시편 89:4의 주석

כרתי. ואתה כן אמרת לדוד על ידי נתן הנביא וכוננתי כסאו עד עולם וקראת אותו בחירי כמו שאמר ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל:

כרתי ברית כו' אחרי אומרו כי עולם חסד יבנה שהוא לעשות חסד עם שוכני ארץ נברא העולם והלא יאמר אומר ואיה חסדיו יתברך כי הלא העולם נברא בשביל בנו בכורו ישראל והמה גולים מגוי אל גוי והעולם לקוי בששה דברים מאז חטא אדם כמ"ש ז"ל שלקו זיוו חייו וקומתו מאורות פירות הארץ פירות האילן שעל ששה דברים אלו שני תולדות שהם אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ מלאים וכל שאר תולדות שבמקרא חסרים שהוא כי אז ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים היו הששה דברים הרמוזים בוי"ו במילואן וכן יהיו בבא בן פרץ שהוא מלך המשיח אך בינתים הם חסרים ואם כן איה החסד שנברא העולם בחסד ואדרבה הוא בקלקול ומי יודע אם יגרמו העונות וישאר העולם בקלקול לזה אומרת רוח הקדש בשמו יתברך הנה כרתי ברית לבחירי לומר כי כאשר כרתי ברית היה בשביל בחירי הוא מלך המשיח והברית היה כי נשבעתי לדוד עבדי הוא מלך המשיח לאמר כי

בחירי, עבדי. וכן ישעיה מ''א ח', מ''ב א', לקמן ק''ה ו' :

כרתי - הנה הזכיר בתחלה,כי לפני הברית דבר השם היה חסד ואחר הברית אמונה.

כרתי. ר״‎ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי:

כרתי ברית. הבי"ת רפויה:

כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך וכו'. אפשר במ"ש הרא"ם ז"ל דהבטחה שיש בחילופה הכזבת הנביא מתקיימת אף אם יחטא אך אין צריך שתתקיים כולה וסגי בקיום מקצת ע"ש באורך פרשת וישלח. וז"ש כרתי ברית לבחירי הוא דוד הע"ה על יד שמואל הע"ה ועם כל זה נשבעתי לדוד עבדי וכי תימא שבועה למה כיון דהיתה הבטחה ע"י נביא ודאי מתקיימת דיש בחילופה הכזבת הנביא ואמאי הוצרך שבועה לז"א עד עולם אכין זרעך וכו' ומצד ההבטחה על ידי נביא בקיום מקצת ההבטחה סגי לבן נשבעתי שיתקיים הכל עד עולם אכין זרעך וכו':

כרתי, הוא מאמר ה', המשורר יאמר, כי לעומת שאנחנו משיגים את החסד והאמונה המתפשטים בעולם הכללי, קבלו מפי הנביאים שחסד ה' ואמונתו מתפשט גם על אישים פרטים, שה' אמר שכרת ברית עם דוד, שבענין הברית הזה נמצא ג"כ חסד ואמונה, שנגד החסד אמר כרתי ברית לבחירי, שכריתת הברית היה מצד הבחירה שבחרו ה' (לא מצד השקף על מעשיו רק מבחירת ה') שזה ממדת החסד שלא ישקיף על המעשה, ונגד האמונה שהיא כפי הזכות והמעשה אמר נשבעתי לדוד עבדי, שעוד הוסיף ונשבע לו מצד שהוא עבדו ועובד עבודתו, שמצד זה יחוייב שישמור לו אמונתו כפי זכותו, וזה כבריאת עולם שראשית הוייתו היה מצד בחירת ה' לבד שהוא החסד, ואח"כ מתקיים עפ"י האמונה שהוא מצד ענין הנמצאים ומציאותם:

נשבעתי. כי דברי שבועתי עד עולם:

והמפרשים עולם חסד יבנה - כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור. ועוד: כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן.