시편 87:4의 주석

אזכיר רהב ובבל ליודעי. עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו':

רהב. הוא מצרים וכן אמר כשאזכיר ליודעי המדינות הגדולות בגוים לא אראה בהם כמו ציון: ואמר ליודעי. כמו ליודעי מעלת ציון ויהיה ליודעי כמו ליודעים יהיה הכינוי כנגד ציון או יהיה הכינוי כנגד המשורר ופירושו ליודעים ציון כמוני:

והביא ראיה אל אומרו נכבדות מדובר בך כמעט מהחוש ומפורסם והוא כי הנה הפסוק משולל הבנה מתיישבת אך יאמר הנה ישראל נתיישבו ברהב רד''ו שנה ובבבל שבעים שנה ועם כל זה לא נעשה איכותם מזגם ומראיתם כמקום תרבותם ליקרא מצריים או בבליים מה שאין כן יתר אומות כי בהיותם שקועים שבעים שנה או יותר בעיר אחת שאינה מולדתם יתערבו בבני העיר ההיא והיו כעם אחד ושם העיר ההיא תקרא גם עליהם גם אם יהיו בעלי קצוות בטבעם ומזגם הגרים עם התושבים אחר השתקעם כל כך שנים יהיו לאחדים וזה אמר כמדבר איש ישראל על עצמו ואומר הנה אין צריך לומר אשר לא ידעוני שגרתי משך זמן במצרים ובבל כי אם גם ליודעי שידעו בזה ואזכיר להם כך ודבק להזכרתי יתמהו ויאמרו יודעי בהזכירי להם רהב ובבל שנתיישבתי בתוכם מה זאת כי הנה פלשת וצור שהם הנאים וחשובים בעלי הדר וקומה מאד עם כוש שהם שחורים ונבזים וכעורים מתערבים לאחדים בהיותם בהמשך זמן רב וזהו הנה פלשת וצור עם כוש כלומר יתערבו להיות אחדים עם כוש באמנה אתם וזה המזכיר לנו רהב ובבל הוא הישראלי לא יאמר עליו רק זה יולד שם בעיר האלהים היא ציון הנז' כי כל מה שנשתקעו ברהב ובבל לא הספיק ליראות בהם תואר מצרי או בבלי ליקרא עליו שם העיר שנשתקעו שם רק תמיד יראה כאלו יולד שם בירושלים או ציון גם שהיה זמן רב ברהב ובבל:

רהב. הוא מצרים כמ״ש בהם רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) ויקראו כן ע״ש גאותם והוא מל׳ ירהבו הנער בזקן (שם ג׳):

אזכיר - דברי המשורר אזכיר רהב - הוא מצרים המחצבת רהב, או רהב כל גוי והוא סמוך, כדרך ושכורת ולא מיין כאילו אמר: אזכיר רהב כל גוי שיהיה ובבל עמהם, אזכיר זה ליודעים כמוני וגם אזכיר פלשת עם צור.

אזכיר. אמרו במקום ה׳‎ לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו׳‎ להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר״‎ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו:

לידעי. הלמ"ד בגעיא:

אזכיר, מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת, א. מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ"מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע"ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז"ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק אזכיר רהב ובבל ליודעי, אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי פלשת וצור עם כוש זה יולד שם, ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה, אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ"א צריך לשלמות הגוף, והוא, ר"ל והאיש הפרטי הזה יכונן אותה שתהיה עליון, שע"י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל, ב. עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ"א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ"ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז"א ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם, איש פרטי הנולד בציון יספור ה' אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ"ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים, סלה סיום הענין:

הנה פלשת וצור עם כוש. גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא':

זה יולד שם. בכל אלו המדינות הגדולות אם יהיה באחת מהם חכם:

ליודעי. ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

וטעם זה יולד שם – כי לפרקים מועטים בשנים רבות יולד בהם איש חכם נודע בדורו, שיש לו שם.

וצר. בס"א כ"י חסר וא"ו אחר צד"י ומסורת מסייעא ליה כי לא נמנה זה ביחזקאל כ"ז עם י' מלאים בלישנא בקריאה:

זה יולד שם. זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר (שם כ"ז) ואתם תלוקטו לאחד אחד: