וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
그가 지성소에 속죄하러 들어가서 자기와 그 권속과 이스라엘 온 회중을 위하여 속죄하고 나오기까지는 누구든지 회막에 있지 못할 것이며
מי השלוח
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וגו'. הענין בזה אף שנאמר (משלי ט"ז,א') לאדם מערכי לב, היינו שהאדם יסדר תפלתו לעצמו. אבל בבאו אל קדש הקדשים ביום כפור צוה השי"ת שלא יהיה שום צורת אדם אך יבטל דעתו לגמרי והשי"ת יאיר לו שם מה יתפלל, וזה שכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו' שאז נכלל עולם שנה נפש, עולם הוא מקום קודש הקדשים שמשם הושתת העולם, ושנה הוא יום כפור שהוא מובחר בזמן, ונפש הוא כהן גדול כדכתיב וכפר הכהן אשר ימשח אותו וגו' שכל עבודת יום כפור אינה כשירה אלא בו.
מי השלוח
וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכו'. איתא (בגמ') (ויקרא רבה פרשה כ"א,י"ב) אטו כהן גדול לאו אדם הוא. והענין בזה כי שם אדם מורה לעומק יקרות האדם בבינה והשכל, וביוה"כ הכניסה לפני ולפנים לאשר שם המקום המיוחד, כדאיתא בזוה"ק (במדבר ק"ל:) כי יש תרי נחירים אחד נושב חיים ואחד נושב חיי חיים, אך בכל התפעלות נאמר (משלי ט"ז,א') לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, שלפי מערכת האדם במחשבותיו כן יענהו ה', אבל כאן נאמר וכל אדם לא יהיה, שאין שום שייכות לגבול תפיסת האדם במחשבתו בבינתו בענין עבודת יוה"כ בהשפעה שיורדת מהש"י ממקום הזה.
ישמח משה
במסכתא יומא (דף ל"ט ע"ב) אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך הקלפי מעכבת, הנחה אינו מעכבת, ור' יוחנן אמר אף עלייה אינו מעכבת. יבואר על דרך הרמז, דר' ינאי רומז למדת הדין ינאי מלכא מלך במשפט יעמוד ארץ (משלי כט ד), וגימטריא ע"א דהיינו סנהדרי מעלה, וכבר הוא ממוזג כנודע מהזוהר (ח"ג רצ"א ע"ב) דמשפט מבסם לצדק, עליית גורל וכו', ר"ל כי גם מדת הדין לא יאמר שירצה הש"י ח"ו לנקום נקם מעמו ולעכבם בגלות עד תשלום כל שטר חוב, כי אם עונות תשמור מי יעמוד, רק יאמר ודאי השי"ת ימחול מה שחטאו לו שלא יתעכבו בגלות עבורו, רק עבור עצמם הם מתעכבים מה שהשליכו בידיהם מעצמות קדושתם לתוך עמקי הקליפות, ראוי שהם בעצמם יעלו אותם, וזה הוא עיכוב של הגאולה. וידוע (פרקי דר"א פכ"ד) מ"ש (דברים לב ח-ט) בהנחל עליון וגו', (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו, כי ישראל עלו לגורל, והיינו עליית גורל, היינו שיעלה נשמות ישראל שהם גורל י"י מתוך הקלפי, היינו הקליפה הוא החיצונים כנודע, זה מעכב הגאולה. הנחה, ר"ל אבל הנחה לשטרי חובותיהם (כעין דכתיב (אסתר ב יח) והנחה למדינות עשה), אינו מעכבת שהשי"ת מוחל וסולח, ור' יוחנן אמר אף עליה אינו מעכבת, רומז למדת הרחמים כעין יחנך בני (בראשית מג כט), והבן.