וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃
그가 라헬에게 입맞추고 소리내어 울며
פניני הלכה, טהרת המשפחה
כאשר אחד מבני הזוג נפצע קשה ומצבו מסוכן, והוא נזקק לליטוף של עידוד מבן זוגו, והדבר יכול להועיל לרפואתו, או כאשר אחד מבני הזוג חולה במחלה סופנית וכוחותיו אזלו וימיו ספורים, ומגע של עידוד יכול להיטיב את מצבו, לחזקו לחיות בטוב עד כמה שאפשר עוד כמה ימים או שעות. כיוון שמדובר במגע שמבטא אהבה וקרבה בלא תשוקה, כדוגמת מגע שבין אח ואחות, אם ובן, אב ובת, מותר לבן הזוג הבריא ללטף את החולה כדי לעודדו ולחזקו. ואף שבימים כתיקונם, בימי האיסור אין להתיר זאת, במצב של סכנת נפשות או בימים קשים של פרידה, שבהם הקשר הופך לעמוק ובלא תשוקה, בשעת הצורך יש להקל.12יסוד ההיתר בכך שמגע של עידוד הותר בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה, הואיל וברור שאין בו תאווה. וכן מצינו בדברי חכמים שפעולה אחת יכולה לבטא דברים שונים, שאמרו (ברא"ר ע, יב): "כל נשיקה לתפלות (לתאווה) בר מן תלת (חוץ משלושה סוגי נשיקה): נשיקה של גדוּלה (כנשיקה שנשק שמואל הנביא את שאול בעת שמשחוֹ למלך), נשיקה של פרקים (לאחר פרידה ממושכת כנשיקת משה ואהרן בחזרת משה למצרים), נשיקה של פרישוּת (לפני שנפרדים ופורשים זה מזה, כדוגמת הנשיקה של ערפה לנעמי חמותה)… רבי תנחומא אמר: אף נשיקה של קריבות (משפחה), שנאמר (בראשית כט, יא): וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, שהיתה קרובתו". (כיוון שיש חילוק בין סוגי הנגיעות והנשיקות, התיר ב'עוד יוסף חי' שופטים כב, לקיים את מנהג הנשים שנושקות את ידיהם של הרבנים).
אמנם לגבי בני זוג לא התירו זאת, הואיל ובכל מגע שביניהם יש גם צד שמתקשר לתשוקה השייכת לשמחת עונה, ורק בלית ברירה התירו לצורך טיפול בחולה כמבואר בהערה הקודמת, הואיל ונגיעה שאין בה תאווה אינה אסורה מהתורה. אבל לשם תמיכה נפשית לא הותר, שהואיל והם בני זוג, כל מגע שמבטא חיבה עלול להגיע לתשוקה. אולם כשמדובר בפצוע קשה או חולה סופני, במצב שאין דעתם כלל על ענייני תשוקה, יש מקום להתיר גם נגיעה שאינה לצורך טיפול מסוים אלא לשם עידוד ותמיכה. וזאת משום שבמצב כזה אין חשש שמנגיעה של עידוד יגיעו לתשוקה שמביאה לחיבור. יתר על כן, ייתכן שעידוד בשעות קשות כאלה יכול לתרום בעקיפין להארכת חייו של החולה הסופני, ולכל הפחות לסייע לו להיפרד מהעולם בחסד וברחמים. כאשר ישנו ספק אם המגע נצרך כדי לעודדו, הן מצד מצבו של החולה והן מצד הצורך שבזה, נכון להתייעץ עם הצוות הרפואי, אם לפי הכרתו הדבר חשוב ויכול להועיל לרפואתו. בכל אופן, כאשר האשה סועדת את בעלה, תעשה כל מה שאפשר כדי להיטהר במהרה. ועי' במאמרו של הרב יצחק רונס באסיא כרך קז, ג-ד.
אמנם לגבי בני זוג לא התירו זאת, הואיל ובכל מגע שביניהם יש גם צד שמתקשר לתשוקה השייכת לשמחת עונה, ורק בלית ברירה התירו לצורך טיפול בחולה כמבואר בהערה הקודמת, הואיל ונגיעה שאין בה תאווה אינה אסורה מהתורה. אבל לשם תמיכה נפשית לא הותר, שהואיל והם בני זוג, כל מגע שמבטא חיבה עלול להגיע לתשוקה. אולם כשמדובר בפצוע קשה או חולה סופני, במצב שאין דעתם כלל על ענייני תשוקה, יש מקום להתיר גם נגיעה שאינה לצורך טיפול מסוים אלא לשם עידוד ותמיכה. וזאת משום שבמצב כזה אין חשש שמנגיעה של עידוד יגיעו לתשוקה שמביאה לחיבור. יתר על כן, ייתכן שעידוד בשעות קשות כאלה יכול לתרום בעקיפין להארכת חייו של החולה הסופני, ולכל הפחות לסייע לו להיפרד מהעולם בחסד וברחמים. כאשר ישנו ספק אם המגע נצרך כדי לעודדו, הן מצד מצבו של החולה והן מצד הצורך שבזה, נכון להתייעץ עם הצוות הרפואי, אם לפי הכרתו הדבר חשוב ויכול להועיל לרפואתו. בכל אופן, כאשר האשה סועדת את בעלה, תעשה כל מה שאפשר כדי להיטהר במהרה. ועי' במאמרו של הרב יצחק רונס באסיא כרך קז, ג-ד.