창세기 27:39의 미드라쉬

פס'. ויאמר ה' מסיני בא. מלמד שלא רצה משה רבינו לתבוע צרכי ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של הקב״ה תחלה ואחר כך אמר צרכי ישראל. וזאת ליהודה וללוי אמר. לבנימן אמר. ולבסוף חתם בשבחו של הקב״ה שנאמר אין כאל ישורון. וכן אתה מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכי ישראל עד שפתח בשבחו של הקב״ה שנא' (תהילים קמ״ט:א׳) שירו לה' שיר חדש (כי נפלאות עשה). [תהלתו בקהל חסידים] ואח''כ כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה.ולבסוף (שם קנ) הללויה הללו אל בקדשו. וכן אתה מוצא בשלמה שפתח בשבחו של הקב״ה. שנא' (מ״א ח) ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ואח״כ אמר (שם) רעב כי יהיה בארץ וגו'. ובאחרונה הוא אומר (דברי הימים ב ו׳:כ״ח) קומה ה' [אלהים] (למנוחתך) אתה וארון עוזך. וכן תקנו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהן של ישראל אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו והם מגן ומחיה והאל הקדוש. ואחר כך הוא אומר אתה חונן לאדם דעת והרוצה בתשובה עד מודים. ואח״כ מסיים בשבחו של הקב״ה עבודה והודאה וברכת כהנים. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שנגלה הקב״ה על ישראל מארבע רוחות העולם שנאמר ה' מסיני בא זו רוח צפונית. וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית. הופיע מהר פארן זה רוח דרומית. ואתה מרבבות קדש זו רוח מערבית. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שנתן הקב״ה התורה בפרהסיא לא לישראל בלבד אלא לכל האומות. שנאמר (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא כשנתן הקב״ה את התורה הרעיש העולם כולו על יושביו שנאמר (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. נכנסו כל האומות אצל בלעם אמרו לו רואים אנו מחזיר הקב״ה את העולם לתוהו ובוהו. אמר להם לאו אלא תורה הוא נותן לעמו שנאמר (שם) ה' עוז לעמו יתן. ענו כל האומות ואמרו (שם) ה' יברך את עמו בשלום זו תורה שנאמר (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חזר על כל האומות שיקבלוה ולא רצו לקבל. נגלה על בני עשו אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו מה כתוב בה (שמות כ) לא תרצח. אמרו כל ברכותינו זאת היתה שהורישני יצחק אבינו שנאמר (בראשית כ״ז:ל״ט-מ׳) ועל חרבך תחיה. ולא רצו לקבל, נגלה על בני עמון אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה (שמות כ) לא תנאף. אמרו לו כל עצמנו בניאופים שנאמר (בראשית י״ט:ל״ו) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. ולא רצו לקבל. נגלה על בני ישמעאל ובני קטורה אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה (שמות כ) לא תגנוב. אמרו לו כל עצמנו בגניבה זו ירושתם שהוריש להם אביהם שנאמר (שם טז) והוא יהיה פרא אדם ידו בכל. והיאך נקבל את התורה. כיון שבא אצל ישראל פתחו כולם ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר הקב״ה אין אומה יכולה לקבל את התורה חוץ מישראל, דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא מלמד שכבוד של הקב״ה מלא עולמו. וכן הוא אומר (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. מגיד שבכל מקום שהן הולכין הן נמצאין לפניו ואומר עשינו שליחותך וכן הוא אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא לשון נחת. וכן הוא אומר (שמות ל״ג:י״ד) ויאמר פני ילכו והניחותי לך. ה' מסיני בא שהניח כל ההרים הרמים ובא לסיני לתת תורה לעמו ישראל. וזרח משעיר למו. שלא נכנסה ביניהם אומה ומלכות מעולם. הופיע מהר פארן. ארבע הופעות הן. הראשונה ממצרים שנאמר (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיע. השניה מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן. השלישית זו נקמה שעתיד הקב״ה להופיע על אדום לרעה שנאמר (שם צד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. הרביעית זו הופעה של גוג ומגוג שנאמר (שם ג) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתה מרבבות קדש. אות הוא וניכר בכל רבבותיו וכן אומות העולם אומרים (שיר השירים ה׳:ט׳) מה דודך מדוד היפה בנשים וגו'. מי לא ייראך מלך הגוים. ולא ישבחך נאה מכל נאים יותר ויותר, מה כנסת ישראל אומרת להם דודי נאה ומשובח. הנני אומרת לכם מקצת שבחו. דודי צח ואדום. ראשו כתם פז, עיניו כיונים על אפיקי מים. לחיו כערוגת הבושם. שוקיו עמודי שש. חכו ממתקים. וזה בשעה שנגלה עליהם על הים כולם הכירוהו שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו. לכך נאמר ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו. מלמד שהיה הדבור יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלו וחוזר ומקיף לשמאלן של ישראל והקב״ה מקבלו מימין וחוקקו על הלוחות שנאמר (תהלים כט) קול ה' הוצב להבות אש. דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צונן לו כך כל שהוא עוסק בתורה יש לו חיים. פירש ממנה כלו חייו. דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש ניתנה מן השמים אף התורה ניתנה מן השמים. דבר אחר מימינו אש דת. מה האש חיים לעולם אף התורה חיים לעולם. דבר אחר מימינו אש. מה האש עושה רושם כך התורה כל המשתמש בה עושה בו רושם. היינו דתנן ודישתמש בתגא חלף. כל הנאות מדברי תורה נוטלין חייו מן העולם, דבר אחר מימינו אש דת למו. מה האש כל המשתמש בה ניכר כך תלמידי חכמים ניכרין מכל הבריות בהליכתן ובעטיפתן ובדיבורן. דבר אחר אש דת למו מה האש אור לעולם אף דברי תורה אור לעולם שנאמר (משלי י) כי נר מצוה ותורה אור. התורה ניתנה בימין והישועה בימין שנאמר (תהילים צ״ח:א׳) הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו. אש דת למו. כל היוצא מן האש אש אוכלתו. דבר אחר אש דת למו. כל העוסק באש אין אש של גיהנם שולטת בו. למו. להם לישראל ולא לכל אומה ולשון שנאמר (תהילים קמ״ז:כ׳) לא עשה כן לכל גוי. דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא. אמר משה מסיני בא. וזרח משעיר למו לישראל הוא שעיר הוא ארץ תימן. וכן אמרה דבורה (שופטים ה׳:ד׳) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום. וחבקוק אומר (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה. ואתה מרבבות קדש מרבבות המלאכים בא ליתן תורה לישראל. מימינו אש דת למו. התורה שהיא משולה כאש:

כְּתִיב (תהלים י, יד): רָאִיתָ כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָאִיתָ שֶׁעֵשָׂו הָרָשָׁע בָּא וְעָתִיד לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם וּמְשַׁלְשְׁלָן בַּקּוֹלָרִין, תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ, וְאַתָּה הָיִיתָ מַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל יִצְחָק וְאוֹמֵר לוֹ (בראשית כז, לט): הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, לְמָחָר הוּא בָּא וְנוֹטֵל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְחוֹבְשָׁן בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאוֹמֵר לָהֶם אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת יָבוֹא וְיַצִיל אֶתְכֶם מִיָּדִי, אֶלָּא יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, שְׁנֵי יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁתַּיְרוּ לוֹ, זֶה רוֹמוּס וְרוֹמִילוּס, נָתַתָּ רְשׁוּת לָהּ לַזְּאֵבָה לְהָנִיקָן, וּבַסּוֹף עָמְדוּ וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִין גְּדוֹלִים בְּרוֹמִי. דָּבָר אַחֵר, רָאִיתָ כִּי אַתָּה עָמָל וְכַעַס וגו', אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָאִיתָ נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁבָּא וּמַחְרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל וּמְשַׁלְשְׁלָן בַּקּוֹלָרִין, לָתֵת בְּיָדֶךָ, וְהָיִיתָ מַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל יִרְמְיָה וְאוֹמֵר לָנוּ (ירמיה כז, ז): וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם אֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ וגו'. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, לְמָחָר הוּא בָּא וְנוֹטֵל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְנוֹתְנָם לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאוֹמֵר לָהֶם (דניאל ג, טו): וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי, אֶלָּא וְלֹא עוֹד יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, יְתוֹמָה אַחַת שֶׁנִּשְׁתַּיְרָה לוֹ וְעָשִׂיתָ אוֹתָהּ אָגוּסְטָא בְּמַלְכוּת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ, זוֹ וַשְׁתִּי.

אִם עשֶׁק רָשׁ, אִם רָאִיתָ עוֹשֵׁק דַּלִּים וְרָשִׁים, וְצַדִּיק חֵי הָעוֹלָמִים מַשְׁפִּיעַ לוֹ שַׁלְוָה וְטוֹבָה, תִּרְאֶה בַמְדִינָה, תִּרְאֶה בוֹ דִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. כִּי גָּבֹהַּ, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָה בְּעֵשָׂו, אִם רָאִיתָ עֵשָׂו בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי עוֹשֵׁק דַּלִּים וְגוֹזֵל רָשִׁים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ לוֹ שַׁלְוָה, תִּרְאֶה בּוֹ מִדַּת הַדִּין. אַל תִּתְמַהּ עַל מַה שֶּׁאָמַר הַזָּקֵן וְנַעֲשָׂה חֶפְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לט): הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, כִּי גָּבֹהַּ, אֵלּוּ דּוּכָּסִין וְאִיפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְלִיטִין. וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, זֶה מֶלֶךְ חֵי הָעוֹלָמִים. אָמַר רַבִּי אַחָא מֵהִנֵּה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ לָמֵד הִנֵּה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה הִנֵּה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָתַן חַיִּים לְאֻמָּה שְׁלֵמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, ז): הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, לִכְשֶׁיָּבוֹא הִנֵּה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, א): הִנֵּה יוֹם בָּא לַה', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.