מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃
이를 위하여 칠 일을 채우라 우리가 그도 네게 주리니 네가 그를 위하여 또 칠년을 내게 봉사할지니라
בעלי ברית אברם
מסרה עמדה ד׳ ועמדה א׳. ותרא לאה כי עמדה מלדת. (מלכים ב י״ג:ו׳) וגם האשרה עמדה בשומרון. (תהילים כ״ו:י״ב) רגלי עמדה במישור. (קהלת ב׳:ט׳) אף חכמתי עמדה לי. וחד (מלכים א א׳:ב׳) ועמדה לפני המלך. וסימן אתחזיאת בשומרון כנישתא דחכמתא בסכנתא. פי׳ האמהות נביאות היו ויודעו׳ העתיד ראתה לאה שדן בן ה׳. ראשון לחטוא נצטערה מאד וכשעמדה מלדת שמחה שעתיד לשום האשרה בשומרון. ואז לקחה הדודאים וילדה יששכר וכשראתה שדן מחלק רחל וממנה יששכר יודעי בינה לעתים אמרה רגלי עמדה במישור שיצא מחלקי יששכר וזבולון סבת החכמה. וז״ש אף חכמתי עמדה לי בחלקי אבל מה אעשה שלא יצא ממני דן ושמחתי. ממני דינה שלקחה שכם בן חמור. וז״ש ועמדה לפני המלך. וז״ש הסימן אתחזיאת בשומרון במקום המשפט שמה הרשע שהיה ראוי שם להיות כל החכמים והיושר שבעולם ששם ט׳ שבטים וחצי. וכולם עובדי ע״ז. עד שגלו ללחלח וחבור והרי גוזן וגו׳:
חתם סופר
מלא שבוע זאת, פירש"י עפ"י הירושלמי ז' ימי משתה ורמב"ן פי' שבוע ז' שנים כי לשון מלאו ימי משמע קרוב להתמלאו' ועוד חסרו איזה ימי' ועוד מהחלפת משכורתו של לבן עשה חשבונו' שלא מלאו ז' שנים ערמב"ן ויאהב גם את רחל מלאה מלשון זה משמע שלאה אהב אלא שאהב רחל יותר מלאה וכ' רמב"ן י"א שלא שנא לאה אלא בלשון בני אדם כל שיש לו ב' נשי' ואוהב א' מהן יותר נקראת אידך שנואה בערך אהבתו לזו ערמב"ן, גם ליישב בתחלה אמרה ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי ובלדת שמעון אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי והרי כבר אמרה עתה יאהבני אישי, ועוד מ"ט בתחלה ראה ה' ולבסוף שמע ה', נלע"ד ליישב דקיי"ל כל העושה טובה עם חברו והוא צריך לאותה טובה או אומר לו אכול עמי והוא צריך לכך אינו יכול לומר בחנם עשית אלא צריך לשלם כאריס בשדה העשוי' ליטע, אך אם לא הי' צריך לאותה טובה הוה כשדה שאינה עשוי' ליטע, והנה יעקב מיד שראה רחל מיד לקח צאן מידה והי' רועה כל אותו החדש שאכל עמו כמ"ש רמב"ן ושוב אמר לו לבן הכי אחי אתה ועבדתני חנם וקצב לו יעקב ז' שנים ברחל וגו' והנה יעקב חשב אכילתו אצלו כשדה שאינו עשוי' ליטע כי הוא לא הי' צריך לו והקב"ה זן אותו בכל הדרך כי אפשר נפל לו מן כרב חסדא בגמרא פרק יום הכפורי' דירד לו מן ביני דנא והרי במקלו עבר הירדן ובקע המים ע"כ אין יעקב חייב כלום עבור המזונו' אך לבן חייב ליעקב עבור עבודת המרעה חדש ימים שהרי לבן עשוי ליטע דאין ראוי' שתהי' בתו הקטנה רועה בין הרועי' ע"כ חשב יעקב ז' שנים מיום שלקח הצאן מיד רחל ובסוף ז' שנים לחשבונו בשבת האחרון אמר מלאו ימי ימי קרובי' להתמלא כי חסרו עוד איזה ימים והבה לי אשתי אך לבן חשב חדש ימי' הראשון של ז' שנים עולות בשכר מזונות שסעד עמו חדש ומתחילי' ז' שנים חדש אח"כ ומה שהנהיג צאנו חדש מקודם לא חשב לבן כי אמר רק בתי היתה רועה נמצא כשאמר יעקב מלאו ימי אז לדעת לבן חסרו ב' חדשי' ועוד ימי המשתה שהי' אסור בעשיית מלאכה, ע"כ כשאמר מלא שבוע זאת היינו ב' חדשי' וז' ימי' ואח"כ נשא רחל, ויען כי לאה נתעברה מביאה ראשונה וילדה לז' א"כ ניכר עוברה לשליש ימי' נמצא טרם נשאת רחל כבר ניכר עוברה של לאה, וכבר אמרה ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי כיון שהוכר עוברה וכן היה אח"כ נשא רחל ויאהב גם רחל מלאה כי גם לאה אהב אך רחל אהב יותר מלאה ושוב לא ראה ה' כי שנואה לאה, אך בלשון ב"א כשאחת אהובה יותר אומרי' אידך שנואה ע"כ שמע ה' בלשון ב"א כי שנואה אנכי אעפ"י שאינו כן נמצא כל דברי חכמי' קיימי':
רש"י
מלא שבע זאת. דָּבוּק הוּא, שֶׁהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זֹאת, וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, בְּתַלְמוּד יְרוּשׁ' בְּמוֹעֵד קָטָן (וְאִ"אֶ לוֹמַר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהִנָּקֵד בְּפַתָּח הַשִּׁי"ן; וְעוֹד שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁמַע שָׁבוּעַ אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיי"נא בְּלַעַז):