출애굽기 12:48의 미드라쉬

פס'. ויעשו את הפסח בראשון. מלמד שלא עשו במדבר אלא פסח זה בלבד. וכן הוא אומר (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. (יהושע ה׳:ה׳) כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו. וכתוב (שמות י״ב:מ״ח) כל ערל לא יאכל בו. ככל אשר צוה ה' את משה. לא סרו מדבריו:

וְרַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָא בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הִנֵּה מִטָּתוֹ, מַטּוֹתָיו וּשְׁבָטָיו, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמַעְלָה. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמַטָּה. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה כָּךְ אָמַר אֵלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹנְטִימוֹס (שמות יב, מח): וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּמָל עַצְמוֹ. מִי מָלָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר משֶׁה הָיָה מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וִיהוֹשֻׁעַ מַשְׁקֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְהוֹשֻׁעַ הָיָה מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וּמשֶׁה מַשְׁקֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה, ב): בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וְלָמָּה שֵׁנִית מִכָּאן שֶׁמָּלָן בָּרִאשׁוֹנָה, מִיָּד (יהושע ה, ג): וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. וּמַהוּ אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, אָמַר רַבִּי לֵוִי מִכָּאן שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ גִּבְעָה בְּעָרְלָה.

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְחַיֵּב בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וְגוֹ' (יחזקאל לג, יא). וּבְמַה חָפֵץ. לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל וְגוֹ' (ישעיה מב, כא), לְמַעַן לְצַדֵּק בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא לְחַיֵּב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁבְּרָאוֹ נְתָנוֹ בְּגַן עֵדֶן וְצִוָּהוּ וְאָמַר לוֹ: מִזֶּה אֱכֹל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, כִּי בְּיוֹם אָכְלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). עָבַר עַל צִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵבִיא עָלָיו אַפּוֹפְּסִין. בָּא הַשַּׁבָּת וּפְטָרוֹ. הִתְחִיל מֵסִיחַ עִמּוֹ אוּלַי יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (שם ג, ט), אָן אַתְּ. וְאֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה', ה' אֵל רַחוּם וְחָנוּן (שמות לד, ו). הִקְדִּים לוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה, שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְחַיֵּב בְּרִיָּה. הִתְחִיל מֵסִיחַ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירוֹם אָתָּה (בראשית ג, יא). וַיֹּאמֶר הָאָדָם, הָאִשָּׁה וְגוֹ' (בראשית ג, יב). הֵנִיחַ אָדָם וְהִתְחִיל מֵסִיחַ עִם הָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וְגוֹ' (בראשית ג, יג). אֲבָל כְּשֶׁבָּא אֵצֶל הַנָּחָשׁ, לֹא הֵסִיחַ עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהֵסִיחַ עִם הָאִשָּׁה, אֶלָּא מִיָּד נָתַן לוֹ אַפּוֹפְּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וְגוֹ' (בראשית ג, יד). וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וְגוֹ' (בראשית ג, טו). חָזַר אֵצֶל הָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: הַרְבָּה אַרְבֶּה וְגוֹ' (בראשית ג, טז). וּכְשֶׁחָזַר אֵצֶל אָדָם, לֹא חִיְּבוֹ עַד שֶׁנָּתַן לוֹ רֶמֶז לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וּמִנַּיִן, אָמַר רַבִּי חֲכִינַאי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שֶׁאָמַר לוֹ: בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם וְגוֹ' (בראשית ג, יט). אֵין שׁוּבְךָ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָּשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד, ב). כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, טְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה. מַהוּ יְגֻרְךָ רָע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי בְּשֵׁם רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין עוֹמְדִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, אֲבָל מַלְאֲכֵי זַעַף רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם (במדבר יד, יח). וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם. אֶלָּא מַהוּ אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁמַּלְאֲכֵי זַעַף רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, ה' וּכְלֵי זַעֲמוֹ (ישעיה יג, ה). הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע. דָּבָר אַחֵר, לֹא יְגֻרְךָ רָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין אַתָּה נִגְרָר אַחַר הָרָעָה, וְאֵין הָרָעָה גּוֹרֶרֶת אוֹתְךָ, וְאֵינָהּ גָּרָה אֶצְלְךָ. הֱוֵי, לֹא יְגֻרְךָ רָע. וְאֵין יְגֻרְךָ אֶלָּא דִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר (שמות יב, מח). דָּבָר אַחֵר, לֹא יְגֻרְךָ רָע. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכָּר עַל הָרָעָה, אֶלָּא עַל הַטּוֹבָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאוֹר וְאֶת הַחֹשֶׁךְ וְקָרָא לָהֶן שֵׁמוֹת, הִזְכִּיר שְׁמוֹ עַל הָאוֹר וְלֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ עַל הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה (בראשית א, ה), הֲרֵי הִזְכִּיר שְׁמוֹ עַל הָאוֹר. אֲבָל כְּשֶׁבָּא לַחֹשֶׁךְ, אֵינוֹ אוֹמֵר, קָרָא אֱלֹהִים לַחֹשֶׁךְ לַיְלָה, אֶלָּא קָרָא לַיְלָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם וְחַוָּה, הִזְכִּיר שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים (בראשית א, כח). וּכְשֶׁקִּלְּלָן, לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא אֶל הָאִשָּׁה אָמַר (שם ג, טז), וּלְאָדָם אָמַר (בראשית א, יז). וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי עַל הַנָּחָשׁ הִזְכִּיר שְׁמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁקִּלְּלוֹ, דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת אָרוּר אַתָּה (בראשית א, יד). כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הִזְכִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן לְרָעָה. עַל הַמֵּסִית, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהֵסִית אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית א, ה), תִּהְיוּ כְּמוֹתוֹ. מַה הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, אַף אַתֶּם תִּבְרְאוּ עוֹלָמוֹת כָּמוֹהוּ, שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֻמָּן כְּמוֹתוֹ. וּלְפִי שֶׁהֵסִית אוֹתָהּ וְסִפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר שְׁמוֹ עָלָיו. וְעַל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת (ירמיה יא, ג). וְעַל הָעוֹשֶׂה בִּטְחוֹנוֹ בְּבָשָׂר וָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה', אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְגוֹ' (שם יז, ה). אֵימָתַי הוּא אָרוּר, בְּשָׁעָה שֶׁמִּן ה' יָסוּר לִבּוֹ וְיַשְׁלֵךְ בִּטְחוֹנוֹ עַל בָּשָׂר וָדָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּנֹחַ כְּשֶׁבֵּרֵךְ אֶת בָּנָיו, וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם (בראשית ט, כו). אֲבָל כְּשֶׁקִּלֵּל אֶת כְּנַעַן (בראשית ט, כה) לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו אֶלָּא וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בֶּאֱלִישָׁע הַנָּבִיא, כְּשֶׁבָּא מֶלֶךְ אֲרָם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, נִתְיָעֵץ בַּעֲבָדָיו וְעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל בּוֹרוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁאִם יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל לְהִלָּחֵם עִמָּנוּ, יִפְּלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹ', וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הִשָּׁמֵר וְגוֹ' (מ״ב ו, ח-ט). אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר כִּי אִם גִּלָּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר וְגוֹ' (עמוס ג, ז). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא נָפְלוּ לְתוֹכָן, הִרְגִּישׁ מֶלֶךְ אֲרָם וְאָמַר לַעֲבָדָיו, הֲלֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ, וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ. וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן, וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וָרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וְגוֹ' (מ״ב ו, יב-יד). מִיָּד עָמַד נַעַר אֱלִישָׁע בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הָעִיר סוּסִים וָרֶכֶב וָחַיִל. מִיָּד וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר, אֲהָהּ אֲדוֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה, וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם (מ״ב ו, טו טז). מִיָּד נִתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וְהִזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה, וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וְגוֹ' (מ״ב ו, יז). מִיָּד עָמַד אֱלִישָׁע וְקִלֵּל אֶת הָאֲרַמִּים, וְאָמַר, הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וְגוֹ' (מ״ב ו, יח), וְלֹא הִזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁחָזַר וְנִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּפָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, אָמַר, ה' פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ (מ״ב ו, כ). הֱוֵי אוֹמֵר, שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכָּר עַל הַטּוֹבָה וְלֹא עַל הָרָעָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁרָאָה הַנָּבִיא אוֹתָן מֶרְכָּבוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת יוֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְגוֹ' (זכריה ו, א). וּכְשֶׁאָמַר עַל הַגְּאֻלָּה, וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים (זכריה ב, ג). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁבָּאוּ אוֹתָן חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן וְגוֹ' (יחזקאל ט, ב), נִשְׁתַּלַּח גַּבְרִיאֵל עִמָּהֶם, כַּכָּתוּב, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל (יחזקאל י, ב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, מַלֵּא חָפְנֶיךָ גַּחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר, כְּדִכְתִּיב, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל (יחזקאל י, ב). בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָמַד אֵצֶל הָאוֹפָן. אָמַר לוֹ הַכְּרוּב, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ. אָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ צִוַּנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: טוֹל. אָמַר לוֹ: תֵּן אַתָּה בְּיָדִי. מִיָּד וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וְגוֹ', וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא (יחזקאל י, ז). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אִלְמָלֵא לֹא נִצְטַנְּנוּ הַגֶּחָלִים מִיָּד שֶׁל כְּרוּב לְיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת הָרָעָה עַל יְדֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי מַלְאָךְ. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, הוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבָה עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים (יחזקאל לו, כה). הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע, אַתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע (תהלים ה, ד). מַהוּ לֹא יְגֻרְךָ רָע. שֶׁאֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָל עַל הָרָעָה, אֲבָל עַל הַטּוֹבָה חָל, חוּץ מִשְּׁנֵי דְּבָרִים שֶׁחָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עֲלֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לָרָעָה, וְאֵלּוּ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ (דניאל ט, יד). מִשּׁוּם שֶׁצַּדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ, וַיִּשְׁקֹד ה' וַיָּבֵא אֶת הָרָעָה וּמַהוּ. אֶלָּא שֶׁצְּדָקָה עָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהִקְדִּים גָּלוּת יְכָנְיָה לְגָלוּת צִדְקִיָּה. וְאֵיזוֹ צְדָקָה. שֶׁהִקְדִּים וְהִגְלָה גָּלוּת יְכָנְיָה לְבָבֶל עִם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר וְעִם כָּל גִּבּוֹרִי הֶחָיִל, וְיָרְדוּ לְבָבֶל וְעָשׂוּ תַּרְבֵּץ לַתּוֹרָה. שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה כֵן, הָיְתָה הַתּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת בְּגָלוּת צִדְקִיָּה, אֶלָּא שֶׁיָּצְאוּ אֵלּוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ לִדְבָרָיו שֶׁל יִרְמְיָה הַנָּבִיא וְיָצְאוּ עִם הַתּוֹרָה. הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף (מ״ב כד, טז). מַהוּ חָרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁפּוֹתְחִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּחֵרְשִׁים. מַסְגֵּר, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ סוֹגְרִין, לֹא הָיָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁהָיָה יָכֹל לִפְתֹּחַ. הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ, וּצְדָקָה עָשָׂה בְּאוֹתָהּ גּוֹלָה, שֶׁשָּׁקַד עָלֶיהָ. וְעוֹד טוֹבָה גְּדוֹלָה עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד, שֶׁבָּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הָיוּ רְאוּיִין יִשְׂרָאֵל לִגְלוֹת מִיְרוּשָׁלַיִם. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ' (יחזקאל כד, ב). מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר, אִם יוֹצְאִין עַכְשָׁו בַּצִּנָּה, הֵם מֵתִים. מֶה עָשָׂה. הִמְתִּין לָהֶם וְהִגְלָה אוֹתָם בַּקַּיִץ הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר, אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם ה' (ירמיה ח, יג), וְאֵין אָסֹף אֲסִיפֵם אֶלָּא גָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ (מיכה ב, יב). וְהִמְתִּין לָהֶם עַד הַקַּיִץ, וְאַחֵר כֵּן הִגְלָה אוֹתָם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה (דניאל ט, יד). הֱוֵי אוֹמֵר, אַף זֶה טוֹבָה. וְהַשְּׁנִיָּה, וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר וְגוֹ' (יחזקאל ט, ד). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, לְךָ וּרְשֹׁם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּ״ו שֶׁל דְּיוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְיָמוּתוּ מִיָּד. וְעַל מִצְחָן שֶׁל רְשָׁעִים תָּ״ו שֶׁל דָּם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. נִכְנְסָה קַטֵּיגוֹרְיָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לוֹ: הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מָחוּ. אָמַר לֵהּ, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי, שֶׁאִם מָחוּ בָּהֶם לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים מֵהֶם. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, לִפְנֵיהֶם מִי גָּלוּי. וּלְפִיכָךְ הָיָה לָהֶם לִמְחוֹת בְּיָדָם וּלְהִתְבַּזּוֹת עַל קְדוּשַׁת שְׁמֶךָ, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמָן וְלִסְבֹּל הַכָּאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַנְּבִיאִים סוֹבְלִים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי יִרְמְיָה סוֹבֵל כַּמָּה צָרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. וִישַׁעְיָה כְּמוֹ כֵן, דִּכְתִיב: גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים (ישעיה נ, ו), וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים. מִיָּד חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה, זָקֵן בָּחוּר וְגוֹ' (יחזקאל ט, ו). אַף זוֹ לְטוֹבָה, שֶׁהֵפִיג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמָתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ וְגוֹ' (איכה ד, יא). שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל נִתְחַיְּבוּ בּוֹ כְּלָיָה. הֱוֵי אוֹמֵר, לֹא יְגֻרְךָ רָע, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָחַל שְׁמוֹ עַל הָרָעָה. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים, חָלַק כָּבוֹד לָהֶם וְלֹא הִזְכִּירָן לְרָעָה. כֵּיצַד, כְּשֶׁבָּא עַל הַקָּרְבָּנוֹת מַהוּ, אָמַר לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' (ויקרא א, ב), מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל כְּשֶׁבָּא לְהַזְהִיר עַל הַנְּגָעִים מַהוּ אוֹמֵר, אָדָם כִּי יִהְיֶה, אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא אָדָם. הֱוֵי, לֹא יְגֻרְךָ רָע.

גֵּר (שמות יב, מח). יָכוֹל כְּשֶׁנִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶּסַח מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ. מָה אֶזְרָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף גֵּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְאִם נִתְגַּיֵּר בֵּין שְׁנֵי פְּסָחִים, יַעֲשֶׂה פֶּסַח שֵׁנִי. הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר. מִילַת זְכָרִים וּמִילַת עֲבָדִים מְעַכְּבִין בּוֹ. הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי מִצְוֹת, מִצְוַת מִילָה וּמִצְוַת פֶּסַח, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֵם. הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂתוֹ. תּוֹרָה אַחַת, הִשְׁוָה הַכָּתוּב גֵּר לָאֶזְרָח לְכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.

כֹּה תְבָרְכוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו', רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַר לֵיהּ בִּשְׁלֹמֹה: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, (שיר השירים ג, ז): שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ שֶׁהָיוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סוֹבְבִים מִטָּתוֹ בַּלַּיְלָה, וְהֵן הָיוּ (שיר השירים ג, ז): מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. (שיר השירים ג, ח): כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, לָמָּה הָיָה עוֹשֶׂה כֵן (שיר השירים ג, ח): מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָרוּחוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּהוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עַד שֶׁלֹא יֶחֱטָא אָדָם נוֹתְנִים לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה, מִשֶּׁהוּא חוֹטֵא נוֹתְנִין עָלָיו אֵימָה וְיִרְאָה. עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְיָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, מִשֶּׁחָטָא הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר וּמִתְחַבֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וגו'. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל אֵימֶרוֹן, מִשֶּׁחָטָא הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל אַגְרִיאוֹן. עַד שֶׁלֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל (שמות כד, יז): וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שֶׁבַע מְחִצּוֹת שֶׁל אֵשׁ הָיוּ כּוֹסְסוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים וְלֹא מִתְיָרְאִים וְלֹא מִתְפַּחֲדִים, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אֲפִלּוּ פְּנֵי הַסַּרְסוּר לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִסְתַּכֵּל (שמות לד, ל): וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן וגו', רַבִּי פִּינְחָס בֶּן רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי חָנִין אַף הַסַּרְסוּר הִרְגִּישׁ עִמָּהֶם מִן שָׁעָה לְשָׁעָה, שֶׁלְּשֶׁעָבַר (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ מַלְכֵי צְבָאוֹת, מַלְכֵיהוֹן דְּמַלְאָכַיָא, אֲפִלּוּ מִיכָאֵל אֲפִלּוּ גַּבְרִיאֵל הָיוּ מִתְיָרְאִים מִפְּנֵי משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ בַּגּוֹלְיָרִין שֶׁלָּהֶם, לֹא הָיָה משֶׁה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. עַד שֶׁלֹא חָטָא שָׁאוּל, וְשָׁאוּל לָקַח אֶת הַמְּלוּכָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (שמואל א יד, מז): וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וגו'. מַהוּ (שמואל א יד, מז): וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ, נָצָח. בְּאֵיזוֹ זְכוּת, בִּזְכוּת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ, שֶׁהָיָה עָנִי וְאוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה, וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנוֹ וְחָס עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁשָּׁקַל כְּבוֹד עַבְדּוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר וְשֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ח, טו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו', וְכֵיוָן שֶׁחָטָא (שמואל א כח, ה): וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וגו'. עַד שֶׁלֹא חָטָא דָּוִד בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (תהלים כז, א): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וגו', וְכֵיוָן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (שמואל ב יז, ב): וָאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם. עַד שֶׁלֹא חָטָא שְׁלֹמֹה הָיָה רוֹדֶה בַּשִּׁירִים וּבַשִּׁירוֹת וְהָיָה מוֹשֵׁל עַל הַשֵּׁדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ב, ח): עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וגו', מְשׁוֹרְרִים זְכָרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת נְקֵבוֹת, (קהלת ב, ח): וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, פְּרוּבָטַיָּה. (קהלת ב, ח): שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, שִׁדָּה וְשִׁדָּתִין, דַּהֲווֹ אַזְיָן בְּהוֹן. כֵּיוָן שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אַשְׁמְדַאי, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא טְרָדוֹ אַשְׁמְדַאי, וּלְאַחַר שֶׁחָזַר לְמַלְכוּתוֹ הָיָה פַּחֲדוֹ עָלָיו, וְהֵבִיא שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּרִים אֶת מִטָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁהָיָה מִתְפַּחֵד מִן הָרוּחוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו' (שיר השירים ג, ז): רַבָּנִין פָּתְרִין קְרָיָה בְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם. הִנֵּה מִטָּתוֹ, מַטּוֹתָיו שְׁבָטָיו, כְּמָה דְתֵימָא (חבקוק ג, ט): שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא טַף וְנָשִׁים. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב (שמות יג, יח): וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, מִמִּי לָמְדוּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה כָּךְ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִינְטוֹמוֹס (שמות יב, מח): וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל חֶרֶב וּמַנִּיחוֹ עַל יְרֵכוֹ וּמָל עַצְמוֹ. מִי מָלָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, משֶׁה מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וִיהוֹשֻׁעַ מַשְׁקֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְהוֹשֻׁעַ מוֹהֵל, וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ, וּמשֶׁה מַשְׁקֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה, ב): וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, הֲרֵי מִכָּאן שֶׁמָּלָן רִאשׁוֹנָה (יהושע ה, ג): וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. מַהוּ (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָקוֹם שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ גִּבְעָה בַּעֲרָלוֹת. הֲרֵי אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. מַהוּ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, דִּכְתִיב: וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל פֶּסַח הָיוּ מֵתִים בְּלֵילֵי הַפֶּסַח כַּאֲשֶׁר מֵתוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, יג): וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. הֱוֵי: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי יוֹנָתָן פָּתַר קְרָיָה בְּסַנְהֶדְרִיּוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ שְׁבָטָיו, כְּמָה דְתֵימָא שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ שִׁשִּׁים עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כה, יט): וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא אַחַד עָשָׂר אִישׁ, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד סַנְהֶדְּרִין. וּמַאי נִינְהוּ אַחַד עָשָׂר אִישׁ, דִּכְתִיב (מלכים ב כה, יח): וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (מלכים ב, כה, יט): וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד זֶה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין, הֲרֵי שִׁשָּׁה, (מלכים ב כה, יט): וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי אַחַד עָשָׂר אִישׁ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ירמיה נב, כה): וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, מַאי נִינְהוּ הַשְּׁנַיִם יְתֵרִים, לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין. (ירמיה נב, כה): וְאֶת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא זֶה שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כֻּלָּם הָיוּ מְשַׁנְּנִין אֶת הַהֲלָכָה כֶּחָרֶב, שֶׁאִם בָּא מַעֲשֶׂה לְתוֹךְ יְדֵיהֶם שֶׁלֹא תְהֵא הֲלָכָה קוֹרֵא לָהֶם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּשְׁעַת הַדִּין הַכֹּל נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְהוֹצִיא אֶת הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וְהָיוּ רוֹאִין כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לָהֶן בֵּין יַרְכוֹתֵיהֶן וְגֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, הֱוֵי: מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, הָיוּ מִתְפַּחֲדִין הֵיאַךְ לְהוֹצִיא אֶת הַמַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. רַבִּי מְנַחֵם חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי אֲבִינָה אִם בָּאָה אִשָּׁה אֶצְלְךָ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִשְׁאֹל לְךָ עַל הַדִּין אוֹ עַל הַשְּׁאֵלָּה, תְּהֵא רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִלּוּ יָצְאָה מִירֵכֶךָ, לֹא תִתֵּן בָּהּ עָיִן, וּתְהֵא מְפַחֵד מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַדּוֹמֶה לַלָּיְלָה. הִנֵּה הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי שַׂמְלָאי פָּתַר קְרָיָה בַּמִּשְׁמָרוֹת, הִנֵּה מִטָּתוֹ מַטּוֹתָיו שְׁבָטָיו, הֵיאַךְ מָה דְתֵימָא שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת, שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת לְוִיָּה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַחְלְקוֹת. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא שְׁאָר הָעָם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם, סַנְהֶדְּרִין וּבָתֵּי דִינִין וְתַלְמִידִים. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קמט, ו): וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, זוֹ מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כא, יד): בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'. רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִים אֶת הַכֹּהֲנִים הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, וְקַבָּלָה, וּזְרִיקָה, וּקְמִיצָה, הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי רַדִּיפָה בְּשֵׁם רַב אַמֵּי מְבַקְּרֵי מוּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב אַחָא וְרַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי שִׂמְלָאי מַגִּיהֵי סֵפֶר הָעֲזָרָה, הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. גִּדֵּל בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי שְׁנֵי דַּיָּנֵי גְזֵלוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב הוּנָא אָמַר פָּרֹכֶת הָיְתָה בָּאָה מִבֶּדֶק הַבַּיִת. שְׁמוּאֵל אָמַר נָשִׁים הָאוֹרְגוֹת אֶת הַפָּרוֹכֶת הָיוּ נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, הֱוֵי: מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִין לַכֹּהֲנִים הֵיאַךְ יַעֲשׂוּ עֲבוֹדָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, הָיוּ מַזְהִירִין אוֹתָן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹחֲטִין שֶׁלֹא לְפַגֵּל הַזְּבָחִים וְשֶׁלֹא לִפְסֹל אֶחָד מִן הַקָּרְבָּנוֹת בְּנוֹתָרוֹת. הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו', רַבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָה בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים: הִנֵּה מִטָּתוֹ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּטָּה אֵינָהּ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה פָּרֶה וְרָבֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, ח): וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים, וְאוֹמֵר (דברי הימים ב ג, ו): וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם, מַהוּ פַּרְוָיִם, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאוֹמֵר (מלכים א ז, ב): בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, לָמָּה נִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַעַר הַלְּבָנוֹן, לוֹמַר לָךְ מַה יַּעַר עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הַצּוּרוֹת שֶׁהָיוּ בְּקִירוֹתָיו שֶׁל זָהָב, שֶׁהָיוּ מְצֻיָּרִין שָׁם כָּל מִינֵי אִילָנוֹת, הָיוּ עוֹשִׂים פֵּרוֹת. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אֵלּוּ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְגַבְּרִים אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִזְכָּרִים בִּגְבוּרָה, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכָּר בְּכָל אַחַת וְאֶחָת (במדבר ו, כא כו): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה', יִשָֹּׂא ה'. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, שֶׁהֵם נִלְחָמִים כְּנֶגֶד כָּל פֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מְחַתֶּכֶת בִּירֵכוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה, יַשְׁכִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְיִשְׁמַע בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְאֵין דָּבָר רַע מַזִּיקוֹ, לְפִיכָךְ מַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים וְאוֹמֵר לָהֶם: כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.

אָמַר רַבִּי יוּדָן, עַד שֶׁחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ אוֹכְלִין פִּסְחֵיהֶם בִּירוּשָׁלַיִם, כְּבָר הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלַּיְלָה הַהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ עַד שֶׁמּשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל מְסֻבִּין וְאוֹכְלִין פִּסְחֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, כְּבָר הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ לְמֵימַר סִירַיי נָתַן רֵיחוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה רֵיחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּם קָשֶׁה, וְהוֹפִיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵיחַ טוֹב מִבְּשׂוּמֵי גַן עֵדֶן, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָא לֶאֱכֹל, אָמְרוּ לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ תֵּן לָנוּ מַה נֹּאכַל, אָמַר לָהֶם משֶׁה כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יב, מג): כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, עָמְדוּ וְהִפְרִישׁוּ הַנָּכְרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָא לֶאֱכֹל, אָמְרוּ לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ תֵּן לָנוּ מַה נֹּאכַל, אָמַר לָהֶם כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יב, מד): וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ, עָמְדוּ וּמָלוּ אֶת עַבְדֵיהֶם, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָא לֶאֱכֹל, אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ מַה נֹּאכַל, אָמַר לָהֶם כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סִינְטוֹמוּס (שמות יב, מח): כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָתַן חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּמָהַל עַצְמוֹ. מִי מָלָן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר משֶׁה הָיָה מוֹהֵל וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ וִיהוֹשֻׁעַ מַשְׁקֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְהוֹשֻׁעַ הָיָה מוֹהֵל וְאַהֲרֹן פּוֹרֵעַ וּמשֶׁה הָיָה מַשְׁקֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה, ב): בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וְלָמָּה שֵׁנִית, מִכָּאן שֶׁמָּלָן בָּרִאשׁוֹנָה, מִיָּד (יהושע ה, ג): וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, מַהוּ אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, אָמַר רַבִּי מִכָּאן שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ גִּבְעָה בְּעָרְלָה.

וכי יגור אתך גר ישראל שהטביל את הגוי לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין, גר שקדמו עבדיו ושפחותיו וטבלו בפניו קנו עצמן בני חורין: מעשה בברוליא שקדמו עבדיה ושפחותיה וטבלו בפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לא זזו והיו משמשין אותה עד שעה שמתה: המול לו כל זכר. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא טבל טבל ולא מל או שהיו בו ציצין המעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת"ל המול כל זכר הציצין המעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: ואז יקרב לעשותו. הרי זה מפורש יפה נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה אז האמור להלן אז יאכל בו אף אז האמור (להלן) [כאן] אז יקרב לעשותו: והיה כאוחז הארץ. מה אזרח אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן אף גר אינו נכנס לברית אלא בשלשה דברים במילה ובטבילה ובהרצאה קרבן: וכל ערל לא יאכל בו. אין לי אלא ערל גמור מניין מל ולא פרע את המילה או שהיו בו ציצין מעכבין אותו לאכול בפסח מעכבין אותו לאכול בתרומה ת"ל וכל ערל לא יאכל בו הציצין מעכבין אותו לאכול בפסח ומעכבין אותו לאכול בתרומה: וכל ערל לא יאכל בו. לפי שמצינו שהצבור עושין פסח בטומאה בזמן שרובן טמאים יכול יהא יחיד מכריע את הערלה ת"ל וכל ערל לא יאכל בו: לא יאכל בו. בו אינו אוכל אוכל הוא במצה ובמרור:

[יח] ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן "תושב ושכיר" ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב, מה). מה "תושב ושכיר" האמור בפסח פסל בו את הערל, אף "תושב ושכיר" האמור כאן-- יפסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר, אינו צריך! הרי הוא אומר "איש איש"-- לרבות את הערל.

(שמות יב, מח): "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". ולא יגע במקדש, הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר.