לוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ׃
우리 아버지의 하나님, 아브라함의 하나님, 곧 이삭의 경외하는 이가 나와 함께 계시지 아니하셨더면 외삼촌께서 이제 나를 공수로 돌려 보내셨으리이다마는 하나님이 나의 고난과 내 손의 수고를 감찰하시고 어제밤에 외삼촌을 책망하셨나이다
מי השלוח
לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. עד יעקב אבינו לא נאמר יגיע כפך, כי זה היה מדת יעקב שהכיר שלא יכול להושיע את עצמו ולזוז אפילו תנועה קלה בלי רצון השי"ת (כמבואר בח"א ויחי ד"ה ויאמר אלהים) ולכן המשפט שהשי"ת רואה את יגיע כפים שלו, וזה נקרא תפארת ועל זה איתא בגמ' (ברכות ח'.) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאלו גבי ירא שמים כתוב (תהלים קי"ב,א') אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתוב (תהלים קכ"ח,ב') יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
מי השלוח
לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק וגו' את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. זה שאמר הכתוב (תהלים י"ט,י') יראת ה' טהורה עומדת לעד, שענין הטענה הזאת שטען יעקב אבינו נגד לבן את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים, כדאיתא בזוה"ק (הקדמה י"א:) אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, וכו' אית בר נש דדחיל מן קב"ה בנין דדחיל מעונשא דההוא עלמא וענשא דגיהנם, תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה. יראה דאיהי עקרא, למדחל ב"נ למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכו'. והנה ידוע כי לבן היה עושה על הגוון כפי מה שראה מיעקב אבינו, אכן בזה נתברר יעקב אבינו שיראתו הוא טהורה מפני שהוא יראת ה' כי יראה חיצונית אי אפשר להשיג רק מפני יראת עונש, אכן יראתו של יעקב אבינו אחר שהיה משופע בכל טוב עושר וגבורה ובנים, וכן היה לו הבטחת השי"ת על כל, כמו שנאמר בראש הפרשה, ועם כל זה היה ירא את השי"ת מאד, וזה הוא עומדת לעד, מפני שהוא יראה הטהורה יראת ה', וכדאיתא (בהקדמת תיקוני הזהר ו'.) דרגא עשיראה ביראת ה' (ובתיקון ל"ג דף ע"ד:), וביראה זו התפאר יעקב אבינו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים, שליראה זו הגיע ע"י בירורים ועבודה, ובזה נתברר נגד לבן, שיראת לבן היתה מן השפה ולחוץ ויראת יעקב אבינו היתה טהורה ועומדת לעד.
רקנאטי על התורה
לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. פחד יצחק ידוע מדברינו. וכן הוא אומר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יי' ואל טובו באחרית הימים (הושע ג ה'). אמר כי יבקשו הרחמים השם הגדול בן ארבע אותיות ומדת הדין שלמטה הנרמזת לדוד וישפיעו פחד יצחק אל השם ואל טובו הנזכר. ואומרו באחרית הימים רמז אל הטוב הנזכר שהוא באחרית הימים. ועל המדה הזו תקנו אלהי יצחק ופחד יצחק היא האש האוכלת על גבי המזבח היא מדת הדין שלמעלה העזה שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה: