לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃
게으른 자는 그 잡을 것도 사냥하지 아니하나니 사람의 부귀는 부지런한 것이니라
מי השלוח
לא יחרך רמיה צידו. היינו בעת שהרמאי מרמה את חבירו אין לו שום חריכה ועיכב מלרמאות אותו, היינו שיבין שהצדק עם חבירו, ורק ידמה לו שהצדק אתו בכל ואינו נותן שום זכות לחבירו, ולכן אינו מכיר בעצמו שרצונו לרמאות אותו. והון אדם יקר חרוץ, היינו ההון של אדם יקר, הוא פגום בעיניו כי חרוץ הוא מלשון חריץ, היינו שהוא פגום בעיניו אף שהונו הוא בכשרות ואף כשידין עם חבירו יצא מב"ד זכאי, אעפ"כ אינו בנייחא מצד עצמו וחושש תמיד שלא בא עדיין לשלמות ופן נמצא בו רמיה.
רש"י
לא יחרוך. מחובר למקרא שלפניו כלומר דרך רשע תתעהו ולא יחרוך את צידו של רמיה שלו:
רלב"ג
לא יחרוך רמיה. הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר''ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים: