시편 78:42의 주석

לא זכרו את ידו. את כחו הגדול ואשר פדה אותם מהצרה שהיו בהם בכח גדול וביד חזקה:

ושמא תאמר כי מאז שראוהו על הים עד אחר היותם במדבר עבר זמן והיה ראוי יראוהו בקרוב כפעם בחדש וכיוצא לזה אמר אוי לנו כי ביום עצמו שראוהו שכחוהו וחטאו לו שהמרו על ים בים סוף כמ"ש ז"ל שאמרו שנגב המים ולא הטיט וזהו לא זכרו את ידו היא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים הוא השר שראוהו מת על שפת הים כי שם ראו את ידו וביום עצמו שכחוהו ולא זכרוהו וחטאו לו והוא כי את ידו הוא כח הנקרא יד ה' אשר עשה ה' במלאך רוחני שהוא כביכול בראיית עצמו ומה גם לחכמי האמת ששפת הים שראו בו מיתת השר היה בים העליון כי אין מלאך נידון בשפת ים גשמי הרי שביום שראו את ידו שכחוהו ביום עצמו אשר פדם מני צר כ"א וימרו על ים בים סוף אחרי הכנסם בים שלא עבר זמן לשכח וזהו כמה כו' יום אשר כו' לומר כמה ימרוהו כו' וישובו כו' שוה אל מה שלא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר:

לא - הטעם לא פחדו ממכתו שהכה המצריים במות הבכורים, וזה טעם: יום אשר פדם מני צר.

את ידו. את חוזק ידו שהראם ביום אשר פדם ממצרים:

אשר פדם. בס"ס יש געיא באל"ף:

לא זכרו, הוסיף לאמר שלא זכרו את ידו וגבורותיו, גם ביום ההוא בעצמו אשר פדם מני צר, כי תיכף אחר גאולת מצרים שכחו נפלאותיו וחשבו שאין ביכלתו לעשות נסים יותר, כמ"ש וימרו על ים בים סוף: