시편 89:13의 주석

צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם: אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וכתיב צפון וימין אתה בראתם וכו':
(בבא בתרא כה ע"ב)

צפון. לפי דעתי כי זכר תבל ומלואה והוא ממזרח למערב על קו השוה באורך העול' שהוא מיושב כולו מראש המזרח עד סוף מערב לפיכך אמר ומלואה שהוא מלא כולו, ואח"כ זכר צפון וימין שהוא לרוחב העולם ואינו מיושב כולו כי לפאת צפו, נשאר הרבה מן העולם חרב מרוב הקרירות, ולפאת דרום יותר ויותר מפני החמימות ומעט הוא היישוב בם וכולם מודים כי אתה בראת החרב והיישוב: וזכר תבור וחרמון. כי הם הרים גדולים וההרים מן הברואים אשר בארץ וחרמון הוא שניר הוא הר גבוה מאד עד שימצא בו שלג אפילו בימות החמה: ואמר בשמך ירננו. כאילו הם מספרים ומרננים כי אתה יוצרם ומי שרואה אותם נותן שבח ורנה והודאה לאל היוצרם והרי הם כאילו הם ירננו:

צפון וימין וכו' ראוי לשים לב כי הלא בכלל אומרו לך שמים אף לך ארץ ואמרו תבל ומלואה אתה יסדתם הוא כי צפון וימין הוא ית' בראם כי בכלל מאתים מנה ועוד כי גם מהראוי יזכיר גם מזרח ומערב ועוד מה ענין תבור וחרמון שבשמו ית' ירננו מכל יתר הרים והנה הראב"ע ז"ל פירש כי הזכיר ארבע רוחות העולם צפון וימין ותבור שהוא לפאת מערב וחרמון שהוא לפאת מזרח והלא כמו זר נחשב כי לו יונח כי כן הוא למה סיים תבור על צד מערב וחרמון על צד מזרח המבלי איו במערב זולת תבור ואין במזרח זולת חרמון הזכיר את אלו. ועוד כי טוב טוב היה לומר מזרח ומערב ויכלול הכל על דרך אומרו צפון וימין ולא יפרט פרטי הרים. ועוד למה בצפון וימין אמר בראתם ובתבור וחרמון אמר ירננו. ועוד כי לא כוון את הרוחות כי תבור באמצע ארץ ישראל הוא וחרמון הוא בעבר הירדן בארץ האמורי ואיך ייחס מזרחו של עולם אליו. אמנם הנה ידוע כי כאשר מדת רוגז מתוארת אל הצפון הד"א מצפון תפתח הרעה ומדת ימין אל החסד כך יש מקום בעולם שמתייחס אל מדת צפון משולל טוב כצפון העולם שאמרו רבותינו ז"ל שפאת צפון הוא תהו לומר שאם יאמר איש שהוא אלוה אומרים לו שיבננו ויצו בו את הברכה ולעומת זה יש מקום בעולם מתייחס אל הימין בשופע שובע ברכות אשר בו ועל היות שתי בחינות נגדיות על כן רבו המתפרצים אשר יצא עתק מפיהם לאמר שיש חלילה שתי רשויות א' פועל הטובות מתייחס אל הימין ואחד פועל הרעות ע"כ אמר הלא אמרתי כי תבל ומלואה אתה יסדתם ואם יחלוק בעל דין ויאמר הלא בקרב הארץ מקומות נגדיים ובנמשך מהם יש מתייחס אל הימין ושפע רב טוב יורק בו ויש אל צפון שמשם תפתח הרעה ואיך יתייחס תבל ומלואה אל רשות אחת ולא אל שתים ואחד מריק במקום א' מעין ענינו ואחד בשני את הפכו על כן אמר אברהם שקר ידברו כי הלא תבור וחרמון בשמך ירננו והוא כי הנה תבור הוא מושפע טובה בתבואות ואילנות וחרמון הוא שאין בו רק שלג בקיץ ובחורף כי האמורי יקראו לו שניר הוא טור תלגא האם תאמר כי תבור וחרמון עם היותם קרובים א' הוא לה' וא' לרשות אחר ולאלהים הוא אי אפשר כי הלא זה וזה לשמך ה' ירננו כי תבור בהרים אשר שם הפיל ה' את יבין ואת סיסרא אז שוררה דבורה את שמך ה' באמור אנכי לה' אנכי אשירה כי מגן אם יראה ורומח במ' אלף בישראל רק הולכים על דרך שחים תורה ותפלה מזכירים את ה' וה' עשה את המלחמה כאומר ויתן ה' את סיסרא כו' כי ה' עשה המלחמה עם היותו רחמים וכן בחרמון שהיה מהאמורי ונלקח לישראל על ידי שם ה' כי היו האמורים נחבאים במערות צורים בעבר א' לצאת על ישראל בעברם בגיא למטה ועל ידי הארון שהתחיל לעבור סמך ה' את ההר שמהעבר מזה ויכנסו שני הסלעים מהר זה אל המערות ומיעכו את האמורים שבהם וזה היה מעשה ה' כמאמר ישראל על כן יאמר בספר מלחמות ה' כי ראוי לאמר כי על ידי ספר התורה בלי חרב וחנית ובני אדם הם מלחמות ה' עם היותו מדת רחמים ובשמו ירננו על זה כי אז ישיר ישראל שירה לה' שעל ידו כבשו מנחל ארנון עד הר חרמון וזהו תבור וחרמון בשמך ירננו באופן שאין לומר כי תבור רשות אחד וחרמון רשות אחר כי הכל היה בשם אחד ואם ח"ו היה כך ינגד לישראל אדון המקום שהוא כנגדם: