시편 89:39의 주석

ואתה זנחת. דקדקת אחר בניו לחשוב עונם עד אשר זנחתם ומאסתם בימי צדקיהו:

ואתה. המזמורים ברוח הקודש נאמרו והמשורר תמה לאורך הגלות, והוא לא אמר שעבר האל על שבועתו אבל תמה לפי שארך כל כך אמר והלא אתה נשבעת לו, יהיה זה שידמה שנפסקה המלכות עד שכמעט נואשו מן הגאולה, ואמר המשורר דרך תמיה איך יהיה החטאת הגדולה הזאת והקצף הגדול הזה, וגם משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך אמר איך תעשה זה הרי נשבעת, וישעיהו הנביא אמר למה תתענו ה' מדרכיך, ואליהו אמר ואתה הסיבות את לבם האחורנית. ונאמר כי כולם לא אמרו אלא על דרך דמיון:

ואתה זנחת כו' כהתימו אברהם את כל דברי אלהים חיים אשר דבר טוב על דוד ועל זרעו ועל טוב העתיד בימות המשיח בא במר נפשו כמתאונן על צרת בניו בגלות להיות מצטער על כי מידו היתה זאת להם שהוא בירר לנו את המלכיות ואמר ואתה זנחת כו' והנה הראב"ע כתב שרבים תמהו על פסוק זה שנראה כאומר לו יתברך חלילה שלא קיים שבועתו אך איני רואה קושי כי מה שנאמר בתורה לא מאסתים היינו לכלותם אך לא מציאות מאיסה ועם כל זה לא יחוייב שיהיה בניחותא אלא שאומר ואתה לו יונח שזנחת ותמאס האם התעברת עם משיחך דוד שאתה מאריך הגלות החיל הזה כלומר והיה לך למהר את הקץ להביא את אשר דברת עליו לעתיד בימות המשיח. ולהתכת התיבות שכופל ואומר זנחת ותמאס יאמר ואתה זנחת ונתרחקת ממנו והיה די הסתלקך כי נעדר כל טוב ונתעתדנו לצרות גם ותמאס באריכות הסילוק והגלות האם התעברת עם משיחך כבקודם: