이사야 66:1의 Kabbalah

ורזא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מדאנן בגלותא, דחיקן בין שנאי, ואסתליקת מטרוניתא מן מלכא, ואתרחיקת מניה, הוא ישרי שכינתא ביננא ויפרקיננא, ורזא כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות. ויחי חי, כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

ועוד, קב"ה ושכינתיה סהדין על ב"נ, הה"ד העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. את השמים, ההוא דאתמר ביה ואתה תשמע השמים. ואת הארץ, ההוא דאתמר בה והארץ הדום רגלי. ועוד, תרין סהדין: עמודא דאמצעיתא, וצדיק. ואינון ע"ד, מן שמ"ע אחד. עד, מן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ועליה אוקמוה מ"מ בחגיגה, על מה העולם עומד, על עמוד אחד ששמו צדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם. ובודאי איהו ברית דשבועה, דעליה קיימין א"ח ד', דאינון שמיא וארעא, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. א"ח שמים, הה"ד, ואתה תשמע השמים. ד', הארץ. הה"ד, והארץ הדום רגלי.

ת"ח, האי שמשא אתגליא ביממא, ואתכסיא בליליא. ונהיר בשתין רבוא ככביא. אוף הכי רעיא מהימנא, בתר דאתכניש מעלמא, נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל, אי דרא כדקא יאות. והאי איהו רזא דגלגולא, דאמר עליה קהלת, דור הולך ודור בא. ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. והארץ לעולם עומדת, דא כ"י. ההיא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי, והיה זרעך כעפר הארץ.

ולפעמים נקראת מידה זו שכינה, והיא היתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע, בתחילת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות היו; עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים. ולפיכך היתה שכינה שרויה בתחתונים, ובהיות השכינה למטה נמצאו שמים וארץ אחדים, וזהו לשון ויכולו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב, א), שנשתכללו אלו מאלו ונתמלאו אלו מאלו, והיו הצינורות והמקורות פועלים בשלימותם ונמשכים מלמעלה למטה. נמצא י"י יתברך ממלא מלמעלה למטה, וסימניך: השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א). נמצא שי"י יתברך היה שרוי במיצוע שוה בין העליונים ובין התחתונים. בא אדם הראשון וחטא, נתקלקלו השורות ונשתברו הצינורות ונפסקו הבריכות, ונסתלקה שכינה ונתפרדה החבילה. באו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, התחילו להמשיכה למטה ותיקנו לה ג' כסאות, והמשיכוה קצת המשכה ועשו גופותיהם כסאות לשכינה, אבל לא נמשכה השכינה בארץ לדירת קבע, אלא לדירת עראי, והיתה יושבת על גביהם. והסוד: ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית יז, כב), רוצה לומר מעל אברהם ממש. וביעקב ויעל מעליו אלהים (שם לה, יג) ועל זה אמרו: האבות הם המרכבה. נמצא השכינה בימיהם פורחת באוויר, ולא מצאה מנוח לכף רגלה בארץ כאשר בתחילת הבריאה. בא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות, וסידרו את השורות, והתקינו את הבריכות, והמשיכו מים חיים מבית השואבה והחזירו השכינה לשכון בתחתונים, באוהל, אבל לא בקרקע כאשר בתחילת הבריאה, וסוד זה הוא: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). ונמצאת השכינה כאכסנאי הולך ממקום למקום, ולזה אמר 'ושכנתי בתוכם' ולא אמר ושכנתי למטה, אלא בתוכם, בדמיון אכסנאי. כלומר, בכל מקום שילכו ישראל אלך עמהם ואשכון בתוכם, אבל לא במקום קבוע, וזהו סוד: ויהי בנסוע הארו"ן וגו' (במדבר י, לה) ועל דרך זה הסוד נצטער דוד וביקש לקבוע מקום לשכינה למטה במקום קבוע, וזהו סוד: אשר נשבע לי"י. נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לי"י משכנות לאביר יעקב (תהילים קל״ב:י״ג-י״ד, בה). וכתיב: כי בחר י"י בציון איווה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד (שם, יג יד). ולפי שביקש דוד לקבוע מקום למנוחת השכינה ואמר קומה י"י למנוחתך אתה וארון עוזך (שם, ח), ישרו מחשבותיו לפני השכינה ושלח ואמר לו י"י יתברך ביד נתן הנביא: לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר י"י האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה, ואהיה מתהלך באהל ובמשכן בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל וגו' למה לא בניתם לי בית ארזים וגו' (שמואל ז, ז). ובמקום אחר כתיב: רק אתה לא תבנה הבית, כי בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי וגו' (דברי הימים, ו, ט). מה עשה דוד המלך? הכין כסף וזהב, ונחושת וברזל, עצים ואבני שוהם ומילואים, ואבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שוהם לרוב, וסידר כל מערכת והמקדש וכל בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו, העזרת והאולם ההיכלות ושאר כל תבנית הבית, וחצרותיו ולשכותיו, הכול קיבל ברוח הקודש, וצורת כל מקום ומקום, ושיעור הכסף והזהב ואבנים טובות, ושאר כל הדברים הצריכים לו, במשקל במידה ובמשורה, הכול כפי סדרי המערכת וצורך השכינה, כמו שכתוב: ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית י"י ולכל הלשכות סביב לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים. ולמחלקות הכהנים והלוויים ולכל מלאכת עבודת בית י"י ולכל כלי עבודת בית י"י. לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה ועבודה. ומשקל למנורות הזהב ונרותיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונרותיה ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה כעבודת מנורה ומנורה. ואת הזהב משקל לשולחנות המערכת לשולחן ושולחן וכסף לשולחנות הכסף. והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית י"י. הכול בכתב מיד י"י עלי השכיל כל מלאכות התבנית (שם, כח, יא יט). הרי לך כי דוד עליו השלום סידר כל צורת בית המקדש ומשקל כל דבר ודבר על פי י"י יתברך, והכול תבנית המרכבה עליונה, כיסא ומעון לשכינה. אחר כך בא שלמה ובנה את הבית וסידר כל המערכות והצורות, כפי שסידר לו דוד אביו עליו השלום, ואז ירדה שכינה למטה ושכנה בבית עולמים. וזהו שכתוב: אז אמר שלמה י"י אמר לשכון בערפל בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (מלכים, ח, יב). וכתיב: ועתה י"י אלהי ישראל יאמן דברך אשר דיברת לעבדך לדויד, כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי וגו' (דברי הימים, ו, יז יח) ועתה קומה י"י אלהים למנוחתך אתה ואורן עוזך וגו', י"י אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך (שם, מא מב), וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד י"י מלא את הבית (שם ו, א). נמצאת השכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים, ואז חזרו הצינורות והמשכות כולם להריק ברכה בבית המקדש, והיינו דכתיב: כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה י"י את הברכה חיים עד העולם (תהלים קלג, ג), וכתיב: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם נ, ב). ומבית המקדש היו כל הצינורות נמשכות לכל הארצות כולן, לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים, ומירושלים היו נוטלין פרס, כמו דכתיב: ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית יב, ג). ולפי שהיה שלמה יודע דרך המשכת השפע מירושלים לכל המקומות, אמר: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב, ה). וכי אפשר במקום אחד שיצמחו בו כל מיני אילנות שבעולם? אלא היה יודע שלמה איזה גיד נמשך לכוש, נטע בו פלפלין; וכן לכל צד וצד, והיינו דכתיב: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ, ב), מציון, משתיתו של עולם ואם כן נמצאת השכינה משלחת הברכה כפי השיעור הראוי לכל הארצות מבית המקדש:

ולפעמים נקראת המידה הזאת נשר, והטעם כי לפעמים היא עשירה מלאה כל טוב, בהיות ישראל צדיקים, מושכים אליה מכל המעלות העליונות כמה מיני שפע ואצילות וברכה וחסד ורחמים מכל הספירות שעליה; ובהיות ישראל נסוגים מדרכי י"י אז המידה הזאת חסרה ודלה ושפלה, והיא כעלה נובלת עליה ובגנה אשר מים אין לה, ואז היא כאילן שנוש"ר פירותיו, ואז ישראל דלים ושפלים בזויים שלולים לחרפה ולקלס. שהרי כשאין המידה הזאת יונקת מלמעלה, אינה יכולה להניק את ישראל ונקראת נשר, מלשון אילן שמשיר את פירותיו. והסוד הזה הנני מעירך עליו. כבר הודעתיך כי עיקר שכינה בארץ, וסימניך: והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א), וכשהשכינה מקבלת שפע מברכות של מעלה נקראת מקוה המים, וכשאינה מקבלת ברכות נקראת יבשה, וסימניך; ויקרא אלהים ליבש"ה ארץ ולמקו"ה המי"ם קרא ימים (בראשית א, יא). וכשהמידה הזאת היא יבשה וחסרה אז ישראל הם ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, והם נשורים ממנה, שהרי ישראל הם כמו העלין, והיא כמו גוף האילן. והמידה הזאת פעמים עשירה ופעמים חסרה, פעמים מלאה פעמים ריקנית, וזהו סוד; כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים לב, יא). וכשישראל חוזרים בתשובה, מחדשים אותה כנש"ר כאשר בתחילה; כשמתקנות הצינורות ומשפיעין אליה הברכות ומתמלאת על כל גדותיה, אזי היא מתחדשת ומתעשרת, ועל זה נאמר:

תנן, כתיב, ביום ההוא אענה נאם יי' אענה את השמים והם יענו את הארץ. אענה את השמים, שמים ממש. דכתיב השמים כסאי. והם יענו את הארץ. הארץ ממש, דכתיב והארץ הדום רגלי. שמים שמים עלאין. וארץ ארץ עלאה. דתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, אתקן לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה, בחד דרגא דאקרי צדיק. כמה דכתיב וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ.

פתח ואמר, כה אמר יי' השמים כסאי וגו'. תא חזי, קב"ה אתרעי בהו בישראל לאחסנתיה ועדביה, וקריב לון לגביה. והא אוקימנא דעבד מנייהו דרגן ידיען בהאי עלמא, כגוונא דלעילא, לשכללא עלמין כלהו כחד, עילא ותתא. דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי לשכללא עילא ותתא למהוי חד.

איהי כלילא מכל ספירה, ומכל אתוון דשמהן, מפורשים ונסתרים. איהי נקודה בכל את ואת, שמושא תחות בעלה. ואיהי עטרה על רישיה, מסטרא דילה דטעמי. כגון סגול נקודה תחות ירכי מלכא, והארץ הדום רגלי. ואיהי באמצעיתא, עמיה, מחצית השקל, בשורק. ואיהי עטרה על רישיה, מסטרא דסגולתא.

אבל מאן דאיהו עני, דממית גרמיה בגינה, כגוונא דילך רעיא מהימנא, איהו קרבן יורד תחותך, ואמאי. בגין דמאן דאשפיל גרמיה בגין שכינתיה, דקב"ה איהו נחית עליה, והאי הוא דאמר דוד, כי רם יי' ושפל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' ואת דכא ושפל רוח. דאף על גב דאנא מרום וקדוש אשכון, בגין ההוא דאתעביד דכא ושפל רוח בגין שכינתי, לסלקא לה משפלות דילה עטרא לרישיה, אנא נחית לדיירא עמיה. ובתר דבעלה דשכינתא נחית על בר נש, איהי נחיתת מעל רישיה, ויהיבת אתרא דרישא לבעלה, ונחיתת לרגלוי דמלכא. ורזא דמלה, השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

אופן סח
איתא בספר ר"א מגרמיזא שב' נוני"ן יש באל"ף בית, נאמן עומד ונאמן יושב. והכוונה שהקב"ה יושב על כסאו כדמות נ' כפופה, ומלאכי מרום עומדים ממעל לו כמין נו"ן פשוטה שהיא זקופה. לזה פתח משה ואמר ואתחנן בב' נוני"ן, שרצה לתקן המרכבה עם כל חיילותיה, ולפי שירושלים נקראת כסא ה' שם יושבין כסאות למשפט, רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולתקן השכינה עם כל חיילותיה והוכן בחסד כסא. ז"ש בעת ההיא השכינה נקראת עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), וכתיב ההוא, הראה הקב"ה למשה בשעת גלות כי יד על כס יה (שמות יז טז), שאל"ף מן כס"א הוא חסר, ומן השם ו"ה (תנחומא תצא סי' י"א), שהם אותיות הו"א. לכן כתיב ההו"א, רמז שרצה לתקן אותיות הו"א, שהוא השם והכסא שחסר בד' גליות, ע"ת ההי"א, בגימטריא בב"ל אדו"ם פר"ס יו"ן. בע"ת ההי"א, בגימטריא סמא"ל נח"ש ידיעות הטומאה שתים (שבועות ב'.), הם סמאל ונחש, שהן ארבע הם ד' מלכיות שלמטה. ולכן בקש משה אתה החלות להראות בתחלת המלחמה של עמלק את גדלך, כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז יא), ז"ש את ידך החזקה, ושם נשבע הקב"ה בידו החזקה כי יד על כס יה, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), לכן בקש אעברה נא, רוצה אני להעביר ממשלה זרה מן הארץ, ובזה אתקן הכסא שיהיה שלם בא' והשם שלם בו"ה. וזה נרמז במלת נ"א, נ' שהיא מורה על צורת הכסא, יהיה בא' של נ"א. ובמלת "וארא"ה נוסף ו"ה, רומז על ו"ה מן השם שיהיה מלא, כשאראה את הארץ שהוא מקום הכסא, ההר הטוב הזה ירושלים הוא כסא ה'. והלבנון זה ב"ה הוא מקום שיש השם שלם, כמ"ש כי בחר ה' בציון, אז או"ה למושב לו (תהלים קלב יג), נשתלמו ג' אותיות אלו:

ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין, המבקר את החולה, לא ליתיב למראשותיו, משום דשכינתא על רישיה. ולא לרגלוי, דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל ב"נ, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור, יי' יסעדנו על ערש דוי, על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה, עד רגלוי. ובג"ד אתמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה, ודא שכינתא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. לרשע גמור, מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצה"ר, דמ"ה אסחר ליה בכל סטרא, חרבא דיליה, דפניו מוריקות, בטפה חדא מאינון ג' טפות, דזריק ביה. הה"ד ואחריתה מרה כלענה. כבד דא דכורא. יותרת הכבד נוקבא. (עד כאן).

סבא סבא, שכינתא אתקרי אר"ץ דקב"ה. הה"ד והארץ הדום רגלי. מסטרא דחסד אתקריאת מים. ומסטרא דגבורה אתקריאת אש. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אויר. ואיהי ארץ, קרקע לכלהו.

ובגין דא, הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי, ציור ולבתר אתמעיטת, ונחתת לרגלין דיליה, ציור ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, איתמר בה, היא העולה, סליקת מרגלוי. דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. למימר בה, השמים כסאי. והאי איהו רזא, צדיק מושל יראת אלהים. דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כגוונא דא, דוד"י. ידוד.

אופן קיב
ידוע הוא שמשה הוא כלול מכל ישראל, ואיתא בספר הפליאה שכן מילוי מש"ה "מם "שין "הה, בגימטריא י' פעמים אדם, ר"ל י' בני אדם נקראים קהל, ואין השכינה שורה פחות מעשרה בני אדם, שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל (כדאיתא במגילה כ"ג:), תוך דייקא, שכן משה למטה ממדרגת מטטרון שהוא בעולם היצירה, שהוא אמצעי לג' שרי פנים בסוד ראש תוך סוף, מטטרון הוא תוך, והוא סוד (שמות ג ב) וירא מלאך ה' אליו שהוא מטטרון מתוך הסנה, מתוך דייקא, שכן מתו"ך בגימטריא עו"לם היציר"ה, ולכן נקרא מה, כמו שכתוב בזוהר (ח"ב קצ"ז ע"א) מה שם בנו (משלי ל ד), שהוא כלול י' פעמים מה. וידוע שבשם זה נברא העולם, כמו שאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית (תהלים קד כד), בזוהר פנחס (זוהר ח"ג רל"ה ע"ב) חכמה כח מה, דהיינו שם של ד' במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בגימטריא מ"ה, והם כ"ח אתוון של פסוק בראשית (א א), עליהם אמר קרא כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), שממנו נתהוו כ"ח עתים בעולם מן ב' ידים שנבראו בהם שמים וארץ, יד שמאל אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח יג), שהם י"ד אותיות נוקבין, וימיני טפחה שמים, שהם י"ד אתוון דכורין. עליהם אמר משה ואתחנן אל ה', שם ה' שהוא סוד של מילוי מה בעולם היצירה, דתמן מקנין במטטרון זעיר, שהוא שם של הויה כח מה, ויש בעת ההיא רמז על כ"ח עתים שבו, שהם כ"ח אותיות המילוי בסוד את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד), רצה לומר כששם של ה' הוא במלוי, שהוא סוד כח בהם שמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), שבהם נברא שמים וארץ. על זה אמר אתה החלות בהיפוך אתוון הלוח"ת, שזה סוד לדעתי שקיבל משה לוחות, שכן מילוי של משה כזה "מם "שין "הה, בגימטריא לוחות, הרי שמששת ימי בראשית היה ראוי משה שיקבל הוא לוחות, שכן שמו מעיד עליו. וזה סוד כלות משה (במדבר ז א), שדרשו רז"ל (תנחומא תשא סי' י"ח) ככלתו כתיב, שנתן הקב"ה התורה למשה במתנה, שכן כל"ת הוא מילוי משה, מהו כלות, הוא סוד לוחות, חושבן דדין כחושבן דדין, ולכן רמזו רז"ל (ב"ר פ"א ד) בראשית, בזכות משה שנקרא ראשית (דברים לג כא), ומתרגמינן בחוכמא שהוא סוד כח מה, שמשה היה כלול מן י' פעמים מה כמ"ש. ועל זה אמר מאחר שהחלות להראות לי הלוחות את עבדך דייקא, שכן בשם של משה נרמזין הלוחות, כמ"ש שהוא מילוי שלו בחושבן לוחות. גם אמר את עבדך, הוא סוד מטטרון ביצירה דתמן שם של מה שיש בו כ"ח אתוון, י"ד אותיות מימין את גדלך, י"ד אותיות משמאל את ידך החזקה, שהן הן כ"ח אותיות של פסוק ראשון של בראשית שנבראו בו שמים וארץ. ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, י"ד אותיות של ימין בהם וימיני טפחה שמים, י"ד אותיות של שמאל שהם ידך החזקה בהם אף ידי יסדה ארץ, אף דייקא, שהיא מדת הדין בחזקה, אשר יעשה כמעשך על יד ימין של שמים, כגבורותיך על יד שמאל. והנה שם בארץ ישראל בבית המקדש רצה משה להשיג על בריו שם של מ"ה, כמ"ש וראיתם את הארץ מה היא (במדבר יג יח), מה דייקא, שם בארץ ישראל יוכל להשיג שם של מה. לכן אמר אעברה נא ואראה את הארץ, לקיים קרא וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר שם), והלבנון לקיים קרא מה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), וכל כוונתו של משה היה להשיג שם של מה, כמ"ש ונחנו מה (שמות טז ז). השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, אין צריך אתה לארץ ישראל להשיג שם של מה, כי כבר רב לך מה רב טובך (תהלים לא כ), והיא קומה שלך, כי הוא סוד מסוה (שמות לד לג), כמו שאמרו שמשה היה ארכו י' אמין (כדאיתא בברכות פרק הרואה (ברכות נ"ד ע"ב)), ובגין דא קיבל הלוחות דאיתמר בהון פסל לך (שמות לד א), לכן אל תוסף דבר ליכנס בשביל זה לארץ ישראל:

אופן קמ
הנה מלחמת עמלק היא מצוה אחת שצוה הקב"ה לישראל בכניסתם לארץ מג' מצות (סנהדרין כ' ע"ב), שסימנם מצות ה' 'ברה 'מאירת 'עינים (תהלים יט ט), בר"ת מן 'ברה 'מאירת 'עינים, נרמזין ג' מצות אלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, דהיינו ב' של בר"ה 'בנין בית המקדש, מ' של מאירת למנות להם 'מלך, ע' של עיני"ם מלחמת 'עמלק. וסימנם מב"ע, נוטריקון 'מושל 'בגבורתו 'עולם (תהלים סו ז), והיה חושב שיקיים שלשתן 'משה 'בן 'עמרם, אבל באמת שלא יתקימו עד שיבא 'מנחם 'בן 'עמיאל, הנה אותו המזמור של השמים מספרים (תהלים יט ב), אמר משה ביומא דהלולא רבא יום קבלת התורה, שיש באותו מזמור קכ"ו תיבות, שהוא סוד ו' פעמים אהי"ה, ובה' פסוקים תורת ה' תמימה (תהלים יט ח), יש בהם קכ"ו אותיות, והוא חותם התורה שבה' חומשים, והם קכ"ו ימים שהיה משה בהר, והוא רזא דשם המפורש שהם ששה חותמות שבספר יצירה שחתם בהם הקב"ה ששה רוחות, פנה למעלה, וחתם שם יה"ו וכו', ו' פעמים יה"ו הם עולים לחשבון קכ"ו, והם סוד חותם של תורה סוף ה' חומשי תורה הכי הוי, וידוע (תנחומא תצא סי' י"א) שאין השם מלא אלא במחיית זרעו של עמלק. ולכן נתאוה משה לכניסת ארץ ישראל ולהשלים השם והכסא, וג' מצות אלו שנצטוו, הם להשלים ג' אותיות שחסרים מכס יה, דהיינו בבנין בית המקדש ישלימו אות א' של כסא, כי שמה ישבו כסאות למשפט (תהלים קכב ו), ובית המקדש הוא כסא ה', כמו שכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקדשינו (ירמיה יז יב), רצה לומר מקום המקדש הוא כסא כבוד, נמצא שבבנין של בית המקדש נשלם אות א' של כסא. ובמינוי מלך נשלם אות ה' מן השם, כי הוצרך המלך להיות ממלכות בית דוד שהוא מלכות שמים ה' אחרונה של השם, כמ"ש דוד כי בכה ארוץ גדוד (תהלים יח ל), אמר בכה בתוספת ה'. ובמחיית זרעו של עמלק שפגם באות ברית שהיא רזא דו' גוף וברית חשבינן חד, הרי שבג' מצות אלו יושלם התיקון של השם והכסא. ולכן אמר משה ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל שרצה לתקן באותו עת מה שצוה הקב"ה לאמר לדורות, ההוא כתיב, ר"ל אותן אותיות החסרים מן השם שהוא ה"ו, ומן הכסא שהוא א', רצה הוא לתקן עתה, ולפי שאי אפשר להכרית זרעו של עמלק, אלא מי שיניקתו משם של ב"ן שהוא בעולם העשייה, כי עמלק הוא סוד כל"ב, ולכן הוא מאמין בצורת כלב, ולכן נקרא עמלק כדאיתא במדרש (תנחומא תצא סי' ט') עם שלקק ככלב, ורזא דמלה כי יניקת כל"ב מבחוץ דרגא בתראה, יונק משם של ב"ן חושבנא דדין כחושבנא דדין, בסוד ויזנ"ב ב"ך כ"ל הנחשלים אחריך (דברים לה יח), ס"ת כל"ב. וזה סוד כלב ששימש בתיבה, ולקה בשימוש אחורים (סנהדרין דף ק"ח:). ורזא דא מבואר בקרא ויזנ"ב ב"ך כ"ל הנחשלי"ם אחריך, ס"ת בכל"ם, אחריך דייקא שיונקים מאחוריים, והוא חטא שהכניס נח"ש בין אותיות מיל"ה, כנרמז במלת הנחשלי"ם שהוא בהיפוך אתוון נח"ש מיל"ה. ולכן נרמז בכאן סוד גדול שהוא סוד אותיות בכל"ם, שסמנום חכמי הדקדוק אותיות מקור, שמוסיפין בהם אותיות בכל"ם, כידוע לבעלי החכמה הזאת, לפי שהוא השחית מקו"ר הקדושה, לכן קבלתו מכלב בהיפוך אתוון בכל"ם. והנה זה יניקת עשו שהלך לצוד ציד להביא (בראשית כז ה), והביא לאביו יצחק מטעמים של כלב (תרגום יונתן בראשית כז לא, עיין שם בפירוש יונתן), כמ"ש יצחק מי הצד ציד (בראשית כז לג), ר"ל מי הוא זה שהביא לי מטעמים מאותו הבריה שהוא צד ציד, דהיינו שצדין חיות ועופות עם כלבים. וזה היה החטא בבית שני שהיו רומוס ורומלס יונקים מן כלבית (כדאיתא במדרש רבה (אס"ר פ"ג ה')), והם היו מושלים על כל ישראל בגלות אדום שהיתה יניקתם מן כח הכלב, ולכן באותו מקדש בבית שני שמשלו אדום, היה בא דמות כלב על המזבח (כדאיתא ביומא דף כ"א:), שזה הורה על שליטת כלב ההוא באותו זמן, ויעקב חטא בזה כששלח מלאכים לפניו (בראשית לב ד), היה מחזיק באזני כלב (כדאיתא במדרש רבה פרשת וישלח (ב"ר פע"ה ג')), ובזה עבר עבירה שחטא בזה והתעבר על ריב לא לו (משלי כו יז), רצה לומר לא לבדו עשה זה רק לזרעו, ומה היה החטא, הוא קרא לעשו אדון שאמר לאדוני לעשו (בראשית לב ה), לכן נלקו בניו בבית שני בגלות עשו שירד דמות כלב על המזבח, ואותו כלב נקרא בלאדן (כדאיתא בזוהר פרשת צו), ואמרינן בפרק חלק בגמרא (סנהדרין) דף צ"ו (ע"א) מאי בלאדן (ישעיה לט א), כלבא. ראו נפלאות ה' שמשלם כפי מעללו, יעקב קרא לעשו אדון, ובאמת הוא בל אדון שהוא אינו אדון, וגם הוא כופר ביחודו של עולם, ואומר בלאדון מי אדון, לכן ירד אותה דמות לגבי מזבח. ולפי שעמלק יניקתו מן שם של ב"ן, לכן הוצרך לבא שמואל הנביא שיניקתו מן שם של ב"ן, שהיה מסטרא דנוקבא בסוד ונתת לאמתיך זרע אנשים (שמואל א' א' יא), אמתיך דייקא, ולכן אמר עלי לחנה אלהי ישראל יתן את שלת"ך (שמואל א' א יז) חסר א', הוא רזא דדכורא, אבל הוא היה מסיטרא דנוקבא, לכן לא היה חי רק נ"ב שנה, שהוא מסוד שם של ב"ן, כי מי שיניקתו משם של ב"ן, ראוי הוא לילך בשליחותו של מקום להלחם בב"ן כסיל, שהוא עמלק, שיניקתו כלב שהוא מיניקת העשייה דתמן שם של ב"ן, ב"ן שנה שאול במלכו (שמואל א' יג א), ב"ן דייקא, כי הוא בא משבט בנימין לקיים מאמר אביו שקרא לו ב"ן ימין (בראשית לה יח), גם לקיים מצות רחל שקראת לו ב"ן אוני, לשבר כח הקליפה שנקראת און, כמ"ש אך עשרתי מצאתי און לי (הושע יב ט). וכן שלמה בנה הבית היה גם בן נ"ב שנה יניקתו גם כן משם של ב"ן. וכן דוד שבנה יסודי המקדש היה מסיטרא דנוקבא, כמ"ש ואני עבדך בן אמתך (תהלים קטז טז), ב"ן דייקא, לכן התפלל כי סבבוני כלבים (תהלים כב יז), הצילה מיד כל"ב יחידתי (תהלים כב כא), והוצרך לעמוד בחצות לילה לשבר כח משמורה שנייה כלבים צועקים (ברכות ג' ע"א), שבאותו פרק שיצאו ישראל ממצרים כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ לשונו (שמות יא ז). ולכן הוצרך שלמה בנו לשאול מסנהדרין (בפרק במה מדליקין שבת דף ל':) אבא מת וכלבים של בית אבא רעבים. בכאן יש שאלה גדולה איך זילזל שלמה בכבוד דוד אביו, ולשאול על ידי איש אחד שתי שאלות הללו, והלא כל איש משכיל ישתומם על זה, וכי קצרה יד שלמה לשלוח מן המשרתים אשר לפניו שלא יבא לשאול ב' שאלות אלו ביחד לדמות אביו לכלב, עד שהוצרך אחר כך לזלזל בכבוד אביו ולומר עליו כי לכלב חי טוב מן אריה המת (קהלת ט ד), אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך. אבל כל מילי דשלמה מלכא כולא ברזא דחכמתא עילאה, כל יומי דדוד הוי קאים בפלגא דלילא, כמ"ש חצות לילה אקום להודות לך כדאיתא (בברכות דף ג':), והטעם אמר מקודם זה חבלי רשעים עודני (תהלים קיט סא), עבור הרשעים שסבבו כלבים, הוצרך לעמוד כל חצות לילה כנגד כח כלבים שצועקים באותו פרק, ואמרו בגמרא שעד חצות לילה היה עוסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות (ברכות שם), וזה מרמז בתחילת הלילה שאז הקליפות באים לשלוט בעולם, בסוד אז תרמוש כל חיתו יער (תהלים קד כ). ז"ש חבלי רשעים עודני (שם קי"ט) כד רמיש לילא, לכן תורתך לא שכחתי שהיה עוסק בתורה, ואחר כך מחצות לילה ואילך אקום להודות לך בשירות והודאות (תהלים קיט סב), והיה מתגבר כארי וכשחל, לכן 'שכחתי 'חצות 'לילה, ר"ת שח"ל, שבזה הגביר תרין סיטרין בישין, והם ב' משמורות משמורה של חמור שהוא רה"ב, ומשמורה שנייה שכלבים צועקים הוא סמא"ל, שניהם יחד בגימטריא שח"ל. ולכן זכה דוד שקרא אותו הקב"ה בן, כמ"ש בני את"ה (תהלים ב' ז), וכן צוה דוד בשעת מותו שיעמוד שלמה בכל חצות לילה ויזכה לזה למעלות ב"ן, ז"ש ויצו דוד את שלמה בנ"ו (מלכים א' ב' א), וכי עד השתא לא ידענא ששלמה בנו, אבל הכוונה שצוה לשלמה שיזכה לשם של ב"ן שיעמוד בכל חצות לילה, וכן שלמה היה חייו נ"ב שנה, שהוא סוד שם של ב"ן, וגם בשבילו נחרב נ"ב שנה, כמו שכתבו רז"ל בשבת (קמ"ה ע"ב) מאדם עד בהמה נדדו (ירמיה ט ט), בהמ"ה בגימטריא נ"ב, ושבח זה שלח שלמה לסנהדרין כשמת אביו בשבת של עצרת, (כמו שכתבו התוספות פרק קמא דחגיגה (י"ז ע"א ד"ה אף), והביא שם ראייה מירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ג)), שבו ניתן תורה שבכתב, ונסתלק דוד שהוא סוד תורה שבעל פה, בעת רצון במנחה בשבת בשעה שעינא פקיחא שולט בעולם. ולכן הודיע זה לסנהדרין מאחר שאבא מת, והוא עמד כל ימיו לקביל הכלבים שהם סוד חצות לילה, ועתה כלבים של בית אבא רעבין, מי יקום לנו עם מרעים (תהלים צד טז), הם הם הכלבים, כמ"ש דוד כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני (תהלים כב), ומי יתיצב לי עם פועלי און, לעמוד במקום אבא ולהגין לנו בעד כלבים החיצונים שהם רעבים פצו עלינו פיהם מכאן ולהבא. והתשובה מן הסנהדרין היתה ברזא דחכמתא, שצריך להשתיק המקטרגים וליתן לתוך פיהן חולקא דילהון, כדאיתא בזוהר אחרי מות עמוד קי"ב (זוהר ח"ג ס"ג ע"א), ובפנחס שם עמוד תל"ט (זוהר ח"ג רל"ח ע"א), וזה סוד חתוך נבילה לפני כלבים. ועל השאלה השנייה שהודיעם העדר דוד, השיבו שאין לנו תמורתו בזה העולם להתייצב עם פועלי און, אבל העמיד הקב"ה תרין כרובים שהם סוד מטטרון סנדלפון, שהם עומדין בשעה שאין מיין נוקבין לתתאי, מתעוררין יחוד העליון, שלולי זה לא היה תקומה בעולם. וזה סוד ואביך הנח עליו ככר, הוא סנדלפון בסוד ככר לאדן (שמות לח כז), כי שם א"ל אדנ"י הוא בעשייה דתמן סנדלפון, וכן בעשייה תמן ויהי אור (בראשית א ג), חשוב י"ו פעמים י"ה בסוד ויה"י, הוא מנין ככ"ר, והוא ראש לכל הבשמים מ"ר דרר (שמות ל כג), כי מלמטה למעלה הוא ראש בסוד צרור המור דודי לי (שיר השירים א' יג), מור הוא סנדלפון, ושד"י ילין הוא מטטרון, שהוא בגימטריא שד"י. נמצא שמלת ככר הוא סנדלפו"ן, ותינוק הוא סוד מטטרו"ן (כדאיתא בזוהר ויקרא עמוד קט"ו (זוהר ח"ג ס"ד ע"ב)) תינוק יונק משד"י אמו, והוא שד"י. ובזה הורו סנהדרין באצבע והשיבו שאין לנו תמורתו בזה העולם שיהיה כדוד מלך ישראל חי וקים שלא טעם מימיו טעמא דמותא, ועל זה אמר בספרו הנכבד ברזא דחכמתא כי לכלב חי טוב מן אריה מת, ר"ל הכלב החיצון שהוא חי עתה טוב לו, הטעם שטוב לפי שאריה מת, ר"ל מאחר שדוד אבא מת שהוא אריה, ונקרא אריה שיניקתו מן ד' שמות אצילות בריאה יצירה עשיה, משם של ב"ן שבמידת מלכות שמכל עולם ועולם, וד' פעמים ב"ן הוא סוד ר"ח, וח' הויו"ת יש בד' פעמים ב"ן, תצרף ח' עם ר"ח, הרי ארי"ה (כנ"ל באופן קכ"ד), מזה הטעם טוב לכלב חי. ולכן התחיל משה בכאן מאחר שאתה החלות להראות לי להלחם עם עמלק, במ"ש אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וזה נרמז במלת א"ת גדל"ך, שהוא בגימטריא הב"ן, שזכה משה לשם של ב"ן, והיה בן בית להקב"ה בסוד בכל בית"י נאמן הוא (במדבר יב ז), ולכן ראוי הוא להלחם בעמלק שסודו כל"ב, שכן בכ"ל בהיפוך אתוון כל"ב, חשב משה שראוי הוא להלחם עם כלב, מאחר שהתחיל הקב"ה להראות את גדלו בתחלת יציאתם ממצרים, (כדכתיב ולכל בני ישראל יחרץ כלב לשונו שמות י"א), ומי שמתחיל במצוה ראוי לגמור כדאיתא (בסוטה דף י"ג:), את ידך החזקה שראוי לך לסייע אל המצוה שנשבעת שם בידך החזקה, כמ"ש כי יד על כס יה (שמות יז טז), גם שם הראה לו ידו החזקה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל (שמות יז יא). לכן סיים אשר מי אל בשמים ובארץ, הזכיר כאן שמים וארץ, בסוד כה אמר 'י"י 'השמים כסאי 'והארץ 'הדום רגלי (ישעיה סו א), תסתכל תמן ותמצא שם מלא בראשי אתוון והכסא באמצע, כה אמר 'י"י 'השמים ראשי תיבות י"ה, 'והארץ 'הדום ראשי תיבות ו"ה, והכסא באמצע, שכן הוא סוד מרכבה גם כן בסוד יציאת השבת שתים שהן ארבע (שבת ב' ע"א), תרין אתוון מצד זה, דהיינו סופי תיבות של אד"ם נש"ר, ותרין אתוון מן צד שני סופי תיבות של כרו"ב ארי"ה, וך' של כסא באמצע, הרי שבמלות של המרכבה נרמזת מרכבה שלימה. לכן זכר כאן אשר מי אל, שהוא סוד חסד אל (תהלים נב ג), והוכן בחסד כסא (ישעיה טז ה), על הכסא שיהיה שלם בשמים ובארץ, ועל השם שיהיה שלם, ולפי שעמלק יניקתו מן העשייה תמן שם של ב"ן, לזה אמר אשר יעשה כמעשי"ך דייקא, וכגבורת"ך שידין אותם הקב"ה בגבור"ה, שהוא סוד ד' פעמים ב"ן עם ח' הויו"ת שבה כדמיון ארי"ה שאמרנו. ועל זה בקש משה אעברה נא עתה להלחם בעמלק בד' שמות של ב"ן, כי אעבר"ה הוא בהיפוך אתוון ארבע"ה, וחוזר ומפרש שבזה יהיה הכסא והשם מלא, ואראה את הארץ היא ה' שבשם, ההר הטוב ו' של שם, טו"ב דייקא דרגא דטוב, והלבנון היא רזא דא', לתקן אותיות הו"א (ז"ש בעת ההוא לתקן אותיות הו"א). השיב הקב"ה רב לך, אתה חושב להלחם בעמלק לפי שיניקתם מן שם של ב"ן שקראתי אותך בן ביתי, אבל הגדולה שלך היא בסוד שם של מ"ה שהוא יותר גבוה מן שם של ב"ן, כמ"ש מה שם בנו (משלי ל' ד) שהוא משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), לכן אל תוסף דבר, אבל צו את יהושע שהוא ישלים מלחמות עמלק מדור דור, מדורו של שאול שיניקתו מן שם ב"ן, לדורו של מרדכי שהיה גם כן משבט בנימן (מגילה י"ב ע"ב), דתמן שם של ב"ן, לכן חזקה"ו ואמצה"ו בגימטריא מרדכ"י:

תשיעי מאי הוי, א"ל תשיעי ועשירי הם יחד זה כנגד זה, והאחד גבוה מחבירו ת"ק שנה, והם כעין שני אופנים, האחד נוטה לצד צפון והאחד נוטה לצד מערב והולכין עד הארץ התחתונה, ומאי תחתונה, אחרונה שבשבע ארצות למטה, וסוף שכינתו של הקב"ה תחת רגליו שנא' (ישעי' ס"ו א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ושם נצחונו של עולם למטה דכתיב (שם ל"ד י') לנצח נצחים:

אופן קצו
איתא בספר סודי רזא שהתפלות עולין תלת דרגין, מתחילה יגיע לחשמ"ל, ומן חשמ"ל בא התפלה לעבד נאמן שהוא מטטרון, ואחר כך מטטרון מעלה התפילה עד הפרגוד ומשם לכסא הכבוד, נמצא תלת דרגין אילין עד שבא ומקובלת יש ארבעה דרגין. ותלת דרגין אילין מרומזים בפסוק "באור "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), תסתכל בראשי אתוון ותמצא קבלת התפלה מלמעלה למטה שהיא באה לכסא הכבוד שהוא סוד עולם הבריאה נרמז במלת באור. לכן הכתוב אומר (תהלים פט טז) ה' באור פניך יהלכון, באור פניך בגימטריא עולם הבריאה שהוא סוד הכסא, שכן כסא באלב"ם דל"ת, והיא סוד סולם מוצב ארצה (בראשית כו יב), שכתוב בזוהר (ח"א רס"ו ע"ב) שסוד סולם הוא סוד צלותא דבר נש, והיה לה ארבעה שליבות, סוד ארבעה מדרגות אלו הם רומזים לד' דרגין אלו, שהתפלה עולה דרך ארבעה דרגין אלו עד שהיא נכנסת בכסא הכבוד. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמניין ואתחנ"ן, שהוא כף רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), ה' מאות וחמשה עשר כמניין ישר"ה, לכסא, שכן כסא בפשוט ובאלב"ם, הוא בגימטריא ישר"ה. וידוע כי כ"ב אלפי"ן ביתי"ן אילין נברא העולם, כי כמו שבכ"ב אותיות התורה נברא העולם שהוא א' ב' הפשוט מא' ועד ת', כן גם כן באלב"ם נברא העולם, והוא סוד כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), חכמ"ה בגימטריא אלב"ם. והנה בפסוק באור פני מלך חיים, נרמזו ד' דרגין אילן בד' תיבין, באור היא כנגד עולם הבריאה, פני מתחיל בפ' כנגד פרגוד, מלך מתחיל במ' כנגד מטטרו"ן, חיים מתחיל בח' כנגד חשמ"ל, הן הן ד' מעלות של תפלה שעולה עד כסא הכבוד מלמעלה למטה. לכן התחיל משה במלת ואתחנן, שתעלה התפלה עד מקום הכסא, וחוזר ומפרש איך דרך התפלה שהיא עולה בסוד סולם שהוא מטטרון, ועליו קמכוון אתה החלות להראות, במלת החלות הוא מלשון חלו נא פני אל (מלאכי א ט), שהתפלה עולה דרך מטטרון שהוא עבד נאמן, אבל צריך לילך מתחלה דרך חשמ"ל, וקודם שיבא למטטרון שהוא עבדך, החלות מתחלה להראות לי סוד חשמ"ל שהוא כלול מן תרין סטרין מאש ומברד, כמ"ש בספר סודי רזיא כעי"ן החשמ"ל (יחזקאל א ד), בגימטריא כא"ש ובר"ד. וז"ש את גדלך מסטרא דימינא, כמ"ש מימינו אש דת למו (דברים לג ב), הרי שאש הוא ימין. מזה הטעם מיכאל אף על פי שהוא סוד מים, אפילו הכי דרשו עליו במדרש רבה פרשת שופטים (דב"ר פ"ה י"ב) על פסוק (איוב כה ב) המשל ופחד עמו, המשל מיכאל כולו אש, ופחד זה גבריאל שהוא ברד. הרי רואין אנו שדורש על מיכאל שהוא אש, ובעל מתנות כהונה מוחק שם ורוצה להפך הגירסה שמיכאל הוא ברד, לפי שלא ידע סוד זה שלעולם המלאך שהוא בימין הוא אש, כמ"ש מימינו אש, כי המלאך הוא אש לוהט, ולפי השליחות הוא נשתנה. את ידך החזקה, זה ברד מצד השמאל שגבריאל ממונה עליו, אבל החשמל כלול משתיהן מאש ומברד מסטרא דימינא ושמאלא. ונמצא כשאתה רוצה להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, צריך אני מתחלה לילך דרך החשמל שהוא תרין סטרין גדלך וידך החזקה, ואחר כך צריך לילך התפלה דרך הפרגוד עד הכסא, לכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי (ישעיה סו א), ה' בשמים הכין כסאו (תהלים קג יט), ובארץ הוא סוד הפרגוד של הכסא, שכן באר"ץ בגימטריא פרגו"ד, והוא הדום רגלו של כסא כמ"ש הארץ הדום רגלי (ישעיה סו), וכמ"ש בדברי האר"י ז"ל נקראת פרסה שבין בריאה ליצירה, כמבואר במאמר המרגלא עיין שם רזין עילאין. ונמצא מאחר שהתפלה עולה דרך ד' שליבות של סולם שראה יעקב, לכן אמר משה אעברה נא להיות בארץ ישראל, כי שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), ותעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם, ובארץ ישראל אין שם מסך מבדיל, כי מיד שיצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) שהוא ארץ ישראל ארץ שבע עממין, אז מיד ויפגע במקום (בראשית כח יא) נעשה העולם כולו לפניו ככותל [מדרש רבה שם (ב"ר פס"ח י')], כי ארבעה מחיצות של ד' כחות הטומאה מפסיקין בינינו לבין אלהינו, לכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ר"ל שמטעם זה אני רוצה לעבור לארץ ישראל כדי שתעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם שאמרנו, דהיינו חשמ"ל מטטרו"ן פרגו"ד כ"סא, אבל בכאן ארבעה מחיצות מפסיקין. גם רמז במלת ואראה את הארץ, את דייקא, על אותיות התקועין במלת ארץ, שכן מלוי ארץ אל"ף רי"ש צדי"ק, הרי מילוי של ארץ בגימטריא דל"ת, שהוא סוד כסא באלב"ם, שכן דרך ד' שליבות הולכת התפלה. ולכן ביקש לראות ההר הטוב הזה והלבנון, שאז הולכת התפלה מכוון לבית המקדש של מעלה, שכן ג' פעמים מכון לשבתך אית בקרא (שמות טו יז) (מלכים א' ח יג) (דברי הימים ב' ו ב) כמ"ש בספר סודי רזא, וכן סידר משה בכאן ג' דרגין, לקביל חשמ"ל הארץ הטובה, לקביל מטטרון ההר הטוב הזה, לקביל פרגוד הלבנון. השיב הקב"ה למשה רב לך, מלת לך דייקא, אין אתה צריך לארץ ישראל כדי שתלך התפלה דרך ד' דרגין אלו עד עולם הכסא, כמה רב גוברך שתפלתו של משה היה כעין חרב חדה "מעין "שם "המפורש שהוא ר"ת משה, ולכן הוצרך הקב"ה לצוות למלאך אכזריא"ל לסתום כל חלונות הרקיע כדאיתא במדרש [וזאת הברכה (דב"ר פי"א י')] בפטירת משה רבינו. לכן אל תוסף, ובכאן אתה עולה לראש הפסגה ומבריח ארבעה מחיצות, שהם ד' כחות הטומאה לארבעה רוחות העולם, לפי שתפלתך מעין שם המפורש, ולכן מפורש שם של ארבע בד' רוחות אלו ימ"ה וצפונ"ה תימנ"ה ומזרח"ה:

אַדְהָכִי הָא רַבִּי פִּנְחָס קָא נָחִית מִמְּתִיבְתָּא עִלָּאָה, וְאִתְחַזֵּי תְּחוֹת טוּלָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ מַאי הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, וְכִי עַל הָאָרֶץ אִתְעֲבִיד הֶבֶל, אֶלָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, דְּאִית הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, הֲבַל דִּצְלוֹתִין וַהֲבַל דְּאוֹרַיְיתָא אִתְעֲבִיד עַל אַרְעָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ (ישעיה סו א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, וּמַאי נִיהוּ הֶבֶל דְּאִתְעֲבִיד עֲלֵיהּ, אֶלָּא הֲפוֹךְ הֶבֶל וְתִשְׁכְּחֵיהּ הַלֵּב, וּמִנֵּיהּ נָפִיק הֲבַל וְדָא נֶפֶשׁ וּבֵיהּ סָלִיק דִּבּוּר, רוּחָא נָפִיק מֵאוּדְנָא שְׂמָאלָא דְלִבָּא, וּמִנֵּיהּ נָפִיק קָלָא, וְקָלָא אִיהוּ אִילָנָא, דְאִתְפַּלַּג לְכַמָּה קָלִין דְּאִינוּן עַנְפִין דְּאִילָנָא, וְאִיבָּא דִילֵיהּ דִּבּוּר, וְתַרְוַיְיהוּ עִץ פְּרִי, וְאִינוּן גּוּף וּבְרִית, דָּא עִץ ו', וְדָא פְּרִי י' אוֹת הַבְּרִית.