפֹּא יְרַפֵּא: דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות וכו':
(ברכות ס ע"א)

אהלל דבר בה' אהלל דבר, כפל הענין במלות שונות והמדרש בפסוק זה ידוע הוא:

באלהים. כיון שבטחתי בך לא אירא מה יעשה לי אדם כי לא יוכלו להרע לי ולמעלה אמר אדם ובשר אחד הוא:

באלהים בטחתי וכו' הנה אמרתי למעלה כי באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי שהוא על אכיש שהוא בשר ולא אדם כי נכרי היה ולא אדם הם כמאמרם ז"ל אתם קרויים אדם כו' אמר עתה אחרי אמרו כי ה' דבר טוב עלי בתורה באמרו גור אריה יהודה שעתיד למלוך ושכאשר ראה בצרת היסורין שבמדת הדין כן יראה ברחמי שם ה' בטוב אשר ייעד לו אמר עתה אל יחשדני שומע באמור כי במה אבטח בכל הטוב ואני עודני עצור ואסור ביד שאול שיעטרני מנוחה ירדפני ומי יודע אם אמלטה מידו שאינו כאכיש הפלשתי על כן אמר על דרך הקודם כי אשר על שבטחתי בו הצילני מה יעשה בשר לי שהוא אכיש הנקרא בשר ולא אדם כך אני בוטח על שאול כי באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי שהוא שאול שהוא מישראל הקרויים אדם כי מי שהצילני מבשר בבטחוני בו יצילני גם מאדם על ידי בטחוני בו יתברך:

באלהים - אז אהיה בוטח בשם לעולם.

באלהים בטחתי. אף במדת הדין בטחתי שלא יעשה בי כלה ומה א״‎כ יעשה אדם לי:

עלי. הנדרים שנדרתי לך בגלותי עלי לשלם לך וכן תודות והם זבחי תודה שמודה האדם לאל בהנצלו מצרה:

עלי אלהים נדריך כו' הנה ידעתי אלהים כי עלי היו ולא על אחר נדריך אשר נדרת על ידי נבואת יעקב בתורה ידך בעורף כו' ישתחוו לך כו' גור אריה יהודה שהוא מלכות שבא מיהודה וכן לא יסור שבט מיהודה כו' עלי היו נדריך ועל כל זה לא אייחס מה שהצלתני מפלשתים בגת ומשאול אל נדריך לבל יצאו ריקם ושלא אודך באמור כי שלמת נדריך כפורע חובך כי אם שאשלם שתי תודות לך על נדליך ועל ההצלה. או יאמר עלי אלהים נדריך בתורה להוציא מלכותי מיהודה אך מה שאחזיק לך טובה בעצם לשלם תודות אינו על המלכות:

עלי - יש אומרים: כי הנדר באלהים בטחתי. ויתכן שנדר עולות והוא הנכון, כי ככה אני חייב לשלם נדרי על הטובה שגמלתני.

עלי. מוטל עלי לשלם הנדרים שנדרתי לך בעת צרה ואשלם בתודה והלל:

תודת לך. ברובן של ספרים מדוייקים חסר וא"ו תניינא:

עלי אלהים נדריך, אומר נדריך הם עלי, אתה נדרת נדר עבורי כי הבטחת ה' ע"י נביא הוא כנדר שמחויב לקיימו, והיו בזה שני נדרים, הנדר של הבטחת המלוכה ע"י שמואל, והנדר שישוב לא"י ולא יירא, ע"י גד, ואני מקבל עלי כי אשלם תודות לך, כמו שנדרת לי כך אשלם לך, ומפרש כי הצלת נפשי ממות מה שנמלטתי מיד פלשתים שזה ע"י הבטחת שמואל, הלא רגלי הצלת מדחי, לבל אהיה נדחה חוץ לארץ וזה ע"י הבטחת גד, כי אתהלך לפני אלהים הוא הפך של רגלי מדחי, באור החיים הוא הפך של נפשי ממות:

באור החיים. לשוב לארץ ישראל:

כי. אז כשתצילני אשלם הנדרים ואודה לך שהצלת נפשי ממות:

כי אם על כי הצלת נפשי ממות שלא באתי עם אויבי למלחמה בפועל באופן שאז היתה הצלתי ע"י הרוג אלו מאלו והיה איבוד נפשי אם הייתי הורג מישראל שבכללם יהיה דם נקי וזהו כי הצלת נפשי וזה יהיה לי סימן כי הלא גם את רגלי מדחי תציל והוא להתהלך כו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק את רגלי מדחי שהסיח משה עם נפשו ואמר לה תאמר שבקשו לדחות אותך בגיהנם אמרה לו את רגלי מדחי וביארנו שם שהוא כי דרכו יתברך להעביר צדיקים בסילוקן דרך גיהנם שימשכו עמהן נפשות רבות מגיהנם ויעלו אתם ועל זה שאל משה אולי מדי עברה ראתה שיש במה יתלו מדי עברה להעלות רשעים לדחות אותה לגיהנם והשיבה שלא היתה יראה מזה כי את רגלי מדחי על דרך זה יאמר הלא כאשר בקש לי יתברך דרך הצלה באופן תנצל נפשי כך בעלותי בסילוק יציל רגלי מדחי והוא שלא יעבירני דרך גיהנם פן ימשך לי מדחי רק יזכני להתהלך לפני ה' באור החיים ולא דרך חשך המתים שבגיהנם. או יהיה בשום לב אל אמרו להתהלך שהוא לשון טיול ולא אמר להלך והוא כי הנה ארז"ל שאמר הקב"ה לירבעם חזור בך ונטייל אני ובן ישי בג"ע כו' הנה כי דוד הוא מטייל לפני אלהים בג"ע ובזה יאמר מה שאשלם עיקר תודות לך לא על המעלה שבעולם הזה שקיימת נדריך עלי והמלכתני רב עוד לי שתי תודות א' על הצלת נפשי ממות גיהנם שהוא מות הנפש על ידי השררה המחטיאה כאשר החטיאה את ירבעם ואיבדה ממנה טיול ג"ע כי אם אני אודה לה' כי גם הצלת נפשי ממות. שמת שזולת ההצלה תציל אפילו רגלי מדחי מלהיות נדחה כי אם מוכן להתהלך ולטייל לפני אלהים באור החיים הוא בגן עדן:

כי הצלת. על אשר הצלת נפשי ממות ואף הלא הצלת גם רגלי מלהיות נדחים עוד מדחי אל דחי בכדי להתהלך לפני אלהים בבית מקדשו ולעסוק באור החיים הם התורה והמצות כי לא אהיה עוד מוטרד להיות נדחה ומורדף:

הלא. יש במסורת ט' הלוא מלא בכתובים ואין זה מהם וכן הוא חסר במדוייקים:

הלא רגלי מדחי. הלא לשון חוזק כמו שפירשתי הלא רגלי הצלת מדחי שלא אהיה נדחה עוד להתהלך לפני אלהים באור החיים כי בעודני גולה ונדחה אין לי פנאי להתעסק בדרכי אלהים וכשתציל נפשי לארץ ישראל אתחבר עם חכמי ישראל ואלמד ואתעסק עמהם בדרך הנשמה שהיא אור החיים והוא התהלכות לפני האלהים:

4107 / (תהלים נו,ב) / שאפני
גולושי"ר / goloser / לצפות
במשמעות: "צופה רשע לצדיק…"

4108 / (תהלים נו,ז) / (עקבי)[עקבים]
טרצי"ש / traces / עקבות