창세기 30:84의 Dibur_hamatchil

ויחר אף יעקב ברחל כתיב החכם יענה דעת רוח זה אברהם וישמע אברם לקול שדי. וימלא קדים בטנו זה יעקב. ויחר אף יעקב ברחל א"ל הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. אשר מנע ממך פרי בטן ממך מנע ממני לא מנע א"ל כך עשה אביך לאמך לא חגר מתניו כנגדה א"ל אותו לא היו לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו וזקנך לא היו לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה א"ל יכולה את לעשות מה שעשתה זקנתי א"ל ומה עשתה א"ל הכניסה צרתה לביתה א"ל אם את הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה. ותאמר רחל דנני אלהים דנני וחייבני דנני וזכני. דנני וחייבני ורחל עקרה. דנני וזכני ויתן לי בן על כן קראה שמו דן מרובה באוכלוסין. ותאמר רחל וגו' נפתלתי נסיתי פתיתי תליתי אחותי עלי. אמר ר' יוחנן אני נינפה היה לי לעשות לפני אחותי אלו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהן מרמין בך לא היה פורש. אלא אמרתי [אם] איני כדאי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי.

ותאמר לאה בא גד אתא גדא דביתא אתא גדא דעלמא בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם מנו אליהו אליהו משל מי רבי אליעזר אומר משל בנימין הוא שנאמר ויערשיה ואליה [וזכרי] בני ירוחם כל אלה בני בנימין רב נהוראי אומר מגד היה דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד מה מקיים ר' נהוראי קרייה דר' אליעזר ויערשיה ואליה מדרשות הן בשעה שהוא מרעיש את עולמו אליהו מזכיר זכות אבות והקב"ה מתמלא רחמים ומה מקיים ר' אליעזר קרייה דר' נהוראי מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית היה. פעם אחת נחלקו רבותינו עליו אלו אמרו משל בנימין ואלו אמרו משל גד בא ועמד לפניהם אמר להם רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות אמר ר' לוי לא לן אשר באכסניא מימיו ירש אשר פלטיאות מה שלא ירש יהודה ארצות הדא הוא דכתיב ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם הוא אבי ברזית רבי לוי אמר שהיו בנותיהם נאות והיו נשאות לכהנים שנמשחו בשמן זית ר' סימון אמר שהיו נשאות למלכים שנמשחו בשמן זית:

ויבא יעקב מן השדה תנינן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב מקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן אמר ר' מונא מקום שאין מנהג תנאי בית דין הוא שיהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה של פועל. הוצאה של בעל הבית מנין שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין ולעבודתו עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב לומר עד חשכה. ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש הטריחו על בעל הבית שאם היה ערב שבת שתהא הוצאה משלו עד היכן עד שיהא כל אחד ואחד הולך לביתו וממלא לו חבית של מים וצולה לו דג ומדליק לו את הנר לכבוד השבת. ויבא יעקב מן השדה בערב הדא הוא דכתיב ולעבודתו עדי ערב. ותצא לאה לקראתו מלמד שלא הניחתו לרחוץ רגליו. ותאמר אלי תבוא צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא להעמיד שבטים לפיכך צריך הכתוב לומר אלי תבוא:

אמר ר' אליעזר מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר יששכר חמור גרם חמור גרם ליששכר:

ותאמר לאה נתן אלהים שכרי יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער מפני מה שהיה בן תורה הדא הוא דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לעיבורין. ראשיהם מאתים מאתים ראשי סנהדראות היה שבט יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני וכל השבח הזה מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון וכשבא משה לברך את ישראל הקדים ברכת זבולון ליששכר הדא הוא דכתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך ממה שיששכר באהליך ויש אומרים יש שכר באהלי זבולון:

ותאמר לאה זבדני אלקים אותי זבד טוב הפעם יזבלני אישי השדה הזו כל זמן שאתה מזבלה ומעדרה היא עושה. ואחר ילדה בת תמן תנינן הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא ר' ינאי אומר ביושבת על המשבר הדא מתניתא ר' יהודה בן פזי אמר אף ביושבת על המשבר יכול הוא להשתנות הדא הוא דכתיב הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה כחומר ביד היוצר וגו'. התיבון והכתיב ואחר ילדה בת א"ל עיקר ברייתה של דינה זכר היתה ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה. האמהות נביאות היו יוסף ה' לי בנים אחרים לא נאמר אלא בן אחר אמרה עוד אחד הוא עתיד לעמוד והלואי יהיה ממני נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו זכרים תפקד עוד זאת ברחל. היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי והכתיב ואחר ילדה בת מאי ואחר אחר שדנה לאה דין בעצמה אמרה לפניו רבונו של עולם י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות אם זה זכר הוא לא תהא אחותי כאחת מן השפחות מיד נהפך זכר לנקבה שנאמר ותקרא את שמה דינה. אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים ועד שלשה חדשים יבקש רחמים דלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה חדשים יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה חדשים עד תשעה חדשים יבקש רחמים שיצא מאמו בשלום. ומי מהני רחמי והא אמר ר' יצחק מאי דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה. הכא במאי עסקינן שהזריעו שניהם כאחד:

ויזכר אלקים את רחל בראש השנה נפקדה (כתוב לעיל ברמז צ"ג). זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל חסד זה אברהם שנאמר חסד לאברהם ואמונתו זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. לבית ישראל ישראל סבא. מי היה ביתו של יעקב אבינו לא רחל. בכולן כתיב בני לאה בכור יעקב ראובן. בני זלפה שפחת לאה. בני בלהה שפחת רחל. וברחל כתיב בני רחל אשת יעקב.

אסף אלקים את חרפתי עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה מאן אכל הדא מקמתא מאן תבר הדא מקמתא. אבל משתלד הסרחון נתלה בבנה מאן אכל הדא מקמתא ברך. מאן תבר הדא מקמתא ברך. אסף אלקים את חרפתי בפילגש בגבעה ארור נותן אשה לבנימין. אסף אלקים את חרפתי בימי ירבעם ולא עצר כח ירבעם עוד. ויקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר אחר לגלות. עשרה שבטים גלו לפנים מנהר סמבטיון. שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות. בן אחר למחלוקת. מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים. אחר עושה מעשה אחרים. ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כיון שנולד שטנו של עשו דאמר ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה בידנו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הדא הוא גכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן שהם צעירים של שבטים:

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון חוטר רטיב חיור דלוז ודדלוב. כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בתוך הבורות של מים. היתה הבהמה באה לשתות והיתה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה ובא הזכר ורובעה והיא יולדת כיוצא בה. אמר ר' הושעיא נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסרות אלא צורת הולד. אמר ר' הונא דבית חורין מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ונותנין בתוך צאנו של יעקב הדא הוא גכתיב שא נא עיניך וראה כל העתודים עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהם. ר' תנחומא אמר שטף של גשמים רבנן אמרין ענני כבוד. ובהעטיף הצאן לא ישים ר' יוחנן אמר בכיריא דלבן וריש לקיש אמר לקישייא דלבן. ויפרוץ האיש מאד מאד נפרצה לו פרצה מעין דוגמת העולם הבא. ר' אבא בר כהנא אמר מאתן ותרתין רביין ושבעת אלפים ומאתן עדרין הוו לאבונון יעקב. ר' לוי אמר ששים רבוא כלבים. רבנן אמרין מאה ועשרים רבוא. ולא פליגי מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר חד כלבא. מאן דאמר מאה ועשרים לכל עדר תרתין תרתין כלבים. וישמע את דברי בני לבן לאמר חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים הדא הוא גכתיב וישמע את דברי בני לבן לאמר. ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה אין כבוד אלא כסף וזהב שנאמר בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה. וירא יעקב את פני לבן לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע אמר לו הקב"ה ליעקב חמיך אין מסביר לך פנים ואת יושב אצלו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך: